כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

במבליק - פרק 17

להתראות גואטמלה

"ואייי זה כלכך נכון! אני יודעת! וגם מה הקטע הזה שגברים בטוחים שאנחנו פאקאצות ורוצות קשר רציני, אני חולה על סקס בלי מחויבות, אל תישן לי במיטה בבוקר שאחריי! אז לא הפסקתי לרמוז לו עד שסימסתי לחברה שלי שתבוא דחוף ואולי ככה הוא יבין!"
ענבר הזאת.
האדירה הזאת שהכרתי בגואטמלה.
ישבנו כל הלילה על בקבוק יין בהוסטל שלי בסן פדרו, כל אחת על ערסל - נידנדנו אחת את השניה באיזון מושלם.
רצינו להכיר ולשבור את הסיטואציה המוזרה שעוברת עלינו בטיול.
לא הפסקתי לצחוק לרגע.
היא פשוט אני.
רק עם שיער שחור וקצת יותר גבוהה וכוסית - למרות שהחלום שלה זה להיות נמוכה, היא סיפרה לי שהיא תמיד מוצאת גברים נמוכים והיא חותכת מהם מהר.
דיברנו על הכל.
על בנים ובנות ועבודות ומשפחות. היא כלכך דומה לי שזה מפחיד.
השיא היה שהיא אוהבת במבליק שחור! שם היא קנתה אותי. התאהבתי בה.
"אני שונאת את האדום, הוא חיקוי כלכך גרוע"
אני לא אשכח את המשפט הזה שהיא הוציאה מהפה - סוף סוף בחורה שמבינה עניין.
היא לא מאמינה בבגידות, היא אומרת שזה לאנשים משועממים ופחדנים.
לא סיפרתי לה על האונס, אני בטוחה אבל שהיא תהיה בצד שלי.
בינתיים, אני מעדיפה לא להיזכר בתמונות האלה.

"שחר אני לא מאמינה שהכרנו, איזה כיף זה. ואיזה כיף שאת בחורה לא כבדה ולא עושה סצנות, כל הזמן אני ורועי טיילנו עם אנשים שלא הפסיקו לריב ולהתבכיין, ממש נשבר לי מזה"
רועי הוא החבר של ענבר, כבר חמש שנים! היא מאמינה שכשיחזרו לארץ הוא יציע לה נישואים, ואז שניהם ימצאו משרה מלאה ומשעממת ויביאו שלושה ילדים ויתגרשו.
היא בטוחה בעצמה, ובמה שהיא רוצה.
היא חכמה בטירוף, ומצחיקה!
איזה כיף לי.
והכי חשוב, אני הולכת לטייל איתה ועם מקומיים וללמוד שפות חדשות, אני הולכת לישון אצל זרים, ולאכול להם מהצלחות, זאת החוויה הכי אדירה שיכלתי לבחור בטיול של החיים שלי.

*
"יאללה מותק אני גמורה, מחר השאטל השואתי הזה יוצא נחזור לאנטיגואה ומשם עוד שעה נסיעה לגואטמלה סיטי והיישר למקסיקו המהממת" ענבר קמה וקצת התנדנדה.
"ענברי את לא יכולה לחזור ככה להוסטל לבד אני לא מרשה, בואי אלווה אותך" ניסיתי לקום בעצמי.
כמו שחשבתי זה לא כלכך הצליח.
כמעט ונפלתי עלייה.
"אולי נישן כאן בספות? זה נראה נוח" היא הציעה.
הסתכלתי מאחוריי וקלטתי שכל העמדה של ה'סוני' מפוצצת כריות ומזרנים.
"סגור, אני רצה להביא שמיכות, נגנוב לאמריקאי מהחדר שלי כמה" דילגתי משמחה, עשיתי מלא רעש והערתי מליון אנשים. מה אכפת לי - כיף לי בטירוף.

*
נרדמנו יחד כל הלילה.
אני ועוד בחורה. בחורה שלא מאיימת עליי ולא מורידה לי את הביטחון, ההפך היא לא הפסיקה להחמיא לי כמה אני יפה ומצחיקה. תכונות שאף פעם לא ראיתי על עצמי.
והכי חשוב, מחר אנחנו נוסעות למקסיקו! פאקינג מקסיקו!
המטרה שלנו היא להתגלגל, לזרום ולראות מה יהיה.
יש לנו מספיק כסף גם לקובה ולעוד יעדים, אבל לא קבענו עוד שום דבר.
סיפרתי לה על סהר ועל השטויות שקרו איתו בדרך, היא ממש הייתה מרותקת והסתכלה לי לתוך העיניים, כשהיה לי קשה היא גם לה, כשהייתי עצובה גם היא. היא ממש מבינה אותי.
מצחיק שלפעמים מישהו זר רואה עלייך דברים שהאנשים הכי קרובים לא ראו אף פעם.

"לילה טוב שחר, מחר מקסיקו"
"לילה טוב ענבר, מחר מקסיקו!"

הנסיעה בין גואטמלה למקסיקו הייתה קשה, יציאה מסן פדרו לאנטיגואה ומשם לגואטמלה סיטי, ועוד טיסה בהמשך.
כבר חצי יום עבר, שתינו תשושות אבל עדיין לא בוכות על כלום, מבינות את הראש אחת של השניה והכל ממשיך לזרום.
כשהגענו לאנטיגואה, היינו חייבות לחכות שם בתחנה המרכזית, היה בי דחף בלתי מובן לרוץ להוסטל שישנתי בו ולבדוק מה קורה עם סהר, התגעגעתי אליו. ולא עניתי לו כבר שבוע. מסכן.
ושיר הבת זונה שם, עדיין לא הרבצתי לה.
בת זונה.

כשחוזרתי אחורה בטיול, גם אם זה לחצי שעה, הבנתי כמה דברים עברתי, הבנתי שאולי פגעתי בסהר - אבל הוא פגע בי הרבה יותר.
לא משנה כמה הוא היה עצבני, וקנאי, וטיפשה, הוא לא היה אמור לעשות את מה שעשה, הוא דפוק מידי. ובטיול שלי אין מקום לדפוקים אני מצטערת.
"ענבר זוכרת שסיפרתי לך על סהר, המטוס והכל.. אז הוא אמור להיות כאן באנטיגואה אני חושבת אלא אם הוא המשיך הלאה, מה ניראה לך?" שאלתי בתקווה שהיא תענה שאני צריכה לרוץ אליו.
"אממ.. האמת שזה לא אמור לעניין אותך, אבל לפי מה שנראה לי אדם שנפגע במקום מסויים לא בדיוק ירצה להישאר בו, לא ככה?" היא אמרה.
והעיניים שלי התחילו לנצנץ. היא כלכך צודקת. כשהיה לי עצוב בברזיל רק חיכיתי לדקה שאיפשרה לי לברוח משם. וסהר? בטוח גם המשיך כבר ממזמן.
"רוצה שנלך להביא מכות לשיר? יש לנו זמן האוטובוס יוצא רק עוד חצי שעה" ענבר הציעה והייתה רצינית.
היא פי מאה יותר אדירה משיר, היא אמיתית ולא משחקת אותה.
"יאללה בואי" אמרתי. ובתכלס פחדתי פחד מוות.
"דיי שחר דיי עם השטויות שלך, הכל לטובה תאמיני בזה. אם את צריכה לראות את סהר את תראי אותו, ואם אתם נועדתם להיות ביחד אתם תהיו, בדיוק בגלל זה אני ורועי התפצלנו - ידענו שלא משנה מה יקרה אנחנו נחזור אחד לשניה"
היא צודקת.
וכבר פעם רביעית שדמיינתי את סהר בתחנה המרכזית כאן.
אוף הלוואי והאוטובוס כבר יגיע.

*
אחרי ייבוש רציני, סוף סוף עלינו על האוטובוס, שוב התפללתי שאפגוש את סהר.
אבל בתכלס? מה אני כבר יכולה להגיד לו? שאני מצטערת? שהוא טעה? לא. אני עדיין כועסת. אני לא רוצה להיכנס לזה שוב, לא רוצה להתאכזב שוב. דיי. זה נגמר.

"שחר?"
מישהו קרא לי במושב מאחוריי.
אוי לא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

keren . עקוב אחר keren
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Lihi Alfi
Lihi Alfi
יאאא קמתי בבוקר בתקווה שיעלה פרק חדש וזה לא קרה ... כל היום חשבתי על הפרק הזה וסופסוף הוא עלה . פשוט באמצע העבודה ברחתי לפינה לקרוא את זה ואני ככ שמחה שעשיתי את זה זה ככ מושלם ..! מחכה להמשךךך
הגב
דווח
keren .
keren .
את אדירה איזה כיף לדעת!!!!
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
keren .
הוא שלי.
הוא שלי.
מאת: keren .
אני כלבה.
אני כלבה.
מאת: keren .
תם עידן.
תם עידן.
מאת: keren .
כמה עצות לאישה שבך.
כמה עצות לאישה שבך.
מאת: keren .
חלומות
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי