כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הוא אמר שהם רק ידידים...

אז שאלתי לו: "ואיך אנחנו התחלנו?"

עם איתן זה אף פעם לא היה פשוט. זה לא היה קל.
זאת לא הייתה אהבה שפשוט נוחתת עלייך, ואת תוהה איך זכית.
זאת הייתה אהבה שהייתי צריכה לעבוד קשה בשבילה, להילחם כדי לא לאבד אותה.
ברגעים של תסכול, שרציתי לקום וללכת, הזכרתי לעצמי למה התעקשתי מלכתחילה להיות איתו.
ואז נזכרתי שזה כבר לא כמו פעם- שהרוב חרא, בכי וצעקות. ורציתי לקום וללכת כי זה כבר לא היה שווה את זה.
אבל אני לא מכירה שום דבר אחר. אז נשארתי.
כשהיינו ביחד הוא גרם לי להרגיש אהובה, "יפיפייה" כמו שהוא אמר.
זה היה הקסם שלו, הוא גרם לי להרגיש הכי יפה בעולם כשאני איתו.
אבל לפניו? מי הייתי בכלל?
כלום. אף אחת. הוא כל הזמן דאג להזכיר לי את זה.
שהוא היחיד שיאהב אותי, עם כל הפגמים, התסביכים, השריטות השיגעונות..
איך אני תמיד נופלת על המניאקים אני שואלת את עצמי, האובססיביים, הדומיננטיים, החזקים..
כנראה זה מה שעושה לי את זה, להרגיש חלשה, נשלטת, אבודה.
והנה הוא, עם החיוך הזה, הריבועים בבטן, החיוך המסתורי והלחישות המלוכלכות באוזן שלי.
זורק אותי למיטה כשבאלו, מזיין אותי כשבאלו, איך שבאלו, כמה חזק שבאלו..
ואני כמו בובה, מתמסרת, גונחת, נאנחת, מזיעה.. כאילו שכל כך קשה לי להנות ממה שהוא עושה לי.. ואלוהים.. מה שהוא עושה לי.
הוא יודע כמה שבורה אני. צמאה לאהבה, לתשומת לב.
והוא מנצל את זה. מנצל אותי.
ולפעמים אני כועסת עליו. כועסת שהוא לוקח אותי כמובן מאליו.
ואז אני מנסה שוב לקום וללכת.
אבל נראה אתכם קמים והולכים כש 1.75 של שלמות נכנסת הביתה מורידה חולצה ומסתכלת עליך במבט הזה. המבט של הטורף, של האלפא. המבט שיכול לגרום לי לאורגזמה רק מלהסתכל עליו.
איתן מכיר אותי הרבה זמן, היינו ידידים טובים במשך כל התיכון, בצבא קצת התרחקנו אבל זה גרם לנו לרצות אחד את השנייה אפילו יותר. השתחררנו ובמקרה נפגשנו בדרום אמריקה בטיול הגדול.
ומשם.. הכל התחיל. הידידות הפכה לחברות, ליזיזות, לסקס, למבוך אחד גדול.
תמיד תהיתי למה הוא בחר בי, היו לו כל כך הרבה ידידות שנראו הרבה יותר טוב ממני, ודווקא אותי הוא רצה. אולי זה עשה לו משהו העובדה שהעיניים שלי שיקפו את הנשמה שלי, כמו חלון שקוף- כל מי שהסתכל ראה את הכאב, העצב, הפחד.
והוא ראה ולא נרתע. אמר שרצה לתקן.
בדיעבד.. לתקן זה הדבר האחרון שהוא רצה.

שישי בערב.
אני במיטה מזיעה ומותשת אחרי ששעתיים שלמות הוא רכן מעליי.
הוא קם ומתלבש. הפלאפון שלו רטט. הסתכלתי על הצג והופיעה הודעה:
"20:00. אצלי?" -מאיה.
"מי זאת מאיה?" שאלתי.
"עמיתה לעבודה" ענה בקרירות.
"למה אתה נפגש איתה אצלה בבית בשמונה בערב ביום שישי?"
"יש טפסים שאנחנו צריכים לעבור עליהם, זה לא סובל דיחוי ליום ראשון" אמר ולבש את המעיל בדרך לדלת.
"איתן" אמרתי לחלל האוויר,
הוא הסתובב אלי במבט חסר סבלנות.
זה הרגיש לי לא טוב.
איתן.. עם כמה שאני אוהבת אותו וסובלת ממנו- אני לא רוצה שהוא יבגוד בי. הוא שלי.
והוא לא יבגוד, אלא אם..
ובכן, אלא אם הוא נפגש עם "עמיתה" לעבודה בשישי בערב. שנראת טוב. מאוד.
"היא כוסית?" שאלתי.
"מה זה משנה?" הוא שאל- "אנחנו רק ידידים" המשיך.

הוא אמר שהם רק ידידים... אז שאלתי לו: "ואיך אנחנו התחלנו?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

JO ?? עקוב אחר JO
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mia N
Mia N
נשמע מניאק רציני אני מקווה שאת כבר לא איתו :( ואהבתי ממש!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
JO ??
עיניים מלאות דמעות ולב מלא חרטה
עיניים מלאות דמעות ולב מלא חרטה
מאת: JO ??
נאנסתי.
נאנסתי.
מאת: JO ??
להיות מזל תאומים
להיות מזל תאומים
מאת: JO ??
את הפצע המדמם שלי
את הפצע המדמם שלי
מאת: JO ??
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
החורף האחרון
החורף האחרון
מאת: טלי טל
געגועים ללבנה
געגועים ללבנה
מאת: איש המגבעת
כאילו יש לנו זמן
כאילו יש לנו זמן
מאת: איש המגבעת
על האיש שהכי אוהב לשבור לי את הלב.
על האיש שהכי אוהב לשבור לי את הלב.
מאת: gali the first