כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 2

חוק 72 השעות

מוקדש לגברים שלא מתקשרים.

"אני אתקשר" הוא אומר ומחייך אליי חיוך מטושטש, "אני מת להתקשר כבר".
אני מושכת בכתפיי, מורגלת לבולשיט הזה, "תעשה מה שבראש שלך, אתה יודע".
נשיקה אחרונה, ואני נכנסת לאוטו.

וכך מתחילות 72 השעות הגרועות ביותר בעולם.

בהתחלה זה בסדר, באמת. אוקיי, אז הוא לא שלח הודעה לוודא שהגעתי הביתה בריאה ושלמה. לא נורא, לא כל הבנים מושלמים, ואולי הוא עדיין בנהיגה. אולי הוא כבר נרדם. חבל שאין לי את המספר שלו, אלוהים. הייתי עושה לו איזה סטוקינג ל"נראה לאחרונה" בוואטסאפ. אז אני הולכת לישון, מלאת ציפייה שמחר בבוקר (או יותר נכון- היום בבוקר) אקום ותקדם את פניי הודעה חביבה ממספר לא מזוהה, או יותר טוב- שיחה שלא נענתה.

אז מה אם זה לא קרה, זה באמת, שוב, לא נורא.
הרי הוא בטח ישן עד מאוחר, ואולי סתם מפחד לצאת נואש. כאן כבר נכנס השלב בו אני סורקת מא' ועד ת' כל מה שאני זוכרת מליל אמש, מחפשת פירצות שאולי יהיו עילה לזה שהוא עוד לא טרח להראות סימן חיים ולהשתמש במספר שלי, אחרי שהוא היחיד מני רבים באותו ערב שהצליח לקבל אותו. אולי הרתעתי אותו? אולי הייתי צריכה להיות יותר נלהבת? במקום להגיד "תעשה מה שבראש שלך" להודות שהוא קליק מידי, שאני רוצה אותו עוד קצת לידי, ולבקש שיתקשר- ואם אפשר אז כמה שיותר מהר.
אבל עכשיו זה מאוחר מדי, וככה היום הראשון עובר. 24 שעות, והוא עוד לא חוזר.

בוקר נוסף, ואני מתעוררת פחות בטוחה, ויש גם הוכחה- 0 שיחות שלא נענו, וההודעה היחידה היא מאיזו חברה, וכמה אירוני, זה לגבי "החתיך שנמרח עלייך כל הערב, שלשום". אז אני קצת מבלפת, אומרת שהוא שלח הודעה אבל לא נראה לי שזה זה, בכל זאת- לא כל כך בקלות פוגשים את נסיך החלומות, ויש לי סטנדרט, ובניתי חומות. תכלס, אני פשוט מכינה את השטח כי אני כבר מתחילה להבין שהוא לא יתקשר, שהבחור החמוד הוא סתם אפס, ולמה אני מופתעת בכלל? מתי אני אלמד?
48 שעות, מתחילה להתייאש.

טוב, זהו, אין הודעה, אני מפסיקה לבדוק. ובסופו של דבר- מה אכפת לי? אני מציאה. ועוד כל מיני מחמאות ושקרים שאני ממציאה. באמת שזה אחלה, היה ערב נחמד ואני לא צריכה יותר מזה. כיף לי לבד, אני אוהבת את הריגוש בהיכרות ואת המתח בלחכות כל פעם לשיחה שלא מגיעה. אין ספק שזה עדיף על שישי משעמם של התכרבלות מתחת לשמיכה ולראות סרטי אימה. ברור.
וכשאני מסתכלת על השעון ורואה שתיכף יחלפו 72 שעות, שאחריהן אני כבר מוותרת, פתאום הטלפון מצלצל ועל הצג מספר לא מוכר.

"אהלן, אני ממש מצטער, היה לי שבוע שטח בלי שנייה אחת להתקשר" אני ישר מזהה את הדובר.
ומתלבטת- להאמין, או שהוא משקר?
יאללה, למי אכפת, "אז אני מקווה שבשבת הזו אתה לא סוגר".

אולי הוא טמבל, אולי הוא אפס, אבל לפחות הוא התקשר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

יערה לביא עקוב אחר יערה
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Idit Kliper
Idit Kliper
מושלםם
הגב
דווח
יערה לביא
יערה לביא
תודה!
הגב
דווח
Liel Shmuel
Liel Shmuel
וואי מהמם!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
יערה לביא
אמרו לי להיזהר ממך
אמרו לי להיזהר ממך
מאת: יערה לביא
איך זה שאין לך מישהו?
איך זה שאין לך מישהו?
מאת: יערה לביא
דרוש: חבר לחורף
דרוש: חבר לחורף
מאת: יערה לביא
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף