המקום שלך לכתוב

שביזות יום א.
אני מתעורר ב6 בבוקר כמו חייל טוב ומכין לי קפה. הקפה נשפך עליי. אני מביט החוצה מהחלון בתקווה שלא ירד גשם. יורד מבול. מחליט לקחת אוטובוס לבסיס, מתארגן ומגיע לתחנה. באוזניות אד שירן שר על אהבה בזמן שאני משוחח עם זקנה. ״מכירה את זה שיש ימים שאת קמה בבוקר ואין לך כוח לקום?״ שאלתי בחוסר טאקט. מסתבר שפספסתי את כסא הגלגלים שלידה. בעלה מלמל משהו על הדור של היום וקרא לי פושטק. לא טרחתי להסביר את עצמי, מה זה כבר משנה? האוטובוס איחר כמובן ונאלצתי לספוג מבטים עויינים במשך דקות ארוכות. לפתע שמעתי קול של ילדה שכוון לעברי. ״חייל!״ ניסתה לצעוק בסמכותיות יתרה אך יכולתי להישבע שהיא בת 15. הסתובבתי ועמדה לפניי הבחורה הכי מיוחדת שראיתי בחיי. היא לא הייתה יפה מאחרות, לא מכוערת, פשוט מיוחדת. משהו בעיניים שלה, הרגיע אותי ברגע. הלב שלי דפק בצורה לא אופיינית אך השתדלתי לענות באדישות..
״כן?״ עניתי עם חצי חיוך לעברה.
״תמחק את החיוך שלך חצוף! משעמם לך שאתה מטריד את ההורים שלי?״
*ממשיך לחייך כמו דביל*
״מה מה אתה מחייך תסביר לי?״
הגומות שלך.. העיניים.. משהו מרגיש לי נכון.. איך קוראים לך?
״תגיד אתה שיכור או משהו? קודם אתה מציק לאמא שלי ואז מתחיל איתי?״
לא הצקתי לאמא שלך, פשוט נשפך עליי קפה והיה לי בוקר מחורבן אז שאלתי אותה אם היא מכירה את הימים האלה שאין לה כוח לכלום..
״נורית. קוראים לי נורית.״ הכעס הפך לחיוך ביישני ברגע.
עלינו לאוטובוס והתחלנו לדבר על החיים, מה אנחנו הכי אוהבים, מה התשוקות שלנו, הסודות שלנו ובלי להרגיש הגעתי לתחנה שלי. נורית אני צריך לרדת כאן.. מה את מציעה?
״רציני? אני משרתת איתך באותו בסיס בחיים לא שמת לב אליי?״
רק באותו רגע שמתי לב שהיא חיילת. לא שמתי לב למדים. כנראה שלא הצלחתי להפסיק להסתכל לה בעיניים.
מסתבר שהיא משרתת חדר לידי.
דיברנו כל היום אל תוך הלילה, השיחות איתה עברו במהירות מסחררת ורק רציתי ללמוד עליה עוד. היא הייתה מסוג הבנות שאפשר לשתוק איתן ופשוט להנות מהרגע.
אני זוכר שהיא העיפה מבט לשיר ששמעתי.
״אתה יודע שhero זה השיר האהוב עליי? הוא מדבר על בחור שקם ועוזב את חברה שלו בטענה שהוא חייב להתבגר.״
אהוב עלייך? נשמע עצוב ממש... אני בחיים לא הייתי קם ועוזב.
״הוא אהוב עליי כי זה קרה לי יותר מדי פעמים.. אני מוצאת בו נחמה״
את נראית ילדה מי הספיק לפגוע בך?
״אממ היה את ניר, יובל, לירון, בן.... 15 אני חושבת. 15 גברים שונים.״
הייתי המום. עם 1 יכולתי לחיות. אבל 15? אני באמת הולך להיות הטמבל השישה עשר?
בטוח שהיא שרוטה. או שהיא שיפוטית בהגזמה. או תלותית. או אולי סתם סוטה. בכל מקרה לא יכול להיות שהיא בחורה נורמטיבית שסתם נפלה על 15 גברים רעים.
את צוחקת נכון? אני לא באמת ה16 שלך?
״זה לא ששכבתי עם כולם.. חלק הצלחתי לזהות לפני שזה קרה, זה מפריע לך?״
לא.. שיקרתי במצח נחושה. אני לא יודע למה זה הפריע לי. זה ממש לא ענייני עם כמה גברים היא הייתה אבל חוסר הניסיון שלי מול עודף הניסיון השלילי שלה גרם לי לאי נוחות.
מאותו רגע הכל השתנה. השיחות לא היו אותן שיחות, במבט שלה ראיתי 15 גברים שצילקו אותה נפשית וכל הזמן חשבתי מתי משהו יתחרבן בקשר שלנו. ״הטמבל השישה עשר״ - ככה אני מכנה את עצמי בסיפור. כי אני מזכיר לעצמי דמות ילדותית מאיזה ספר ילדים שלא מצליחה להתעסק בעיקר..
ופתאום הבנתי שאני לא שונה מהם. גם אני הולך לקום ולעזוב למרות שזאת כנראה ההחלטה הכי שגויה שאעשה בחיי.
אז לא נשאר לי לעשות דבר חוץ מלהתנצל על זה שלא הייתי ראוי לך, לא הייתי בוגר כפי שחשבתי שאהיה ולא הייתי מספיק גבר.
מקווה שמישהו כזה יופיע, לפני שתסבלי עוד 16 כבשים שחורים.