כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

הוא היה לי בית 2- פרק 10

גפן.

פרק 10- גפן:

הייתה לי תוכנית.
תמיד היו לי תוכניות, הן תמיד לא נגמרו כמו שרציתי.
כשרק הכרתי את מאיה, תכננתי לבדוק שהיא מפסיקה לבכות עד שהיא מגיעה לבית שלי ואז לא לראות אותה יותר לעולם. אחר כך, תכננתי ללכת לתערוכה של אחותה בשביל להכיר אותה יותר טוב, היא לא הבינה את הרמז ובכללי די התחרפנה בתערוכה הזאת. הייתה גם הפעם ההיא, שלקחתי לה את המצלמה בשביל שהיא תגיע לבית שלי, הייתי צריך לחכות יותר משבוע עד שהיא באה, הייתי בטוח שגם זה לא יעבוד, אבל איכשהו מצאתי את עצמי מנשק אותה. אחת התוכניות היותר נוראיות שלי הייתה להתחבר לעילאי אחרי שהוא שכב איתה ולבדוק אם זה רציני. היו לי מיליון תוכניות מאז. הכי גרועה כנראה הייתה להציע לה נישואין בפריז. זה כל כך פאקינג רומנטי אבל זה היה מנותק מהמציאות ובסה"כ, אני הבאתי על עצמי את התוצאות של זה.
היא לא אמרה לי ישר 'לא', אבל היא גם לא אמרה לי 'כן' וזאת הייתה ההתחלה של הסוף.
אתמול התוכנית הייתה כל כך פשוטה בראש שלי, לקחת את מאיה, להחזיר אותה הביתה, לנסוע חזרה לבית שלי וללכת לישון. אני לא באמת מצליח להבין איך מצאתי את עצמי ישן איתה באותה המיטה ולמה אני לא מסוגל להגיד לבחורה הזאת את המילה 'לא' כשהיא אמרה לי את זה בכזאת קלות.
"אתה בבית?" שמעתי את הקול המוכר של ענת והחלטתי לא להגיב. אני לא חושב שאני בנוי להרצאה או שאני מעוניין באחת.
"מה אתה עושה?" היא הסתכלה עליי בתהייה בזמן שאני זרקתי כדור מספוג לתקרה ותפסתי אותו כל פעם מחדש. זה עוזר לי לחשוב. "השתגעת?" היא הוסיפה.
"מה את רוצה?" נאנחתי.
"אתה מתכנן להישאר במיטה הזאת עוד הרבה ולחשוב על כמה שאתה מסכן?" יכולתי לנחש שהיא מגלגלת עיניים למרות שהפסקתי להסתכל עליה, "גלית ביקשה ממני לבדוק שאתה חי, היא גם אמרה שאתה מסנן אותה כל היום."
"אני אחזור אליה." מלמלתי. ידעתי מה גלית תגיד. היא תספר לי שוב שפישלתי, שהיא אמרה לי לא ללכת לשום מקום ושהדבר האחרון שאני צריך זה את התקשורת על הגב שלי. באמת שידעתי את כל זה בלי השיחה עצמה, אז למה מלכתחילה?
"מאיה נפלה לתוך כיור." שמעתי אותה והסתכלתי עליה בהפתעה, מרגיש את הכדור נוחת לי על הפרצוף. עכשיו, ידעתי שמאיה נפלה לתוך כיור. לא הבנתי איך ענת יודעת את זה.
"אם שוב הלכת לצעוק עליה אני נשבע לך ש-"
"תירגע, דרמה קווין. הלכתי לדבר איתה. היא צולעת כמו אחרונת הנכות. מי נופל לתוך כיור?" היא גיחכה. מאיה. אם יש מישהו שיפול לתוך כיור זאת רק היא.
"היא בסדר?" ניסיתי להישמע אדיש.
"זה לא אמור לעניין אותך." היא השיבה.
"אז למה סיפרת לי?"
"רציתי לבדוק אם זה מעניין אותך. מעניין?" היא שאלה, מסתכלת עליי בסקרנות בזמן שבלעתי רוק, שנתיים שאני מספר לאנשים שהפרידה הזאת הייתה הדדית, שאני אומר שהכל טוב, ששום דבר רציני לא קרה. שנתיים שאני לא מדבר על כמה שהיא חסרה לי בלילות ובימים ומופיעה בחלומות.
"מצב הכלכלה בצ'כיה מעניין אותי יותר." גלגלתי עיניים בתגובה.
"אתה חסר תקנה." היא נאנחה ויצאה סופית מהחדר שלי, טורקת את הדלת.

"לאן?" ענת שאלה.
"יוצא עם מיכל, בן ועוד כמה חבר'ה, רוצה לבוא?" הצעתי, למרות שידעתי שמצפה לי סירוב.
"אתה מפגר או שאתה משחק אותה?" היא שאלה והסתכלה עליי במבט שלא הצלחתי לפרש.
"מה את רוצה נתי?" נשענתי על הקיר.
"מה לא ברור בזה שאסור לך לצאת? אתה בכוח רוצה להישאר בלי עבודה?!" היא הרימה את הקול.
"אני לא אשאר בלי עבודה, גלית חיה מהכתבות האלה, הן עושות לי רק טוב לקריירה. וחוץ מזה אני לא אשתה." משכתי בכתפיי.
"אני לא רואה את האוטו שלך בחוץ." היא ציינה אחרי שהסתכלה מהחלון.
"הוא אצל מיכל." החזרתי ופתחתי את הדלת.
"אתה לא נוהג." שמעתי אותה ממלמלת שנייה לפני שיצאתי מהבית, מרגיש את הרוח החמה של תל-אביב.
הגענו למועדון שלא הייתי בו קודם והתיישבנו סביב שולחן. האלכוהול לא איחר להגיע ואני החלטתי, נגד שיקול הדעת הבריא של סובבי שאני יכול להרשות לעצמי אחרי השבוע שעבר עליי כמה בירות. אני אפילו חושב שמגיע לי.
ראיתי בחורה על הבר, כזאת שיושבת עם מישהי ושולחת מבטים לשולחן שלנו. הרמתי את הכוס בשביל להראות לה שאני מרים איתה, היא חזרה על התנועה שלי ובמקביל צחקקה ולחשה משהו לבחורה שיושבת לידה.
"כבר חוזר..." מלמלתי למיכל שישבה לידי והתקרבתי לבר, נעצר לידן ומזמין צ'ייסר מהברמן.
"ככה? לבד?" היא שאלה אותי. העיניים שלה היו בהירות בזמן שהשיער שלה היה ג'ינג'י. אבל לא אמיתי, צבוע.
"למה לבד? איתך." חייכתי, יודע שזה עובד ומזמין עוד שני צ'ייסרים בשביל להראות שהחברה שלה מעניינת אותי גם, למרות שזה רחוק מהמציאות. ובכללי אף אחת מהן לא בדיוק מעניינת אותי.
"רגע! איך קוראים לך?" שאלתי פתאום אחרי שיחת חולין, מבין שלא התעניינתי מספיק בבחורה שמולי. מה שעלול להרוס לי את הסיכויים.
"מאי." היא החזירה.
"איך?"
"מאי." היא אמרה שוב, לא מורידה את החיוך שבשנייה נהיה מושך פחות. העיניים שלה הרגישו פתאום כהות יותר ממה שהיו באמת ואני מוכן להישבע שהשיער שלה כנראה היה שחור לפני שהיא צבעה אותו. מאי. ברור שיקראו לה מאי.
"אני חייב ללכת, אחותי סימסה לי..." מלמלתי אחרי שהסתכלתי במסך המוחשך של הפלאפון שלי ומהתרחקתי ממנה.
זה שוב קורה. היא שוב בכל מקום, כמו שהיא הייתה בהתחלה. היא שוב משגעת אותי בלי לנסות ואני לא חושב שאני מוכן לסיבוב השני הזה. בעיקר לא כשהיא של מישהו אחר. בעיקר לא כשהיא אמרה 'כן' למישהו אחר.
מה יש בו? מה יש בנוכחי שלה שגרם לה להסכים? ניסיון חיים של אדם זקן? ביטחון שאני לא הצלחתי לתת לה? אני לא מבין. בחיי שאני לא מבין. אני צריך לשאול אותה ביום מן הימים. אולי היום? אולי אני אשאל אותה עכשיו?
"הבחורה הזאת נראית על סף דמעות. מה אמרת לה?" מיכל שאלה וגיחכה כשהתיישבתי.
"כלום, פשוט הלכתי..." מלמלתי לכיוונה.
"לא מתאים לך פשוט ללכת יא יצור." היא הרימה גבה לכיווני. רציתי שמאיה תשב לידי ותגיד לה משהו על הקמטים שלה ושלא תהרוס לעצמה את הפנים. רציתי שהיא תחזיק לי את היד מתחת לשולחן ותניח את הראש על הכתף שלי. רציתי שהיא תלחץ את היד שהיא מחזיקה כשתרגיש עייפה מידי ושנתנצל בפניי כולם וניקח מונית לדירת שני החדרים שלה בדרום תל-אביב. רציתי שנדבר. שהיא תספר לי את כל מה שהיא לא סיפרה לי בשנתיים האחרונות, לשמוע איך הולך לה בעבודה בניו-יורק ושנצחק ביחד על מישהי מהמשרד שלה. רציתי לישון שוב לידה. כמו אתמול. שכחתי כמה התחושה הזאת ממכרת, כמה להתעורר לידה זה כל מה שרציתי לעשות אי פעם. היה משהו מיוחד בלישון לידה, זה גרם לי תמיד לחשוב על זה שהיא שלי, שאני לא יכול לפשל. לא איתה.
כמה זמן עבר מאז שישנו ביחד, מאז פריז. היה לה פטיפון ישן שהיא תמיד הייתה מפעילה לפני שהיינו נרדמים. התקליטים היו מעשורים ישנים אפילו יותר. בימים אחרים היא הייתה מנגנת קצת לפני השינה וברגעים של שקט היא הייתה מזמזמת שיר לא מוכר שנשמע כמו מנגינת כל החיים.
"קוראים לה מאי, לבחורה." הנהנתי לעבר הנערה עם השיער הצבוע, עונה למיכל ואפילו בחושך ידעתי שגרמתי לה להחוויר.
"מאוד בוגר גפן. לעזוב בחורה סתם ככה רק כי קוראים לה מאי. אתה לגמרי על המסלול הנכון." היא גלגלה עיניים, מתעשתת ברגע ומוסיפה שהיא צריכה ללכת.
בהמשך הלילה הרגשתי משוחרר יותר –זה היה כרוך בכמה משקאות טובים- אבל החלטתי לחזור לבחורה הג'ינג'ית על הבר, שכולם יקפצו לי. אז מה שקוראים לה מאי? מצידי שיקראו לה גם מאיה. שתהיה העתק מדויק של מי שלא רצתה אותי. לא אכפת לי. היא שווה מספיק בשביל לפצות על כל הדימיון הזה במיטה.
"מצטער שהלכתי ככה קודם." לחשתי לה באוזן והיא צחקקה, מזיזה את השיער שלה במבוכה. התגובות האלה הצחיקו אותי, הן היו כל כך מבויימות, כל כך לא אמינות.
"זה בסדר, משפחה והכל." היא הסתכלה עליי וחייכה.
"רוצה ללכת למקום שקט יותר? אני ממש רוצה לשמוע על החוג שאת מעבירה." ניסיתי להיזכר בכל מיני פרטים שהיא זרקה בפעם האחרונה שדיברנו. היא העבירה מבט מתנצל לחברה שלה והשנייה הנהנה. תודה לאל, אחרת הייתי צריך לשלוח את אחד החבר'ה שיעסיק אותה.
"מה אתה רוצה לשמוע? אני מעבירה בלט לילדות בנות-" הצמדתי אותה לקיר שהיא נשענה עליו, מעביר את האף שלי על שלה ומסתכל לה בעיניים.
"אני אשמע על זה אחר כך..." מלמלתי והצמדתי את השפתיים שלי לשלה, הנשיקה הייתה עדינה בהתחלה אבל תוך שניות היא העמיקה אותה, מאפשרת ללשון שלי להתערבב עם שלה. אחרי כמה שניות הרגשתי את היד שלה על המכנס שלי. זה לא יכול להיות כל כך קל. לפעמים אני שואל את עצמי איך בחורות מאפשרות לזה להיות כל כך קל?
"אתה רוצה אותי?" היא שאלה פתאום והתנתקה ממני. אני לא בנוי לסקר דעת קהל. את פה למטרה מסויימת. לא. אני לא רוצה אותך. אני רוצה סקס. אני רוצה לשכוח מהרבה חרא שעובר עליי. את לא באמת רוצה לשמוע את כל זה, בואי נתקדם.
"כן, בייבי." יצא לי מהפה ותוך שניות היא נאנחה כשהשפתיים שלי מצאו נקודה רגישה על הצוואר שלה, בתקווה שזה ישאיר סימן.
היד שלה עברה לי על העורף.
היא הייתה חייבת לעשות את זה? היא שיחקה עם השיער שלי לכמה שניות והתנתקתי ממנה במהירות, לוקח כמה צעדים אחורה.
"מה? מה קרה?" היא שאלה, בפאניקה.
"אני צריך ללכת. מצטער." מלמלתי, מתקדם מהחלק האחורי של המועדון ועוזב אותה מאחור. התיישבתי במונית הראשונה שמצאתי, שוכח להיכנס להיפרד מחברים שלי שיושבים בפנים ומניח שהם כנראה לא ישימו לב בשלב הזה.
"אתה בבית, לבד, מה קרה?" ענת גיחכה ואני התקדמתי בצעדים מרושלים לספה, מתיישב בכבדות בזמן שהיא הלכה למטבח, חוזרת אחרי כמה שניות עם מים.
"מה יש גפן?" היא שאלה.
"היא משגעת אותי." היה הדבר היחיד שהצלחתי להגיד כשהסתכלתי עליה.

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 21 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתיייייי עוד פרקק
הגב
דווח
guest
יאללה פרק 11 :)
הגב
דווח
Just me .
Just me .
המשך דחוףףף
הגב
דווח
טען עוד 26 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D