כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

הוא היה לי בית- פרק 40

כשמאיה מקבלת מראה למציאות

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

"ומה את חושבת שעורר את התקף הפאניקה?" היא שאלה אחריי שסיפרתי לה את כל הסיפור עם דניאל ועם ההורים ואפילו קצת על שחר.
"לא משהו מיוחד." אמרתי. אולי מהר מידי.
"מאיה." היא החזירה והסתכלה עליי ברצינות, "אם אני לא אדע מה עומד מאחוריי ההתקף שלך אני לא אדע איך לעזור לך." היא המשיכה.
"אלוהים. שום דבר לא עומד מאחוריי ההתקף שלי. פשוט התקף." גלגלתי עיניים.
"התקף חרדה לא קורה סתם, הוא זקוק לטריגר." היא אמרה והמשיכה לבהות בי במבט בוחן.
העברתי את המבט מנקודה מסויימת בקיר שהתמקדתי בה לעכבר שישב על השולחן, חושבת מה יש לי להספיד. אולי המחשבה על זה תפסיק את הלחץ שאני מרגישה בחזה, אולי לדבר על זה יעזור לי לישון.
אולי היא תרשום לי את הכדורים המחורבנים.
"יש בחור." נשמתי עמוק אחריי שקט שנהיה מעיק.
"אוקיי, תמשיכי," היא חייכה והנהנה בנועם, לא מורידה ממני את המבט.
"הוא רואה הכל." משכתי בכתפיי, עוצרת לנשום אוויר, "הוא יודע להגיד מתי אני לא מחייכת באמת או מתי אני מרגישה לא בנוח." נמנעתי מהמבט שלה.
"הוא גם מדבר כמו דניאל." הוספתי, "תמיד דואג לי בלי שום סיבה אמיתית ותמיד חושב שאני צריכה עזרה או שאני תמימה מידי או שאני לא יכולה להתמודד עם שום דבר." גיחכתי ולבסוף והסתכלתי עליה. היא המשיכה לחייך.
"הוא נשמע כמו מישהו שאת חשובה לו."
"דרסתי אותו." ציינתי, בשביל להבהיר את טיב היחסים.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה, הסקרנות גלוייה בעינייה.
"ככה הכרנו, דרסתי אותו. הוא בסדר. לא קרה נזק משמעותי. אבל מאז הוא פשוט בכל מקום. וכל הזמן דואג וכל הזמן מנסה להבין איך המוח שלי עובד עוד קצת. וזה רק מסבך הכל." נאנחתי.
"למה זה מסבך הכל? רוב הבחורות שאני מכירה רק מחכות ליום שיגיע מישהו שינסה להבין איך המוח שלהן עובד..." היא אמרה.
"כן, אבל המוח שלי עובד לא מי יודע מה, דוק'." גלגלתי עיניים.
"אני חושבת שהלב שלך לא עובד מי יודע מה, לא המוח." היא המשיכה לחייך.
שתיקה מביכה.
"אני לא יכולה להיקשר אליו." מלמלתי.
"למה לא? למה את חושבת שהוא היה הטריגר להתקף חרדה מאיה?" היא שאלה.
"כי הוא מזכיר לי את דניאל?" שאלתי אני.
"אז כל מי שידאג לך לנצח יזכיר לך את דניאל? וכל החלומות שלך צריכים להיות בצד בשביל שתוכלי להגשים את החלומות של דניאל? וכל החיים שלך אמורים להידחות עד שתצליחי לחיות את החיים של דניאל?" היא שאלה, מסכמת את המפגש שלנו.
"זה לא מה שאמרתי." מלמלתי.
"זה בדיוק מה שאמרת." היא החזירה. "את בחורה חכמה, עם ציונים מעולים, עם חלומות גדולים, עם יכולות משחק ושירה –לטענתה של אמא שלך-, עם חברים מעטים אבל טובים." היא עצרה לקחת אוויר ולבחון אותי, "את תוותרי על כל זה בשנייה שתדעי שאת יכולה להציל את דניאל..." היא אמרה ואני הנהנתי, מסתכלת עליה בחזרה.
"אבל את לא יכולה להציל אותו מאיה," המשפט הזה ישב לי על החזה כמו משקולת, "את לא יכולה להציל את דניאל. אבל את יכולה להציל את עצמך." היא הוסיפה.
"איך?" שאלתי בשקט.
"קודם כל להתחיל בלקבל את העובדה שהוא מת."
"את חושבת שלא השלמתי עם זה? אני יודעת שהוא מת." גלגלתי עיניים, הנה, חשבתי שיהיה לה משהו חכם להגיד והיא אומרת שטויות במקום.
"אני בטוחה שאת יודעת שהוא מת. אני פשוט חושבת שלא קיבלת את זה שהוא מת. לא קיבלת את זה שדניאל לא יוכל להיות צלם אף פעם, או שהעולם לא ידע אף פעם עד כמה טוב הוא צייר. לא קיבלת את זה שהעולם לא יכיר את הכישורים שלו, את המילים שלו, את היכולות שלו." היא אמרה והרגשתי את העיניים שלי מתמלאות בדמעות.
"את לא יכולה לחיות את החיים של דניאל מאיה, את צריכה לחיות את החיים של עצמך, לקבל את זה שהוא כבר לא יגשים את עצמו אבל את עדיין יכולה." היא סיכמה ובחנה אותי.
"אני לא ארשום לך את הכדורים האלה." היא אמרה ואני הסתכלתי עליה בפליאה.
"אבל אמרת-"
"אמרתי שאת צריכה לשכנע אותי שאת צריכה אותם, שאת לא תצליחי לישון בלעדיהם, אני חושבת שיש פתרון אחר. ואני חושבת שאת תחזרי לפה שבוע הבא אחריי שמצאת אותו." היא חייכה אליי.
"אוקיי." מלמלתי ונעמדתי.
"ומאיה?" היא אמרה כשפתחתי את הדלת, "תרשמי ללימודים. יש זמן עד אוקטובר אבל ההרשמות ללימודים אקדמיים מסתיימות בקרוב." היא הנהנה ואני יצאתי, נושמת את האוויר שהרגשתי שחסר לי.
האישה הזאת בשעה וחצי גרמה לי לספר לה את הדברים הכי קשים שקרו לי בחיים והעמידה אותי על הנקודות הכי קשות, אלה שאף אחד לא העז להעמיד אותי עליהן.
וכל מה שרציתי כשיצאתי משם היה לדבר עם גפן.
למרות שלא מגיע לי שהוא ירצה לדבר איתי.

--------------------------------

א. אל תדאגו, גפן חוזר פרק הבא. הכל טוב!
ב. עוד 10 פרקים. אני מתרגשת.
ג. תודה על כל האהבה. :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 17 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מאיה, עוד פרק בשביל שינה רגועה ומתוקה?
הגב
דווח
Meganne Kakun
Meganne Kakun
מתי עוד פרק ?
הגב
דווח
הילה ונתאי פז
הילה ונתאי פז
וואהווו אפשר עוד פרק פליזז?
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D