כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 3

התאהבתי בחייל שלי 9

דיברנו המון אני ויניב, הרבה פחות דיסנט ובעיקר אמת. סיפר לי מה עבר בחיים, מה הוא אוהב, מה מעצבן אותו ובעיקר מה מרגיע אותו.

הגעתי הביתה, מזל שהוא גר מרחק נסיעה ממני.
'הרכב שלי עוד תקוע מחוץ לבר ההוא בתל אביב'
'והחברות? לא דיברתי עם אף אחת מאתמול'
'ובטח אבא דאג כמו משוגע שראה שלא חזרתי'

הייתי חייבת להוריד מעצמי את כל הלחץ והמחשבות המיותרות מהראש שלי, פשטתי בעדינות את השמלה של אתמול בלילה ונכנסתי מתחת לדוש החם.
כהרגלי, בשנייה שאני שם. מתחת למים, מתפללת שיצליחו לשטוף ממני לפחות מעט מהצרות והדאגות שלי אך תמיד ללא הצלחה.

יצאתי מהמקלחת, עליתי על פיג'מה והרשתי לעצמי להיזרק מעט במיטה. שמתי לב לרגע, שאפילו בפלאפון לא היה לי זמן לגעת. כי הסוללה ממזמן שבקה חיים ואצל יניב לא היה שום סימן למטען לאייפון.

13 שיחות שלא נענו
407 הודעות בוואטספ
5 הודעות חדשות שהתקבלו

אחרי שהבנתי שזה הרוב חברות שדאגו ללא סוף, הקבוצות המיותרות שיש לכולנו בוואטספ, ואבא ששלח כמה פעמים הודעה אם הכל בסדר. הנחתי את הפלאפון בצד, את הראש על הכרית ונרדמתי..

-----

23:34

השעה הכי מבאסת בעולם להתעורר ביום שישי.
כנראה שהמוח שלי התעייף יותר מדי מהמחשבות,
פותחת את הפלאפון ורואה עוד 7 שיחות שלא נענו.. כולן מיניב. נכנסת לוואטסאפ ורואה הודעה ממנו.

19:47: "את מוכנה להגיד לי לאן נעלמת?"

נכנסתי, ראיתי ובחרתי להתעלם. הרי אין סיבה שבאמת נפתח קשר עכשיו. וסטוץ מתמשך ממש לא בא בחשבון בהתחשב שרגש קיים שם מזמן. לא עובר חמש דק' וכבר הפלאפון שלי מצלצל את אותו שיר קבוע שמרטיט לי את הלב. אחרי הצלצול הרביעי בחרתי לענות.

'הלו'
"מה יש לך הכל טוב?"
'כן...' עניתי ושתקתי.
"איפה את?" יניב שאל.
'בבית'
"שכחת פה את התיק מעופפת."

ואי איזו טעות של צעירה. מה נראה לי?

'הבנתי, טוב אני יבוא לקחת אותו'
"איזה תבואי איזה, מה הכתובת שלך אני גם ככה יוצא תכף אני יעבור אצלך יביא לך אותו" הוא זרק לאוויר.

טוב נו הוא גם ככה כבר קבע תכניות אין סיבה שזה יגרר למעבר, שיבוא יביא לי את התיק וימשיך. חשבתי לעצמי.
אמרתי לו את הכתובת ותוך חצי שעה כבר שמעתי דפיקה בדלת, מזל שאבא שלי לא היה בבית אחרת לא הייתי יודעת איך להסביר לו שמגיע אליי גבר הביתה בשתיים עשרה בלילה!

עוד לא הספקתי לראות את הפנים שלו שפתחתי את הדלת וכבר הוא תפס אותי, הצמיד אותי אליו ונישק אותי את אותה נשיקה שמרעידה לי את הגוף בצורה הטובה ביותר.

"התיק? איפה?" הזזתי אותו ממני ושאלתי.
"אין תיק, יש יין ותותים" ענה וחייך, "אפשר להיכנס?" שאל, למרות שהוא כבר נכנס והתמקם כאילו זה הבית השני שלו.
"לא חושבת שזה כדאי, יין, אני ואתה" אמרתי.
הוא הסתכל עליי במבט שמנסה להבין אותי..
"אז מה זה היה היום? ליופי? שאת מתנהגת ככה?" יניב שאל תוך כדי שהטון מעט עולה ואני רואה כבר מתעצבן.
"לא, לא ליופי. פשוט לא נראה לי מתאים" עניתי,
"טוב, עכשיו אנחנו בערב בייתי. נסיים פה נחליט כבר מה עושה בקשר עלינו. קצפת יש לך?" קבע עובדה וחייך.

ישבנו אולי עד איזה שש בבוקר אם לא יותר, מה שאני זוכרת זה שהאור ממזמן הספיק לעלות, המזל שאבא שלי ישן אצל חברה שלו כל שישי בנוהל.
דיברנו המון אני ויניב, הרבה פחות דיסנט ובעיקר אמת. סיפר לי מה עבר בחיים, מה הוא אוהב, מה מעצבן אותו ובעיקר מה מרגיע אותו. סיפרתי לו קצת גם אני, מה הציפיות, מה השאיפות בחיים האלה.
סיפרתי לו על ההוא שפגע, שהכה, שהשפיל ושזרק. סיפרתי לו שמאז אני לא אותה אחת. שמאז קצת יותר קשה לי להכיל אנשים חדשים בחיים, קצת יותר קשה לסמוך. סיפרתי לו גם על כמה טוב עשה לי התפקיד, כמה ביטחון עצמי בתור מפקדת, כמה שזה בנה אותי ואת האישיות שלי מחדש אחרי הנפילה המדוברת. אבל שעדיין, עדיין אני לא מוצאת את הכוחות למשהו חדש בחיי.

שסיימתי לספר ליניב הכל, הוא הניח את הכוס שלו על השולחן והתקרב אליי, עטף אותי אליו והסתכל עליי..
"אני מבטיח לך, שאני לא פה בשביל לשחק, אני לא פה בשביל לפגוע. זרקתי לפני יומיים מערכת יחסים של שלוש שנים לפח, אני לא יגיד שזה באשמתך או בגללך, אבל פתחת לי את העיניים להרבה דברים בלא מודע, הבנתי שזה לא המקום שלי, זו לא הפינה שלי שעושה לי טוב. ואתמול בלילה שאספתי אותך אליי, אהבתי לדאוג לך, אהבתי לראות איך את ישנה כמו מלאך שהרגע אלוהים יצר ברוך. אהבתי להסתכל עלייך כמעט כל הלילה עד שהייתי בטוח שאת רגועה וחלילה סיוטים אין לך. הבנתי שאת האישה שאני רוצה להסתכל עליה כל לילה לפני השינה, ולקום למיליון נשיקות ממנה. אני יודע שהכל טרי, אבל אני מוכן שנקח את זה לאט ונתחיל את זה כמו שצריך. רק תני לי הזדמנות, אל תשללי בגלל מה שעברת, זה נועד ללמד אותך ולחשל אותך, לא לאטום אותך לעולם שבחוץ." יניב סיים לדבר, והדמעות שלי שנתקעו קודם בגרון כבד התפרצו. חייכתי והתקרבתי להצמיד לו נשיקה. אבל הוא לקח צעד אחורה, חייך מעט, נגב לי את הדמעות בעיניים ושאל.

"מחר, אני יכול לקחת אותך לדייט? כמו שצריך?"
ואני רק הנהנתי לחיוב וחייכתי. הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי את אותה נשיקה חמה שאמרה לי שאולי הפעם, רק הפעם. מחכה לי משהו טוב שמה.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ימית טייב עקוב אחר ימית
שמור סיפור
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yaara Mahanimi
Yaara Mahanimi
מחכה להמשך
הגב
דווח
guest
פליז תמשיכיייי
הגב
דווח
guest
תמשיכי!
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
קימברלי וולנטינה
קימברלי וולנטינה
מאת: אביטל סיאני
קימברלי וולנטינה
קימברלי וולנטינה
מאת: אביטל סיאני
כל פעם מחדש
כל פעם מחדש
מאת: מישהי .
הכל אצלך משחק (18+)
הכל אצלך משחק (18+)
מאת: איתמר מטפס על קירות
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan