כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

הוא היה לי בית- פרק 49

"אתה הבית שלי, זה רק מפתח..."

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

הכנתי ארוחת ערב שכללה לזניה וקינוח. אולי כמה קינוחים.
"יש ריח טוב. הפסקת לעבוד ועברת לשגרת בישולים? אני מוכן להתרגל לזה." שמעתי את הקול של גפן והסתובבתי להסתכל עליו לשנייה.
"אתה לא."
"מה הכנת?" הוא שאל אחרי שהתקרב ונישק אותי במהירות, מתרכז בערימת התבשילים על השולחן. "חשבתי שסוכר יהרוס לי את הגזרה." הוא הסתכל עליי בהרמת גבה והצלחתי לזהות את הטון המשועשע.
"אני דואגת לשיניים שלך יותר. אתה לא אוכל הכל גפן." אמרתי בצורה נחרצת.
"אז..." הוא התחיל, לוגם מהיין שהוא פתח כמה דקות קודם, גורם לי אוטומטית לשתות מהכוס שלי. "על מה אנחנו צריכים לדבר?" הוא שאל.
"על מה אנחנו צריכים לדבר?" החזרתי ולגמתי עוד קצת מהיין.
"מאיוצ, הכנת אוכל לגדוד. יש פה מתוקים כאילו אנחנו לקראת חינה. מה קורה?" הוא עזב את האוכל והסתכל עליי בצורה בוחנת.
שתיקה מביכה.
"אתה יודע שפיל זאת אחת החיות היחידות בטבע שבוכה כשמשהו רע קורה לפיל אחר בלהקה?" שאלתי פתאום, אחרי עוד לגימה מהיין.
"פילים? זה הקטע החדש? באמת?" הוא גיחך, "את יכולה לספר לי בייב, זה רק אני." הוא חייך את החיוך המושלם שלו, כזה שחושף גומה קטנה.
"אתה צריך להתגלח." אמרתי פתאום ונעמדתי בשביל להניח את הקינוח על השולחן. הכנתי את המאפינס שהוא הכי אוהב, עם וניל ונגיעות תות, ופאי אוכמניות. זה אמור לרכך את כל העניין.
"זאת הפעם השנייה שאת מחליפה נושא, רק שעכשיו את גם מעליבה אותי. חוץ מזה, את אוהבת את הזיפים שלי." הוא השיב ברוגע. "ואת מתחילה להדאיג אותי, אז פשוט תדברי." הוא המשיך, עוזר לי לפנות את השולחן.
"אתה יכול לבוא איתי מחר לצפון?" שאלתי אחרי שהתיישבנו והוא לקח ביס מהמאפין, "איך יצא?" הוספתי שאלה.
"לצפון? אנחנו אמורים להיפגש בערב להקראת תסריט," הוא אמר וזיהיתי את קמט הדאגה בין העיניים. "לאן בצפון?" הוא שאל.
"לקיבוץ..." מלמלתי. לוקחת את הלגימה האחרונה של היין.
"באמת בייב?" הוא חייך והעיניים שלו נצצו. "את בטוחה?" הוא הוסיף במהירות.
"אני צריכה לעשות את זה מתישהו. לא הייתי שם מאז שעזבנו..." משכתי בכתפיי.
"אז ניסע מחר, כל עוד נחזור עד שש, אני איתך." הוא אמר והתקרב אליי, מניח את היד שלו על שלי. "אני לא מאמין שזה כל הסיפור, את חייבת להבין שבשלב הזה- לא משנה מה תגידי לי." הוא נתן לחיצה קטנה, מנסה להביע שהוא כנה ואמיתי.
"זה לא הכל." מלמלתי ונשכתי את השפה התחתונה, מרגישה את הרגל שלי רוטטת מלחץ.
"מה עוד פרינסס? מה יכול להיות נורא כל כך?" הוא נשען על הכסא והרגשתי קור פתאומי ביד שהוא החזיק שנייה קודם לכן.
"אני טסה לסין."
שתיקה.
הוא הסתכל עליי במבט בוחן, מנסה להבין אם מה שאמרתי נכון או לא.
"אני מבין את הסיבה לפאי." הוא גיחך.
"גפן..."
"את רצינית?" הוא שאל.
"כן,"
"רוצה להסביר לי רגע? כי אני לא עוקב כל כך..." היד שלו עברה על העורף ונשארה שם כמה שניות, מבהירה לי כמה הוא מחושב וכמה הוא שוקל את המילים שלו.
"אבא שלי הציע לי-"
"אבא שלך הציע לך. עכשיו אנחנו בונים את העתיד שלנו על סמך ההצעות של אבא שלך?" הוא קטע אותי והסתכל עליי בהרמת גבה.
"אתה יכול לתת לי לסיים?" נאנחתי, מבינה את התסכול שלו. "אני חשבתי על זה הרבה."
"חשבת על זה הרבה ואפילו פעם אחת לא חשבת על לשתף אותי?" הוא קטע אותי שוב ואחרי שתיקה של כמה שניות הוא הרים ידיים בכניעה, מאפשר לי להמשיך.
"סיפרתי לו על ההתלבטויות שלי בקשר ללימודים ועבודה ושבמקביל אני בקטע של לטייל כמו שאני ודניאל תמיד רצינו. זה היה תכנון כזה של 'מה נעשה אחריי צבא' ואף פעם לא יצא לפועל, כי..." בלעתי רוק.
"בקיצור, הוא הציע לי את ההתמחות של החברה בסין, אמר שאני יכולה להתעסק בשיווק ובמקביל לעבור על הדברים החשובים יותר. הוא גם נמצא שם די הרבה וזה יאפשר לנו להתקרב קצת..." אמרתי ומזגתי עוד יין לכוסות של שנינו, אחריי שהוא סיים את שלו בשלוק.
"מתי?" הוא שאל.
"עוד שבועיים." החזרתי.
"לכמה זמן?" הוא נאנח.
"חודשיים."
"חודשיים מאיה? זה מטורף. מה תעשי שם חודשיים? את תלכי לאיבוד ואת תתחילי לספר להם על ג'ירפות ואף אחד לא יבין כי הם סינים!" הוא גלגל עיניים, אומר את הסוף של המשפט בציניות.
"האמת שהם לא, רובם ישראלים שהחליטו לעבור עם התרחבות החברה." משכתי בכתפיי, מנסה להסביר לו שזה פשוט יותר ממה שזה נשמע. "ולאבא שלי יש שם דירה אז אני אוכל לגור איתו."
"איך הוא נהיה הבחור הטוב פתאום?" הוא שאל, שותה עוד קצת מהיין וכמעט מרוקן את הכוס השנייה.
"אני סומכת עליו, אני חייבת." השפלתי מבט, "אני חייבת לבדוק אם זה מה שאני צריכה." אמרתי בשקט והחזרתי את המבט אליו, בזמן שהוא מחפש להתמקד בכל דבר חוץ מהעיניים שלי.
"חשבתי שאני מה שאת צריכה." הוא גיחך והסתכל עליי בחזרה, מובס.
"אתה מה שאני צריכה גפן, אתה היית מההתחלה. מהשנייה שדרסתי אותך עד עכשיו, אני נשבעת."
"אז למה את לא יכולה למצוא את עצמך פה? למה את צריכה ישר לעזוב? למה אין לך אמצע אף פעם, קיבינימט?!" הוא חבט בשולחן בפתאומיות, גורם לי לקפוץ לרגע ולהסתכל עליו בבהלה. "אני מצטער." הוא נאנח אחריי שנייה, "אני פשוט לא יודע אם נצליח לשמור על זה כשתהיי בפאקינג סין ואני לא אוכל לבוא כי אני בצילומים." הוא החזיק את הראש שלו בשתיי הידיים, כאילו מרוב מחשבות הוא עלול ליפול.
"קסם," נאנחתי והתקרבתי אליו, תופסת לו את הפנים. "זה אני ואתה," חייכתי והוא חייך בחזרה, "אתה באמת חושב שלא נצליח?" שאלתי והוא משך אותי אליו, גורם לי להתיישב על הירך שלו.
"אני כל כך פאקינג אוהב אותך. אני לא יודע איך נעשה את זה." הוא הסתכל עליי ולא יכולתי להתעלם מהתסכול.
"אנחנו נעשה את זה. וזה יהיו חודשיים קשים אבל נעשה את זה." שמתי את הידיים שלי מאחוריי העורף שלו והעברתי את האצבעות בכמה מהתלתלים, יודעת שזה מרגיע אותו.
"סין? באמת?" הוא שאל שוב, הפעם בטון משועשע יותר ותוספת של הרמת גבה.
"כן." חייכתי ונעמדתי, מתקדמת לשידה שליד המיטה שלי.
"זה השלב שאת הורגת אותי? מה את עושה?" הוא שאל ואני חזרתי אליו, מגלגלת עיניים ומושיטה לו קופסה קטנה.
"זה בסדר אם אתה חושב שזה יותר מידי אבל החוזה של הדירה הוא לשנה ואבא אמר שהוא ימשיך לשלם עליה בחודשיים הקרובים בשביל שאני לא אסבלט אותה ואתה בערך גר פה גם ככה אז..." התחלתי לברבר וראיתי שהוא פותח את הקופסה, בוהה במפתח.
"את עוזבת את הבית ומביאה לי מפתח?" הוא ניסה להבין.
"קסם," נאנחתי, "אתה הבית שלי כרגע, זה רק מפתח." משכתי בכתפיי ואחריי שנייה השפתיים שלו היו על שלי.
"כל כך פאקינג אוהב אותך." הוא מלמל בין נשיקה לנשיקה.
וכמה שאני אוהבת אותו, הוא בכלל לא יודע.
----------------------------
עוד פרק אחד.
אני מתרגשת ברמות של כלה.
דברו אליי :)

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 24 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אחותי את חמודה רצח
הגב
דווח
guest
התאהבתי. חובה המשךךך
הגב
דווח
guest
המשךךךך
הגב
דווח
טען עוד 30 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לדבר איתו
לדבר איתו
מאת: שלכת כותבת מהלב
נפרדת ממך בתהליכים ~ 65
נפרדת ממך בתהליכים ~ 65
מאת: lucine S
על מה בנות חושבות בלילה
על מה בנות חושבות בלילה
מאת: דובי שלך .
לשיר מכל הנשמה
לשיר מכל הנשמה
מאת: שיר פיליבה