כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

הוא היה לי בית- פרק 22

יש לה יום הולדת

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

''מתוקה, מזל טוב." שמעתי את הקול של אמא כשעניתי לטלפון –אחריי התלבטות ארוכה- .
"תודה."
"אנחנו נוסעים לקיבוץ," היא התחילה, "אני אשמח אם תבו-"
"לא." ניתקתי. אני לא יכולה להתמודד איתם. לא היום.
אחריי חצי שעה שבה שכבתי במיטה הטלפון שלי צלצל שוב, זאת הייתה קריסטין.
"את באמת חושבת שאני לא אתקשר אלייך ביום הולדת שלך?" היא שאלה ואני גיחכתי.
אין לה מושג. לאף אחד אין מושג.
"איך ידעת שזה היום הולדת שלי?" שאלתי בקול הכי יציב שמצאתי.
"רישומים של המלון, ברור, כי את לא אמרת כלום. וזה כל כך לא מתאים לך. את מדברת על כל כך הרבה שטויות ועל היום הולדת שלך לא?" היא שאלה וגלגלה עיניים.
"זאת מאיה? תני לי להגיד לה מזל טוב!" שמעתי קול גברי.
"היי ילדה," ניסיתי לנחש והחלטתי שזה יונתן.
"היי."
"עד מאה ועשרים, בת כמה את היום?" הוא שאל אותי.
"עשרים ושלוש." החזרתי. מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי.
"וואו, את בקטע של לשבת לכמה דרינקים בערב? עליי, הבר שלי צריך את זה." הוא הציע.
"לא, נראלי אני אוותר היום, יש לי מחר משמרת בוקר." אמרתי בתגובה והוא ניסה להביע התנגדות.
"אני צריכה ללכת, אמא שלי קוראת לי..." מלמלתי והוא נפרד ממני בזמן שאני מנתקת את הקו.
לא ישנתי כל הלילה ובכללי הרגשתי עייפה כאילו הייתי ערה כל החיים.
אחריי כמה שעות שהעברתי את היום בצפייה ביומני הערפד, נגמרה לי העונה. אני חייבת משהו לראות. אני חייבת משהו להתעסק בו.
במקום זה העין שלי נתפסה על התמונה שמונחת על השולחן.
אני ודניאל בים. היינו בחופשה באילת, אני והוא רק, מתנה מאבא ליום הולדת שלנו שהחלטנו לנצל. היינו בלתי נפרדים.
זאת התמונה האחרונה שיש לנו, אני שוכבת על מיטת שיזוף ודניאל יושב על שלו, עם קוקטייל ביד. רואים רק חצי ממנו.
היא הייתה מטושטשת והשמש הסתירה את רוב הנוף, אבל היא הייתה מושלמת בעיניי. ישבה ממוסגרת על השולחן שלי.
הרגשתי את הדמעות מציפות אותי כשלקחתי אותה לידיים, מתיישבת איתה על הרצפה ונשענת עם הגב למיטה.
חמישה ימי הולדת בלעדיו.
הייתי צריכה לדעת. הייתי צריכה לראות. להרגיש.
ביום הולדת האחרון שלנו הייתי צריכה להרגיש.

"דניאל, כולם מחכים לך לעוגה." מלמלתי לעברו.
"לא מאיה, כולם מחכים לך לעוגה. אף אחד לא ישים לב שאני לא שם." הוא גלגל עיניים.
"דוני, אני אשים לב!" החזרתי ושילבתי ידיים.
"לאף אחד לא אכפת. תבקשי משאלה גם בשבילי." הוא גיחך וחזר לסוני פלייסטיישן במסך, מתעלם מהמילים שאני אומרת.
"זה לא כיף לבד." אמרתי וטרקתי את הדלת.
ובכלל לא ידעתי מה לבקש בשבילו, אז ביקשתי בשבילי, ביקשתי שזה יהיה יום ההולדת האחרון שאני נושפת לבד על נרות.

"הדלת שלך תמיד פתוחה." שמעתי קול מוכר והרמתי את הראש, שוכחת שאני מכוסה בדמעות ונתקלת במבט המודאג של גפן.
"מה אתה... מה אתה עושה פה?" שאלתי בגמגום.
"יונתן זרק שיש לך יום הולדת ואני רציתי להתנצל ו... מה יש לך?" הוא שאל לבסוף, נראה נואש ואבוד והיד שלו מצאה את עצמה לרגע על העורף ואז הוא התיישב מולי על הרצפה. לא מוריד את המבט ממני.
הוא לקח את התמונה מהיד שלי שנמתחה קדימה בשביל להיאחז בה עוד שנייה.
"מי זה?" הוא שאל בעדינות.
"דניאל." עניתי בשקט, זה יצא מהול בבכי, מהול בכאב.
"מי זה דניאל?" הוא שאל, זכרתי שהוא שאל את זה כבר.
"הוא היה האח התאום שלי." ראיתי את העיניים שלו נפערות, יותר מופתע מהמילה 'היה' מאשר מהעובדה שהיינו תאומים.
"את לא חייבת לספר לי." הוא אמר, "מאיה, את לא חייבת." הוא הסתכל עליי ברצינות ועבר לשבת לידי, נשען גם על המיטה.
"אתה מזכיר לי אותו כל כך..." מלמלתי לעברו, "הוא גם תמיד דאג לי, תמיד אמר שאני נאיבית ושאני לא יכולה לסמוך על כולם כל הזמן. הוא היה מוכשר בהכל." לקחתי עוד אוויר. "הוא היה טוב בהכל." צחקתי קצת, לוקחת שוב את התמונה מהידיים של גפן ומסתכלת עליה.
"ששש..." הוא העביר יד על הראש שלי, יד מנחמת ומלטפת.
"הוא היה כל כך טוב, הבן אדם הכי טוב שהכרתי. אז מה שהוא היה שונה?" הסתכלתי עליו פתאום.
"הם היו ההורים שלו והם היו צריכים לאהוב אותו." המשכתי בבכי היסטרי, רואה את העיניים מסתכלות עליי בדאגה.
"הם רק שפטו אותו כל הזמן כי האהבה שלו הייתה שונה מהאהבה של הרוב. כי הוא אהב בנים. וכולם הסתכלו עליו אחרת. והם ההורים שלו. הוא אבא שלו." הרגשתי את האוויר בריאות שלי נגמר ולא ידעתי אם אני אצליח לנשום שוב, או להפסיק לבכות.
"הוא היה צריך לאהוב אותו. למה זה היה כל כך קשה לאהוב אותו?" מלמלתי בהיסטריה שלא ידעתי להפסיק.
"הוא אף פעם לא יידע כמה טוב הוא יכל להיות במקום אחר, כמה מושלם הוא בדרך שלו, כמה הוא מוצלח. הוא אף פעם לא יידע כמה הוא אהוב כי הוא היה חייב להרוג את עצמו ועכשיו הוא לעולם לא יידע!" את הסוף צרחתי, זורקת את התמונה על הקיר ורואה אותה מתנפצת, בוכה חזק יותר.
זה הזכרון האחרון שלי ממנו ושברתי אותו. הרסתי אותו בדחף הרגע.
"הייתי צריכה להגיד לו שאני אוהבת אותו. הייתי צריכה להגיד לו כמה הוא מיוחד." לא שלטתי בזה יותר, הדמעות לא הפסיקו לצאת ממני.
הרגשתי את הידיים של גפן בצידי הגוף שלי, מרימות אותי למיטה.
"ששש מאיה, בבקשה, זה היום הולדת שלך, אל תבכי..." הרגשתי כמה המילים שלו אבודות.
הוא ניענע אותי מצד לצד, כמו שמזיזים תינוקות, מצייר צורות קטנות ומרגיעות על הזרוע שלי בעזרת האצבע שלו.
ואיכשהו, אני לא יודעת איך, הצלחתי לבכות מספיק בשביל להירדם.

----------

טוב, זה לגמרי הפרק האהוב עליי...
אני חושבת שהוא מסביר המון על הדמות של מאיה ולמה היא מתנהלת כמו שהיא מתנהלת.
שתפו אותי וזה :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 28 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליה גולן
ליה גולן
פשוט אין מילים.. פרק מדהים.
הגב
דווח
guest
ואו את כותבת פשוט מדהים !! אני קוראת פרק אחרי פרק ולא רוצה להפסיק !!
הגב
דווח
יסמין ברונט
יסמין ברונט
הדמעות יורדות בלי הפסקה... וואו!
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 32
הוא היה לי בית- פרק 32
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 8
הוא היה לי בית- פרק 8
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 23
הוא היה לי בית- פרק 23
מאת: מאיה ...
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון
מאת: מאיה ...
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D