כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

"אבל אני לומדת לאהוב גם אנשים אחרים, אני מקווה שזה בסדר."

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

"קסם, אתה לא צריך לדאוג כל הזמן." הסתכלתי עליו תוך כדי שאני נוהגת.
"מאיה. יש לך כביש, תסתכלי עליו!" הוא החזיר במהירות והידק את האחיזה בחגורת הבטיחות, גורם לי לגלגל עיניים ולהחזיר את המבט לכביש.
"אתה יודע שעברתי טסט ראשון, נכון?" שאלתי כדרך אגב.
"עדיין תוהה את מי שיחדת." הוא אמר, "אדום!" הוא צעק ואני בלמתי בחדות, גורמת לו להסתכל עליי בהרמת גבה.
"אלוהים, גפן, ראיתי את הרמזור הזה."
"בגלל זה בלמת כמו מטורפת?" הוא מלמל.
"זה לא מנומס למלמל."
"שמעתי את זה כבר כמה פעמים." הוא גיחך, "את לחוצה?" הוא שאל פתאום.
"ממה? להיות בקיבוץ אחריי שנתיים? מה פתאום." הסוף היה תוספת צינית שלא אפיינה אותי בדרך כלל.
"בייב," הוא נאנח, "האנשים האלה, מה הם יודעים, אה?" ידעתי שהוא מסתכל עליי למרות שלא הפניתי את המבט מהדרך, "הם לא מכירים אותך, הם לא מכירים את הסיפור שלך, הם לא הכירו את הסיפור של דניאל." הסתכלתי עליו לרגע וחייכתי, מחזירה את המבט במהירות לכביש.
הוא יודע להגיד את המילים הנכונות ביותר בזמן המדויק ביותר. יודע להשיל ממני מסכות ויודע מה אני מרגישה ומתי. הוא יודע להרגיע את הפחדים ולהשרות רוגע לא טבעי על הנפש הפצועה שלי, שעם הגעתו התחילה להגליד. כמה שזה אירוני- האנשים הלא צפויים ביותר, מתגלים להיות הטובים ביותר שניתן היה לבקש.
ואפילו לא ביקשתי.

אחרי שעתיים וחצי שכללו דיונים ארוכים על חוש הכיוון הלא מפותח שלי, על הטיסה לסין, על הסדרה החדשה שלו, הבלימות המוקצנות שלי והצורה שבה אני חונה- הגענו.
ואני רק רציתי ללכת הביתה עם הבחור שלידי ולהתמלא בחום שרק המגע שלו יכול להעביר בי.
"טוב, טיילנו קצת. אפשר לחזור." בלעתי רוק.
"מאיה..." הוא העביר את היד על העורף, כאילו מחפש את המילים שיהפכו את הסיטואציה לקלה יותר. "אני כאן, אוקיי? אני איתך." הוא חייך הגומה שלו בלטה לרגע קטן, מציגה קמט קטן בצד של השפתיים.
"אוקיי." חייכתי חזרה ויצאתי מהרכב, מוכנה למה שהמקום הזה טומן בכל חלקיו.
הקיבוץ מסודר בצורה מעגלית, כזאת שתוביל תמיד לחדר האוכל. ככל שעברנו יותר מקומות מרכזיים ככה נתקלנו ביותר אנשים. חברים של ההורים שנתקלתי בהם ליד המרכז המסחרי, כמה אנשים מהשכבה שלי שהצגתי בפניהם את גפן ודיברתי איתם קצת. פגשתי את שכנים שלי, שהיו אנשים מבוגרים שזיהו אותי בקושי רב ושאלו מה שלום ההורים.
נזכרתי למה לא אהבתי לגור פה, נזכרתי במבטים, בהתלחששויות. זה בלתי פוסק במקום כל-כך קטן ושיפוטי. לצערי דניאל הבין את זה מוקדם מידי.
"זה היה הבית שלי." הצבעתי על הדירה שגדלתי בה, "כאילו, טכנית זה עדיין רכוש של ההורים שלי, הם לא מעיזים למכור. אבל אף אחד לא גר פה יותר." משכתי בכתפיי.
"צנוע." גפן גיחך ואני הסתכלתי עליו בהרמת גבה, מזהה את הציניות. "מאיה, זה ארמון." הוא ציין את המובן מאליו והצטרפתי לצחוק שלו. פתאום כל המותרות המוגזמת הזאת הרגישה מיותרת ומעולם לא הרגשתי בבית יותר מכששמעתי את הצחוק של הבחור לידי.
"ככה זה אצלנו, למעלה, גרים בארמונות." גלגלתי עיניים והוא המשיך לצחוק, מוסיף עוד כמה בדיחות על גודל הדירה שבה גדלתי.
ככל שהתרחקנו ממרכז הקיבוץ, התקרבנו לבית הקברות. ככל שהתקרבנו לשם יותר, ככה הלב שלי פעם מהר יותר.
"את רוצה שאני אבוא איתך?" הוא שאל בכניסה.
"אני חושבת שאני צריכה לעשות את זה לבד?" החזרתי שאלה והוא הנהן.
"אני ממש כאן, אם תצטרכי אותי." הוא אמר והתיישב על ספסל שהיה במקום.
התהלכתי בין הקברים, מופתעת מהזיכרון המדויק למי שייכות החלקות שליד הקבר של דניאל.
"היי, דוני." מלמלתי, תוך כדיי שהחלפתי את הפרחים הנבולים בחדשים שהבאתי והתיישבתי על ספסל שההורים שלי קנו ושמו ליד הקבר שלו.
"ברור שהם יקנו ספסל." גלגלתי עיניים וגיחכתי. "הרבה זמן לא הייתי פה דון, מקווה שלא כעסת עליי." לקחתי אוויר ובלעתי רוק, בוחנת את הקבר שלו ומופתעת פעם נוספת מהעובדה שזכרתי אותו לפרטיי פרטים. זכרתי את התמונה שלו שהופיעה שם, זכרתי את הכיתוב המתיימר שכעסתי עליו כל-כך בזמנו 'דניאל שוורץ, בן ואח אהוב שהלך בטרם עת 1994- 2011'.
"אני מנסה דוני, אני באמת מנסה." מלמלתי, מרגישה את הדמעות מצטברות בעיניים שלי, "הייתי רוצה להגשים את כל החלומות שלך, את כל הדברים היפים שתכננת לעשות." עוד נשימה עמוקה. "אתה יודע את זה נכון?" אין תגובה.
שתיקה מעולם לא הרגישה רועמת יותר ממה שהיא הרגישה כשעמדתי מול הקבר שלו.
"אני פשוט לא יודעת איך וכולם אומרים שאני לא צריכה." משכתי בכתפיי פעם נוספת. "אבל שתדע שאני זוכרת. אני יודעת כמה מדהים אתה. כל מי שהכיר אותך אפילו קצת- יודע." גיחכתי.
חיפשתי מבוכה בשתיקה הזאת, רציתי להגיד משהו מטופש על ג'ירפות, פילים, המצב האקולוגי בעולם. רציתי לומר שאני אוהבת אותו בלי גבולות. שהוא החיים עצמם ומאז שהוא הלך חלק גדול מידי ממני נשאר ריק.
אבל לא, השתיקה הייתה רק שתיקה, שקט סטטי שלא הצליח למלא את החלל.
"הכרתי מישהו," אמרתי פתאום, "אני יודעת מה אתה חושב, שהוא משוגע לגמרי אם הוא חושב שהוא אוהב אותי." צחקקתי, "אבל הוא טוען שאני חשובה לו." ניגבתי כמה מהדמעות שלי, "ואני לא מצליחה שלא להאמין למילים שיוצאות לו מהפה." ניסיתי להסביר את המצב בצורה המדויקת ביותר, "אז אולי גם אני משוגעת דון." עוד גיחוך.
"יש בו משהו," הוספתי, "הוא ממלא פינה בלב, שבהתחלה הייתי בטוחה ששייכת לך, אבל היא שלו." המשכתי לספר על הבחור שמחכה לי מחוץ לבית קברות ומשום מה עדיין לא בורח.
הסתכלתי עליו לרגע וראיתי שהוא מסתכל עליי בחזרה, לא זז מהמקום ישיבה הקודם שלו ונראה מודאג יותר ממה שהוא נראה כמה דקות קודם לכן.
"אני חושבת שאני מתחילה להבין כל-כך הרבה על העולם שלנו דניאל." נאנחתי. "הלוואי והיית איתי בשביל להבין גם." הוספתי, נעמדת ומתקרבת לחלקת השיש שהייתה רק שלו.
"אני אוהבת אותך אח גדול." מלמלתי, מוסיפה את הבדיחה על זה שהוא נולד עשר דקות לפניי ואף פעם לא איפשר לי לשכוח את זה.
"אבל אני לומדת לאהוב גם אנשים אחרים, אני מקווה שזה בסדר." חייכתי וניגבתי עוד כמה מהדמעות שזלגו. מסתכלת שוב על גפן והפעם מתקדמת לכיוונו.
הוא משך אותי לחיבוק, מאפשר לי להרגיש את חום הגוף שלו תוך כדיי שאני מנסה להירגע.
"תודה," מלמלתי כשהתיישבנו באוטו.
"על מה, מאיוצי?" הוא החזיר.
"על היום שבו דרסתי אותך." גיחכתי והרגשתי את היד שלו לוחצת קצת את שלי, תוך כדיי שהחיוך שלו מתפרס על הפנים המושלמות מידי והוא נשען על כיסא העור.
ובפעם הראשונה כשהתנעתי את הרכב אפשרתי לעצמי להתרגל לזה. לבחור שמחזיק לי את היד ולא עוזב, גם כשאני נוסעת מהר מידי.
--------------------------

וזהו, הפרק האחרון של הסיפור!
סיפור ההמשך שלו כרגע בבנייה (יש 16 פרקים כתובים) ואני לא יודעת מתי/אם בכלל הוא יעלה.
תודה על כל האהבה והמילים היפות שלכם בשבועות האחרונים. חיממתם לי את הלב!
מוזמנים לשתף אותי במחשבות/תהיות/שאלות, כרגיל...
הייתם לי בית, תודה :)

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 48 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Efrat Erez
Efrat Erez
עדיין לא החלטתי את מי אני אוהבת יותר, את מאיה או את גפן. נראה לי שהתאהבתי בשניהם.
את כותבת מדהים! מדהים!
תודה על סיפור שפורט על נימי הלב והנשמה.
הגב
דווח
guest
אז השעה 4:56 לפנות בוקר
כי פשוט ברגע שהתחלתי לקרוא את הסיפור לא יכולתי להפסיק
את כותבת בצורה מהממת וכלכך התחברתי לדמות של מאיה וגם לגפן המדהים
בכיתי בחלק מהפרקים ובחלק אחר היו לי צמרמורות את באמת הצלחת להעביר אלי את הרגשות שלהם
את כותבת מדהים !! בטוחה שאם יש לך עוד סיפורים אני אקרא אותם
סיפור מדהים, שונה, מיוחד.
באהבה - אור מ ❤❤
הגב
דווח
מזי חיימוב
מזי חיימוב
איזההה סיפור מושלםםםםםםםם
הגב
דווח
טען עוד 49 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
אני רוצה לביים עלינו סרט
אני רוצה לביים עלינו סרט
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 9
הוא היה לי בית- פרק 9
מאת: מאיה ...
יואב
יואב
מאת: מאיה ...
מרתק
אודם בחורף פרק 7
אודם בחורף פרק 7
מאת: V D
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מגע אסור- 20
מגע אסור- 20
מאת: shir shir
האהבה המתסכלת שלי פרק-16
האהבה המתסכלת שלי פרק-16
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
לא לבעלי לב חלש
לא לבעלי לב חלש
מאת: עלמה שיר
זאת אני, הי
זאת אני, הי
מאת: עלמה שיר
כבר לא פוחדת שתהיה לך אחרת
כבר לא פוחדת שתהיה לך אחרת
מאת: אתי בן ארויה
הפעם זה נגמר.
הפעם זה נגמר.
מאת: Eden Pizza
מומלצים מהמגירה
את לא צודקת
את לא צודקת
מאת: SHALEV PERETZ
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
זורם לי בעורקים
זורם לי בעורקים
מאת: Liel Shmuel
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף