כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

הבגידה של נדב

הסתובבתי חזרה. מחבקת אותו עם העיניים שלי, יודעת שאסור לי שוב לאהוב אותו. מפחדת, מתה מפחד, שאם הוא היה מחבק אותי הייתי נשארת לנצח בזרועותיו. כמו שהודעתי לו בבית הקפה שהיה המקום שלנו פעם, ״לא תראה אותי יותר בוכה״. לא מפני שאני מתביישת לבכות לידו, אחרי שש שנים אין דבר כזה בושה. לא מפני שאני נבוכה שאני עדיין אוהבת אותו, אם הוא באמת הכיר אותי, אז גם את זה הוא יודע. אלא מפני, שלא מגיע לו את הדמעות האלה, היום אני שומרת אותן רק לשמחה.

אז חיבקתי אותך עם העיניים שלי, יודעת שאסור לי שוב לאהוב אותך. מפחדת, שהמגע שכל כך הייתי צריכה ממך יגרום לדמעות של געגוע שנשארו לפרוץ החוצה. כמו שאמרתי לך בפעם האחרונה שראית אותי בוכה, ״לא תראה אותי עוד מזילה עליך דמעה״. היה זה יום רביעי בערב, ואתה היית עצבני נורא. כשנכנסתי לדירה שלנו והנחתי את האוכל שהבאתי לנו מהמסעדה הסינית שכה אהבת, לא הסכמת להסתכל עלי. התיישבתי לידך בספה שהתחננתי כבר שנה שתזרוק, מלאה בקרעים אך עם זאת מלאה בזיכרונות.

שאלתי אותך בקול מופתע, ״מה עובר עליך נדב?״ ואתה ישבת שם, מחבק את ידך ושותק. הרמת את עינייך והסתכלת על בגדיי, ״למה את לבושה ככה?״ שאלת, והזכרתי לך שיש יום הולדת לחבר שלך זיו היום, ושקבענו שנצא אחרי שנאכל ביחד. ״קבענו שנשתה גם ביחד היום, שלא נוציא אוטו, ושבלילה נישאר ערים ונראה סרט ישן משהו של 1950.״ אלה היו הסרטים האהובים עליך. הנחת את ידך בידי, ״אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך״ אמרת ונישקת את הלחי שלי. אני חייכתי לעצמי חיוך קטן וניגשתי אל המטבח. הבאתי לנו שתי צלחות עמוקות ומזגתי לך קולה. ישבתי על הספה והדלקתי לי סיגריה,
״אז מה קרה לך היום?״ שאלתי, מנסה להבין מי פגע בך. סיפרת שהבוס שלך פשוט מניאק, ושכולם לוקחים קרדיט על דברים שאתה עושה. התבאסתי לשמוע שלא טוב לך שם, אבל אם אתה זוכר אני כבר מזמן הצעתי שתעזוב את המקום המחורבן הזה. יש מיליון חברות פרסום נהגתי להציק ולומר.

כשהגענו לבר ליום הולדת של חבר שלך זיו, כולם התנפלו עלינו עם אהבה. היינו הזוג הזה ששרד את הצבא, הרי מגיל 19 היינו ביחד, הזוג הזה שהתקדם אל קריירה, ועכשיו הזוג הזה, שחוגג לו שש שנים. החברים שלנו נהגו לשאול אותי בכל פעם שראו אותנו, ״נו איפה הטבעת?״ ואני נהגתי להסתכל עליך בחיוך ולתת לך לענות, ״אני חייב לה יותר מטבעת״. זה היה קיטשי ומקסים. את חמש וחצי השנים האחרונות עברנו באושר שלא חשבתי שארגיש, על כל הקשיים התגברנו, ונשארנו ביחד למרות הכל. בחמשת החודשים האחרונים של הקשר שלנו, דברים התחילו להיראות קצת אחרת, והיום אני יודעת למה.

אליה בן חושן, חברה טובה של שנינו ניגשה אלי. בשלושת החודשים האחרונים שלי ושלך נדב ביחד, היא התחילה לסנן אותי, וסיפרתי לך שזה מעצבן אותי נורא. אתה הגבת באדישות ואמרת, שאני תמיד בעייתית עם חברות שלי, ושיעבור לה. אני צחקתי ואמרתי שזה עצוב שאתה מכיר בי כל פרט ופרט. התקרבת ונישקת את מצחי, לקחת משולש פיצה שנשאר על השולחן ונכנסת לחדר שינה, ובאותו הלילה, הרגיש לי שאתה האחד שתמיד תהיה שם בשבילי. וחבל שאני כל כך מטומטמת, פשוט חבל.

אז אליה בן חושן ניגשה אלינו ואתה נבהלת. לא הבנתי מה עובר עליך אבל דפקת לה מבט ממש עוין. בהתחלה חשבתי שאתה מקסים, כועס עליה איתי אבל לאחר מכן פשוט קמת והלכת, השארת אותי לבד מולה, זה לא היה נחמד מאוד אתה יודע. אליה ביקשה שנשב לדבר בפרטי, ואני חיממתי את עצמי, התחשק לי לשחרר את כל הכעס שהיה לי עליה. אליה הסתכלה עלי במבט מוזר.
״אני לא יכולה לשמור בבטן דבר כזה יותר.״ היא אמרה ושיחקה עם הטבעת זהב שלה.
״אליה את התנהגת אלי כל כך מגעיל, אני לא מבינה מה עבר עליך. אני לא יודעת אם אוכל לסלוח לך״ הגבתי, קצת דרמטית מדי אני יודעת.
״אני יודעת, תקשיבי, לא תכננתי את זה, זה פשוט קרה. אני כל כך מצטערת. אבל אני שמחה שאת יודעת מזה, אבן ירדה לי מהלב.״

הסתכלתי עליה קצת מבולבלת, ״מה זאת אומרת לא תכננת את זה? איך לא מתכננים דבר כזה? לסנן זה שיא התכנון אחותי!״ אמרתי והרמתי את קולי קצת יותר מדי.
״על מה את מדברת?״ שאלה אליה והסתכלה אל תוך עיניי מבוהלת.
״על הדיבור המגעיל שלך והסינונים״ השבתי, מעט מעוצבנת מהשיחה איתה.
לאליה ירדה דמעה, ״את זוכרת שנסעת עם אחותך לספרד? לשבוע הזה?״
ניסיתי להיזכר, לפני חמישה שלושה הייתי עם אחותי בספרד, נסענו לטיול אחיות, זה היה מדהים.
שבוע שלי ושלה, ונהנתי מכל רגע.

״כן נו״ עניתי בוחנת את הדמעות שמילאו את עינייה. ״אני ונדב שכבנו באחד הלילות שלא היית. הייתי שיכורה כשבאתי אליכם, באתי כי רבתי עם שון האקס שלי והייתי קרובה לדירה שלכם. שכחתי שאת בחול אז נדב הסכים שאשן על הספה. אני לא יודעת מה עבר עלי אבל נכנסתי אל המיטה שלכם, ומשם, זה פשוט קרה.״ היא שתקה לרגע, בחנה את הלב שלי שנופל ונשבר והמשיכה, נהנית להכאיב לי.
״אני כל כך קנאתי בקשר שלכם, שש שנים. שש שנים מהחיים שלך את איתו. ואני מחליפה אותם כל הזמן, הם אף פעם לא נשארים איתי דפי. רק רציתי שמישהו יסתכל עלי כמו שנדב מסתכל עליך. אני כל כך מצטערת, דפי, תביני, זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי.״ היא שתקה שוב ונתנה לדממה שלי לעטוף אותה. ״את כועסת?״ החוצפנית שאלה ואני הסתכלתי עליה מלאה בבושה.
״אל תדברי איתי יותר בחיים. כי למרות ששלו אני שש שנים, אותך אני מכירה מגיל ארבע עשרה, עשר שנים!״ הלכתי משם ולקחתי את המשקה שלי, שותה אותו עד הטיפה האחרונה.

נדב ראה שאני נסערת אלי, ובריצה קלה תפס את ידי. צעקתי עליו שישחרר ממני.
״מאמי את שוב כועסת עליה?״ הוא שאל, ואני נתתי לו סטירה. את הסטירה שמגיע לאדם שבוגד בבחורה שהוא אוהב. ״איך יכולת? ועוד איתה? כשאני בחול עם אחותי? איך יכולת? שאלתי שוב והדמעות החלו ליפול מעייני כמו מפל אינסופי. יצאתי החוצה והדלקתי סיגריה מחוץ לבר, הדמעות הו הדמעות, הן הפכו לחלק מהאיפור הקבוע שלי. נדב היה נראה המום ויצא אלי החוצה, ״בבקשה תתני לי להסביר!״ הוא אמר ואני המשכתי ללכת.

ברחובות של ראשון הסתובבתי לבד, אני, מה שנשאר מהלב שלי, והדמעות. וכך עברנו לנו תקופה של חצי שנה. את הדברים שלי מעיין ומאור לקחו מהדירה שלנו. הן היו חברות כל כך טובות, והסכימו שאעבור לדירה שלהן עד שאשכיר דירה משל עצמי. לטלפונים של נדב פשוט לא עניתי, ימים ולילות הוא התקשר. ואני יושבת מול הטלפון אני והדמעות, ולא עונה לו. לא רציתי לשמוע מה יש לן להגיד, ואני חושבת שיותר מכל פחדתי שאסלח לו. בשלושת החודשים הראשונים אחרי הפרידה מהדירה של מעיין ומאור לא יצאתי כמעט ובכלל. ישבתי על הספה עם אותם הבגדים ובכיתי. מהלימודים לא פרשתי, אבל היה קשה, היה כל כך קשה לנסות לחשוב על משהו שהוא לא נדב. התחלתי להכיר את עצמי כרווקה, ובחודש הרביעי לפרידה התחלתי לצאת למועדונים, וגם לשתות שוב. שתיתי כל הזמן, יותר מדי, בכל מקום שראו עיני, ואשקר לכם אם אומר שלא הייתי רוצה שהוא יראה מה הוא עשה לי, מה נהיה ממני, לאיזה כלי שבור ופגום הפכתי. אבל הייתי יוצאת למקומות שהוא בחיים לא יצא אליהם, אחרי שש שנים ידעתי איפה הוא מבלה את הזמן שלו, ולכן עם כל החשק שירגיש רע עם עצמו, פחדתי שהוא ירחם עלי.

ואז התהוללתי. שכבתי, נישקתי, חיבקתי, כל גבר שרצה אותי. במשקל הורדתי, לא הייתי שמנה לפני, אבל כוסית ככה לא הייתי הרבה שנים. החלקתי את השיער, עשיתי עוד שני חורים לעגילים באוזן, וגם עגיל באף. את כל השינויים שהוא תמיד לא רצה אעשה, עשיתי. דווקא, מקווה שזה יכאיב לו ומעלה תמונה, יודעת שהוא יראה אותה. ואז הגיע החודש החמישי לפרידה. בחודש החמישי ראיתי את נדב בבר. בחודש החמישי הלב שלי נקרע שוב מההתחלה. את הלילה ההוא לא אשכח, ישבתי שולחן לידו עם כמה חברות ששירתו איתי בצבא, והוא אפילו לא זיהה אותי. זיו ישב מולו, והסתכל על כמה פעמים, אני חושבת שהוא חשד שזאת אני, אבל לא רצה לעורר סתם בלגן. אז זיו שתק. החלטתי באותו הערב לחזור הביתה מוקדם, לראות אותו גרם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ודחויה.

בחודש השישי לפרידה כבר לא יכולתי עם הסקרנות והנקמה. אז שלחתי לו הודעה. אולי זה היה כי הלב שלי נרגע, ואולי כי היה לי חסר לדבר איתו. לאחר שש שנים של שיחה ואהבה לאותו האדם, זה כמעט בלתי אפשרי להמשיך הלאה. ״היום בתשעה בערב בבית קפה הקטן שהיינו יושבים בו. תגיע.״ כתבתי ומיד הוא השיב, ״אין בעיה.״ התלבשתי ההפך ממה שהוא הכיר בי. ג׳ינס צמוד, חולצה צמודה ועקבים. מעיל עור שמגן עלי ושיער חלק אסוף לקוקו גבוה. שפתיי היו אדומות והעגיל באף שלי היה כסוף.

הייתי מוכנה למלחמה, ומוכנה לניצחון שהגיע לי. נדב הגיע והתיישבבשולחן העגול הקבוע שלנו מולי.
אני הזמנתי קפה קטן והוא אספרסו קצר. הוא הסתכל עלי מופתע, ״מה שלומך?״ הוא שאל ואני כבר הרגשתי את הכעס עולה בי, מסתובב בי ומשאיר לחץ בגרון שלי. ״בסדר.״ עניתי במקום.
״בוא תספר לי על אותו הלילה.״ ביקשתי ונדב הסתכל עלי במבט חם ואוהב.
״לפני זה״ הוא אמר ועצר לרגע. ״עשית עגיל באף?״ חייכתי, עשיתי את זה כדי לעצבן אותו. ידעתי כמה הוא שונא בחורות עם פירסינג. ״אתה רואה טוב״ אמרתי וחייכתי בעדינות.
״התגעגעתי אליך״ נדב אמר וכל הכעס שאגרתי ברח רגע לצד. ״גם אני אליך״ השבתי.
״החלפת בושם?״ נדב שאל, מפתיע אותי שהוא שם לב לדברים קטנים שהוא פעם שכח.
״גם חוש הריח שלך נהדר״ עניתי, עוקצת אותו.

״אני לא רוצה לחזור.״ נדב אמר ואם חשבתי שאין לו את היכולת לרסק אותי, אז הוא הצליח, ועוד יותר חזק. ישבתי מולו מופתעת וללא הידיעה מה לענות בחזרה. אל תבינו לא נכון, זה לא שהייתי חוזרת אליו, אבל למה לעזאזל הוא לא רצה? הרי זה לא הגיוני הוא זה שבגד, ששבר, שריסק, שגרם לי להרגיש כמו מועקה מהלכת, והוא, הוא, לא רוצה אותי? ״אני גם לא מעוניינת אחרי מה שעשית״ הגבתי ישר מגנה על עצמי.

״באותו הלילה עשיתי טעות, את צודקת לא הייתי צריך לשכב איתה. ואני מצטער ומתחרט על כך שפגעתי בך. אבל משהו בינינו הפסיק לעבוד, למה את חושבת שבאמת לא הצעתי לך להתחתן? הרי אנחנו בני עשרים וארבע, אין שום סיבה לחכות, שש שנים ביחד, זה הגיוני. אבל דפי, את פחדת לשאול אותי. את פחדת להרגיז אותי, לפעמים זה היה כאילו אני מנהל מערכת יחסים עם עצמי. מה שבא לי, מתי שבא לי, כאילו אין לך דעה.״ שתקתי, לא רציתי שהוא ימשיך. מה הייתה המטרה הארורה הזאת לשבת מולו? למה עשיתי את זה לעצמי? הדמעות החלו להשתחרר, הדמעות שכה הכרתי מקרוב החלו לצרוח תלכי משם כבר! אבל אני לא קמתי, כאילו דבוקה לכיסא. ״לא התכוונתי שתבכי בגללי דפי. לא עכשיו ולא אף פעם.״ נדב אמר והתקרב אלי, מנסה לנקות את הדמעות. הזזתי את ידו בחוזקה אבל נשארתי קפואה לחום ביד שלו.

ואז החלטתי לעצור את הדמעות. ״מה שאתה עשית לי, הכאב שהשארת בי, הפחד, הכעס, אני לעולם לא אוכל לסלוח לך. הפכת אותי לבנאדם אחר, לבחורה שלא רוצה כלום ושום דבר. הלב שלי ריק, כואב, אני לפעמים חושבת שהוא בכלל עדיין אצלך. זו תהיה הפעם האחרונה שתראה אותי, הפעם האחרונה שתראה אותי בוכה, הפעם האחרונה שתדע משהו על חיי. אני לעולם לא רוצה לדבר איתך שוב.״ אמרתי לנדב בעודי מסתכלת עמוק מדי אל תוך עיניו, ראיתי דמעות עולות ונהנתי לראות שכואב לו. השארתי עשרים שקלים על השולחן וקמתי. עם רעש העקבים שלי ברקע, ראשי גבוה ועיני דומעות כאילו השמש לא תזרח מחר.

בחודש השמיני לאחר הפרידה, אני עדיין הייתי רווקה. הסתובבתי לי בקניון בראשון לציון עם אחותי. ובדיוק דיברנו על החבר החדש שלה. היא סיפרה שהוא מקסים ושהיא מתה שאכיר אותו כבר. את העגיל באף הורדתי, ואת העקבים גם, חזרתי להיות קצת עצמי הישנה ועם זאת עצמי החדשה. אני הראתי לאחותי תמונה של בחור שיצאתי איתו לדייט והיא ישר פרגנה והתלהבה. מול דוכן היוגורטים הוא עמד, נדב שלי, נדב שהיה שלי חיבק את אליה בן חושן. נדב שהיה שלי חיבק את אליה, נדב חיבק את אליה, הם ביחד? השאלות ריסקו אותי והלחץ בחזה שלי מנע ממני לקחת נשימה עמוקה. אחותי עמדה לצידי וכדי לצאת היינו צריכות לעבור ממולם. אני הרמתי את ראשי, כיווצתי את ידי לאגרוף חזק ודיברתי עם אחותי כאילו לא שמתי לב שהוא שם. אליה קלטה אותי, ונישקה את שפתיו של נדב. והנה הן, החברות המוכרות, הדמעות. הן עלו ויצאו ואני, אני החזקתי אותם חזק חזק, שלא יתפרקו באמצע הקניון.

הגענו לדלת היציאה וקול חזק צעק, ״דפי!״ הסתובבתי ישר אחורה וזה היה נדב. מרחק של שמונה אנשים ממני, כזה חתיך, כזה מקסים, והזיכרונות של פעם חזרו בוות אחת. נופפתי לו לשלום עם ידי, והסתובבתי חזרה. מחבקת אותו עם העיניים שלי, יודעת שאסור לי שוב לאהוב אותו. מפחדת, מתה מפחד, שאם הוא היה מנשק אותי הייתי נשארת לנצח בזרועותיו. כמו שהודעתי לו בבית הקפה שהיה המקום שלנו פעם, ״לא תראה אותי יותר בוכה״. לא מפני שאני מתביישת לבכות לידו, אחרי שש שנים אין דבר כזה בושה. לא מפני שאני נבוכה שאני עדיין אוהבת אותו, אם הוא באמת הכיר אותי, אז גם את זה הוא יודע. אלא מפני, שלא מגיע לו את הדמעות האלה, היום אני שומרת אותן רק לשמחה. בעצם עלי להודות לו שנתן לי הזדמנות להתחיל את החיים שלי מההתחלה.

האם החלמתי מהכאב של הבגידה?
על כך אין לי תשובה, אבל התשובה האמיתית היא פשוט להמשיך הלאה, לתת לחיים שיודעים כה טוב לסחוף, לאפשר לעצמי להרגיש, לכעוס, לאהוב וגם שוב לבכות. כי בסופו של דבר אף אחד לא רץ לחתונה, ואני בסדר בלחפש את הבחור שלא יסתכל גם אחרי שש שנים על בחורה שונה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Yarden Bar Eitan עקוב אחר Yarden Bar
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Meshi Saadon
Meshi Saadon
וואו אלופה
הגב
דווח
guest
שברת אותי אבלה
הגב
דווח
קרין ויימן
קרין ויימן
ואו, מכירה את התשובה הזאת והמצב הזה מקרוב, תסמכי עלי.... זה עובר!
תיהי חזקה, את תמצאי את מי שמגיע לך.
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
את לא מתגעגעת אליו
את לא מתגעגעת אליו
מאת: SH
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
סיפורים אחרונים
I really like what Nigel said to Angelia in the film.
I really like what Nigel said to Angelia in the film.
מאת: Behotline Behotline
יותר אישה -פחות ילדה .
יותר אישה -פחות ילדה .
מאת: אודליה כחלון
חם לי
חם לי
מאת: imagine me
צ'ייסר אפלטוני (18+)
צ'ייסר אפלטוני (18+)
מאת: זואי גולן
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan