כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לימד אותי קצת על עצמי

הוווו הוווו איך שגלגל מסתובבב...... לו ....

זה קרה בלילה של יום רביעי. הוא הגיע אליי הביתה וניסה להכנס בסביבות 02:00 (אני חושבת שזאת הייתה השעה), אך אני הייתי כל כך מוכנה חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן.
הרי זה ידוע שבנים הם כמו כלבים. יכולים להחליט שהם הולכים.. אבל בסופו של דבר הם חוזרים. ולא רק חוזרים.. נלווים לזה עוד כמה פרטים.. למשל: מייללים ובוכים. מצטערים על הכל. ושלא תטעו אני אוהבת כלבים. אפילו קצת יותר מבנים.
התעוררתי מהקולות של הנקישות על הדלת והסתכלתי בחריץ, ראיתי אותו.. עומד שם. ישר עלה לי החיוך הקטן. שטני בעיקר.. (נו אתם יודעים על מה אני מדברת) ואז עלתה הדילמה אל הראש לשלוח לו משהו או לחזור אל המיטה ולהמשיך לישון.. בסופו של דבר החלטתי, שלחתי לו סלפי שאני נושקת לנושי שלי (הכלב שלי) ואפילו הוספתי שתי מילים.. "מקומך נתפס", (אני יודעת שזה ילדותי אבל רציתי שקצת ישרוף לו, כמו ששרף לי עד עכשיו) הוא החל לצעוק בקולי קולות עד כמה שהוא לא התכוון ועד כמה הוא מצטער.. שלחתי לו לילה טוב עם נקודה, מה כבר צריך להוסיף כדי שיבין שזה נגמר? . לדעתי, שום דבר. אבל לבנים יש קצת שכל מעוות.. לפעמים "לא" נחשב אצלהם כ"כן". וזה לא שהוא לא הלך.. הוא הלך אך לא וויתר, למחרת יצאתי עם חברות לבלות ולהשתחרר, הוא לא הפסיק להתקשר אבל סננתי כי לא היה בא לי לשמוע ממנו יותר. רציתי רק להינות.
נכנסנו למועדון והיה עמוס ברמה שבקושי אפשר לנשום. התחלנו להתקדם לכיוון הבר, הרמנו כמה כוסות, השתעשנו קצת עם הברמן, ולפתע נשמע השיר שלי ברקע. כןכן השיר שאני הכי אוהבת שגורם לי לזוז כמו משוגעת .
כולן בשנייה אחת הפנו את המבט אליי! עליתי על הבר והתחלתי לרקוד. הן הצטרפו אליי כמובן, כי כאלה הן .. חברות.
זה נמשך בערך חצי דקה הריקוד הזה, מישהו תפס לי את היד והוריד אותי מהבר, הצמיד אותי אליו, נשם אותי. והכל היה כל כך מהיר ומטושטש, דחפתי אותו ואז המבטים בנינו הצטלבו.. העיניים.. הן היו כל כך גדולות, כחולות, ועמוקות כל כך שרק רוצות שאני אטבע בהן.. זה הרגיש לרגע כאילו אין אף אחד סביבנו ואלה רק שנינו עומדים שם. שוב הוא תפס לי את היד והחל לרוץ. ואני? אני לא עצרתי, משהו משך אותי. אז רצתי ביחד איתו.. דרסנו כמה אנשים בדרך ואז הוא עצר, ליטף לי את הלחי ונשק לי בעדינות על המצח הרמתי את הראש עם חיוך והוא תפס אותי מהמותניים והתחיל לרקוד.. כן .. רקדנו המון.. אך העיניים נשארו באותו איזור.. האיזור שמרגיש כל כך לא מוכר כל כך סוחף, לא הצלחתי להוריד את העיניים שלי מהעיניים שלו .. הם לקחו אותי למקום אחר, אחת החברות שלי מצאה אותנו ואמרה: "אנחנו הולכות, את נשארת?"
הנהנתי לה . ופתאום קלטתי אותו . כן אותו. זה שחשב שמתי שהוא רוצה הוא יזכר בקיומי. זה שחשב שיש לו עוד אפשרות להכנס אל חדרי ליבי, אחרי שהוא בחר לגמור את כל מה שהיה בנינו.
ובשביל מה? בשביל מישהי שרק הכיר באיזה מסיבה.
המבטים שלנו נפגשו לשנייה ומיד הסתובבתי והדבקתי לרקדן עם העיניים הסוחפות נשיקה, התחלנו להתגלגל מצחוק . ואז קבלתי אסמס מהשמוק. אפילו לא טרחתי להכנס כדי שיבין .. שאני כבר לא שלו ועכשיו אני נהנית מהחיים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rachel Pen1 עקוב אחר Rachel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Rachel Pen1
בא לי?
בא לי?
מאת: Rachel Pen1
למה. רק .. למה?
למה. רק .. למה?
מאת: Rachel Pen1
בואי נשחק משחק..
בואי נשחק משחק..
מאת: Rachel Pen1
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי