כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הוא היה לי בית- פרק 4

הוא אף פעם לא מקשיב

תוכן עניינים 1. הוא היה לי בית- פרק 12. הוא היה לי בית- פרק 23. הוא היה לי בית- פרק 34. הוא היה לי בית- פרק 45. הוא היה לי בית- פרק 56. הוא היה לי בית- פרק 67. הוא היה לי בית- פרק 78. הוא היה לי בית- פרק 89. הוא היה לי בית- פרק 910. הוא היה לי בית- פרק 10 11. הוא היה לי בית- פרק 1112. הוא היה לי בית- פרק 1213. הוא היה לי בית- פרק 1314. הוא היה לי בית- פרקים 14+15 15. הוא היה לי בית- פרק 1616. הוא היה לי בית- פרק 1717. הוא היה לי בית- פרק 1818. הוא היה לי בית- פרקים 19+2019. הוא היה לי בית- פרק 2120. הוא היה לי בית- פרק 2221. הוא היה לי בית- פרק 2322. הוא היה לי בית- פרק 2423. הוא היה לי בית- פרק 2524. הוא היה לי בית- פרקים 26+2725. הוא היה לי בית- פרק 2826. הוא היה לי בית- פרקים 29+3027. הוא היה לי בית- פרק 3128. הוא היה לי בית- פרק 3229. הוא היה לי בית- פרק 3330. הוא היה לי בית- פרק 3431. הוא היה לי בית- פרק 3532. הוא היה לי בית- פרק 3633. הוא היה לי בית- פרק 3734. הוא היה לי בית- פרקים 38+3935. הוא היה לי בית- פרק 40 36. הוא היה לי בית- פרק 4137. הוא היה לי בית- פרק 4238. הוא היה לי בית- פרק 4339. הוא היה לי בית- פרק 4440. הוא היה לי בית- פרק 4541. הוא היה לי בית- פרק 4642. הוא היה לי בית- פרק 4743. הוא היה לי בית- פרק 4844. הוא היה לי בית- פרק 4945. הוא היה לי בית- פרק 50 ואחרון

נכנסתי הביתה אחריי שהסתובבתי כמה שעות בתל אביב ולהפתעתי הוא עדיין היה בסלון. כולם עדיין היו בסלון.
"הגעת. אפשר ללכת לאכול צהריים..." אמא שלי הכריזה.
"תלכו, אני עייפה."
"מאיה." הטון שלה היה נוקב ואני גלגלתי עיניים, מעבירה מבט ברוני שהסתכלה עליי עם עיניי עגל ענקיות שהיה קשה לסרב להן.
"אוקיי..." מלמלתי.
כעבור חצי שעה מצאתי את עצמי במסעדת בשרים יורקתית להפליא, בהוד השרון –כמה אירוני שהייתי פה לפניי שעתיים וקצת-.
הוא דיבר עוד ועוד ועוד על העבודה שלו, על המשרדים שלו, על העסקים עם יפן ועל הבורסה בארה"ב ועל כמה הכלכלה בשפל חדש.
"לרוני יש תערוכה עוד שבועיים. תגיע." קטעתי אותו, יוצרת שקט שמשום מה לא הביך אותי בשום צורה. סלדתי ממנו. הוא הגעיל אותי.
"תערוכה?" הוא שאל והסתכל עליי. "את תהיי?" הוא המשיך.
"ברור שאני אהיה, אני לא נוטשת את המשפחה שלי כשהיא הכי צריכה אותי." מצמצתי והמשכתי להסתכל עליו, רואה אותו מאדים.
מקצה העין שלי יכלתי לראות בחור מוכר, שכבר פגשתי היום, גפן. ישב שם עם איש מבוגר ממנו והמבט שלו נע מהארוחה לכיוון השולחן שלנו. זה מה שחסר לי.
"מאיה, זה לא הזמן." אמא שלי אמרה.
"על מה התערוכה?" הוא שאל את רוני.
"זה תערוכת דיוקנים, אבל בעצם זה ציור חופשי ואני השתמשתי בצבעיי שמן-"
"אתה לא מקשיב!" זאת הייתה אמירה נוקבת שיצאה מהפה שלי כשראיתי שהוא מתעסק בפלאפון.
"מאיה-" שוב אמא שלי ניסתה להרגיע אותי.
"אני מקשיב..." הוא רק אמר והעביר את המבט ביני לבין רוני.
"כן? מה היא אמרה?" שאלתי.
"מאיה."
"תענה לי. מה היא אמרה?"
"את עושה סצנה. תעבירי לי את המלח." הוא סיכם.
"אני עושה סצנה? אתה לא יודע מה זה סצנה. תחזור על מה שהיא אמרה או שאנשים יתחילו לצלם את זה." הדם שלי בעבע.
"היא סיפרה על התערוכה שלה." הוא הסתכל לי בעיניים ואני גיחכתי, לא מאמינה.
"אתה תמשיך לעשות את הטעויות האלה עד שאחרון הילדים שלך יתאבד, אה?" פניתי אליו בשקט ונעמדתי, מרגישה את הפנים שלי בוערות ויודעת כמה אדומה אני.
"מה אמרת?" הוא לא הצליח לשלוט בטון שלו.
"כלום מר שוורץ, בטח לא שמעת טוב, או שלא הקשבת..." אמרתי בזלזול והתחלתי להתרחק.
"מאיה....." יכולתי לשמוע את אמא שלי מאחוריי אבל טרקתי את הדלת של המקום, מוציאה סיגריה בשנייה שיצאתי משם.
'הוא לא שווה את זה. הם לא שווים את זה. הוא לא שווה את זה.' הקול של דניאל התנגן לי בראש. 'אף אחד לא שווה את זה מאיה, זה הכל בולשיט אחד גדול. יום אחד אנחנו נעבור מהקיבוץ המסריח הזה ונצליח בחיים. עד אז, נסבול קצת. זה לא שווה את הדמעות' ניסיתי לשחזר את המילים המדויקות שלו אבל כל יום שעבר הן היו רחוקות יותר ממני והיה קשה יותר לזכור.
"את מלאה בהפתעות אה?" שמעתי קול מאחוריי וכמעט נחנקתי מהסיגריה שלי, מנסה ללבוש את החיוך הכי משכנע שמצאתי.
"הייתי צריכה להישאר בעבודה, נכון?" פניתי אליו.
"את לא היית בעבודה." הוא הרים גבה.
"הקמטים שלך קסם, בוקר אחד אתה תתעורר ואתה תגלה שהם לא הולכים לשום מקום ושהמצח שלך לא נהיה צעיר יותר." ניסיתי לשנות נושא.
"את מלאה בשיט," הוא גיחך, "מלאה בחיוכים וצחוק מאולץ אבל במקביל מלאה בשיט." הוא קבע והתיישב לידי.
"אתה לא מכיר אותי."
"את צודקת. אני לא." הוא משך בכתפיו והסתכל עליי במבט בוחן.

מאיה ... עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D