כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

כמו משוגע 4- פרק ד': בחירתה של ליאן מתבצעת!

לחלומות יש כוח! חלום הוא מחשבה, ומחשבה הופכת למציאות לפעמים, ולפעמים חלומות מתגשמים. בגלל כל הלבטים הללו היא ניסתה כל הדרך לצפיפות אדירה ואהבה כפולה מתרחשות בליבה של ליאן. אם היא תעבור את המשבר ותצליח להתעלות על עצמה, האהבה שלה לעדן סוף סוף תושלם והאהבה של שניהם תגדל קיצונית, אך אם היא תיכשל, ייקח לה הרבה זמן לבנות את האמון בחזרה.

ביום ראשון 21.2 ט' אדר, ליאן קמה בבוקר עם החלטה בליבה. היא אמללה את עדן בימים האחרונים כי לא נפגשו הרבה זמן, אז היא רוצה ללכת איתו היום ליום כיף. היא מאמינה כי הרגשות כלפיי יהודה הם רק אשליה שאין לה תכלית או מימוש אמיתי. אחרי הרבה שנים של אהבות בסבל היא פגשה את עדן שאוהב אותה, והיא לא רוצה לאבד אותו. היא שולחת לו הודעה שאחרי בית הספר הם יצאו לבלות שניהם יחד. השיעור האחרון שלהם הוא שיעור אזרחות. אחריו עדן הולך לברזיה ולוגם. ליאן עומדת מאחוריו והוא הולך איתה לביתו.
יהודה, אבי, שירה, הילה ונועם נמצאים כבר כל אחד בביתו. הכיתה שלהם השתחררה מוקדם מזו של ליאן ושל עדן. יהודה בביתו לומד למבחן המסכם במגמת היסטוריה. אבי לומד גם לאותו המבחן. שירה לומדת למבחן של פסיכולוגיה, וכך גם הילה. נועם לומד לבגרות באזרחות. יהודה לומד די הרבה ואז מתקשר לשירה. הוא רוצה לשאול אותה לגבי הסרטון ולגבי כרטיס הביקור. שירה עוד לא התקשרה אליו. היא רוצה לעשות זאת עם יהודה כיוון שהיה איתה באותו הרגע שקיבלה את כרטיס הביקור.
בדרכם הביתה, ליאן ועדן עוצרים באחת החנויות וקונים לעצמם עוגיות קטנות לדרך. ליאן לא שלמה עם אהבתה לעדן. היא מהוססת בנידון. היא באמת שמחה שיש לה בן-זוג כה מפרגן ועוזר כמו עדן אחרי כל השנים. עם זאת, היא לא שלמה עם הרגשות שלה. הכל החל בגלל החלום שלה לפני מספר שבועות. כשחלמה על יהודה המחשבות הפכו לרגשות. לחלומות יש כוח! חלום הוא מחשבה, ומחשבה הופכת למציאות לפעמים, ולפעמים חלומות מתגשמים. בגלל כל הלבטים הללו היא ניסתה כל הדרך להסתכל על עדן כמה שיותר כדי שיהודה יצא לה מהלב. עם זאת, עדן נכנס לה עוד קצת ללב, אבל יהודה לא יצא. צפיפות אדירה ואהבה כפולה מתרחשות בליבה של ליאן. אם היא תעבור את המשבר ותצליח להתעלות על עצמה, האהבה שלה לעדן סוף סוף תושלם והאהבה של שניהם תגדל קיצונית, אך אם היא תיכשל, ייקח לה הרבה זמן לבנות את האמון בחזרה. זה כמו לבנות גשר מעל תהום. אסור להפיל את הכלים לתהום, ואם הגשר יושלם אז התהום כאילו תיעלם. עם זאת, ככל שיותר חפצים יפלו- כך בניית הגשר תידחה עוד ועוד ואולי הגשר יקרוס כולו לתוך התהום. זה יהיה אסון נורא. ליאן תצטרך להתאמץ בבניית הגשר, כלומר בבניית האמון והזוגיות, הרבה יותר קשה מאשר התאמצה לשמור על הכלים, כלומר הרבה יותר קשה מאשר 'להדיח' את הלבטים שלה מתוך ראשה.
באותו היום בשעה 16 ורבע יהודה מגיע לבית של שירה. השניים מדברים בינהם לגבי מה שקרה יומיים קודם. יהודה אומר לשירה "שירה, את חושבת שתצליחי בעבודה שלך? מתי את מתכוונת לעבוד שם?", שירה ענתה לו "אני מאמינה שכן. נראה לי שאעבוד בקיץ ולא בצהריים של ימי בית ספר." יהודה הנהן ולקח את הפתק. הוא חייג תחילה מהטלפון שלו, כדי להנעים את שירה, אבל אז התחרט כי הרי שהעבודה היא של שירה אז הטלפון שלה אמור לצלצל אליו. הוא הסביר זאת לשירה וחייג מהטלפון שלה. השניים ישבו לבד בחדר. יהודה מתרגש בשביל שירה, ושירה מתכוננת לדבר עם המעסיק.
ליאן בביתו של עדן כבר שעתיים, והם לא מצליחים להשיג רגע לבד. ההורים שלו צריכים ממנו עזרה בנוגע לאחותו, דינה רוזן. דינה כבר למדה ותרגלה לא מעט, אך עדיין מתקשה בדברים מסוימים כמו שימוש במוצרי חשמל בצורה נכונה, סדר וארגון אחרי האוכל, שינה כראוי (היא נרדמת רק על הרצפה שמזכירה לה את האדמה הקשה שעליה ישנה בעבר). לדינה ייקח יותר מדי זמן לתרגל את ההתנהגויות הבסיסיות, וההורים חוששים ששנה הבאה לא תוכל לעלות לתיכון, אלא רק בשנה לאחר מכן, כך שבעצם היא תתחיל כיתה י' רק אחרי שאחיה התאום, עדן, יסיים כיתה י"ב.
ליאן מתוסכלת שהיא לא מצליחה להרוויח זמן לבדה עם עדן, ולאחר 3 שעות כושלות היא מוותרת וחוזרת לביתה. ליאן קמה מהכורסא שבחדר של עדן ואורזת את הדברים שלה. היא יוצאת מהחדר לכיוון הדלת הביתית, ועדן שרואה אותה יוצאת מגיע אליה ושואל אותה "למה את יוצאת?". ליאן מסבירה לו שהיא מתוסכלת שהם לא מצליחים להשיג רגע קטן לבדם, ולכן היא מעדיפה לחזור הביתה. עדן מבין אותה ונותן לה ללכת. הוא מחבק אותה מספר שניות והשניים נפרדים לשלום.
יהודה ושירה יושבים בחדר של שירה. השניים חייגו לאותו האדם שהביא לשירה את כרטיס הביקור שלו לפני יומיים. הוא ענה. הוא שואל "מי זה?", ושירה עונה "זאת אני, שירה. אתה באת אליי שלשום והבאת לי את כרטיס הביקור שלך אחרי ששתית ממיץ התפוחים". הוא עונה "אוי, נכון. תודה על התזכורת. שמי בן פרץ. אני הייתי מעוניין לדעת אם גם הבחור שהיה איתך אתמול נמצא לידך". שירה ויהודה מבולבלים ולא מבינים למה בן פרץ רוצה את יהודה. יהודה משיב "אני פה". בן עונה "שלום לך, מה שמך?". "יהודה ראובן," ענתה שירה "למה רצית לדעת אם הוא פה?", ובן ענה "בשבילו הבאתי את כרטיס הביקור". שירה ויהודה מופתעים ממה שבן אמר ושואלים אותו "מה?!".
אבי בביתו סיים ללמוד להיום למבחנים הקרובים. הוא יושב על הכיסא בחדר שלו ומדפדף בין ההודעות האחרונות שלו עם שירה. הוא נחוש לדעת על מי הילה דיברה כאשר שוחחה לפני מספר שבועות עם ליאן. הוא מנסה להבין ולמצוא רמז, אבל הוא לא מוצא שום רמז או קצה חוט. אבי מתייאש מהנסיון לתפור לבדו את התעלומה, ומבטיח לעצמו שידבר עם הילה בימים הקרובים. הוא רק צריך לדבר איתה, איך זה ישתבש? כלומר, למה שלא יצליח לדבר איתה בקרוב?
יהודה שואל את בן פרץ בטלפון "רגע, מה ז"א שרצית אותי? ז"א שלא השארת את הטלפון שלך בשביל המאכלים של שירה?", ובן עונה "אה, חשבתם כך? טוב, סליחה אבל רציתי לדאוג לך ולפרסם אותך בתור אומן רחוב. יש לך הרבה פוטנציאל, מאיפה הוא?". יהודה עונה "יש לי השראה. בכל מקרה, אני לא מעוניין". יהודה הרים את ידו כדי לנתק, אך שירה עצרה את היד ואמרה לו "עצור, כדאי לך לחשוב על זה". יהודה מביט בעיניה של שירה. הוא מבין שהיא מעט עצובה שהסוכן הזה לא רצה בכלל בה, אלא ביהודה. עם זאת, הוא גם מבין כי שירה שמחה עבורו ורוצה בשבילו שיענה 'כן'. יהודה עונה לו "אני אחשוב על זה, תודה על ההצעה".
ליאן כבר חזרה לביתה. היא מגיעה למיטה שכובה והרוסה מעייפות ומתסכול. היא רוצה לישון. היא רוצה להשתולל. היא רוצה לישון ולהשתולל. היא רוצה לישון, להשתולל ותוך כדי שהיא עושה זאת היא רוצה לישון ולהשתולל. היא רוצה להשתולל כי היא עצבנית מהקושי שלה להיות לבדה עם עדן וגם בגלל מה שהיא מרגישה ליהודה. היא רוצה לישון בגלל התסכול הזה שנובע מאותו הקושי ומאותן הרגשות. ליאן משתגעת. היא מתחילה להתנהג מוזר. היא שמה את הכרית עם הבטן שלה ועושה שכיבות שמיכה- לכרית שלה! היא מרביצה לסמיכה שלה כך שהסמיכה עולה ויורדת כמו כדורסל שמתכדרר, אלא שהשמיכה לא נוגעת במיטה אלא בידיים של ליאן מול פניה. ליאן מתהפכת ונשכבת על הבטן. היא שוב מתהפכת. ושוב, ושוב, ושוב עד שהיא מתעייפת מזה. לאחר כמה דקות של התנהגות מוזרה, ליאן נרדמת. גם בחלומות שלה היא משתגעת. היא מתעוררת לפתע, כאילו התעוררה מסיוט. הלב שלה פועם מהר מאוד, והיא מרגישה את זה. היא מזיעה, היא מרגישה כאב ראש חזק, היא מרגישה שהידיים שלה חלשות והיא מרגישה צמאה מאד, גם לאחר ששתתה שני ליטרים של מים. היא רוצה שוב לישון, אך לא מצליחה. היא מחליטה להתקלח, אבל גם זה לא עובד.
יהודה מדבר עם שירה לגבי ההצעה של בן. הוא אומר לה "אני לא אקח ממך את האפשרות הזו. מגיע לך לקבל תהילה והערכה". שירה עונה "אתה ושאר החברים שלנו בהחלט מספיקים לי. אני לא רוצה שתוותר על זה". יהודה מחזיק לה את היד ואומר לה "את באמת רוצה שאעשה זאת? בלי קשר למה שאני מרגיש. את באמת רוצה לוותר על זה, ולתת לי את זה?" שירה הנהנה לחיוב. יהודה אמר "בסדר, אעשה זאת בתנאי אחד. תחשבי על חלום שלך או על בקשה, וזה יהיה התנאי שלי לבן". שירה מחייכת ומהנהנת לחיוב. היא עוצמת עיניים כדי לחשוב, ויהודה מחכה לתשובה שלה.
ליאן מתקשה לפעול כראוי. כל דבר שהיא עושה מקשה עליה. הגוף שלה יודע את הכאב הנפשי שהיא מצויה בו, והופך זאת לכאב רגשי. ליאן מבינה מה עליה לעשות כדי לפתור את התסביך אליו היא נכנסת. היא כבר מבינה שיהודה לא יצא לה מהלב בקרוב, אלא מבינה כי עליה להוציא את עדן מהלב. היא חייבת להיפרד ממנו עוד היום! או מחר, כי היא ממש עייפה, וכבר מאוחר.

תומר דגן עקוב אחר תומר
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
תומר דגן
אם אני אנצח אותך
אם אני אנצח אותך
מאת: תומר דגן
בשעת הערב
בשעת הערב
מאת: תומר דגן
"יש פה יהודי!!"
"יש פה יהודי!!"
מאת: תומר דגן
שוקו
שוקו
מאת: תומר דגן
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
משל יגאל
משל יגאל
מאת: בועז בן לביא
לא לוותר
לא לוותר
מאת: Carmel Levy
ק ר ש   ג י ה ו ץ
ק ר ש ג י ה ו ץ
מאת: רינה זיגדון
הנופל בגבורה
הנופל בגבורה
מאת: לילך וול