כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

הוא היה לי בית- פרק 31

כשמאיה שיכורה בפעם המי יודע כמה

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

עברו חמישה ימים ואני ועילאי החלטנו שסקס זה רק סקס, מה שאני אמרתי כל החיים והוכחה נוספת לזה שאני לא טובה בזה מספיק בשביל שסקס איתי יהיה משהו מעבר.
"אני וגפן ישבנו אתמול לבירה." הוא נכנס אליי לדירה בזמן שראיתי יומני הערפד. "את חייבת להפסיק עם האובססיה שלך לערפדים." הוא ציין והתיישב לידי.
"אוקיי." מלמלתי בחזרה. בדיוק היה את הקטע שדיימון אומר לאלנה שיש לו רגשות אליה. וזה היה קטע שידעתי בעל פה אבל הוא היה יפה גם בפעם השישית שרואים אותו.
"לא אכפת לך שאני וגפן נפגשים היום אצלו?" עילאי ניסה להוציא אותי מהמסך.
"לא במיוחד." שקר.
"את מזעזעת. הוא הזמין אותי לשחק פלייסטיישן. אמר שיש לו את הפיפא האחרון והוא אחלה גבר." הוא המשיך.
"אני שמחה שמצאת חברים במרכז והבנת שהקיבוץ זה מקום מסריח." המשכתי בחזית אדישה, לא מזיזה את העיניים מהמסך.
"הוא שאל עלייך." הוא אמר אחריי כמה דקות של שתיקה וגרם לי להסתובב אליו במהירות.
"מה הוא שאל?"
"כלום. ידעתי שזה יגרום לך להתייחס אליי ולא טעיתי. מה גפן שרוני רוצה ממני?" הוא שאל אותי.
"לא יודעת, אתה זה שישב איתו אתמול לבירה." משכתי בכתפיי והסתכלתי עליו בהרמת גבה.
"וממה שראיתי, יש לו מספיק חברים בשביל שלא תהיה לו סיבה להזמין אותי לשחק איתו בפלייסטישן." הוא החזיר.
"אני וגפן לא בקשר." אמרתי בנימה אדישה, למרות שמשום מה הרגשתי את הצריבה במשפט הזה.
"ועכשיו אני והוא בקשר. זה נראה לך הגיוני?" הוא המשיך.
"עיל, אני לא אגיד לך עם מי להסתובב, זה נראה כאילו היה ביניכם אחלה קליק, חיבור טוב. אתם מוצלחים. שב איתו לטורניר פלייסטיישן, אלוהים יודע שאתה רוצה." גלגלתי עיניים, מנסה לשמוע את התגובה של אלנה למה שדיימון אומר.
"הסיבה היחידה שהוא רוצה להסתובב איתי זה בגלל שאת בתמונה. שם כסף שאם הוא יגלה שהזדיינו הוא מתפחלץ." הוא גיחך. ואיך שהוא אמר את זה, בשלוות נפש, 'הזדיינו', זה כל מה שזה. סקס. אם הוא רק היה יודע שגפן ראה אותו כבר חצי ערום במיטה שלי ואם הוא רק היה יודע שזאת הסיבה לזה שאין בינינו קשר יותר...
"זה לא היה מזיז לו. כי אפילו ידידים לא היינו, למען השם, דרסתי את הבחור, לקחתי אותו לרופאת ילדים ואחר כך כמעט הרגתי אותו בדרך הביתה. זה היה יותר ניסיונות רצח ממה שהוא זכה אליהם במהלך כל חייו הקצרים." הסברתי לו, בתקווה שהוא ירפה ממני.
"את חיה בסרט, אבל בסדר." יכלתי לנחש שהוא מגלגל עיניים.
"אפיתי אתמול מאפינס, אתה תוכל לקחת כמה לבית שלו? תגיד לו שזה להורים שלו ומיכל. הם אהבו." קמתי ואספתי את המאפים שהכנתי לקופסה.
"להגיד לו כאילו שהכנת מאפינס אבל הם לא בשבילו?" הוא נראה משועשע.
"אל תגיד את זה, פשוט שלא יחשוב שהם רק בשבילו ויאכל הכל. הוא יחטוף קלקול קיבה ותהיה לו עוד סיבה לשנוא אותי." גלגלתי עיניים לכיוונו.
והם היו בשבילו המאפינס האלה. ואני לא מכחישה ולא מאשרת שאני אוכלת אותם בטעמים שונים כבר חמישה ימים.
ואולי התחלתי לעקוב אחריו באינסטגרם ואולי גם אחריי הדף של הסרט שלו.
"אני מתערב איתך שאני אוכל להשתכר אם אני ארים צ'ייסר על כל פעם שהוא יגיד את השם שלך היום." עילאי אמר לי.
"אני מתערבת איתך שאתה מגזים." החזרתי באותה מטבע.
"מה קרה בינכם?" הוא שאל פתאום.
"לא קרה כלום. כי בשביל שיקרה משהו צריך שמלכתחילה יהיה משהו." החזרתי ברוגע ואדישות אופיינית.
"את חסרת תקנה. אני הולך. היה נחמד, את זוכרת את ארוחת הערב?" הוא שאל אותי.
"כן. מסעדת בשרים. הוד השרון. ההורים שלך. ההורים שלי. חגיגה שלא נגמרת." אמרתי ונחתתי בספה בקולניות.
"תשימי שמלה." הוא צחקק וטרק את הדלת, משאיר אותי לבד עם הצהרת האהבה של דיימון בזמן שאלנה בכלל מאוהבת באח שלו.

היה על השמלה שלי כתם.
גיליתי את זה רק כי אמא שלי דאגה ללחוש לי את זה לפניי שהתיישבתי. חיבקתי את רוני למרות שנפגשתי איתה אתמול והנהנתי לכיוון אבא שלי, שלא דיברתי איתו מאז שיחת הטלפון ביום ההולדת שלי.
אמרתי שלום מהיר למשפחת גור והתיישבתי.
השיחה הייתה קולחת ואני טבעתי ביין, לוגמת אותו בלי מעצורים כי הוא הגיע לשולחן שלנו ללא הגבלה.
אחריי שלוש כוסות הרגשתי משוחררת יותר והרשיתי לחיוך שלי להיות רפוי יותר, מנסה להתרכז בשיחות על כלכלה.
"מה איתך מאיה, את גם מתחילה ללמוד באוקטובר?" סער פנה אליי.
"לא, מה פתאום." מלמלתי, "בשביל זה אני אצטרך שאיפות בחיים." עקצתי את אבא שלי, מזכירה לו שזה מה שהוא צרח עליי במשרד שלו, שאין לי שאיפות בחיים חוץ מהשאיפות שהיו לדניאל.
היה שקט מביך ואני הסתכלתי מסביב, קולטת זוג צעיר שנכנס בדלת.
גפן שרוני ושקד פרנקל.
"מה הוא עושה פה?" לחשתי לעילאי.
"וואלה כשאמרתי לו שאנחנו באים לפה היום -כי הוא הריי גם גר בהוד השרון-, הוא לא אמר כלום על זה שהוא יהיה פה." הוא משך בכתפיו.
אחריי כמה דקות ראיתי אותם מתקדמים אלינו, גפן ועילאי התחבקו בגבריות ושקד שלחה אליי מבט מובך.
כל מה שעבר לי בראש זה היא על ארבע ובתגובה הסתובבתי חזרה לשולחן ובלעתי את שארית כוס היין הרביעית שלי.
"את מגזימה." אבא שלי לחש לי.
"אתה לא ראית אותי מגזימה." עניתי לו באותה לחישה.
"גפן נכון?" אמא שלי פנתה אליו.
ניסיתי להבין מאיפה היא מכירה אותו ואז נזכרתי בפארסת התערוכה של רוני.
"גפן!" רוני ניגשה אליו עם חיוך והוא התכופף אליה, מרים אותה לשנייה על הידיים. היה קשה לא להינמס מהמראה הזה שלו עם ילדה קטנה.
"טוב, רק רצינו להגיד שלום, אנחנו נלך לשבת. כיף לראות אותך שוב." הוא פנה בסוף לאמא שלי והיא נראתה כאילו היא הופכת לשלולית.
אז אולי החולשה לגפן שרוני היא גנטית.
אולי היא אשמה גם בזה.
"אולי נזמין אותם לשבת איתנו? אה מאיה?" היא שאלה ולפני שהספקתי לענות שזה רעיון גרוע ושהארוחה הזאת בלתי נסבלת גם ככה היא עשתה בדיוק את זה. הזמינה אותם לשבת איתנו.
זה נראה כאילו שקד שונאת את הרעיון בדיוק כמוני אבל גפן קפץ עליו אחרי מבוכה קטנה והתעקשות מוגזמת מהצד של ההורים שלי שכללה את המשפטים "כל חבר של מאיה הוא חבר שלנו" ו"מאיה לא מפסיקה לדבר עליך דברים טובים." היא שיקרה, כי היא לא הכירה את החברים שלי והפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה בצעקות כשעזבתי את הדירה.
יום ההולדת שלי לא נחשב.
"איך אתה ומאיה הכרתם?" אבא שלי שאל וגפן הסתכל עליי, הוא נראה משועשע מהמבט שלי.
"דרסתי אותו." אמרתי בחדות וכל המבטים היו מזועזעים, עד שנועה –אמא של עילאי- התחילה לצחוק וכולם הצטרפו ורציתי להגיד שזאת לא בדיחה אבל זה היה מיותר.
"איך קוראים לך מתוקה?" אמא שלי שאלה את שקד והשנייה ענתה לה.
והן דיברו ודיברו ונועה הצטרפה ועילאי הצטרף ואני סיימתי את הכוס החמישית והייתי מוכנה ללכת הביתה.
"את צריכה לנשום אוויר. את שיכורה." רוני ציינה.
"אני לא," שיהוק, "שיכורה." עניתי לה בשקט באוזן.
"אבא, אני ומאיה יוצאות לנשום אוויר, בסדר?" היא אמרה לו ותפסה לי את היד, מושכת אותי החוצה בזמן שאני משתדלת לא להתנדנד.
"את נוראית." היא אמרה לי עם הידיים על המותניים בשנייה שיצאנו והתיישבנו בפספסל שישבנו בו פעם קודמת.
"אני לא." החזרתי.
"את לא יכולה להשתכר בארוחה משפחתית. גפן תגיד לה!" היא אמרה והסתכלה מאחוריי, מציגה בפניי את גפן.
"אני לא שיכורה." קבעתי ושיהקתי.
"את משהקת כשאת שיכורה." רוני גלגלה עיניים.
"זה גס רוח," שיהוק, "לגלגל עיניים גברת." החזרתי לה.
"אני חוזרת לאכול בשביל שאת תוכלי לעשן." היא קבעה.
לפעמים אני שואלת את עצמי איך היא בת שש, איך היא יותר בוגרת ממני ומנסה להיזכר בתקופה שהייתי בדיוק כזאת.
הדלקתי סיגריה בשנייה שראיתי שהיא נכנסה למסעדה.
"את באמת חייבת להפסיק לשתות כל כך הרבה, כל פעם שאני רואה אותך את עם אלכוהול." הוא לא נשמע משועשע.
"אתה לא חייב לדאוג."
"אני לא דואג. אני מציין עובדה." הוא משך בכתפיו ואני הנהנתי, שואפת עשן לריאות.
"אני אלרגי לקינמון." הוא אמר פתאום.
"הו,"
"אז או שניסית להרוג אותי או שפשוט לא ידעת, אבל בשני המקרים את עדיין חייבת לי מאפינס, ולשלם לי על ביטוח חיים." הוא הוסיף, נשמע רציני לחלוטין.
"אני לא ידעתי," שיהוק, "שאתה אלרגי, אתה בסדר קסם?" שאלתי.
"אני הרבה יותר בסדר כשאת לא שיכורה." הוא הסתכל עליי.
"ואני הרבה יותר בסדר שיכורה." משכתי בכתפיי בילדותיות.
"גפן!" הקול הצווחני של שקד גרם לשנינו להסתובב.
"הם הזמינו חשבון ושילמו גם עלינו," היא התקרבה.
"מה? והסכמת להם?" הוא שאל, מרגיש לא נעים.
"הם טייקונים. הם לא היו לוקחים לך כסף גם אם היית מתחנן." גלגלתי עיניים.
"אפשר שנלך?" שקד שאלה אותו.
"אנחנו לא יכולים להשאיר אותה ככה." הוא ציין.
"היא לא האחריות שלנו." היא החזירה ושילבה את ידייה מתחת לחזה.
והיא צודקת, אני לא האחריות שלו. אני לא האחריות של אף אחד.
"אל תדאג גפן, אבא שלי עם אוטו," חייכתי באילוץ.
ובפעם הראשונה מזה חמש שנים, העדפתי לנסוע עם אבא שלי מאשר להכביד על בחור שלא רוצה שום קשר אליי, רק כי הוא מרגיש חייב.
"אבל את..." יכולתי לשמוע אותו מאחוריי עד שהתרחקתי. לא מאפשרת לו לסיים.

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הילה ונתאי פז
הילה ונתאי פז
מדהים כמו תמיד!!! בקשה תעלי עוד פרק או שניים :-*
הגב
דווח
Shachar Meir Fima
Shachar Meir Fima
ממש התעללות אם לא תעלי המשך הלילה!
הגב
דווח
מאיה ...
מאיה ...
עלה ועלה :)
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
המזח / אצטרובל
המזח / אצטרובל
מאת: איש המגבעת
צפצוף
צפצוף
מאת: איש המגבעת
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D