כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

חלק א - אנחנו הילדים שההורים שלנו הזהירו אותנו מהם.

נמוך.

תוכן עניינים 1. חלק א - אנחנו הילדים שההורים שלנו הזהירו אותנו מהם.2. חלק ב - אמונה, אהבה, שנאה וכל השאר.

חלק א - אנחנו הילדים שההורים שלנו הזהירו אותנו מהם.

לפני הכל אציג את עצמי,
אני שון, בן 20,
כיום אני לא גבוה ולא נמוך, לא שמן ולא רזה.
בנוי כמו שצריך, שיער שחור, עיניים חומות.
מצב חברתי בסדר פלוס,
ביטחון עצמי נוטה לעלות ונוטה לרדת,
רגיש, עומד על שלי, עקשן, וחסר סבלנות.
שונא שקרנים, צבועים, ודו פרצופיים.
אוהב ומכור לגומות, תחת וחיוכים.

נמוך:
אני שון בן 8 עולה לכיתה ב',
אני די קטנטן, 98 סמ' מאוד קטן.
שגרת בית ספר, לימודים, הפסקות, תלמידים, מורים וכל השאר.
הכל התחיל כאן, קצת אחרי תחילת הלימודים,
כמו בכל בית ספר יש צדדים אפלים.
ילדים חרא, ילדים אכזריים, חסרי כל רחמים.
ילדים שכל מה שהם מחפשים זה תשומת לב, מחפשים אהבה "להיות מקובלים" והכי חשוב כוח.
רק שילדים לא יודעים שכוח זה דבר מסוכן, הוא תמיד מביא את הרע.
כמו שזכור לכם אני די קטן, התלמידים היו גבוהים ממני וגדולים.
מה שהביא למצב בו הנורא מכל קרה.
התלמידים "המקובלים" של הכיתה ידרכו על כל העובר לידם בשביל לעלות למעלה.
לצערי אני הייתי חלק מאותם ילדים שניסו לדרוך עליהם ואף הצליחו כדי לעלות גבוה.
זה התחיל במלל ונגמר במעשים פיזים.
קללות על מי שאתה מה שאת ואיך שאתה,
ובגלל שאתה קטן ופגיע...
גם אלימות יכולה לעזור ולהשפיע.
אותה השיגרה נמשכם כ4 שנים ברצף.
אלימות פיזית ומילולית, חרם, והדחה מהחברה.
מה שהוביל אותי כקורבן לכל דבר,
ובעיקר מה שהוביל לביטחון עצמי ירוד, תחושת פחד, וחולשה מוגברת.
זו חוויה שקשה לתאר, לא קל לעבור את זה,
זה אלימות כי לא רציתה להיות חלק מחרם, זה אלימות כי לא רציתה לשתוק שבן אדם נטפל אלייך ואמר לך לשתוק.
זה אלימות כי אתה קטן וחלש ואני גדול וחזק.
זה כבר מעבר לדחיקה מהחברה זה יותר כמו שנאה, שנאה חברתית.
יכולתי לשבת הרבה ולשתוק, לאכול כאפות מכל כיוון ולהמשיך לשתוק.
כשהגבתי, נותרתי אשם, או שפשוט יצטרף עוד אדם נוסף לאלימות.
אתם בטח שואלים את עצמכם...
איפה המורים?
איפה ההורים?
איפה מנהלת בית ספר?
איפה? תרשו ליי לגחך, גם הם לא עזרו.
יום יום זה נמשך, שנה אחרי שנה,
כל חורף, קיץ, סתיו ואביב.
בין אם זה בבית ספר או מחוץ לבית ספר.
ממשחק כדורגל שמכוון אלי ועד זריקת אבנים ומכות בתוך תחנת אוטובוס.

בערך בכיתה ד' ניסיתי להתאבד,
נעמדתי על קצה המרפסת של הביניין בו אני גר,
הדמעות בעניים, סרט רץ מול הפנים.
אבל זה לא קרה, משו מסויים מנע זאת.
אולי אלו בחלומות, העתיד?
עד היום אני לא יודע.
באותה השנה התחלתי לעשן, בורח לגג ומעשן סיגריה פה סיגריה שם.
סמים לא הצלחתי להשיג.

ושובזה קרה בכיתה ו' עמדתי על הגג של הביניין, מעל הבית שלי.
נעמד ומחכה רק לקפוץ, לגדל את הביצים האלה ששחררו אותי מכל החרא מסביב.
הפעם השכן שלי היה שם ומשך אותי בלי שארגיש בנוכחותו.

כך נמשכו להם 6 שנים של יסודי, 4 שנים מתוכם של אלימות, פיזית ומילולית, שינאה ובעיקר... סבל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sh Sh - עקוב אחר Sh
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danda G
Danda G
וואו
הגב
דווח
Anonimit Anonimit
Anonimit Anonimit
אין לך מושג כמה אני מבינה אותך...
אני גם עברתי את זה..
אני גאה בך!
תהיה חזק
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Sh Sh -
רק שלוש מילים ודי.
רק שלוש מילים ודי.
מאת: Sh Sh -
החיוך הזה שלה.
החיוך הזה שלה.
מאת: Sh Sh -
תבקשו ממני הכל - רק לא זמן!
תבקשו ממני הכל - רק לא זמן!
מאת: Sh Sh -
מציאות או חלום?
מציאות או חלום?
מאת: Sh Sh -
סיפורים אחרונים
לעשן את עצמך לדעת
לעשן את עצמך לדעת
מאת: מישהי .
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מאת: Sunrise S
כמה צודקת ככה יפה.
כמה צודקת ככה יפה.
מאת: לא זמינה.. ..
הלב שהרסתי
הלב שהרסתי
מאת: Vera Vero
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan