כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

התאונה

תמיד רציתי לקחת את המכונה ולגלח את הראש או לעשות ממש קצוץ... אבל לא ככה תיארתי שהקרחת תצוץ.

תמיד רציתי להיות קירחת, פשוט לא תיארתי לעצמי שכך זה יקרה.
תמיד רציתי להיות אמיצה ולגלח ואז זו כנראה תהיה הפעם האחרונה בה אתרום את השיער.
חשבתי כבר שאם אצטרך לגלח זה יהיה מבחירה או מסרטן, אך זה לא משניהם.
לא הייתה שום אופציה, אפילו לא שאלו, זה פשוט קרה וכך נולדתי ליום הנורא.
זה היה לקראת סוף שבוע, נסעתי לנחם ועל הדרך לבדוק לימודים ולטייל אי-שם ברחבי העיר תל אביב.
הכל היה מקסים, כן הניחום היה עצוב והעלה הרבה זיכרונות אבל היום עבר בסבבה למרות שעליתי על האוטובוס הלא נכון למכללה ולמרות שבבוקר הייתה תאונה נוראית על הכביש מה שגרם לי לאחר בשעה. אכלתי מנת פלאפל בשש שקל, שש שקל ותאמינו או לא זה היה הפלאפל הכי טעים ורך עד עכשיו:) אז היום עבר בסדר, שרדתי בזכות המוזיקה והכתיבה שליוותה אותי.. ואז זה קרה.
עליתי על אוטובוס מחולון(שם ניחמתי) לכיוון עזריאלי. הנהג אמר שתוך חצי שעה גג הוא שם, הצצתי בשעון וחייכתי אני אספיק לאוטובוס הביתה. לא אגיע מאוחר כמו שחשבתי, מעולה יש מחר עבודה:)
אנשים דברו ישבתי מאחורה ברביעייה שקיימת, בחרתי ליד החלון שיהיה על מה להישען עם כל המחשבות והעייפות. הנהג פנה בטמטום בפנייה ואז בום, קבלתי את המכה איני זוכרת הרבה אבל הרבה צלמו. הנהג נכנס בתמרור או יותר נכון החלון ואני נכנסנו בו.
הזגוגית התנפצה עליי ורסיסים חתכו את פניי ונברו בתוכו. אז משם הקרחת.
הם היו חייבים לגלח, להוציא את הרסיסים, לנתח.
וככה נולדתי ליום מלא בכאב, להסתכלות במראה ולהבין שחיי הולכים להשתנות לנצח.
עבר חודש מאז ואני עדיין מצולקת. חצי מהפנים עדיין עם צלקות גדולות ומכוערות והשיער מתחיל קוצני מקווה שיתארך אולי הוא יעזור לי פה בהתמודדות.
הייתי צריכה להתפטר מהעבודות שהיו בידי, כי לעבוד עם ילדים לא מתקבל כשאת נראית כמו מפלצת. אז אני שוכבת במיטה רוב היום רואה סדרות ומאמללת את חיי.
מחפשת פרויקטים שישאירו אותי סגורה בין 4 קירות כמו פזל של 2000 חלק' ולהתחיל סדרות של עשר עונות.
אני בסדר מודה שזה לא מחלה שהביאה אותי לזה או משהו גרוע אחר.
אני בסדר ובכל זאת עודני מסתתרת ולחברים איני עונה כי קשה לי להודות באמת הכאובה.
איני יכולה לראות את מבטיהם כי יודעת מה אראה כשעינינו יפגשו. ואני אפילו לא צריכה לתאר לכם.
אתם יודעים כי כולנו חווים זאת בדרך זו או אחרת. רחמים, צער, כאב ועוד...
הוא שולח הודעות. לא מפסיק. הוא צודק לאן נעלמתי. לאן באמת. הייתי שבועיים בבית חולים לא סיפרתי וחשפתי לחברים. היינו מדברים הרבה, החבר הכי טוב ואם היה יום עמוס אין מצב שהייתי הולכת לישון בלי לאחל לו לילה טוב ולפעמים אם היה כוח, הוספתי פירוט על היום שעבר.
לא היה יום שלא עבר בלי בוקר טוב אפילו אם זה היה רק באחת בצהריים, לפעמים כבר אמרנו זאת בארבע לפנות בוקר:) אז הוא צודק שהוא מקליד ללא הפסקה והוא צודק שהוא אומר שאני רואה ומתעלמת אבל לא מבין למה והוא מבקש סליחה אם עשה משהו רע. הוא רק רוצה שאומר במה מדובר ואם לעזוב את זה שאגיד לו אבל גם לכך אינני מסוגלת להביא את עצמי.
זה נוראי אני יודעת אבל לראות שהוא לא מתייאש ועדיין שם גורם לי להרגיש טוב.
השבוע כתב פחות היו הרבה שיחות גם שלא נענו בשבועות הללו. אני רואה כבר את הכוחות שעזבו אותו. ואיך אני יכולה להגיד לו שאני לא רוצה אליו שום קשר כשבדיוק לפני התאונה החלטתי עם עצמי שאולי אדבר איתו ונראה אם נהיה יותר מידידים. איך אוכל לפתוח לו את הדלת ולהגיד לו לך שכל איבריי צועקים אני אוהבת אותך או לפחות אני חושבת. הגוף שלי מגיב אליך וכל הלילות מלאים בך.
אז איך? .

בתשע בלילה הוא שלח סימן שאלה, לפחות תאמרי שאת בסדר כתב.
אז כתבתי לו.

"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אצלי בעולם עקוב אחר אצלי
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אסתי בר
אסתי בר
ואוו! אם זה אמיתי את פשוט גיבורה! ואני תמיד ליד החלון.. הפחדת אותייייי! הכל משמים בסופו של יום. אגב, יש לי שירים באתר אולי תאהבי...♡ ביג לייק לכתיבה!
הגב
דווח
אצלי בעולם
אצלי בעולם
בכל דבר יש אמת. בתאונה האמתית אף אחד לא נפגע. תודה רבה!
הגב
דווח
אני ?
אני ?
עוצר נשימה
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מלחמה
תחת חסותך.
תחת חסותך.
מאת: La Femme
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
נועם
נועם
מאת: צ'יקו - chiko
סיפורים אחרונים
המכה.
המכה.
מאת: Chen Danielle
הברווזון המכוער לא-2
הברווזון המכוער לא-2
מאת: אביטל סיאני
כששולט שולח ברכת יום הולדת
כששולט שולח ברכת יום הולדת
מאת: Yael Shayn
פרק12 המקרים לא יודעת איך בחופש התעוררתי כמו יום לימודים רגיל אז לפני שאשקע בטלויזיה ואולי אף אנמנם אמרתי לעצמי להיכנס לכתוב פרק
פרק12 המקרים לא יודעת איך בחופש התעוררתי כמו יום לימודים רגיל אז לפני שאשקע בטלויזיה ואולי אף אנמנם אמרתי לעצמי להיכנס לכתוב פרק
מאת: שירלי חיון
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי