כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

על נעורים ואהבה

הפיזיותרפיסטית.

פרק 17:

עברו שלושה ימים מאז מפגש הפיזיותרפיה הראשון של ג׳יימס. שלושה ימים שבהם הוא הספיק להכיר את הפיזיותרפיסטית החדשה שלו, ולעבור איתה 3 מפגשים. שלושה ימים שפיספסתי. שלושה ימים קשים של הרבה צבא, עבודה וכל מה שמסביב. שלושה ימים של געגוע. שלושה ימים של מחסור בג׳יימס.

•••

״הלו?״ הוא ענה בקול צרוד.
״מה קורה? אתה ישן?״ שאלתי חוששת שהערתי אותו. הוא מתקשה לישון מאז התאונה, סובל מסיוטים וכאבי תופת.
״לא... סתם לא מרגיש טוב. כרגיל...״ הוא נאנח.
״היום אני מבטיחה להגיע! כבר הודעתי שאני לא יכולה לעבוד היום, היום אני פוגשת את אלה!״ הכרזתי בשמחה.
״האמת... שזה בלה. ואני שמח אהובתי.״ הוא תיקן ואמר ללא קמצוץ של שמחה אמיתית.
״... הכל בסדר? אני מצטערת שלא יצא לנו להפגש השבוע... פשוט... עבר עליי שבוע קשה. אני באמת מצטערת!״ אמרתי והתכוונתי לכל מילה.
״אני יודע אלכס. אני יודע... יהיה בסדר. אז נתראה בערב?״
״בטח״ נאנחתי. אפילו לא הספקתי ללחוש ״אני אוהבת אותך״ והוא כבר ניתק.

•••

יצאתי מבית הספר וכמעט רצתי הביתה כדי להחליף בגדים במהירות, כדי לבלות עם ג׳יימס כמה שיותר זמן היום. החלפתי את מדי הצבא בדקה וחצי ותוך דקה נוספת כבר הייתי לבושה, מאופרת ומוכנה ליציאה. הזמנתי מונית וירדתי למטה.

נכנסתי לבית הוריו של ג׳יימס. ג׳וסלין, אמא שלו, הכינה אוכל וביקשה שאאסוף אותו לפני שאני מגיעה לדירתו של ג׳יימס.

״גברת ג׳ונסון?״ צעקתי במטרה למצוא אותה בתוך האחוזה העצומה הזאת.
״אני כאן. במטבח״ היא צעקה בחזרה.
נכנסתי למטבח ונדהמתי לגלות 2 סירים ו-2 מחבתות על הכירים, וידעתי שהכל בשביל ג׳יימס.
״כבר סיכמנו שאת לא קוראת לי גברת ג׳ונסון יותר לעולם, לא ככה?״ היא חייכה אליי וניגשה לחבק אותי.
״כן... את צודקת. אולי אם נפגש יותר זה יבוא לי בטבעיות״ חייכתי בחזרה.

הבטתי באשת הקריירה דוחה הכל בשביל להכין אוכל לבנה. זה חימם את ליבי.
״את צריכה עזרה אולי?״ שאלתי מתוך נימוס.
״לא מתוקה. תודה״ היא ענתה וחייכה אליי.

״נו, כבר פגשת את בלה?״ היא הסתובבה ושאלה.
״האמת שלא... אני אמורה לפגוש אותה היום. איפה מצאתם אותה?״ שאלתי מתעניינת.
״היא הבת של ריי, חברה טובה של סוזי, שבעלה, מקס, חבר טוב של גרג. שמענו מסוזי שהיא פיזיותרפיסטית כבר כמה שנים טובות, ויש עליה ביקורות טובות. היא לא יקרה מידי... למרות שכשמדובר בג׳יימס, המחיר לא מעניין אותנו...״ היא הסבירה.
״אם כבר אנחנו פתוחות... המחיר לא מעניין אתכם בכל מקרה״ חייכתי והיא פרצה בצחוק.
״בקיצור... כן. היא נחמדה ודואגת לו. אני גם רואה קצת שיפור... למרות שעדיין מוקדם.״
״רגע. ריי וסוזי בגיל שלך נכון?״ שאלתי.
״כן. כולנו למדנו ביחד בקולג׳, למרבה המוזרות.״ היא חייכה בגלל זיכרון נחמד שכנראה עלה בראשה.
״אז זה אומר שאלה אמורה להיות בערך בגיל של ג׳יימס... ?״
״בלה...״ היא תיקנה ״כן. היא קטנה ממנו בשנה. חמודה כזאת. כמה היא הספיקה להשיג!״ ג׳וסלין החלה לפאר אותה, אבל לא שמעתי דבר לאחר שהבנתי שהיא בת גילו. דמיינתי את התרפיסטית שלו כאישה שנושקת לגיל 50, אולי קצת מקריחה עם כרס מתנדנדת. לא ציפיתי לאיזו דחלילה צעירה שבדימיוני הופיעה בתחפושת של אחות סקסית או משהו כזה.

״אלכס?״ ג׳וסלין העירה אותי ממערבולת המחשבות שנקלעתי לתוכה.
״כן?״ הזזתי את ראשי לכיוון פניה המודאגות.
״הכל בסדר? האוכל מוכן...״ היא אמרה בלחש, בקול שמנסה להרגיע.
״כן... הכל מעולה. קצת חלמתי בהקיץ״ חייכתי.
״תעזרי לי לקחת הכל לאוטו? אני אקפיץ אותך אליו. יש לי כמה דקות לפני העבודה.״ היא הציעה.
״אין צורך. אני אסתדר, שלא תאחרי. תודה גברת ג׳... ג׳וסלין. תודה רבה!״ חיבקתי אותה.
״זה בסדר. אין בעד מה מתוקה״ היא חייכה ופניתי לעבר השייש כדי לקחת את 12 הקופסאות שהיא הכינה.

•••

״מה זה?״ ג׳יימס שאל בפה פתוח כשפתח לי את הדלת.
״אמא שלך החליטה שאתה ממש ממש ממש רעב״ צחקתי וכמעט נפלתי מהמשקל של כל האוכל. הוא עזר לי ותפס כמה קופסאות בדיוק לפני שהן נפלו על הרצפה.

הכנסנו הכל למקרר והתייבשתי על הספה.
״בואי״ הוא הושיט לי יד,״ בואי נלך לחדר, כבר הפעלתי לנו סרט רומנטי ודביק ומגעיל ודוחה במיוחד בשבילך״ חייכתי וקפצתי לעמידה. תפסתי את ידו המושטת ואפשרתי לו למשוך אותי לתוך זרועותיו לחיבוק, ולהוביל אותי לחדר השינה שלו.

נכנסנו ונשכבנו על המיטה. ג׳יימס הפעיל סרט שראיתי כמה פעמים יותר מידי, ובכל זאת התרגשתי שאני הולכת לראות אותו עם אהובי, כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. ׳אהבה למרחקים ארוכים׳. כמו שהזכרתי ולא פעם, אני מעריצה מושבעת של סרטים רומנטיים, ושל הסופר ניקולס ספארקס. תחברו רומנטיקה ואותו ביחד וזה יוצר את הסרט הרומנטי המושלם. צפינו בסרט, על זוג צעיר שמתאהב למרות השוני החברתי, כשבמקביל, בדרך מקורית למדיי, מסופר סיפור של אדם זקן שדרך מכתבים, נזכר בסיפור האהבה האישי שלו.
כהרגלי, הסמקתי מהקטעים החמודים, ונטמנתי בחיבוקו חזק יותר בכל פעם שהיה קטע דביק. מידי פעם חלקנו נשיקה, או מבט חטוף שהעביר בשנינו צמרמורת. הוא חיבק אותי, חזק, ואני ידעתי שאני עומדת לבכות. זה הקטע הזה בסרט...

׳אני עוזבת. אני אוהבת אותך אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. אני חייבת לעזוב׳.
׳את הדבר הכי יקר לי בעולם הזה רות׳. אין משהו שלא הייתי נותן בשבילך. בדיוק בגלל זה, אני משחרר אותך.
אני מקווה שמישהו יוכל להעניק לך את מה שאני לא יכול. אני אוהב אותך׳.

פרצתי בבכי. איירה היה עקר. ורות׳ נשארה איתו למרות שחלומה הגדול ביותר היה להקים משפחה. החיים שלנו מבוססים על וויתורים. במקרה שלהם, לרגע זה, למרות שאני יודעת את ההמשך, האהבה לא ניצחה. היא רק הכניעה אותם והביאה אותם למצב ללא אושר. איפה השווי של האהבה, אם היא לא מביאה שמחה, אלא עצב?

הסרט נעצר. הבטתי בג׳יימס. הפעם לא היו דמעות בעיניו כמו בפעם הקודמת שבה ראינו סרט דביק, רק מבט קר שסירב להביט בי.
״את יודעת כמה פעמים חלמתי עלייך בימים האחרונים?״ הוא הביט בתקרה.
״אהוב שלי...״ הרמתי יד כדי ללטף את פניו אבל הוא עצר אותי.
״לא. את לא מבינה. לא חלמתי שאנחנו מאוהבים בירח דבש. חלמתי שקורה לך משהו. חלמתי שאת נפגעת, או נפצעת, או שאת לא שלי. את לא כאן. את לא איתי. את עסוקה, ואני מבין את זה... אבל.... בגללך אני לא יכול לישון בלילות. אני בחרדות אלכס. אני לא יכול לאבד אותך עכשיו. אני צריך אותך!״
״לא, לא, לא. ששש...״ התהפכתי ועכשיו ישבתי מעליו כפופה כולי על גופו, מלטפת את פניו ומנסה להרגיע אותו.״ אתה לא תאבד אותי לעולם. אני פה. תמיד. קשה לי להיות פה פיזית... ואני כל כך מצטערת על זה. אבל אני פה ג׳יימס. אני פה!״ מילותיו הכאיבו לי ופצעו את ליבי. הוא תפס את פניי בידיו ונישק אותי. הוא אחז בפניי, בשתי ידיו העצומות שכיסו אותם לגמרי. הוא הביט בעיניי ואז משך אותי בחוזקה לכיוון צווארו וחיבק אותי. הוא נשם את שיערי, ונשק לצווארי ברכות.
״אני אוהבת אותך״ לחשתי לתוך אחיזתו.
״גם אני אותך. כל כך״ הוא ענה ושיחרר אותי.״ בואי נמשיך את הסרט. אני במתח. עד כמה שאפשר להיות במתח מסרט רומנטי״ הוא צחק.
צחקתי בתגובה לצליל צחוקו המתגלגל שכל כך התגעגעתי אליו ונשכבתי קרוב אליו, חיבקתי אותו והנחתי את ראשי על כתפו.

הדלת במסך הטלוויזיה נפתחה, ולתוך ביתו המוזנח של איירה הבודד, נכנסה רות׳.
׳אני לא צריכה ילדים. אני לא צריכה כלום. אני צריכה אותך. אני אוהבת אותך׳.
איירה הניף אותה באוויר בידיו וחיבק אותה.
המשפט הבא היה ׳החיים שלנו לא היו מושלמים, אבל ניסינו להוציא את המירב ממה שהיה לנו. שמחנו בחלקנו׳.

הסרט נעצר שוב. הפעם הוא היה זה שאיכשהו, עם כל הגבס והכל, התהפך מעליי. הוא הביט בעיניי והחל ללטף את שיערי.
הבטתי לתוך עיניו והפעם, המבט הקר והמפוחד שלו, התחלף במבט אוהב וחם. הוא נישק אותי בפרץ של אהבה. משהו שהדחיק כנראה מאז שיצא מבית החולים. הוא החל לנשק את צווארי ולאחר מכן, מתח מעט את החולצה שלי כלפי מטה כדי שיוכל לנשק את החזה.

פרצתי בצחוק בגלל התחושה המעקצצת של גופי מתחת למשקלו המוחץ. הוא עצר והרים את פניו כדי להביט בי.
״מה... ? אני...״ הוא שאל מופתע.
״אתה מועך אותיייי״ צחקתי והרעדתי את שנינו.
הוא צחק ונישק אותי. לאחר מכן, הוא גילגל את עצמו ממני ונחת לידי. הסתובבנו, ונשכבנו כשפנינו פונים אחד לשניה. נישקתי אותו והנחתי יד על פניו, שהיו מלאים בזיפים קוצניים שארכו קצת יותר מידי. ליטפתי את פניו, בעוד שידו החלה לפתוח את כפתור הג׳ינס שלי ולאחר מכן, החלה לפשוט את חולצתי.
עזרתי לו להוריד את חולצתו, והוא עזר לי למשוך את הג׳ינס למטה והעיף אותו על הרצפה. לאחר כמה דקות התחלתי לרעוד. זה היה יום קריר. לשכב בחזייה ותחתונים, כשלפני זה הייתי עם ג׳ינס וחולצה ארוכה, זה לא ממש נחמד.
״חכי שנייה״ הוא ירד מהמיטה והוציא שמיכה מהארון. הוא זרק את השמיכה לעברי והשיל מעצמו את מכנס הטרנינג שלבש. התכסתי והוא נכנס אל מתחת לשמיכה ונשכב לצידי. התנשקנו, ועם כל נשיקה, עלו הלהט והתשוקה.

ידעתי שאני צריכה לעצור אותו, כי ההחלמה שלו תלויה בכמה שפחות פעילות פיזית, אבל בין הצורך בעצירה לבין הרצון שלי לעצור, עברו שנות אור והרבה חוסר הסכמה. הייתי צמאה למגע שלו, רעבה לתשוקה ששררה בינינו.
״ג׳יי...״ גניחה שוחררה מגרוני ״ג׳יימס...״ ניסיתי לעצור אותו בידיי, אך לשווא. גופי התקשח, פחדתי לפצוע אותו. הוא עצר והרים את פניו.
״קרה משהו? את לא רוצה אותי יותר?״ הוא שאל בפנים נעלבות.
״לא לא לא! אהוב שלי...״ עטפתי את פניו בידיי ״אין דבר שאני רוצה יותר ממך. אבל אני מפחדת. אני לא רוצה שזה יפגע בך או משהו...״
״תסמכי עליי. הכל בסדר!״ הוא הרגיע אותי ונישק אותי.

•••

שכבתי בזרועותיו של אהוב ליבי, רגועה, מרגישה אהובה, רצויה ונחשקת. עבר זמן מה מאז שהרגשתי ככה בפעם האחרונה. המשכנו לראות את הסרט. צחקנו, שקענו לתובנות, דמיינו, חייכנו והתרגשנו מסופו הנוגע ללב.
חשבתי ששום דבר בעולם לא יכול להרוס את הרגע המושלם הזה, עד ששמעתי את שמה.
״אנחנו צריכים להתלבש. בלה תהיה פה עוד חצי שעה.״ שוב היא. הבחורה הלא מוכרת שבראשי מחופשת לאחות זנותית. בלה. אפילו השם שלה הוא שם של זונה. סיקרן אותי מי היא ומה היא באמת... היה לי קשה, אבל ניסיתי לשים את כל ההשערות שלי לגביה בצד, ומבלי לשפוט, לתת לה סיכוי.
קמתי בחוסר רצון מהמיטה והתלבשתי. בזמן שג׳יימס התלבש גם כן, יצאתי למטבח וחיממתי את האוכל שג׳וסלין הכינה מוקדם יותר היום.
בדיוק כשפניתי את הכלים, פעמון הדלת צילצל וג׳יימס ניגש לפתוח.

״היי. איך אתה מרגיש?״ שמעתי קול של בחורה, ויצאתי לסלון, לכיוון דלת הכניסה. עייני נתקעו על בחורה בלונדינית, גבוהה, מושכת למדיי, מחבקת את חבר שלי, ולרגע הרגשתי מאויימת. חייכתי אליה, חיבקתי את ג׳יימס ונישקתי לחזהו.
״אני בסדר. תודה. בלה, זאת אלכס. אלכס, בלה״ הוא הציג בינינו.
״האאא! אז את האחות המדוברת!״ היא צווחה.
״את צוחקת, נכון?״ שאלתי במלוא הכנות. לבשתי את חולצת הכדורסל של ג׳יימס, שהייתה ענקית עליי בכמה מידות, כשמתחתיה מכנסון קצר ובלתי נראה לעין. כשהגעתי נישקתי את החזה של החבר שלי. לא חושבת שאלה הם קריטריונים שמצביעים על היותי אחותו הקטנה...
״אוי... אז מי את?״ היא שאלה, כאילו היא החברה ואני המאהבת.
״אני חברה שלו. בת זוג. גירלפרינד. נעים מאוד״ חייכתי חיוך מזוייף.
״הא. נכון... הזכרת שיש לך חברה״ היא הביטה בג׳יימס ואז החזירה את מבטה אליי ״נעים מאוד״.

במהלך כל הערב, נלחמתי על העזרה לחבר שלי, הייתי צריכה להדחף בכח, או להתחנן בפניה שתתן לי לעזור. לא הראיה האידיאלית שלי למפגש פיזיותרפיה למען ההחלמה של אהובי. באיזושהי נקודה וויתרתי, הפסקתי להתערב, וציפיתי שג׳יימס יהיה זה שיערב אותי. אבל זה לא קרה... לשם שינוי, ואולי לראשונה בחיי, לא הכנסתי את עצמי לסרטים, אלא הסברתי לעצמי שהיא יודעת מה היא עושה ואני עלולה רק להזיק.
אחרי שהיא הלכה, ראינו עוד סרט, אקשן הפעם, ונרדמנו על הספה. כשהתעוררתי, כבר היה מאוחר. העברתי אותו לחדר השינה, נישקתי אותו לשלום וחזרתי הביתה. השגרה שלי חוזרת על עצמה, כרגיל, גם מחר.

כבר מעכשיו לא אהבתי אותה. בלה. הרגשתי סלידה כלפיה. הרגשתי שיש משהו בה שרומז על רמאות. ובהיותי בחורה קנאית, ידעתי שהבחורה הזאת הולכת להעסיק את ראשי, שגם ככה עובד שעות נוספות בהתעסקות בזוגיות שלי, הרבה. אולי אפילו יותר מידיי...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alex Ross עקוב אחר Alex
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תמי ישר
תמי ישר
איך אני אוהבת
כיף כל פעם מחדש
הגב
דווח
Alex Ross
Alex Ross
❤️
אני בכלל לא מכירה אותך, אבל אני חייבת לציין שאת מדהימה! תודה על התמיכה! התגובות האלה מדרבנות אותי להמשיך כל פעם מחדש! אוהבת המון!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan