כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

נועה שהיתה פעם שלי

"האם יש לנו יכולת לבקש הכל לעצמנו? יש לנו את הזכות לדרוש שהצד השני ישכח הכל רק בגלל שהוא איתנו? .."

זו הייתה סתם שעת צהריים משעממת, מאלה שלא קורה בהן כלום.
הממטרות התיזו מים על הדשא הקטן שטיפחתי מותירות על קצה העלים יהלומים שנצצו באור השמש. מידי פעם עבר בכביש הטרקטור הישן של התחזוקה משאיר אחריו ענן דיזל שרוף ואני הרשיתי לעצמי יום אחד של בטלה.

כבר הרבה זמן שאני מרגיש תקוע בחיים שלי. כאילו הכל בסדר ושום דבר באמת לא.

כיביתי עוד סיגריה במאפרת הזכוכית המשחירה מציין לעצמי שמידי פעם כדאי לרוקן אותה, בדיוק כמו את כל המחשבות האלה שבלב שלי.

ובדיוק אז היא הגיעה.

***
עם מכנסון ג׳ינס קצרצר וגופיה מקושקשת, תיק קטן על הכתף שנזרק ברישול הזה שכל כך אופייני לה.

היא פתחה את השער לא נבהלת מנביחותיו של ג׳וני הפינצ׳ר שזינק לקראתה. שניהם הרי הכירו טוב מאד.

"היי מה שלומך נסיך קטן?" היא התכופפה אליו בטבעיות מגניבה לי חיוך לפני שנתנה לו את תשומת הלב שהוא כה רצה.

פאקינג בום בלב.
שנה וחצי חיכיתי לרגע הזה.
שנה וחצי של געגוע שלא נגמר געגוע שלא באמת ידעתי מה לעשות לגביו, בדיוק כמו עם הדק והפרגולה שכבר התחננו לטיפת יחס.

"מה נשמע? אפשר, או שאתה הולך להרביץ לי?" היא שואלת אותי רגל אחת על מדרגות המרפסת. הדק חרק קלות תחת הסנדל שלה, ואני רק חשבתי על זה שהרבה זמן חלמתי על הרגע בו זה שוב יקרה.

היא כאן.

"היי נועה.." אני מצליח לפלוט את השם שלה לבסוף, מצטער שלא הלכתי לעבוד היום אבל בכל זאת קם לתת לה חיבוק מנומס, מנסה לחשב כמה קצר הוא צריך להיות בכדי לא להעליב.
הרחתי אותה והכל חזר אליי. ריח של אהבה ישנה זה כמו הריח של השניצלים של אמא ביום שישי. לא תשכח את זה גם כשתהיה בן שמונים עם אלצהיימר מתקדם.

"מה איתך ילד איזה כיף שאתה בבית! עברתי בסביבה אמרתי נקפוץ." היא אומרת לי קרוב מידי לאוזן מעבירה בי צמרמורת.
גררתי בשבילה כסא שעמד בצד מפנה אותו מנעלי העבודה שלי שהשאירו עליו כתמים של אדמה.

"שניה אני יביא מגבון. אל תשבי עליו ככה." אני נבוך אבל היא אומרת שלא צריך ומתיישבת מרימה את משקפי השמש שלה ומסיטה תלתל סורר.

הממטרות בתזמון מושלם הפסיקו לעבוד וג׳וני טיפס לנדנדה כאילו היה הוא ער לעובדה שמשהו לא רגיל קורה כאן. קיוויתי שהוא לא יפליץ כמו שעשה יותר מידיי בזמן האחרון ושוב התלוננתי לעצמי שאני לא בסדר שלא לוקח אותו לווטרינר.

היא הושיטה יד לקייס הכחול של הטבק בזמן ששתקתי.
.
"עדיין מעשן באלי שאג אדום." ציינה לעצמה בקול כשפתחה את הרוכסן.

"אני נשאר עם מה שאני אוהב, נועה, אני לא אחד שמחליף סתם." החזרתי לה בעקיצה שהיא לא פיספסה כי היא עיקמה פרצוף כשמשכה לה פילטר, "הניירות קצת דבוקים. שכחתי אותם על הדשא אתמול. נרטבו."

"זה בסדר מאמי אני יודעת להסתדר גם עם דברים דפוקים." זה היה התור שלה להחזיר לי.

הטרקטור שוב עבר בכביש השומם. ג׳וני נרדם ואני רציתי ללכת מפה.

****
יש משהו מוזר בחלומות שלנו.
אתה יכול לפנטז משהו, לרצות אותו מאד בשעות הלילה החשוכות שלך ובבוקר לא יודע אם אתה בטוח שאכן תרצה בהם.

אתה יכול לרצות מאד להתקבל לעבודה מסויימת וביום הראשון שלך כבר להתבאס עליה. ובכל דבר שתקנה למחרת תראה את כל הפאקים שבו.

אולי ככה זה כולנו, החלומות שלנו מאבדים מהקסם כשהם הופכים למציאות, חשבתי לעצמי כשנועה שהיתה פעם שלי חזרה, מסדרת את כסא הפלסטיק כך שהיא תהיה מולי.

"אז מה ככה?" נושפת סילון דק מהשפתיים שלה שעכשיו אני מזהה עליהן עגיל חדש שלא הכרתי, לא יכול להתעלם מהעובדה שהיא היתה פשוט יפה. הפריקית הזאת ששום דבר בעולם לא הכין אותך לצעד הבא שלה. תמיד היא חיה בכאן ועכשיו מתעלמת ממה שיבוא מחר.

"אני סתם ביום חופש. לנוח קצת," אמרתי בשיוויון נפש מעושה מושך אליי את הקייס הכחול מרוט, " אני צריך מידיי פעם את השקט."

"מכירה אותך." היא חייכה וגם אני,
נהנה בעל כרחי מהרגעים האלה שלא תכננתי.

"מה את עושה פה?" שאלתי לבסוף שקיבלתי קצת אומץ מוכן לכל תשובה.

"התגעגעתי אליך קצת. רציתי שנדבר.."

היא נועצת בי מבט ואני שתקתי.
כבר הרבה זמן שאני מדמיין את השיחה הזאת בינינו ופתאום כל המילים נעלמו לי.

"מה ילד? מה השתתקת. אתה רוצה שילך?"

"שאלך." תיקנתי אותה וחייכתי. העברית שלה היתה דפוקה בדיוק כמוה. לא מבדילה בין עם ל-אם, מזייפת את המילה שחכתי ואת האל"ף בפועל עתיד לא הכירה.
היא לא ידעה אבל זה היה אחד הדברים הלא הגיוניים שאהבתי בה.

"ילך."
תמיד היתה כזו.
לא מוכנה להכיר בטעויות שלה.

***
נועה עזבה בסוף החורף שעבר.

מסתבר שאני הייתי קנאי, קצת יותר מידיי בשבילה. היא אהבה את החופש ואת מסיבות הטבע שאף פעם לא הבנתי מה מצאה בהן. אהבתי אותה בדרכי, עם השקט שלי והיה נראה שזה הולך לכיוון רציני עד שגיליתי שלפעמים היא מתכתבת עם יניב אחד, מהעבר שלה.

לא עזר שהסבירה לי שזה סתם והם לעולם לא יפגשו שוב ולא יקרה ביניהם כלום וזה בכלל דיבורים של סתם. אני רציתי אותה לעצמי כולה בלי שאריות של אחרים.

וככה זה נגמר. היא עזבה בוכה רועדת מול חומת הקור שלי.

****

"אתה אוהב אותי עדיין?"

"כן. אני חושב."

"אתה רק חושב? לא בטוח?" היא נראתה מאוכזבת.

משכתי בכתפיים בוהה באיזו נקודה רחוקה דימיונית. נלחם בעצמי לא לחבק אותה ולבכות. כי יש געגועים שלא נגמרים למרות הכעס, כמו שיש אהבות שאתה מבין שלא ייעלמו למרות הזמן.

היא מחייכת פתאום וקמה, "אני יודעת מה אתה צריך."

"מה יש לך? תני לסיים סיגריה!" אני מנסה להרוויח זמן אבל היא לוקחת לי אותה מהיד תוקעת אותה במאפרה המתפקעת.

אני מנסה להתנגד אבל היא מושכת אותי אחריה אל תוך הקרוואן ששכרתי, זה שהיה פעם גם הבית שלה.

היא מפילה את התיק כשהדלת נסגרת ומובילה אותי אחריה אל החדר. בתנועה אחת זורקת אותי אל המיטה ומורידה את התריס.
"תתפשט."
"לא רוצה נועה."
"לא נראה לי ששאלתי אותך."

"נועה אני לא רוצה," אני חוזר שוב, משקר לה ולא מתפלא שהיא בכלל לא מאמינה. היא רק מחייכת כשהגופיה המקושקשת נזרקת הצידה אחרי המכנס.

"אז אני אעשה את זה בעצמי."
וכמו לא עברה שנה וחצי של געגוע ושקט נוראי ביננו היא עושה את הדבר הטבעי ביותר ששני אנשים שאוהבים עושים. היא מקלפת באיטיות את חומות ההגנה האחרונות שלי ממנה, לא מסירה לרגע את המבט המרוכז שלה ממני.

"תירגע. זו רק אני.." נועה לוחשת כשהיא נשכבת לצידי.

ידעתי שיש לי רק כמה שניות להחליט אם אני עוצר הכל ושולח אותה מכאן ומהלב שלי לתמיד או נותן לזה סיכוי. מנסיון שלי יש דברים שפשוט צריך לזרוק ולהיפטר מהם, ולא לנסות לתקן וזה מה שאני חושב גם על בחורות. מי שלא התאימה לי פשוט דאגתי שתעזוב.

מאוחר מידיי. היא כבר מעליי מכסה אותי בנשיקות.
אנחנו צמודים אחד לשניה ושום דבר לא מפריד חוץ אולי מכעס ישן שתיכף וגם הוא ייעלם לו בתוך התשוקה הזאת שפה. אני מחליט לוותר לאגו ולשכל והופך אותה.

"אני שונא אותך!" כמעט צועק בשקט.
"לא אתה לא."
"אני כן." שקר אחרון להיום והיא מעוותת קצת את הפנים שלה בכאב כשאני מרשה לעצמי לא להיות עדין הפעם. רק הפעם.

***

התהפכנו על הגב שנינו יחד מתנשפים עדיין.
חיבקתי אותה כמו תמיד אחרי זה, בתנוחה הכי לא נוחה עם יד שמאל שמונחת לה על הבטן.

"אתה יודע שסתם נפרדנו נכון?" היא אומרת בשקט כשהזיעה התחילה להתקרר.

ג׳וני כנראה התעורר ולא הבין למה נשאר לבד כי הוא שרט את הדלת בעצבים. רק זה חסר לי שיכנס ויחנוק את שנינו עכשיו זה.

"אני כבר לא יודע נועה. לא יודע מה לחשוב."

".. Past continuous"
היא אומרת.

"אה?"
"עדיין מדבר עברית כמו ש"י עגנון, ואנגלית כמו ילד בגנון.." היא צוחקת עכשיו.

אני נפגע קצת אבל היא מתרוממת על מרפק אחד ומחייכת. מסבירה לי מה זה עבר מתמשך באנגלית ושאם לא הבנתי את ההקשר אז יניב היה מאז ומעולם משהו ששייך לעבר ולא מאיים עליי.

חשבתי על זה לפני ששאלתי אותה למה צריך בכלל לדבר עם מישהו מפעם אם היא בזוגיות וטוב לה, והיא ענתה בפשטות שלא תמיד העבר נמחק לנו, ולפעמים כיף להסתכל אליו בעיניים ולדעת שהוא כבר לא חלק ממך.

"יש דברים שלא תוכל להעלים ממני כמו שאני לא אוכל לפתור את כל הבעיות שלך. " היא סיימה, " יניב היה משהו משמעותי בשבילי פעם והיה לי כיף לדבר איתו מידי פעם ולהרגיש שהוא סתם אדם בשבילי."

היא נשמעה עצובה כששברה שוב את השקט וסיימה:
"מאז שנפרדנו לא דיברתי איתו.
אני יכולה להראות לך שיחות אפילו…"

היא התיישבה על קצה המיטה מפנה לי את הגב ומחבקת את עצמה כאילו מגוננת במקומי. משכתי אלי את השמיכה הדקה מביט לה בגב וחושב על זה שתיכף החורף מגיע ואצטרך להחליף אותה בפוך. יהיה כאן קר בקרוואן בטח.
"נועה תקשיבי.."

נועה החליקה לתוך הגינס הקצר מידיי שלה וקטעה אותי, "אבל אני יבין אם למרות הכל לא תרצה לנסות שוב. רק רציתי שתדע שאני מתגעגעת נורא..."

לא דימיינתי.
היא בכתה.

***
זו היתה סתם שעת אחר הצהריים מאלה שאולי דווקא בהן קורה הכל כשנועה חזרה.

כשיצאנו חזרה למרפסת ג׳וני כבר נעלם ומכוניות של אנשים שחזרו מהעבודה החליפו את הטרקטור הישן, ואני חיבקתי אותה שוב כמו פעם, מבין שאני מאמין בה ואוהב אותה למרות יניב של העבר, ואולי דווקא בזכותו מבין שבחרה בי על פניו.

האם יש לנו יכולת לבקש הכל לעצמנו?
יש לנו את הזכות לדרוש שהצד השני ישכח הכל רק בגלל שהוא איתנו?

נראה לי שלא. תמיד נצטרך לקבל את השני יחד עם כל מה שהוא נושא עימו אל חיינו ואולי זו כל משמעותה של המילה אהבה.

זה מה שהבנתי כשחיבקתי אותה מאחור שוב כמו פעם על כסא הנדנדה חושב על זה שהגיע הזמן לקחת את ג׳וני לווטרינר ולסדר כבר את הדק.
______
בואו לעקוב גם בפייסבוק Amitay Avrahami

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 18 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נתי :)
נתי :)
אתה אלוף אחי היקר!!
הגב
דווח
guest
למה יש עלייך בכלל?
נוגע, עמוק ,ואין לי יותר מילים
הגב
דווח
אתי בן ארויה
אתי בן ארויה
זה פשוט מדהים! כמו תמיד!
הגב
דווח
טען עוד 31 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Avrahami Amitay
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אהבה של whatsapp
אהבה של whatsapp
מאת: Avrahami Amitay
חמש דקות אצלך
חמש דקות אצלך
מאת: Avrahami Amitay
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
היפה והחיה
היפה והחיה
מאת: Liel Shmuel
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eli Krimov
מרגש
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
מומלצים מהמגירה
מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?
מאת: האביר שבלב
הצעקות של השקט
הצעקות של השקט
מאת: Liel Shmuel
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
ניצחת את החיים
ניצחת את החיים
מאת: SHALEV PERETZ