הארכיון.
זה גורם לחיוך שלי לעלות ולדמעה של געגוע לרדת, וזה השילוב שהכי רוצח אותי.
יש לי בקשה קטנה, למרות שכבר חתמנו על חוזה לא חוזה כמעט בע"פ בנושא הזה.
אל תצא לי מהארכיון.
זה מאוד פשוט, אנחנו מתחילים קשר ואתה מחמיא ומראה עיניין ואפילו לרגע זה נראה כאילו אתה רוצה אפילו יותר ממני, אז מגיע החלק שלי, ליפול ברגש, להתאהב.
ואז מגיע החלק שלך, להירתע, להעלם, לנתק קשר ורגש. אז אין לי בעיה.. למדתי לחיות עם זה, באמת שלמדתי!
אבל לא קורה שאחרי החלק שלי מגיע החלק שלך.
נעלמת? תעלם עד הסוף. החלטת לסיים את זה, אז תמונה עם בגד ים שלי שגורפת קצת מעבר למכסת הלייקים הרגילה שלי לא תגרום לך לשלוח הודעה. כי אז, אז אתה יוצא מהארכיון.
אז אני אסביר לך, כשאני מחליטה להכניס אותך לארכיון, תפקידך להישאר שם, לא לשלוח לי הודעות ולקפוץ פתאום לראש הרשימה בוואטסאפ.
אני מבינה שאתה בטוח שזה מאוד קל להכניס אותך לארכיון, כי זה בדיוק שניה אחת להיכנס להגדרות בשיחה ולהעיף אותך חזרה למקום ממנו באת.
אז לא. כי יש לי חוק לא כתוב עם עצמי,
ואם אתה נכנס לארכיון זאת אומרת שאסור לי להיכנס אליך לשיחה ולקרוא שיחות ישנות שמעלות געגוע, וזה אומר שאין דבר כזה להיכנס באמצע הלילה ולראות אותך מחובר בשעות לא שעות שגורמות לי להתחרפן.
אז אתה לא יכול לקפוץ מהארכיון מתי שבא לך.
זה מאוד מבלבל ולא נוח, זה גורם לחיוך שלי לעלות ולדמעה של געגוע לרדת, וזה השילוב שהכי רוצח אותי.
אז בבקשה ממך, זו לא בקשה כל כך גדולה.
אל תצא לי מהארכיון.
שלח תגובה
אל תפסיקי לכתוב.
