כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3 2

חולשות

"רגע זו את? עם הפחית בירה ביד?" מציחקוק זה הופך לצחוק בלתי נשלט.

"יודעת, אין הרבה כמוך" הוא אמר לי אחרי שתיקה קלה. לא שהיה שקט. הבית קפה המה אדם, ולא היה אפשר לשמוע מבלי לנסות לקרוא את השפתיים שלו. וזו הייתה פעולה קשה בפני עצמה, להתרכז בתנועות השפתיים ולא בהן עצמן. מודה, הן היו מהפנטות.

"למה אתה מתכוון?" אני מערבבת את השייק שהזמנתי עם הקשית השחורה. זה לא מתערבב בקלות. הסמיכות שלו דומה במקצת לסמיכות של המחשבות שמנסות להיתמע בתוך כל הבלאגן שבראש שלי. תראי מה פליטת פה יכולה לעשות. דעתי המוסחת משפתיו לא בדיוק עוזרת לי.

"לא יצא לי להכיר בחורות דתיות ששותות שתייה חריפה... ואני אחד שבוחר בחורות בקפידה." הוא יורה את המילים לאויר ומיד מניח את המגן בפניו כשהוא מוסיף, "שלא תביני לא נכון. את מסקרנת אותי"

בטעות. בטעות נפלט לי כשאמרתי לו שאני אוהבת בירה. במוקדם או במאוחר הוא היה יודע את זה, שהייתי מגניבה שלוק או שתיים מאחורי הדלת של המקרר בבית, ברגע אחד קטן של חולשה.

"אני חושב שזה מגניב" אני מרימה גבות ושואלת אותו למה הוא חושב שיש מגניביזם בשתיית בירה.
"זה יהיה נחמד לשתות בירה עם מישהי ולאו דווקא עם חברים. עשית עליי רושם של בחורה טובה ופתאום את באה אליי עם היציאה הזאת". ידעתי. ידעתי שהוא יופתע. לא ידעתי שהוא יופתע לטובה.

"אני חייבת להראות לך משהו" אני אומרת לו מבלי לחשוב ושולפת את הפלאפון מהתיק צד שלי, מדפדפת עד שאני מגיעה למה שאני מחפשת. מזל שצילמתי את זה לפני חודש, רק כי חברת ילדות ביקשה הוכחה לילדה המופרעת שהייתי. מי היה מנבא שזה יתגלגל לנושא שיחה בינו וביני.

"רגע זו את? עם הפחית בירה ביד?" מציחקוק זה הופך לצחוק בלתי נשלט. "בסך הכל תמונה" אני מושכת בכתפי בסתמיות ומנסה להשקיט אותו כי אנשים מסתכלים. לא כל כך נעים.

"בת כמה היית?" הוא נרגע מעט. חוזר לשתות מהקפה שלו. "שנתיים. יצא לי שם של שיכורה" אני קורצת לו.

"שיכורה מלידה שכמוך." הוא מחייך ואני מבחינה בשפם של קצף מעל השפה העליונה שלו. דחף כמעט ובלתי נשלט גורם לי להושיט אצבע ולמחות את הפס הלבן שעל שפתיו, אבל אני עוצרת את עצמי ומסמנת לו. הוקסמתי רק מהבעת הפנים שלו, שהפכה מתהייה להבנה למבוכה.

"מודה שזו אחת החולשות שלי" אני אומרת לו, מביטה בו בעיניים מזוגגות ומתקשה להסוות את הריגושים שלי. כמה פתאטית אני יכולה להיות מאחד ועד לבהות בו כמו עב"מ מהחלל החיצון? שואף לאינסוף שנות אור.

"ספרי לי עוד על עדי ועל החולשות שלה", הוא מניח את הקפה שלו על השולחן ומשלב את ידיו מאחורי ראשו, מביט בי בריכוז מה.

אז לעדי יש חולשה לבירה, לסיפורי מתח-דרמה-רומנטיקה, לקפה, לטיולים בארצנו היפייפיה, לצ'יזבטים בלילה ולשפתיים המושלמות שלך. אבל אני לא אומרת לך את זה. מעדיפה להשאיר טעם של עוד.

בעודי לוגמת עוד שלוק מהשייק, אני קצת הוזה טעם של בירה על הלשון. אני שוב מסתכלת על השפתיים שלו. זה כבר הפך לאינסטינקט. גם כן חולשות.

A C עקוב אחר A
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya B
Maya B
אחותי וואו לא הפסקתי לקרוא!
אין המשך או משהו כזה?
איך זה נגמר?
❤❤❤
הגב
דווח
זה רק דוד.
זה רק דוד.
מתחרה על הכותבת הכי טובה באתר לפי דעתי
הגב
דווח
A C
A C
חח אל תגזים, יש יותר טובים ממני, ואתה ביניהם :)
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
A C
לגבר הבא שלה
לגבר הבא שלה
מאת: A C
לאמא, בתקווה שתביני
לאמא, בתקווה שתביני
מאת: A C
מוטי הגבר
מוטי הגבר
מאת: A C
האקר לבבות
האקר לבבות
מאת: A C
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
והשקט הזה מה איתו..?
והשקט הזה מה איתו..?
מאת: Daniella Lev
תראה לי איך להפסיק לאהוב - פרק 52
תראה לי איך להפסיק לאהוב - פרק 52
מאת: Daniella Lev
מגע אסור- 40
מגע אסור- 40
מאת: shir shir
סיפורים אחרונים
אוהבת לאהוב אותך
אוהבת לאהוב אותך
מאת: hila low
יש לי הכל- פרק 33
יש לי הכל- פרק 33
מאת: שלכת כותבת מהלב
שקרן פתולוגי
שקרן פתולוגי
מאת: No one ...
המחזה " דרכם של מלאכים - חלק ב'
המחזה " דרכם של מלאכים - חלק ב'
מאת: אביטל סיאני