כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מוקד מכירות

...

הגשם כיסה את גופו של דוד. מוקד המכירות אליו מיהר להגיע באותו בוקר, ולהתחיל את יום עבודתו הראשון, היה עדיין רחוק.
ברחוב היו הרבה אנשים עם מטריות גדולות, אבל אנשים טובים כנראה לא היו בדרך הזאת - אף אחד לא הועיל בטובו להציע לדוד להיות תחת מטרייתו. דוד חשב לעצמו שאם לו הייתה מטריה, כמובן שהיה חולק אותה עם כל עוברי הרחוב הרטובים. אחרי הכל, בניגוד אליהם, הוא דווקא כן אדם טוב.
לבסוף, אחרי הליכה של כרבע שעה ברחוב הגשום הוא הגיע אל יעדו. נכנס ספוג לבניין הגדול ולחץ על הספרה שלושים ושתיים במעלית. תוך שניות דלת המעלית נפתחה בקומה השלושים ושתיים. עתה ראה עצמו מול דלת הכניסה לחברה. כיתוב גדול של "טבע הגיל השלישי - דואגים לבריאות שלך" היה חרוט עליה. הוא לחץ על האינטרקום והדלת נפתחה מייד. מסדרון ענקי נפרס לפניו. מוסיקה נעימה התנגנה בו, והיו בו עציצים יפים ותמונות של אנשים מחייכים מכל צבעי הקשת. "הם נפלו על כל הראש" הוא אמר לעצמו בחצי חיוך משלו, אבל הרגיש כאילו נכנס למקום טוב, "כאן בטח יקבלו אותי".
עוד הייתה בראשו התמונה שלו כלוא בתוך מקרר הבשר של הקצביה המשפחתית. אבא הכריח אותו לעבוד שם, הוא ראה בזה גאווה, דמיין את הבן שלו כמנהל עם הסינר הלבן. אבל האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. "לפחות שיצחק כל הדרך לבנק", אמר לעצמו בעודו מדפדף במדור הדרושים ומוצא את המשרה הזאת, במוקד המכירות.
המסדרון כמעט נגמר וכבר היה אפשר לשמוע את קולות האנשים, אלו היו קולות של אנשים צועקים. אחרי הכל קהל היעד הוא קשישים, ועם קשישים עליך לדבר בקול רם וברור. כשהגיע למחלקה אף אחד לא קיבל את פניו, וקשה היה לקרוא למישהו בתוך כל הרעש הזה. אך כעבור כרבע שעה היא הגיעה, מרגלית טשרניחובסקי. לאישה הזאת היה פרצוף פוקר, לא היה ברור מה היא מסתירה, אבל היה ברור שהיא מסתירה משהו. אני לא הייתי אס מולה, היא בחנה אותי במבט שלה ולא ידעתי מה לומר. "אני מציעה שנשבץ אותך לשולחן מספר תשע עשרה, אתה תתחיל לעבוד כבר עכשיו. תקפוץ ישר למים העמוקים ותבין תוך רגע את כללי המשחק", "אתה עוד תראה על מה אני מדברת". זה הזכיר לי את היום בו עזבתי את הבית של ההורים, לא ידעתי איך לנהל חשבונות, לא ידעתי מה עושים כשהכיור נוזל והדלתות נטרקות. אף פעם לא באמת הבנתי את כללי המשחק, בסוף תמיד הרמתי טלפון לאבא וביקשתי עזרה. מהרגע הראשון ידעתי שגם כאן זה יהיה בדיוק אותו הדבר - אקפוץ למים העמוקים ואז מייד אבקש להיות בחיק הסירה שלה, לקבל את עזרתה. הייתי צריך להכין את עצמי ללבקש ממנה דבר כזה, כי ניכר שכמו כל העובדים גם היא ישבה כל היום מול שולחן, כמעט בלי הפסקה, צעקה בטלפון ולא נתנה לאף אחד אחר (כולל אני) לעמוד בדרכה. הדקות הספורות שפינתה לי עכשיו הן דבר נדיר במיוחד. חוסר הסבלנות שלה היה ניכר, ואולי גם זאת הסיבה שציפתה שאסתדר מייד לבד. אבל אתם כבר יודעים, האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. נקווה שבסוף גם אני אצחק כל הדרך לבנק... אך נראה כי הדרך עוד ארוכה.

כותב למגירה עקוב אחר כותב
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותב למגירה
פתאום פרצתי בצחוק
פתאום פרצתי בצחוק
מאת: כותב למגירה
חצות ואני עדיין כאן, ילדה
חצות ואני עדיין כאן, ילדה
מאת: כותב למגירה
"מה נעשה עכשיו?"
"מה נעשה עכשיו?"
מאת: כותב למגירה
יש שם עולם בחוץ
יש שם עולם בחוץ
מאת: כותב למגירה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan