כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

תִּדְאַג לְנַגֵּב לָהּ אֶת הַדְּמָעוֹת.

תביט בפניה, דמעות שזולגות מעיניה ידאגו לספר לך מדוע היא כבר לא אותה הבחורה שעליה נהגת להביט עוד כשהיית מאוהב, עוד כשהייתה שם נוסחה שגרמה לכם לעמוד ולהילחם מול כל העולם יחדיו. תביט בפניה טוב, שתזכור מה עשית לה כי ייתכן וזו הפעם האחרונה עד שאחר יגיע ויחליט להזדקן בשארית חייו לצידה.

בחלון קטן בקומה הרביעית תוכל למצוא אותה בזמן שמביטה אל עבר פנסי הרחוב.
אתה תמצא שם נערה שבורת לב שעד לפני שנה וחודש האמינה באהבה,
האמינה בכל הטוב שהקיף אותה כשהייתם יחדיו,
האמינה באמת ובתמים ש"האהבה" היא לא מסוכנת כמו שאומרים,
אבל מה היא מבינה? היא עדיין לא התחילה אפילו לסבול, מסכנה.

כל כך קשה לה להחזיק את הדמעות,
הם חונקים אותה, חוסמים לה את החמצן אותו הוא צריכה,
הם תופסים אצלה חלל עצום בגוף, שבעצם נגרם בגללך.
אבל זו הרי רק אהבה, היא לא תמות בגללה, היא רק תלמד מטעויות שהלב חווה.
היא לא פחדה להתאהב בך, היא לא פחדה שהלב שלה ישבר לרסיסים.
היא לא פחדה לקבל אותך עם כל הפגמים שבך, כי בעצם בהם היא התאהבה - אותם פגמים שעשו אותך בדיוק כמו שהיא אוהבת כי מבחינתה אתה הפגם שמשלים אותה.
תמיד היא חזרה להתחלה, וויתרה למענך, הפסידה חגים ולילות מלאים בשמחה לצד האהובים עליה רק למענך, רק למען הסר ספק שהיא לא תאבד אותך, היא פחדה לחשוב על זה.
החברים לא נתנו לכם חודש יחדיו ואתם הפתעתם את כולם,
גרמתם לכל הקהילה להבין שהפכים באמת נמשכים אחד לשני,
הרי אותה ילדה טובת לב הייתה יושבת שולחן אחד מאחורייך ובחיים שלך לא חשבת שאתה והיא תבלו את הזמן הכי טוב שלכם בחיים יחדיו, אוהבים ונאהבים ובעיקר שמחים.
אתה תכחיש, אתה אפילו תנהל עם עצמך וויכוחים על הרגעים בהם היית מביט בעיניה לשניות רק בשביל לשאול שאלה לא ברורה או אפילו סתם כשהיית עובר ואומר לה בוקר טוב, אתה לא היית מעיז להודות שהלב שלך התחיל לזוז ימינה ושמאלה כשזה היה קורה ולעולם לא הבנת למה, למה זה קורה לך איתה, הרי אתה לא מרגיש אליה משהו, אז למה?
הלב שלנו מרגיש דברים לפני שהמוח מעכל אותם, נפלת חבר, נפלת חזק.

מדי פעם היא מועדת ונזכרת ברגעים בהן כיסית אותה בזרועותיך;
הרי ביום שהיית חולה והחלטת לדפוק לבוס ברז מהעבודה,
הרמת אליה טלפון בזמן שהיא למדה וביקשת מימנה לבוא אליך.
ידעת שהיא תסכים, ידעת שהמערכות אצלה בראש יתבלבלו והיא תרגיש אשמה במידה ולא.
היא דאגה לעצור בבית מרקחת להביא לך אקמול.
היא אפילו עצרה בפיצוציה של יוסי,
אותו יוסי שאצלו אתה ממלא מדי שישי "ווינר",
מעביר את הזמן שנותר עד לכניסת שבת עם החברים שם לפני שתעלה על הג'ינס והמכופתרת הלבנה היישר אל בית הכנסת.
היא אהבה לראות אותך לבוש טהור כביום לידתך, נקי מחטאים אבל עדיין, שלם בפגמים.

לבושה בחצאית שקנית לה,
שיער אסוף בקליפס שאיתו אהבת לשחק וכמעט אף לשבור,
פנים זוהרות וגומות חן שעוצבו במיוחד למענך על ידי בורא עולם,
היא נכנסה אל החדר, ואתה כהרגלך חיכית לקבל נשיקה שתפיח בך קצת רוח-חיים.
התיק צד שלה הושלך על הרצפה, את הכפכפים הניחה בצדי המיטה וכמובן שנכנסה להתכרבל עמך תחת הסדינים, הרי לא היה אכפת לה להידבק מימך, היא אהבה אותך אהבה טהורה.
שחוק לציין אבל בשיא החורף השארת לה את המעיל שלך,
הוא לא עבר כביסה מעולם, הוא כנראה שגם לא יעבור, הרי הריח שלך נותן לה נוכחות שאתה עדיין שם איתה, מביט בעיניה בזמן שהיא בוכה, היא רוצה לחשוב שאתה מבין מה עובר עליה אבל למען האמת אתה לא, זו הרי אשליה שמנחמת אותה וזה עדיף מכלום.

אתה לא תשמע את הכאב שלה, היא לא תשתף אותך לעולם בכאבי הלב שעוברת לילה אחרי לילה,
היא לומדת לחיות איתו, היא לומדת לקבל אותו וברגעים הקטנים, רגעים בהם החשיכה מופיעה שניות ספורות לפני שהפלאפון נכנסה אל מצב טעינה, היא מתפללת, מתפללת לצליל קטן של הודעה ממספר שכבר נמחק מרשימת החברים, היא מצפה למכתב סליחה מימך ולא אחד כזה כשאתה מסטול בבר עם החברים, אלא אחד כזה כשאתה יושב בחדר לבד, שבור בזמן שאתה מאזין לשירים שקורעים מימך את פעימות הלב, כאלו שגורמים לך להבין שהפסדת יהלום שהחיפושים אחריו נמשכים עידנים.

אל תדאג לה, היא תמשיך לשקר ולענות ש-"הכול בסדר",
היא תמשיך להתנהל ביום-יום שלה נורמאלי לחלוטין,
גם כאשר ישאלו אותה מה איתכם, היא תענה ש"בסדר" ותמשיך את היום.
היא אפילו תשתדל להכיר ולתת צ'אנס לאנשים חדשים שמנסים להרשים אותה,
וכן, היא אפילו תבלה לילות של תשוקה רגעית במיטותיהם של זרים ולא כי היא "זונה", כמו בפעם האחרונה שקראת לה כשנוצר ריב ביניכם, אלא כי היא צריכה להרגיש נאהבת, היא עדין בחורה, ומגיע לה את כל הטוב שבעולם, משהו ששכחת לתת לה כשהחלטת לקחת אותה כמובן מאליו.
אבל כשהיום יגמר והירח יעלה, את כל מה שהיא החביאה במהלך היום היא תוציא אל החשיכה,
אל השעות בהן היא אמיתית, היא עצמה ומי שגרמת לה להיות.

בחלון קטן בקומה הרביעית תוכל למצוא אותה, נערה כבויה ועצובה.
נערה שבורת לב שהפנימה שה"אהבה" לא נועדה לכל אחד, גם לאלו שמנסים ורוצים.
נערה שלא משנה כמה ניסתה, נשארה לבד אחרי הכול.
אבל מה היא מבינה? היא עדיין לא התחילה אפילו לסבול, מסכנה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Adam Kahlon עקוב אחר Adam
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Adam Kahlon
Adam Kahlon
תודה לכולם!!!
הגב
דווח
Y Lol
Y Lol
מדהים!!!
הגב
דווח
Noam Harshish
Noam Harshish
הרגת אותי! אלוף עולם
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרגש
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
סיפורים אחרונים
כמה אני מאושרת שאני מאהבת שלך...?
כמה אני מאושרת שאני מאהבת שלך...?
מאת: Yael Shayn
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
לפתוח את הלב
לפתוח את הלב
מאת: Nik Mironov
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
המדורגים ביותר
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
מומלצים מהמגירה
אני מרגיש שאני מייסר את עצמי
אני מרגיש שאני מייסר את עצמי
מאת: Kipod Kipod
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף