כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

מבחני כניסה: פרק שני- איך להתמודד עם טיסת קונקשן של 25 דקות בלבד

רצתי מהמטוס עד לשער העלייה למטוס שממריא מפנמה לפרו והגעתי לדלפק 12 דקות לפני שעת הבורדינג הייעודה. כשהגעתי לשם כבר היו אנשים שעמדו בתור כדי לעלות לטיסה. הלכתי לפקידה בלונדינית חמודה שלא נראתה בת יותר מ20 ונתתי לה את הכרטיס. היא הסתכלה עלי במבט טיפה מאוכזב ואמרה לי ״תשמע…״ פה- חשדתי!

תוכן עניינים 1. מבחני כניסה- פרק ראשון: איך לעלות על טיסה בלי לשלם שקל2. מבחני כניסה: פרק שני- איך להתמודד עם טיסת קונקשן של 25 דקות בלבד3. מבחני כניסה פרק 3: אז איך זה מרגיש לפספס את הטיסה חזרה הביתה?

הפרק השני בסדרת מבחני הכניסה למדינות ביבשת דרום אמריקה קרה ב11/3, ביום הטיסה שלי מקולומביה לפרו. כרטיס הטיסה שלי כאמור היה כרטיס שקניתי בלהט הרגע, ביום שמלבין הביא לי את הכרטיס לפסטיבל בקולומביה. הטיסה הייתה בשעה 9 וחצי בבוקר עם קונקשן של 40 דקות בפנמה סיטי.
מהפסטיבל חזרתי רק בשעה 4 לפנות בוקר, אני לא יודע אם הרעיון ללכת לישון היה רעיון נכון- כי כבר בשעה 6:30 השעון המעורר שלי צלצל כדי שאני אתחיל להתארגן לאסוף את הדברים שלי לשדה התעופה. חוץ מהשעה המוקדמת והעובדה שלא ישנתי בלילה שום דבר לא מפריע לי כרגע, אתמול בלילה הגשמתי את החלום מספר אחת בטיול שלי וחוץ מאושר עילאי וצרוף לא חוויתי שום רגש אחר כרגע.

המונית אספה אותי מההוסטל והגעתי לשדה בבוגוטה מהר מאוד- לא היו פקקים או עיכובים למזלי. עד עכשיו הכל חלק. בדלפק הצ׳ק אין הפקיד נתן לי את שני הכרטיסים ואמרר לי שהכרטיס שלי מפנמה נמצא כרגע בסטנד ביי וברגע שאני אנחת אני צריך ללכת לדלפק בשער העלייה למטוס ויתנו לי את הכיסא שלי. זו לא נשמעת לי משימה מסובכת מדי. כשעליתי למטוס ביקשתי מהדיילת הנחמדה שתעביר אותי למושב קרוב ככל הניתן ליציאה מהמטוס בגלל שיש לי קונקשן של חצי שעה עם הנחיתה בפנמה סיטי ואני ממש אהיה חייב לרוץ ברגע שהמטוס נוחת.
הנחיתה לקחה טיפה יותר זמן משחשבתי וירדתי מהמטוס 25 דקות בלבד לפני שעת הבורדינג של הטיסה מפנמה ללימה. כל עוד הדברים יעבדו לפי התוכנית, אז עומרי אמור להגיע מלה פאז שבבוליביה בערך שעה לפני שאני נוחת ולהמתין לי בשדה התעופה של לימה.

לעולם כמובן היו תוכניות משלו, והוא לא התכוון להראות התחשבות גדולה מדי בתוכניות שלי.

רצתי מהמטוס עד לשער העלייה למטוס שממריא מפנמה לפרו והגעתי לדלפק 12 דקות לפני שעת הבורדינג הייעודה. כשהגעתי לשם כבר היו אנשים שעמדו בתור כדי לעלות לטיסה. הלכתי לפקידה בלונדינית חמודה שלא נראתה בת יותר מ20 ונתתי לה את הכרטיס. היא הסתכלה עלי במבט טיפה מאוכזב ואמרה לי ״תשמע…״

פה- חשדתי!

היא המשיכה בטון חצי מאוכזב חצי מעצבן ואני כבר נבעטתי באותו רגע מהאיזור הבטוח שלי… ״אני לא יכולה להעלות אותך לטיסה הזו…״
״למה?״ אמרתי מבוהל
״כי הטיסה מלאה, אתה תצטרך לעלות על הטיסה של שלוש וחצי בצהריים״.
״מה זאת אומרת מלאה? אבל יש לי כרטיס לטיסה הזו״ אמרתי בטון שהבהיר לה באותן די חד שאני לא מתכוון להמתין עכשיו 4 שעות כדי לעלות על הטיסה הבאה.
מסתבר שהחברת תעופה המקוללת הזו עשתה אובר בוקינג על הטיסה- כלומר, מכרה יותר כרטיסים לטיסה ממה שיש בפועל. מה שאומר שבשביל שאני אעלה על הטיסה כרגע, מושב אחר צריך להתפנות.
״צריך שאחד הנוסעים יוותר על המושב ויסכים לעלות על הטיסה המאוחרת בשביל שאתה תוכל לעלות על זו״
הדם שלי כבר התחיל לרתוח אבל הכרחתי את עצמי להישאר רגוע לחלוטין כי אם אני אכנס לפאניקה עכשיו הדברים יעבדו רע. רע מאוד. בנוסף לזה שהם יעבדו רע, כרגע אני גם לבד- אין מי שיתפוס פיקוד במקומי וישאר רגוע ושליו נוכח הסיטואציה. אני לגמרי לעצמי- אני צריך להיות המבוגר האחראי של עצמי כרגע.
גייסתי את כל האנגלית הטובה שלי ואפילו עם מבטא נכון אמרתי לפקידת הקבלה בשער העלייה למטוס ״לא מעניין אותי איפה תשימי אותי, אני הזמנתי את הטיסה הזו לפני חודש! אני אעלה על הטיסה הזו גם אם זה אומר שאני אשב עכשיו במחלקת עסקים, במחלקה ראשונה או ליד הטייס- אני על הטיסה הזו אעלה! אין שום סרט ששילמתי מחיר מלא על טיסה ובגלל השטויות שאתם עשיתם אני לא אעלה עליה. יש לי חבר שמחכה לי בשדה התעופה בלימה, יש לי הוסטל מוזמן בלימה אין מצב שאני צריך לחכות כאן עכשיו 4 שעות״.
היא קצת גימגמה והיה ברור לחלוטין שהיא לא מרוצה בכלל מהסיטואציה שהתפתחה כאן כרגע. היא ניסתה להסביר לי שוב שהיא מטפלת בזה ושמישהו יצטרך ככל הנראה לוותר על המושב שלו בשביל שאני אעלה. לא משנה איזו תשובה ממחזרת מילים היא נתנה לי, בכל תשובה שהחזרתי לה השתדלתי להיות הכי אסרטיבי וחד שיכולתי כדי להדגיש לה כל פעם מחדש שאני-על-הטיסה-הזו-עולה!
היא עשתה מספר טלפונים לאחראים שלה כדי לבדוק את העניין אבל לא היה נראה שהיא יוצאת מגדרה כדי שאני אשב על המטוס הזה. הזמן שלי אזל וכבר הגעתי למצב שאנשים עולים לטיסה בקצב די מהיר. ככל שיותר אנשים עולים התקווה שאני אהיה על הטיסה הזו הלכה והפכה קטנה יותר. השעה היעודה של הטיסה התקרבה ואני כבר התחלתי לחשוב שאולי באמת אני לא אעלה על הטיסה.
הכי חשוב היה להישאר קר רוח ולא להיכנס לפאניקה.

אחרי שהיא עשתה מספר טלפונים היא פנתה אלי שוב ונתנה לי את אותו הסבר מפגר על עניין האובר-בוקינג. אני ניסיתי להיות מאוד נחרץ בנוגע למה שאמרתי- אין שום סיכוי שאני לא עולה על הטיסה הזו. חזרתי כל פעם מחדש על העובדה שהזמנתי את הכרטיס לפני חודש כבר!

בשביל להוזיל את עלויות הטיסה, ביום שחיפשתי את הכרטיסים הזמנתי כרטיס הלוך-חזור בהפרש של יומיים- רק בגלל שהוא היה זול יותר מכל כרטיס כיוון אחד שהיה מונח על השולחן כאופציה. משמע, על הנייר יש לי טיסה חזרה לקולומביה מלימה בעוד יומיים. טיסה שאליה אני כמובן לא מתכוון להגיע. חשבתי שלהשתמש בקלף הזה עשוי לעזור לי, והוספתי במעין הערה אגבית כמעט ״תקשיבי! יש לי יומיים בסך הכל בלימה, אני נוסע ללימה בשביל הופעה שיש לי כרטיסים אליה, אם את מקצצת לי כרגע מהיומיים שיש לי בלימה חצי יום אין למה לנסוע!״ שוב ושוב הדגשתי גם את העניין שעומרי מגיע בטיסה מבוליביה ומחכה לי בשדה התעופה. השתמשתי בכל פרט קטן שיכול היה להוציא אותי מהתסבוכת הזו.

הדיילת כל הזמן חזרה על אותם תירוצים- במקום מסויים זה אפילו משך זמן בשבילה. ואז הגיע הזמן שהתור בכניסה לטיסה כבר הלך והתקצר. זה היה נראה כאילו הפקידה הזו פשוט מטפלת בכל מי שניגש לדלפק לשאול שאלה ולא בי. זה הרתיח אותי. בשלב מסויים כבר הזזתי בגסות איזה בחור דובר ספרדית הצידה ובמבט כועס אמרתי לכיוונה ״לא לא לא, את תטפלי בעניין שלי עכשיו״. כעסתי! זה היה ניכר עלי לאורך כל הדרך כל העניין שאני ממש כועס. ועדיין- הכל בערבון מוגבל. השתדלתי להישאר רגוע ואסרטיבי. לא שברתי את הכלים, לא השתגעתי, בסך הכל רציתי שיטפלו בעניין שלי כמו שצריך.
האנשים האחרונים בתור כבר התקדמו קדימה- כמעט כולם על המטוס.
ברגע הזה כבר חששתי באמת שאני אפספס את הטיסה. בצעד נואש התקשרתי לאמא. לא הייתה לי כל דרך להודיע לעמרי שאני לא אגיע בזמן ללימה כי לא היה וייפי זמין בטרמינל. הסברתי לאמא בטלפון את הסיטואציה כשהשורה התחתונה מכל זה הייתה ״תשלחי הודעה לעמרי שלא יחכה לי בשדה בלימה, אני כנראה לא אגיע… יש לי בעיות״.
אמא ניסתה להיות מרגיעה ותומכת בטלפון אבל אני קצת איבדתי את זה באותו רגע- כי כשאמא בטלפון זה לפעמים נשמע קרוב ותומך. זה לא שנכנסתי להיסטריה, אבל הסברתי לה את הסיטואציה בטון לחוץ ובדיבור מהיר מאוד. שפת הגוף שלי כלפי חוץ וכלפי כל מי שהיה קרוב לדלפק שידרה לחץ ועצבים. מהרצון שאולי ההורים יוכלו לעזור לי בשלט רחוק, מההתלהבות והלחץ התחלתי לדבר בקול רם. מאוד. לכל מי ששמע את השיחה מהצד היה נראה כאילו אני ממש עצבני על מישהו בטלפון. ניסיתי ביחד איתם על הקו להבין איך אני הולך עכשיו לקבל החזר כספי מלא על כל הסיפור הזה מול חברת התעופה- כי אם כבר אני אפול בעניין הזה, לפחות אני אחסוך את הכרטיס על הטיסה הזו.

בהתחשב בעובדה שעברית היא שפה מאוד אגרסיבית למי ששומע אותה מהצד ולא מבין אותה כנראה שהובן שאני ממש זועם על מישהו שם.
ברגע שפניתי לדלפק הקבלה משסיימתי את השיחה עם אמא הדיילת לקחה את הכרטיס שלי, סימנה עליו מספר מושב ואמרה לי ״טיסה נעימה״. הייתי קצת המום וסיננתי לעברה באנגלית ״את הגיבורה שלי״. אני לא באמת יודע מה קרה, כי אף אחד לא ויתר על המושב שלו ולא קראו לשום אחראי כמו שביקשתי שיעשו כדי לקבל תשובה ממישהו גבוה יותר- יש מצב שהיא פשוט ממש נלחצה מהאגרסביות שבה דיברתי בטלפון. רגע אחרי שהכרטיס היה אצלי ביד התקשרתי לאמא שוב ואמרתי לה שתבטל את כל העניין עם עומרי, שהעניין הסתדר ואני הולך לנחות בלימה כמו שמתוכנן. לא ידעתי את נפשי- ממש צחקתי בקול כשדיברתי איתה בטלפון.

נכנסתי למטוס בתחושת הקלה אדירה ומצאתי את המושב שלי. לידי ישב ילד צעיר עם ראסטות מהודקות על הראש שלו. הוא ישב במושב לבד ולא היה איתו מלווה מבוגר. בגלל שהכעס בגוף שלי עוד ביעבע אמרתי לו בצורה מעט אגרסיבית שיזוז ושזה המושב שלי. אחרי שניה אמרתי לעצמי שהוא לא אשם במה שעשו לי כרגע והפכתי להיות נחמד בהרבה. אפילו הצלחתי לפתח איתו שיחה במהלך הטיסה ועזרתי לו למלא את טפסי ההגירה בכניסה לפרו.

אם חשבתי שהבעיות שלי באותו יום נגמרו אז זה לא היה המצב- כשנחתתי בשדה בלימה רצתי לאסוף את המוצ׳ילה שלי ולחפש את עמרי. המוצ׳ילה הגיעה כמו שצריך אבל התיק הקטן עם כל מוצרי החשמל שלי לא היה משופצר בצד של המוצ׳ילה כמו ששיפצרתי אותו! מישהו מעובדי השדה כנראה גנב אותו מתחת לכיסוי הגשם של התיק הענקי. רתחתי באותה שניה! מה עוד יכול להשתבש לי ביום המקולל הזה? מי אמר שפרו היא הארץ המובטחת? בינתיים אני רבע שעה בפרו ורק עצבים אני מקבל פה. שום דבר לא עובד לפי התוכנית. ניגשתי לדלפק של חברת התעופה שכמובן אמרה לי שאם התיק הקטן שופצר מחוץ למוצ׳ילה ולא בתוכה אז אין להם מה לעשות עם זה וזה לא באחריותם. בני זונות! אין לי כוח להתעסק עם הטמבלים האלה כרגע.
עצבני ומאוכזב הלכתי לחפש את עמרי ודרך להוציא בה כסף. זעמתי! היה בקלמר הזה שנגנב ציוד בלמעלה מ1000 שקל ואין לי שום דרך להחזיר אותו או לקבל עליו פיצוי מחברת התעופה המקוללת הזו.
קרוב לרבע שעה הסתובבתי חסר אונים בטרמינל בחיפוש נואש אחרי עמרי ללא הועיל. מבט קצר לקומה למעלה גילה לי סניף של סטארבאקס. ״בטוח יש שם וייפי, אני אוכל לפחות ליצור איתו קשר״ אמרתי לעצמי בלב והלכתי לכיוון המדרגות הנעות.
מישהו נתקע בי בחוזקה עם העגלת מזוודות שלו.
סיננתי בעצבים ״בן זונה…״ מבלי לראות מי זה. כשסובבתי את הראש לכיוון האיש ראיתי שזה עמרי. ברגע שראיתי אותו, כל הפאניקה, כל העצבים וכל הלחץ פשוט נעלמו.

״תביא לי חיבוק יא טמבל״ אמרתי לו ושיחררתי חיוך ראשון על אדמת פרו…

עכשיו הכל טוב- מבחן כניסה מספר 2 עבר בהצלחה! איזה מזל שאני לא אמור להיכנס לעוד מדינה ביבשת בטיסה עד סוף הטיול…

או שלא…

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rotem   Matarasso עקוב אחר Rotem
שמור סיפור
ספרים מאת Rotem   Matarasso Rotem Matarasso
צעד אחד אחרי אלוהים כשאדם מנסה למצוא את עצמו, בערך כמו שאני עושה כרגע, אז הוא מחפש תשובות לשאלות קיומיות ולדברים שגדולים ממנו. כשהוא לא מצליח למצוא את התשובות אז הוא מחפש במציאות את הדבר הזה שגדול ממנו, ואז הוא מוצא את אלוהים.
לפני שלוש שנים החלטתי שאני לא מוצא את אלוהים כמו שאבא שלי רצה שאראה אותו, כמו שסבא שלי ראה אותו וכמו שאמא שלא והאחיות שלי מוצאות אותו. בדרך של הדת, בדרך של לשמור שבת, לקיים מצוות ולהתפלל.
אלוהים זה מושג הרבה יותר גדול ממה שאנחנו בתור אנשים...
לפרטים נוספים
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Ilana Elizarov
Ilana Elizarov
בדרך כלל אין לי סבלנות לקרוא כלכך הרבה.. אבל הצלחת לסחוף אותי.. נהנתי מכל רגע
הגב
דווח
Rotem   Matarasso
Rotem Matarasso
אם זה ככה אז שווה לך לחכות לפרק השלישי... את תאכלי ציפורניים :)
הגב
דווח
Ilana Elizarov
Ilana Elizarov
חחח מחכה בכליון עיניים ;)
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Rotem Matarasso
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
תרגיל בשיווק
תרגיל בשיווק
מאת: Rotem Matarasso
שלושה קצוות בעייה אחת
שלושה קצוות בעייה אחת
מאת: Rotem Matarasso
לא האחת שאהבתי
לא האחת שאהבתי
מאת: Rotem Matarasso
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
כך נפרדנו
כך נפרדנו
מאת: Alis .p
ילדים גדולים
ילדים גדולים
מאת: Lior K
גאווה
גאווה
מאת: K L
משחקי אהבה
משחקי אהבה
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay