התאהבתי בשמנה.
איך מצאתי אהבה אמיתית. באמת.
התאהבתי בשמנה.
מבין כול הנשים שהיו בפאב, דווקא אותך בחרתי.
את בטח חושבת שבאתי רק לזיין ולזרוק, אז לא.
את בטח גם חושבת שאני איזה שרוט, שיש לי איזה פטיש לשמנות.
לא גברת.
אני לא עד כדי כך שטחי.
או סוטה.
אני פשוט אוהב.
״היי״ לחשתי לך, ״אפשר להזמין אותך לבירה? ״.
״אתה מדבר אליי? ״ שאלת בהפתעה.
״את רואה פה עוד מישהי שהכוס שלה ריקה? ״ הצבעתי על הכוס וגיככתי.
״פשוט אף פעם.. כן ברור שאפשר״ ענית בחוסר ביטחון.
ידעתי שאת לא מאמינה שאותך דווקא בחרתי, אבל כן, זאת את.
השיחה הייתה מדהימה.
סיפרנו על הכול.
5 דקות אחרי שהזמנתי אותך כבר סיפרתי לך על אבא שלי, ועל התאונה שעשתה לי את הצלקת בפנים.
את מדהימה.
לכול אחד יש אבן בלב.
פשוט במשקל שונה.
את הורדת את אותה האבן, וניפצת אותה.
פתחתי את הדלת בזהירות בגלל המנעול הלא תקין.
אור המדרגות היה כבוי, לכן מדדתי את פי המנעול כדי להכניס אליו את המפתח.
לעינייך נגלתה דירה קטנטונת אבל מרוהטת בטוב טעם.
שהתקדמנו למיטה, נישקתי אותך, נשיקה מלאה בלבבות ואהבה.
״תסובב״ לחשת לי.
״איתי אין בושה.
אני מקבל אותך כמו שאת, אני לא רוצה זיוף, או חולצות שחורות שמרזות, אני רוצה אותך, טבעי״.
התפשטת במבוכה וראית שאני לא סולד, לא נגעל ובטח שלא מתחרט.
אחרי מעשה אהבה מושלם, ולכלוך של הסדינים שהחלפתי בבוקר, נשכבנו שנינו על המיטה שהראש שלך על החזה שלי.
״אתה לא מתחרט שיכולת להביא מישהי אחרת לפה? יותר רזה, יותר שופעת, פחות אני? ״ שאלת בחוסר ביטחון.
״אם הייתי יכול, הייתי חוזר כול יום לאותו הבר, ומתחיל עם אותה הבחורה, ומזמין לה את אותה הבירה, ומנהל את אותה השיחה.
למשך כול חיי״.
בכית.
זאת אהבה, זאת אהבה אמיתית.
ואם אתה כל כך אוהב אותה אפילו לא תתאר אותה כזאת לא בגלל שזה לא בסדר בגלל שלא תסתכל על ״הפאק״ הזה בכלל אצלה ותמצא מילים אחרות כדי לתאר אותה כמו לספר על האופי שלה ועל מי שהיא במהות מאשר להדגיש את היותה שמנה.