כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

הוא היה לי בית- פרקים 38+39

התקף חרדה

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

פרק 38

כשנגמרה ההיסטריה החלטתי שאני מנסה לא לשתות בתקופה הקרובה, קצת להתמודד עם ראש צלול. בשביל זה זרקתי את הבקבוקים המסכנים שהיו לי על השולחן והחלטתי לנקות את שני החדרים שלי.
כשסיימתי את כל זה מצאתי את עצמי בחדר, מרימה את הגיטרה ומכוונת אותה. לא נגעתי בה כמה שנים טובות כי פחדתי שזה יחזיר אותי אחורה. פחדתי שפתאום החלומות שלי יחזרו להיות בעדיפות על פני החלומות של דניאל.
פאקינג אגואיסטית.
התחלתי לנגן מנגינה שקטה, מתקופה קצת אחרת, מרשה לעצמי לשיר בקצב הנכון. היד הכירה את המיתרים כאילו נולדו איתי ביחד, המילים יצאו מעצמן והרגשתי את הדם זורם בעורקים שלי מהר יותר. הרגשתי חיה.
אז הפסקתי לנגן והחזרתי את הגיטרה למקום שלה, מרגישה את האשמה כבדה יותר לרגע, מרגישה את כל מה שניסיתי לא להרגיש ויודעת שכל זה מגיע לי.
שמגיע לי שהכל יתפוצץ לי בפרצוף, שמגיע לי לזכור את המוות שלו ושמגיע לי שהוא ירדוף אותי לנצח.
מגיע לי כי לא הייתי טובה מספיק, כי לא הייתי בשבילו כשהוא הכי היה צריך אותי, כי לא ידעתי להגיד מה עובר עליו.
כי לא ראיתי את הסימנים.
מגיע לי כי תמיד ניסיתי להיות טובה יותר. כי תמיד הרגשתי טובה פחות, כי חשבתי רק על עצמי, בלי להבין שהוא מרגיש את אותו דבר.
והכל חזר. בבום. במכה.
והדמעות חנקו אותי בצווחה חרישית, בקריאה לעזרה, כשבתגובה יש שקט. אף אחד לא יעזור. שום דבר לא יעזור.
ואני לא חושבת שאני אצליח להפסיק לבכות, אני לא חושבת שאני אצליח להפסיק לראות את הפנים של דניאל, אני בטוחה שאני לא אצליח להפסיק לכאוב את זה.
הרמתי את הטלפון וחייגתי מספר שידעתי בעל פה.
"מאיה?"
"אמא." הצלחתי להוציא בשקט, עדיין בוכה.
"קטנה. מה קרה?" היא נשמעה כל כך מודאגת.
"תעשי שזה יפסיק. תעשי שזה יפסיק. אני לא יכולה יותר." מלמלתי, לא מצליחה למצוא את הכוח להירגע, לא מצליחה להבין איך עוצרים את הכאב הזה.
"מאיה. אני צריכה שתספרי איתי עד 10, בסדר?" היא ביקשה ויכלתי לשמוע שהיא מתניעה את האוטו.
ראיתי אותו מול הפנים שלי, הוא בכה. כאב לו. כאב לו ולא יכלתי לעשות כלום.
"כואב לו." מלמלתי.
"מאיה, זה התקף פאניקה. אני בדרך אלייך, תספרי איתי. 1." שמעתי את הדאגה בקול שלה.
לא הצלחתי להוציא את התמונה שלו ללא רוח חיים מהראש, תמונה שלא זכרתי שהמוח שלי מחזיק בה.
לא זכרתי את השעות שאחריי המוות שלו, עד עכשיו. עד שפתאום זכרתי.
"אני מפחדת." הצלחתי להגיד.
"אני יודעת מתוקה, אני עוד שנייה שם." היא החזירה, "תשארי איתי, בסדר?" היא ביקשה ואני הנהנתי, ממשיכה לבכות למרות שהיא לא יכולה לראות אותי.
"הוא שונא אותי. הוא שונא אותי."
אחריי כמה דקות כאלה אמא נכנסה לדירה שלי, זורקת את הטלפון לרצפה בשנייה שהיא ראתה את איך שהייתי מכונסת בעצמי.
"מאיה, תסתכלי עליי." היא התיישבה מולי, יכלתי לראות את הדמעות בעיניים שלה.
"הוא לא שונא אותך. זה בלתי אפשרי לשנוא אותך." היא אמרה. "דניאל אהב אותך יותר ממה שהוא אהב את כולם, דניאל אהב אותך כל כך מאיה." היא הסתכלה לי בעיניים.
"יותר מאותי, יותר מאת אבא, אותך." היא המשיכה.
"הוא שונא אותי. הוא שונא אותי." חיבקתי אותה והמשכתי לבכות, מסרבת להרפות מהמגע המוכר והכל כך זר בו זמנית.
"אני צריכה עזרה." מלמלתי לתוכה והרגשתי את היד שלה על הראש שלי.
"אני יודעת מאיה, אני יודעת. אני פה. אנחנו פה. יש לך אנשים קטנה, יש אנשים שאוהבים אותך. אני אעזור לך." היא התרחקה ממני רק בשביל להסתכל לי בעיניים, מגלה לי שהיא בוכה גם.
"שום דבר רע לא ייקרה לך, אני מבטיחה." היא הנהנה ואספה אותי לחיבוק נוסף.
ופעם הראשונה אחריי כמעט חמש שנים, האמנתי.

פרק 39

"מאיה, אני ד"ר אמה פילס, את יכולה לקרוא לי אמה." אישה בשנות ה40 של חייה הושיטה לי את ידה ללחיצה ואני העברתי מבט ממנה לאמא שלי שהנהנה לכיווני.
"אני אלך, אם את צריכה הסעה הביתה, תתקשרי אליי בסדר?" אמא פנתה אליי והפעם היה תורי להנהן.
עבר שבוע מאז התמוטטות העצבים שלי ובמשך חצי ממנו ישנתי בבית של ההורים.
ההגדרה ישנתי היא לא מדוייקת- שכבתי ערה בבית של ההורים.
ובסוף אני ואמא החלטנו שזה לא יזיק לדבר עם מומחה ושהיא מכירה מישהי שתתאים לזה.
"את יכולה לשבת." היא הצביעה על אחת הכורסאות.
על השולחן שלה היה עכבר מפוחלץ. זה היה הדבר הכי מבעית שראיתי בחיים שלי. ליד ערמה של דפים, מספר עטים בקופסה ושעון, היה עכבר מפוחלץ.
"זה מתנה שקיבלתי מאחד האנשים שביקרו פה." היא אמרה כשראתה שאני לא מצליחה להסיט את המבט מנקודה ספציפית בשולחן שלה.
"הו." חייכתי אלייה באילוץ והסתכלתי עליה לשנייה.
"שנתחיל?" היא חייכה בחזרה, "את יודעת להגיד לי למה את פה?" היא שאלה.
"כי אח שלי מת ועכשיו אני לא מצליחה לישון." עניתי במהירות. שנאתי את הרעיון הזה. את האישה הזרה עם העכבר על השולחן שבטוחה שהיא יכולה לפתור הכל. היא לא.
היא הנהנה והסתכלה עליי, עדיין מחייכת.
"מתי זה קרה מאיה?" היא שאלה אותי.
"לפניי קצת יותר מחמש שנים." אמרתי, "אבל לפניי שבוע היה לי התקף פאניקה. היו לי כאלה כשהייתי קטנה והכל אבל עכשיו זה פשוט היה מפחיד ומאז אני לא יכולה לישון כמו שצריך, אז אני צריכה שתרשמי לי כדורי שינה או משהו." אמרתי לה בכנות את הסיבה לזה שאני פה.
"אני לא יכולה לרשום לך כדורי שינה." היא גיחכה.
"את לא רופאה? אין לך הסמכה לזה?" מצמצתי לעברה.
"אני רופאה ויש לי הסמכה לזה, אני פשוט צריכה למצוא סיבה אמיתית לרשום לך אותם." היא הסבירה ברוגע.
"אממ... מה עם העובדה שאני לא ישנה בלילה? זאת לא הסיבה שאנשים לוקחים כדורי שינה?" הגבתי.
לאן אמא שלי הביאה אותי? הייתי צריכה לא לדעת לא לסמוך עליה בעניין הזה.
"מאיה, תספרי לי קצת על אח שלך." היא המשיכה לחייך.
"זאת לא הסיבה שבאתי לפה." בלעתי רוק.
"זאת בדיוק הסיבה שבגללה את פה." היא החזירה, "ועד שאני לא אשמע את מה שאני רוצה לשמוע, את לא תקבלי את המרשם הזה. אז אולי כדאי שננסה את זה בכל זאת?" היא דיברה בטון משועשע. איזה מן רופאה מדברת למטופלים הכביכול מעורערים נפשית שלה בטון כזה?
"היה לי אח. אין לי אח. מה יש לדעת פה? זה לא ביג דיל אחריי חמש שנים. אני פשוט צריכה לחזור לישון כי אחרת אני לא אצליח לתפקד בעבודה." הגבתי. משלבת את הידיים מתחת לחזה. זה נכון, הימים האחרונים היו טעות על גבי טעות בעבודה וכבר לקחו אותי לשיחת אזהרה. אני לא יכולה לאבד את העבודה שלי. כי אז אני אאבד את הדירה שלי.
ואת השליטה על החיים שלי.
"איפה את עובדת?" היא שאלה, הו. שאלה קלה, אין איך לטעות פה.
"אני עובדת בקבלה של מלון." החזרתי.
"בת כמה את?"
"23."
"ומה את עושה חוץ מזה?" היא שאלה אותי ואני משכתי בכתפיי, מבהירה לה שזה הכל.
"באמת? תפסתי ממך בחורה אינטלגנטית, אולי השיפוט שלי השתבש, סליחה." היא נראתה מבולבלת. חוצפה.
"אני באמת אינטלגנטית, וזה היה חצוף. וממה בדיוק תפסת את זה? משלוש מילים שלא רציתי להחליף איתך?" שאלתי והייתי קרובה לללכת, היא לא הרופאה היחידה בתל אביב.
"את יורה תשובות, את יודעת את המטרות שלך, לדוגמה, את פה כי את רוצה לישון, את רוצה לישון כי את רוצה להצליח בעבודה, אני פשוט לא מאמינה שזה כל המטרות שלך. את הסכמת עם אמא שלך לבוא לפה כי את רוצה את הכדורים האלה, אני מתערבת איתך שאת בטוחה עכשיו שכל רופא אחר בעיר- יתן לך אותם. אני מבטיחה לך שזה לא המקרה." היא אמרה, משאירה אותי מופתעת.
"אמרתי שאת אינטליגנטית כי הייתה לך תוכנית, אם תקומי ותלכי עכשיו, אני כבר לא אחשוב את זה עלייך וכל הרושם הראשוני שיצרת יילך לעזאזל." היא המשיכה ואני העברתי את המבט מהתעודות שהיו מאחורייה על הקיר, לעכבר שהיה על השולחן.
"מאיה, אני רוצה לעזור לך. את צריכה לאפשר לי." הבן אדם האחרון שאמר את זה לא דיבר איתי כבר שבוע.
ואני לא חושבת שמגיע לי שהוא ידבר איתי אי פעם.
"אוקיי..." מלמלתי, "מה את רוצה לדעת?" שאלתי.
"הכל."

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כל פעם מחדש מתרשמת מהכתיבה שלל
הגב
דווח
Shirli Mor
Shirli Mor
מדהים !
הגב
דווח
guest
זה מעולה
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
המזח / אצטרובל
המזח / אצטרובל
מאת: איש המגבעת
צפצוף
צפצוף
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer