כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

עומרי ומורן - פרק 15

אני לא רוצה להיכנס לזה. עבר כל כך הרבה זמן… כבר לא מעניין אותי מה קרה או איך הכל התחיל.

׳אנחנו בכלל לא מכירים, איך זה הגיוני שאני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו׳ תהייתי.
׳טוב די את מגזימה, עוד אין פה כלום. שחררי׳ הוספתי לעצמי.
בזמן שאני מנסה להפסיק לחפור במחשבה על עומרי החלתי מרפרפת בשיחות הוואטסאפ שפספסתי לאורך היום ופתאום קפצה לה הודעה ממספר שאינו שמור.

יכולה לדבר?

>>>>>

נכנסת אל השיחה ומבדיקת התאמה אל מול אפליקציית מזהה השיחות אני מצליחה להבין כי הודעה זו נשלחה מהדר.
מביטה במסך ומתלבטת קשות אם לענות.
אני לא רוצה להיכנס לזה. עבר כל כך הרבה זמן… כבר לא מעניין אותי מה קרה או איך הכל התחיל.
הכאב על אותם זמנים בהם חיפשתי תשובות בכדי להבין איך יכלה לעשות לי דבר שכזה והכעס על כך שלא הייתה שם על מנת לספק את התשובות פתאום החלו לחלחל בחזרה.
אומנם הדר אף פעם לא הייתה כל כך קרובה אלי, אך היא כן הייתה חלק משמעותי ממעגל החברים המרכזי בחיים שלי. כשהייתי שבורת לב והרגשתי נבגדת היא בחרה להיעלם. להתעלם. לא לחשוב עלי, ועל הבעת חרטה בעניין בכלל אין מה לדבר.
אז למה, בשביל מה אחרי כל כך הרבה זמן וכשהסיפור הזה מאחורי אני צריכה לדוש ולדון בזה ולהציף הכל שוב? לא רוצה בזה!

אני לא מעוניינת

- מורן ממש חשוב לי לדבר איתך

לא רוצה לשמוע אותך, מבקשת ממך להפסיק לנסות

- תתני לי רק רגע. אם לא היה חשוב לי לא הייתי ככה מתעקשת

נכנסתי אל ההודעה
קראתי את שרשמה אך בחרתי לסנן.
עם חלוף הזמן, תוך כדי המשך התעסקות ברשתות החברתיות על מנת שלא לשקוע בכל הרגשות הקשים שהצליחה להציף בי, לבסוף נרדמתי.

שעון המעורר מצלצל ומבשר כי הבוקר הגיע,
ואני התעוררתי בגוף כואב ותשוש.
סוף השבוע הזה היה יותר מדי בשבילי והרגיש כאילו אני זקוקה לשנת חורף בכדי לכפר על זמן המנוחה החסר.
אין זמן להימרח, יום ארוך לפני…
גירדתי את עצמי מהמיטה באפס כוחות ועשיתי דרכי אל השירותים.

״בוקר טוב״ אמרה אמא המביטה בי יורדת במדרגות אל חלל המטבח.
״בוקר״ השבתי לעברה בחיוך.
״איך ישנת״ שאלה.
״ואיי אמא אני גמורה״ אמרתי בעודי מכינה את קפה הבוקר.
״למה, מה מתי הלכת לישון. מה זה מה ישבת איתם אתמול״ שאלה.
״ישבתי עם מי.. אה בן וזה, לא איפה. הבנות הלכו ואני עליתי לישון. אבל נרדמתי מאוחר, משהו כמו שתיים כזה״.
״איזה מצחיקה את. את יודעת שאת צריכה לקום מוקדם ושיש לך עבודה…״ אמרה בטון מטיף.
״אני יודעת. בסדר הנה אני אסיים קפה ואני אתחיל״ אמרתי מיד מתגוננת.
״עשית הכנות, משהו״ הוסיפה לשאול.
״לא. הכל טוב אמא אני אספיק. רק שש וחצי, יש לי מספיק זמן״.
״האירוע איפה אמרת בערב״ שאלה.
״בלופט של צ׳רלי. מסיבת גיוס של הבנות של מירב״.
״אה בבאר שבע, לא יודעת למה הייתי בטוחה שאמרת לי נתיבות. מה וכמה אנשים, אלה מתים על השופוני״.
״לא יודעת למה חשבת. מירב אמרה לי להיות ערוכה לארבעים איש״.
״כמה סגרת איתה״ שאלה בסקרנות.
״אמא״ צעקתי לעברה.
״מה אמא מה. ארבעים איש זה הרבה עבודה לבנאדם אחד, רוצה לדעת אם גבית סכום בהתאם״.
״הכל בסדר״ אמרתי מרגיעה.
״כמה סגרת איתה מורן״ שאלה שוב מתעקשת לתשובה. ״איך היא הגיעה אליך בכלל״ הוסיפה מהרהרת.
״אבא הביא לה את המספר שלי, איך היא הגיעה אלי״.
״סבבה אז רק תגידי לי אם עשית לה מחיר לפי המחירון שלך״.
״עשיתי לה לפי המחירון. יאללה תשחררי אותי״ אמרתי והיא סוף סוף הניחה.
״טוב יאללה אבל תאכלי איזה משהו לפני שאת מתחילה״.
״לא לא בא לי״ השבתי בלגימת שלוק אחרונה מכוס הקפה ועשיתי דרכי אל המטבח החיצוני הממוקם בחצר האחורית.
״אם את צריכה עזרה או משהו, תגידי״.
״תודה״ צעקתי.

- בוקר טוב

קפצה לה פתאום התראת וואטסאפ…
עם כניסה אל השיחה תמונתו של עומרי מופיעה בפרטי המספר ואני כולי התרגשות.

היי, בוקר אור

- מה שלומך?

שלומי טוב☺️, איך אתה?

- וואלה מעולה. איך ישנת

ואיי נוראי. אבדו לי המון שעות שינה בסוף השבוע הזה

- כמוני כמוך

ואיי ממש

- מה את עושה

בדיוק מתחילה לעבוד, ואתה?

- תכף יוצא לעבודה. אני לא אפריע לך, רק רציתי לאחל בוקר אור ושיהיה לך יום טוב. תעדכני כשיש לך זמן נדבר קצת

שלח אלי בהקלטה

אוי מקסים. בהחלט אעדכן, יום טוב גם לך

❤️

וכך לעת עתה הסתיימה לה ההתכתבות בינינו.

מתחילה במלאכה ועבודה רבה לפני.
מנסה לתקתק ולעמוד בזמנים וכל זאת מבלי לפגוע ברמת הביצוע או בטעמים כמובן.
הזמן עובר ועד כה ההספקים טובים. ההזמנה הראשונה מוכנה והנה אני כבר מתחילה לעבוד על המשלוח השני ובמקביל ההכנות לאירוע בערב בעיצומן.

״מדורני את צריכה משהו״ שאלה אמא הנכנסת בדלת.
״לא, הכל טוב אני מסתדרת״ השבתי.
״בטוחה, למה אני בדיוק יוצאת. לא חסר לך כלום״ הוסיפה לשאול.
״לא לא חסר לי כלום. לאן את הולכת״ שאלתי.
״קבעתי תור אצל כרמית, ואני קופצת לסבתא אחרי זה״.
״יא אמא אז אולי תקחי לי את המשלוח״ אמרתי מבקשת.
״אבל אמרת שבאים לאסוף מפה״.
״את המשלוח הראשון... אספו כבר. היא הייתה פה בשתיים עשרה. אני מדברת על ההזמנה של עופרה״.
״אה נו תביאי, על הדרך אני אקפיץ לה״.
״שניה אני אארוז ותקחי. תוציאי לי את הגלידות מהמקפיא״ הוספתי מבקשת והיא ביצעה.
״יש לך טלפון״ ציינה אמא בעוד אני סוגרת את המארזים בזריזות על מנת שלא לעכב אותה.
״מי זה״ שאלתי.
״לא מספר שמור״.
״מה שלוש הספרות האחרונות״ הוספתי לשאול.
״שבע שלוש חמש״.
״ואיי היא לא תעזוב אותי הגנובה הזאת״ אמרתי בכעס.
״מי, מי זאת לא תעזוב אותך, לקוחה״ שאלה מיד.
״איזה לקוחה. הדר״ צעקתי.
״מה הדר עוודה. שתלך תחפש״ אמרה בכעס וניתקה את השיחה הנכנסת.
‏״לא יודעת מה היא רוצה גם כן זאת עכשיו, מאתמול היא לא מפסיקה להתקשר ולשלוח הודעות״ ‏אמרתי בתיסכול. ‏
‏״נו וענית לה״ שאלה בסקרנות.
״אמרתי לה שאני לא מעוניינת לדבר ושתפסיק להתקשר. אבל הנה היא לא מפסיקה״.
״אז תחסמי אותה״.
״לחסום זה פתרון, וואלה לא חשבתי על זה״ אמרתי כשאני שוקלת את הרעיון שזרקה.
״אז תעשי את זה. טוב יאללה אני יוצאת יש עוד משהו לקחת״ שאלה כשהיא מרימה את המארז ומתקדמת אל דלת היציאה.
״לא, זהו. תשימי את זה במושב לידך״.
״אולי את רוצה שגם אחגור את המארז שחלילה לא יפול״ אמרה בטון ציני.
״ברור שכן״ אמרתי מיד.
״מורן אני צחקתי״.
״ואני ממש לא. את מניחה אותו במושב לידך ומאבטחת עם חגורה, ממש מקבעת למושב. זה מה שחסר לי.. שגם יפול לך בדרך״.
״בסדר אני אחגור, דרמטית״.
יופי. תודה חיים שלי״ אמרתי ורגע לפני שיצאה שוב צלצל הטלפון.
״מורן אני אומרת לך תחסמי את המכוחה הזאת״ אמרה ואני מיד הסתכלתי לראות מי מצלצל.
״זאת לא היא״ צעקתי אליה מגחכת כשהבנתי שהשיחה הנכנסת היא בכלל מעומרי.
״יאללה ביי״ צעקה גם היא בעודה מתרחקת.

״הלו״ עניתי וחיוך מרוח על פני.
״לא הבנתי מה אין לך שם הפסקות״ מיד שאל.
״מה״ שאלתי לא מבינה ומנסה שלא ישמע בקולי עד כמה אני מתלהבת מכך שהתקשר.
״בבוקר אמרתי לך שכשתהיה לך הפסקה תדברי איתי. עוד רגע כבר שתיים בצהריים, את רוצה להגיד לי לא הייתה לך הפסקה מהבוקר״.
״אה…״ אמרתי מצחקקת לאחר שהבנתי את שהתכוון. ״לא, פשוט יש לי ים עבודה ואני ממש קצרה בזמנים״ הסברתי.
״למה מה קרה איפה את עובדת״ שאל.
״אני עובדת מהבית״.
״עובדת מהבית ואין לך רגע לדבר, חמור מאוד. מה אני אמור להבין מזה״.
״לא יודעת. מה אתה מצליח להבין״ שאלתי מתחכמת כבדרך קבע משיחה לשיחה בינינו.
״אני מצליח להבין שאני לא בראש סדר העדיפויות״.
״עדיין לא״ אמרתי וצחוק מלווה במבוכה בפי.
״עדיין לא זה טוב. זה אומר שיש לאן לשאוף״.
״תמיד יש לאן לשאוף״.
״זה נכון… יבוא לו יום ואני אהיה בראש סדר העדיפויות שלך, אני לא דואג״ אמר בביטחון הגרם לליבי לצהול מהתרגשות שמעולם עוד לא פגש.

MORAN BS עקוב אחר MORAN
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
מעיין וים פרק 15 ❤ (חלק 2)
מעיין וים פרק 15 ❤ (חלק 2)
מאת: אביטל סיאני
נקמה
נקמה
מאת: Alma A
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan