כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

הוא היה לי בית 2- פרק 7

מאיה.

פרק 7- מאיה:

כל היום הזה העיק עליי.
החל מהריב עם שון, שאבא שלי החליט שהוא חייב לחזור לניו-יורק ואני חייבת להישאר בארץ, עד לשיחה עם אמא שלי שנגמרה בצרחות. העובדה שאני צריכה להישאר פה עוד שבועיים הכאיבה לי בכל איבר בגוף. היו יותר מידי אנשים שלא רציתי לראות, יותר מידי משפטים שלא רציתי לחזור עליהם ויותר מידי סיפורים שלא תכננתי לספר לאף אחד.
הוא דיבר נגוע. אני יודעת שהתנהגתי לא לעניין אבל הוא לא היה צריך לדבר כמו שהוא דיבר. אלוהים, לא ראית אותי כמעט שנתיים והדבר היחיד שיש לך להגיד לי זה את העובדה שאתה אוהב אותי על ארבע? מה נסגר?
ושון, שאני אפילו לא אתחיל לדבר על שון והגישה המחורבנת שלו למצב הנוכחי. ההורים שלי לא אוהבים אותו. זה לא תלוי בי, זה תלוי בו. אני לא אשמה שהוא לא מצליח להקסים אותם. זה לא יותר מידי קשה, הם אנשים שקל להרשים. אם גפן הצליח אז גם הוא יכול.
"את מבינה שאבא שלך מנסה לעצור את החתונה הזאת, נכון?" הוא התחיל אחרי שאבא שלי הפיל עלינו את הלו"ז לתקופה הקרובה. מחלקת פרסום של החברה בישראל צריכה את היעוץ שלי מסתבר ושון לא יכול לקחת חופשה מהעבודה במידה והוא רוצה חופש לפני החתונה. אבא לא מאמין בפרוטקציות, כביכול.
"אתה מבין שאתה מדבר כמו אחרון הפרנואידים?"
"תעשי לי טובה, אם זה היה גברי מספיק הוא היה בוכה כשהודענו לו." הוא גיחך, "מאיה, הוא שינה נושא יותר מהר מכשהוא גילה שאנחנו ביחד." הוא הוסיף, מנופף בידיים שלו לכל כיוון.
בשלב הזה הפסקתי להקשיב. משהו באווירה הרגיש מנותק, אולי זה הקול שלו שעלה וירד בצורה לא סדירה, אולי זאת העובדה שהוא פשוט לא חשב על הדברים שהוא אומר. אולי זה בכלל קשור בעיניים הכחולות שהסתכלו עליי אתמול כאילו אני לא חשובה. לא שאני אמורה להיות חשובה, אבל בכל זאת, הוא היה איתי שנה מהחיים שלו. הוא לא יכול לדבר אליי ככה.
"את בכלל מקשיבה לי?" שון קטע את רצף המחשבות שלי.
"שון, אני אחזור לניו-יורק תוך שבועיים, אתה יודע שאני לא רוצה להיות כאן יותר ממה שאתה רוצה שאני אהיה כאן." גלגלתי עיניים. מנסה לסיים את השיחה הזאת.
"בולשיט מאיה, אני לא יודע למי את משקרת, לי או לעצמך." הוא החזיר בצעקה וטרק את הדלת, גורם לי לקפוץ לשנייה בבהלה. נהדר.

כשיואב הציע לי להיפגש הופתעתי.
הופתעתי כי הוא וענת ביחד עכשיו והיא הסבירה לי בצורה הפשוטה ביותר מה היא חושבת עליי. הופתעתי אפילו יותר כי הוא וגפן החברים הכי טובים. הוא אמור לרצות לטובת החבר שלו, הוא אמור לחשוב עליי דברים רעים בדיוק כמו ענת. כמו כל מי ששמע את הגרסה שלו בסיפור.
"אתה בטוח שמותר לנו להיפגש?" שאלתי אחרי חיבוק ארוך וגיחכתי.
"מאיה שוורץ, את לא משתנה אף פעם." הוא צחקק בתגובה והתיישב, מחכה שאעשה את אותו הדבר.
"ברצינות יואבי, אני לא רוצה לגרום לבעיות..." מלמלתי אחרי שהזמנתי את הקפה שאני שותה בדרך כלל.
"את תמיד גורמת לבעיות, גם כשאת לא רוצה אז למה אכפת לך?" הוא החזיר וגרם לי לגלגל עיניים.
"שמעתי שאת מתחתנת..." הוא ציין בפתאומיות, אחרי השלמת פערים זריזה.
"נכון." הנהנתי, בולעת רוק. יודעת מה אמור להגיע.
"אני לא יודע מה קרה ביניכם." הוא נאנח, "אני לא מבין איך רגע אחד אתם בחופשה ביחד ושנייה אחריי זה את בניו-יורק והוא בארץ מוחק אותך מהחיים שלו. בכל מקרה אמרתי לו שהוא אידיוט." הוא משך בכתפיו.
"אתה לא יודע?" שאלתי, מופתעת כמו שלא הופתעתי אפילו כששון ירד על ברך אחת ושלף טבעת.
"הוא לא מדבר על זה." הוא משך בכתפיו. "עברו שנתיים ועד היום אין לי מושג מה קרה בשבועיים האלה שהייתם בפריז."
"הו," לא מצאתי מילים. "אבל הוא סיפר לענת." גמגמתי, לוגמת מהקפה שלי בזהירות, מפחדת להיחנק.
"אני חושב שמשהו בתגובה של ענת גרם לו לא לספר את זה לאף אחד. מיכל עד היום מתחקרת אנשים ללא תוצאות. אף אחד לא יודע מה קרה שם חוץ משניכם." הוא ענה בשלווה.
זה הכאיב לי. רציתי שכולם יכעסו עליי, רציתי שיואב ישנא אותי כמו שענת שונאת, רציתי שמיכל תנסה להרוג אותי על זה שפגעתי באח שלה, רציתי שכולם יכעסו. ככה הוא היה מרגיש טוב יותר, אם היו לי מיליון סיבות להיות רחוקה. אבל לא, גפן חשב עליי. הוא ידע שבשנה הזאת הם נהיו חברים שלי לא פחות ממה שהם היו חברים שלו.
"אני לא יודעת מה להגיד..." מלמלתי.
"אני גם חושב שהבעיה של ענת איתך לא קשורה רק בגפן, את יודעת..." הוא הוסיף.
"הו," שוב התגובה-לא תגובה הזאת.
"אני חושב שאת צריכה לדבר איתה." הוא קבע.
"כן, ניסינו את זה. ללא הצלחה." גלגלתי עיניים, "שנינו יודעים שעד שענת לא תרצה לדבר איתי, לא נדבר." סיכמתי את הנושא.
"הוא הלך מכות בבר אתמול."
"סליחה?" שאלתי בהרמת גבה.
"גפן, הוא הלך מכות עם מישהו שקוראים לו שחר." כשהוא אמר את זה הרגשתי את הצבע מהפנים שלי נעלם. הרגשתי כאילו המשפט הזה היה הדבר היחיד ששמעתי בחיים שלי.
"הוא עדיין גר עם ההורים?" שאלתי אחרי כמה שניות של שקט.
"לא אבל הוא אמר לי שהוא יהיה שם בימים הקרובים..." הוא הגיב, מסתכל עליי בהרמת גבה. "מה קרה בפריז מאיה?" הוא הוסיף שאלה ואני בלעתי רוק.
זה יואב, הוא יושב מולי ומוכן לשמוע את הצד שלי בסיפור. אז סיפרתי לו והוא הקשיב.
והבין.

נסעתי במסלול שזכרתי כאילו היה הדרך לדירה של עצמי.
צלצלתי באינטרקום ואחריי כמה דקות, בלי מילים מיותרות השער נפתח, אחריו גם הדלת והבחור המוכר עמד מולי ללא חולצה, עם פנס בעין ומבט מופתע.
"חשבתי שאני לא אמור לראות אותך יותר בחיים." הוא נשמע משועשע ונשען על המשקוף.
שתיקה מביכה.
אני לא אגיד משהו מפגר, אני אנשום עמוק ואנסה להבין את הסיטואציה שאני נמצאת בה.
"את רוצה להיכנס?" הטון נשאר אותו טון ואני הנהנתי, מרגישה שאיבדתי את היכולת לדבר.
התקדמנו לחדר שלו ונייקו קפץ עליי כאילו הייתי כאן אתמול. הכל הרגיש אותו דבר, אותו גוון של כחול השתלט על המקום בזמן שתמונות שאני לא מופיעה בהן מילאו חללים ריקים בקירות.
הוא שם גופייה והתיישב על הכסא, בזמן שאני התיישבתי על המיטה והתחלתי להרגיש את הלב שלי פועם מהר מידי. אולי זאת הייתה טעות. אולי הייתי צריכה להניח לזה.
"אל תסתכלי עליי ככה." הוא אמר בקול נוקשה שלא אפיין אותו בשום שלב מההיכרות שלנו.
"איך?" החזרתי.
"כאילו אני אשם במשהו, כאילו שאני זה שעזב." הוא הסתכל ישירות לתוך העיניים שלי לראשונה. העיניים הצלולות שלו נראו פגועות.
"אתה חושב שלי זה לא היה קשה גפן? אתה חושב שזאת הייתה החלטה שקיבלתי בקלות?" שאלתי בתגובה.
"אני חושב שיכולת לבחור במיליון דרכים אחרות ובחרת את הכי קלה, כמו שאת תמיד עושה." הוא החזיר, מנסה להכאיב ויודע שהוא מצליח בזמן שאני בלעתי רוק.
שתיקה מביכה.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל.
"אני לא צריכה שתילחם את המלחמות שלי. בשביל מה רבת איתו?!" הקול שלי עלה.
"אז מי ילחם את המלחמות שלך? בעלך לעתיד? בן כמה הוא אגב? הוא נראה יותר קרוב לגיל של אבא שלך משלך." הוא גיחך בתגובה.
"לפחות הוא לא יותר קרוב לגיל של אחותי הקטנה." ניסיתי להכאיב בחזרה, יודעת שהעובדה שהוא קטן ממני בשנה תמיד הציקה לו. "אני לא צריכה שתרביץ לאנשים בשמי. אני לא צריכה את הידיים שלך על הפרצוף שלו בשם מה שהוא עשה לי." הוספתי.
"זה מה שמעניין אותך? הפרצוף של הבן זונה שגרם לך להרגיש חצי חיים קטנה? שגרם לך לחשוב שאת שמנה מידי ושאף פעם לא יאהבו אותך?" הוא לא צעק. בשלב הזה הוא צרח. אני חושבת שבחיים לא ראיתי אותו כל כך עצבני.
"אתה יודע למה התכוונתי." החזרתי בשקט, מרגישה טיפשה על מה שיצא לי מהפה.
"לא, אני לא יודע למה התכוונת ואני לא מבין מה את עושה פה." ידעתי שהוא מנסה להרגיע את עצמו לפי הדרך שבה הוא נשם.
מצחיק שהדברים שאני זוכרת ממערכת היחסים איתו זה הדברים הקטנים, איך הוא שותה את הקפה של הבוקר, איך הוא נושם כשהוא רגוע, או כשהוא עצבני. את האהבה שלו לסרטיי בורקס, את הבגדים שהוא אוהב ללבוש.
קמתי בשביל לצאת והוא תפס לי את היד במהירות.
שתיקה מביכה שניסיתי להתעלם ממנה.
"אתה שלפת טבעת באמצע פריז אחרי פחות משנה ושאלת אם אני רוצה להתחתן איתך, מה ציפית שאני אעשה?" נאנחתי בתסכול, מנסה לדבר בהגיון לבחור שמולי.
"שתגידי כן." הוא לחש ועזב את היד שלי. "ציפיתי שתגידי כן."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הילה ונתאי פז
הילה ונתאי פז
וואהוווו אחרי כל פרק שלך אני פשוט בלי אוויר אין לי מילים...
פשוט אלופה!!!! ❤
הגב
דווח
מאיה ...
מאיה ...
מקווה שתהני גם מ8 :)
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
דחוף ספר,וסרט
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
תחבק אותי
תחבק אותי
מאת: Imagine me
עם הארטיק על הספסל
עם הארטיק על הספסל
מאת: כותב למגירה
כשהחושך שולט, כל נקודת אור נדמית כפרי הדמיון.
כשהחושך שולט, כל נקודת אור נדמית כפרי הדמיון.
מאת: לין ק
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D