אבל מגיע לך יותר..
"אני אוהב אותך". הוא לחש ואני שתקתי. "אני אוהב אותך את מבינה את זה?"
ישבתי על קצה המיטה והדמעות לא הפסיקו לרדת.
הבטתי במבט מטושטש מדמעות בגבר של חיי הולך, הולך ולא חוזר.
"אני לא מבין למה את בוכה" הוא זרק לעברי תוך כדי שהוא אוסף את כל הדברים שנשארו אצלי בחודש האחרון, וגם את הלב שלי.
"כי גם לי כואב" אמרתי. אז מה שאני זו שחתכתי, זה אומר שלא כואב לי? שאני לא אוהבת? שאני לא רוצה אותו?
נועם התקרב אליי, הניח את ידיו בעדינות על פניי, ולחש לי בטון שגורם לגוף שלי להצטמרר "אני אוהב אותך". הוא לחש ואני שתקתי. "אני אוהב אותך את מבינה את זה?" נועם הרים את קולו עוד יותר, אולי ככה הוא האמין שזה יכנס לי לקופסא.
"אני דפוקה, לא מגיע לך אחת כמוני.
יש לי חסרונות ומגרעות פי מיליון יותר מיתרונות,
אני קנאית בצורה חולנית, אובססיבית ועם תסביך חדש כל שני וחמישי. אני לא אהיה לך טובה. אני כן אצליח לתת לך אהבה בשפע, וחום ודאגה שלא תמצא בכל בית. אבל לא אוכל לקבל את האהבה שלך, כי לפני כמה שנים נשבר לי הלב. והיום, חוץ מכמה רסיסים שמפוזרים שמה בפנים. אין כלום ושום דבר.
אני מבטיחה שתהנה איתי, ושהחברים שלך יאהבו אותי יותר מאשר אותך. אני יכולה להבטיח לך שהם יתחננו כל פעם מחדש שתביא אותי איתך. אבל אני לא אקח אותך איתי, כי יציאה עם חברות שלי זה עם חברות שלי. ושום דבר לא נכלל בעסק. לא בטעות ולא במקרה.
אני אהיה נאמנה, מההתחלה ועד הסוף. וגם קצת אחרי הסוף, אני מכורה לגוף שלך ולשפתיים שלך ולעיניים ולכל כולך. הגוף שלי יזעק אותך.
לעולם לא תשמע על טעות או תרגיש משהו לא נכון באופק. לעולם לא אתן לך הרגשה שאתה מתחת, תמיד אדאג לתת לך טפיחה טובה לאגו הגברי.
אבל לא אוכל לסמוך עלייך, אתה מבין, בגלל הקודם שהרס ושבר ובגד, לא אוכל לסמוך עוד על גבר שיצא ויחזור אליי כמו שהוא. אז זו אני. אני מוכנה להיפגע, אבל מעדיפה שלא. ואני אוהבת אותך, אוהבת כמו שלא אהבתי בחיי. אבל אני פחדנית, ודפוקה." לחשתי לך.
רק חבל שכבר יצאת עוד הרבה לפני,
כשעוד הגנבת מבט קטן מתחנן לנאום שלי שתשאר.
אבל מגיע לך יותר, הרבה יותר ממני.
שלח תגובה
