כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

הילה

היא לא יכולה להסתכל לדמות שלמולה בעיניים. זה רק היא מול עצמה. והיא לא מרוצה.

חוטים ארוכים, נמשכים ויורדים,
מושכים ומרפים,
מניעים את ידי הבובה.
כך היא הילה.
לא מסוגלת להחליט, לבחור בעצמה,
היא תלויה. תמיד תלויה באחר.
תמיד היא תוהה מה יחשבו,
האם כך אותה יקבלו?

ורק היא עצמה לא מקבלת את הילדה במראה.
אבל הילה! למי אכפת מעוד פצעון חולף,
האם עלית עוד קילו או שניים,
אנשים רואים את חוסר הביטחון,
רואים את הכאב,
ואת זה קצת קשה לקבל.

אז הילה תלויה בחברה.
היא מעלה עוד תמונה, אחרי בחינה מדוקדקת,
התייעצות עם הצוות ועריכה טיפ טיפה,
כי ללא עזרה אני לא מושלמת.
ואז היא מתיישבת.
מחכה ללייק הראשון, והשני, ואיזו תגובה.
היא לא יכולה להרפות. רק נגיע ל70 לפחות,
כך נרגיש קצת שלמים, תראו כמה אותי אוהבים!
וזה נמשך ימים ולילות, ברשת, בבית הספר,
היא מחפשת בכל מקום אישור מלבד אצלה,
בחדר הקטן עם המראה.
היא לא יכולה להסתכל לדמות שלמולה בעיניים.
זה רק היא מול עצמה. והיא לא מרוצה.
היא רק חושבת וחושבת מה יגיד ההוא וההיא.

ופתאום הילה מפסיקה לאכול,
היא שמה לב שמספר הלייקים ירד,
אולי זה השומן? ואולי זה האף הבולט?
אז היא מוותרת על ארוחה, היא צריכה לשמור על הגזרה!
ואולי ננסה לקצר את השמלה בתמונה, משהו למשוך את תשומת הלב. לא חשוב של מי.
אז מה אם הם שטחיים ומסתכלים רק על מה שבחוץ.
את יותר מזה, הילה, אני רוצה לזעוק!

והזמן עובר ולהילה נגמר הכוח, היא לא אכלה כבר יומיים.
צריך לרדת עוד מידה. להשיג עוד קצת רווח בין הרגליים.
בסוף כולם יקבלו אותי! כי עכשיו אני לא מספיקה היא לוחשת במיטה.
שוב בודקת כמה עוקבים חדשים הגיעו.
ואף אחד לא מקבל. אף אחד לא אוהב.
מי ירצה אדם שלא רוצה את עצמו?
כיצד יאהב אחר אם בו הוא לא מאמין, הוא לא יודע לבטוח, לא יודע לקבל.

אמא שואלת מה קרה, אולי את קצת חולה?
הכול בסדר היא עונה בשתיקה, מעכשיו היא תמיד עם חולצה ארוכה.
זה כל כך מרגש, לחתוך קצת בעור,
לפתע החיים מקבלים קצת אור,
מרגישים קצת פחות בודדים.
והילה עדיין נעה כמו בובה, לפני תנועות החוטים, העיקר שנהיה מעט קשורים לעולם שבחוץ.
אבל החוטים כבר מתחילים להיפרם, נמאס לאנשים להפעיל את הבובה.
זה כבר לא מהנה, הם עברו הלאה.
זה אחר זה הם נוטשים את החוטים, משאירים את הבובה על הרצפה,
והיא כבר לא זוכרת איך נעים לבד.
אף לא אחד עוצר להרים בובה שנשברה.

אז הילה מחליטה.
היא לוקחת חוטים חדשים.
משחילה אותם סביב לראש.
זה כבר לא כואב.
כעת היא שוב באוויר,
חבל עבה מחזיק אותה שם.
הוא לא יפרם. לא יקרע.
עד שאמא תבוא.
אבל זה לא יכאב שוב.
הילה הפעם החליטה לבד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אביהוא עקוב אחר אביהוא
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הוֹדָיָה .
הוֹדָיָה .
ואו
הגב
דווח
אביהוא
אביהוא
תודה הודיה
הגב
דווח
סתם כותבת
סתם כותבת
זה מדהים.
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
תמיד נתקעת בעבר
תמיד נתקעת בעבר
מאת: קוקי בוקי
אתה בדרך?
אתה בדרך?
מאת: ההיא שכותבת
ששואלים אותך עליי
ששואלים אותך עליי
מאת: איב ...
פרק 6
פרק 6
מאת: roye shargal
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl