כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

הוא היה לי בית 2- פרק 13

מאיה.

פרק 13- מאיה:

הפרוייקט שלי מחורבן.
לא משנה איך אני אסתכל עליו, הוא לא מספיק טוב ואני כנראה צריכה להתחיל מהתחלה.
הטיסה של שון מתעכבת בשלוש שעות ואני לא יכולה להרשות לעצמי להישאר פה חסרת מעש. אז החלטתי להכין את הפרסומת מחדש, לעבוד על כמה סלוגנים שלא חשבתי עליהם קודם.
הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל וזה מנע ממני ריכוז אז החלטתי לענות.
"מזל טוב!" הקול של ענת היה קופצני בצורה אופיינית שהעלתה לי חיוך על הפנים. היא חזרה להיות חברה שלי. היא לא שונאת אותי.
"כן, כן, זה עוד יום." מלמלתי לשפורפרת, מנסה להמשיך לעבוד במקביל.
"לא. זה היום הולדת שלך ובגלל שאני לא נכחתי קודם בימי הולדת שלך אז השנה אנחנו נחגוג." היא קבעה. עכשיו, ימי ההולדת שלי הם לא סיבה למסיבה. לא באמת. לא מאז... לא מאז שהם לא ימי ההולדת של דניאל יותר.
"אני לא חושבת שאני יכולה היום נתי, אני מחכה לשון בשדה ו-"
"אה, שון חוזר היום?" היא שאלה ויכולתי לשמוע אותה ממלמלת משהו שלא הצלחתי להבין.
"זה גס רוח למלמל." גלגלתי עיניים למרות שהיא לא יכולה לראות אותי.
"לא מלמלתי." היא החזירה במהירות, "אני אוספת אותך היום בעשר. תהיי יפה." היא אמרה, שנייה מלנתק את השיחה.
"ענת, שון בטח מתכנן משהו..." החזרתי.
"הוא מוזמן גם." היא סיכמה וניתקה, לא מאפשרת לי להתנגד.
לזייף חיוך עד שהוא יהיה אמיתי. זה כל מה שאני צריכה לעשות.

"זאת הייתה טיסה ארוכה מידי." היה המשפט הראשון שהוא אמר לי אחרי שהתחבקנו. הוא הריח טוב למרות השעות הארוכות שבילה במקום סגור והעיניים שלו הביעו עייפות אופיינית.
"העיקר שאתה כאן." אמרתי, מושכת אותו לעוד חיבוק ארוך.
התגעגעתי אליו. התגעגעתי למגע מוכר ולעיניים אוהבות. עיניים שמסכלות עליי ללא שום אינטרס שלא כרוך בלגרום לי אושר. הוא אוהב אותי והוא שוב כאן.
"מזל טוב." הוא אמר אחרי שהתיישבנו ברכב ואני בלעתי רוק. מרגישה איך היום הזה נהיה כבד. שנאתי להרגיש שאני מתבגרת. שנאתי את התחושה שכרוכה בלהתבגר לבד. להתבגר בלי האדם שפעם היה הקרוב אליי ביותר- דניאל. "אני יודע שזה לא יום קל," הוא אמר והרגשתי את העיניים שלו בוחנות אותי בקפידה. "אבל אני פה עכשיו ואפשר שנלך לישון מוקדם או שנראה סרט..." יותר ממה שאני לא אהבתי לדבר על דניאל, שון לא אהב לדבר עליו. הוא תמיד היה חסר מילים ולא ידע איך להגיב לבכי השוטף שהיה מגיע בימים הקשים בשנה.
הנהנתי לכיוונו והמשכתי לנהוג בשקט, לא רוצה עדיין לציין שענת תכננה משהו ושגם הוא מוזמן. בעיקר חשבתי על דרכים להעסיק את עצמי עד הערב. דברים לעשות שימנעו ממני לחשוב יותר מידי על מה שלא כדאי לחשוב עליו, רציתי לשמור על מצב רוח חיובי.
"אמא שלך מתקשרת, לענות?" הוא שאל ואני הנהנתי, מבקשת שהוא יסביר שאני נוהגת.
"היי ספיר," הוא אמר לקו, "כן, זה שון. מאיה נוהגת," הוא המשיך, "בטח," הוא מלמל ושם את השיחה על רמקול.
"יקירתי, אנחנו בדרך לקיבוץ ורציתי לבדוק אם את בטוחה שאת לא רוצה לבוא..." היא אמרה בטון שואל.
"לא, אני אקפוץ לשם בהזדמנות." החזרתי.
"אוקיי, ענת הזמינה אותי למסיבה שלך. היא אמרה שזה משהו גדול." היא אמרה והקול שלה השתנה. היא נשמעה מלאת התרגשות והתלהבות.
"עד כמה זה גדול, מה שהיא מארגנת?" שאלתי בתגובה ולשנייה ראיתי את המבט המופתע של שון.
"אני לא יודעת, תצטרכי להגיע ל'רולינג' בשביל לגלות." היא אמרה ושמעתי את השעשוע בקול שלה.
'הרולינג'. כשגפן ארגן לי מסיבת הפתעה לפני שלוש שנים- זה היה שם.
"את בטוחה שזה ב'רולינג'?" שאלתי, לא מסתירה את ההפתעה.
"זה מה שהיא אמרה." יכולתי לדמיין את גלגול העיניים שלה. "טוב, ענת אמרה שהיא תאסוף אותך, אז אנחנו נראה את שון ואותך כבר שם." היא אמרה, "מתוקה, אל תהיי קשה עם עצמך היום. בסדר?" היא הוסיפה ואני נאנחתי.
"ברור. ביי אמא." מלמלתי ושון ניתק.
"רוצה לעדכן אותי במשהו?" הוא שאל אותי והעברתי את המבט אליו לשנייה, מחזירה אותו במהירות לתנועה.
"ענת אמרה שהיא רוצה לצאת היום, לא ידעתי שזאת הולכת להיות מסיבה של ממש..." השבתי באדישות.
"ולא חשבת לעדכן אותי?"
"מתי? כשהיית על המטוס?" החזרתי שאלה, עדיין לא מסתכלת עליו.
"אולי כשאמרתי לך שנלך לראות סרט ולישון? יכולת לזרוק משהו על זה?" הטון שלו היה עוקצני והדבר האחרון שרציתי זה לריב.
"מצטערת שון, לא חשבתי על זה."
"הזמנתי לנו מקום במסעדה. את לא יכולה ללכת למסיבה הקטנה שלך..." הוא אמר נחרצות.
"אממ, אתה מבין שהיא סגרה מועדון, נכון?" גיחכתי, "ומתי הזמנת מקום במסעדה? רצית לישון." הוספתי לבסוף.
"רציתי להפתיע אותך. היא הייתה צריכה להתייעץ איתך לגביי המועדון. זה לא שיש לך מה לחגוג היום." הוא זרק לאוויר, גורם לי לבלוע רוק. הוא צודק. זה לא יום שאני אמורה לחגוג ואני רציתי להאמין שאני יכולה לחגוג אותו כשהוא לידי. אבל הוא לא רוצה להיות לידי.
"אני לא יכולה לאכזב את ענת." מלמלתי, תוך כדי שאני מנסה לחנות.
"אלוהים מאיה, את תדפקי את האוטו." הוא הרים את הקול.
"אני יודעת לחנות." החזרתי.
"לא מרגישים. תצאי, אני אחנה." הוא קבע ושחרר את חגורת הבטיחות.
"שון! אני יודעת לחנות. למען השם, אתה יכול להפסיק?!" זה היה תורי להרים את הקול אחרי שהוא פתח את הדלת של המכונית והסתכל עליי בהפתעה.
"את תנהגת כמו ילדה קטנה." הוא גלגל עיניים ואני סיימתי לחנות אחרי שאיפשרתי לו לצאת מהרכב.
"אתה צודק. ויש לי יום הולדת היום ואני הולכת למסיבה ואם אתה רוצה אתה יכול ללכת למסעדה המחורבנת עם עצמך." קבעתי והתקדמתי לדירה של ההורים שלי. לא מאפשרת לו להגיב.
"באיזו זכות את כועסת בדיוק?" הוא שאל מאחוריי ואני התעלמתי.
"שון, זה לא יום להיות על הצד הלא טוב שלי. זה באמת לא יום להתעסק איתי בו. אני סה"כ הייתי צריכה שתהיה איתי. לא ככה." נאנחתי והסתכלתי עליו לרגע, מנסה להוציא ממנו התנצלות.
"אני הזמנתי לנו מקומות באחת מהמסעדות היוקרתיות ביותר בארץ עם ההורים שלי ואחי. את צריכה לבטל את המסיבה שלך." הוא קבע, פעם נוספת.
"אומייגאד, אתה מקשיב לי בכלל?" צעקתי בתגובה. "יש לי יום הולדת. אני מחליטה מה אני עושה היום."
"מאיה-"
"לא, אל תגיד לי מאיה." קטעתי אותו, "ואל תנסה לחנך אותי. אני בת עשרים ושש. אני ילדה גדולה ואם הייתי רוצה חינוך מחודש הייתי מדברת עם אבא שלי. זה יום קשה גם בלי שתהפוך אותו לקשה יותר. אם הייתי יודעת שככה תתנהג לא הייתי אומרת לך לחזור. אלוהים!" סיכמתי את השיחה בעוד כמה צעקות לא פרופורציונליות לסיטואציה וטרקתי את הדלת של החדר, לא מאפשרת לו להכנס.

בשעה תשע וחצי כבר הייתי לבושה בשלמה בצבע כחול שהמחשוף שלה הרגיש עמוק מידי, בזמן שידעתי להגיד בוודאות שהעקבים היו גבוהים מידי.
השיער שלי היה מסודר בחצי קוקו והאיפור היה עדין, יודעת שהוא עלול להימרח במהלך הלילה גם ככה. אני צריכה להפסיק לחשוב. אני צריכה להפסיק להריץ את כל השנים שפספסנו ולהפסיק להיזכר באנשים שלא איתי יותר.
כשיצאתי מהחדר ראיתי את שון מול הטלוויזיה ואת רוני יושבת במטבח.
"הוא לא נחמד." היא אמרה לי, מיד אחרי שאיחלה יום הולדת שמח ואמרה את כל הדברים הטובים שאחות קטנה יכולה להגיד ביום הולדת.
"הוא כן, תתני לו הזדמנות רונצ', בסדר?" שאלתי והיא עיקמה את הפנים הקטנות שלה, מהנהנת לאחר כמה שניות של מחשבה.
"אתה באמת לא הולך איתי?" שאלתי, בולעת רוק ומשלבת ידיים מתחת לחזה שלי.
"אני לא מבין מה יש לך לחגוג היום. את תמיד אמרת שהיום הזה הוא עוד יום ושאת רק רוצה שהוא ייגמר." הוא נאנח, "וחוץ מזה. המשפחה שלי הולכת למסעדה ומצפה לראות אותי." הוא משך בכתפיו.
"יש לי יום הולדת." מלמלתי.
"אני יודע. זאת בחירה שלך לא לחגוג אותו איתי אף פעם. אבל בשנייה שהוא לוחש לכיוון שלך זה היום הכי שמח בשנה?" הוא שאל בתגובה.
"באמת? גפן העניין? הוא בכלל לא יהיה שם!" החזרתי, מזועזעת מהדברים שהוא חושב עליי.
"את בטוחה? כי אני לא." הוא אמר והצלצול בדלת קטע אותו.
ענת עמדה שם, מחייכת חיוך ענקי ומושיטה לכיווני קופסה עטופה וקשורה בסרט בשלמות.
"מזל טוב, וואו, השמלה הזאת מושלמת!" היא אמרה ובחנה אותי בפליאה. "אין ספק שארצות הברית עשתה פלאים לסטייל שלך." היא הוסיפה והתקדמה ללא הזמנה לבית של הוריי, מחבקת את רוני, מחליפה איתה כמה מילים ולבסוף מסתכלת במבט בוחן על שון. "אני ענת." היא הושיטה לו יד והוא הסתכל עלייה.
"שון." הוא מלמל והושיט לבסוף את שלו.
"זה מה שאתה לובש?" היא שאלה והתמקדה בעניבה שלו ובחליפה המחוייטת.
"הוא לא יכול לבוא," החזרתי במקומו, "עניינים של עבודה." חייכתי באילוץ לחברה שלי שהרימה לכיווני גבה.
"בעשר בערב?" היא שאלה.
"כן. פגישת עסקים. את יודעת איך זה בחברה של אבא שלי. כולם מגזימים." ניסיתי לצחוק והיא יצאה לכיוון האוטו, לא שוכחת ללטף בדרך את אתוס ולחבק שוב את רוני.
"אם תרצה לבוא, אתה יודע איפה אני. ואני חושבת שמגיע לי שתהיה איתי ביום הולדת שלי." אמרתי, מעבירה לו מבט אחרון ויוצאת מהבית.

כשנכנסתי כולם כבר רקדו והמון אנשים שלא ראיתי תקופה ארוכה מידי איחלו ברכות מכל כיוון.
עילאי היה שם וגם קריס וג'ק, כל החברים של ענת ולבסוף, נשען על הבר ראיתי את גפן.
"מה הוא עושה פה?" תפסתי את היד של ענת –כנראה חזק מידי-.
"מה זאת אומרת? הוא ארגן את זה."

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 21 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה ומצפה..
הגב
דווח
guest
מחכה ומצפה בציפייההההההה
הגב
דווח
guest
3 ימים עברו מהפרק אחרון... 3 ימים שחוסר ידיעה מה צופן עתידו של הסיפור... 3 ימים של כניסה לאתר כל חצי שעה לבדוק מתי העלת את ההמשך... השתלטת לי על החיים ואת לא ממשיכה.. זה לא בסדר מצידך שיש לך חיים מחוץ לסיפור הזה :)
הגב
דווח
טען עוד 41 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אהבה ללא גבולות פרק 1❤(חלק 1)
אהבה ללא גבולות פרק 1❤(חלק 1)
מאת: אביטל סיאני
סוף הסיפור
סוף הסיפור
מאת: Life goes on ❤
נקמה
נקמה
מאת: Alma A
מפלצות במלון ההנגאובר
מפלצות במלון ההנגאובר
מאת: Avaraius The Tale Teller
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan