כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

על נעורים ואהבה

המשפחה

פרק 13:

יום רביעי. כרגיל, השגרה המטומטמת והצפויה מידי שלי, עייפה אותי למוות. סיימתי בבית הספר ונסעתי לעבוד. חנות החיות אומנם מעייפת אותי בכל פעם מחדש, אבל היא משמשת כהפוגה נחמדה מהתלמידים שהפילו עליי דיי הרבה חרא במהלך היום. ניקיתי, סידרתי, האכלתי את החיות ובעיקר ישבתי על הכיסא שהיה בעמדת הקופה ו״נחתי״ בגלל חוסר היכולת או הרצון שלי לזוז.
התעכבנו בסגירה. במקום לסגור ב-20:00, נעלנו את דלתות החנות רק ב-20:25, והתעצבנתי על הילדים שהתעכבו בחנות עם הוריהם, בידיעה שהם לא יקנו כלום. כשבאים ילדים לבד, נכנס בי תפקיד המורה שרכשתי בצה״ל, ואני ממהרת לגרש אותם אם הם מציקים. כשהם עם ההורים, זו כבר בעיה. יצאנו מהחנות וביקשתי מקובי, אחד העובדים האהובים עליי, להקפיץ אותי לארומה ליד החוף, במקום הביתה.
הזמנתי תה קר וסלט, כדי להשתיק את הרעב של היום הארוך הזה, והתיישבתי בחוץ, לבד. דקלה הגיעה וקמתי לחבק אותה. היא התיישבה לידי בידיעה שאת המקום מול שתינו יתפוס הזוג הטרי האהוב עליי. דיברנו, צחקנו והשלמנו פערים. לא ראיתי אותה יחסית הרבה זמן וחלקנו את ההתרגשות לקראת הפגישה של החבר של אחת החברות הכי טובות שלנו.
ניב הגיעה וקפצתי מהכסא כדי לחבק אותה. עברו כשלושה שבועות מאז שהתראינו בפעם האחרונה. ישבנו גם אז בארומה והבנתי את המרמור שלה לגבי עניין ה-״חוסר חבר״ שהעסיק אותה. היום, אני פוגשת את חבר שלה. לא יאומן. עד כמה החיים לא צפויים!
התחבקנו וקראתי לה ׳קקי׳ במין צרחה, מספיק חזק כדי שרן, החבר הראשון והחדש, ישמע את זה. הוא הכיר את החברה שקוראת ל׳מאמי׳ שלו קקי, רק לא פנים מול פנים. אני לא ממש יודעת למה אני מכנה אותה כך, זה פשוט נדבק לפני ׳שנים רבות׳. הוא פער עיינים והביט בי ״את קקי? זאת את? ״ חייכתי אליו והנהנתי בחיוב. הוא ניגש אליי וחיבק אותי, ואני מודה שהתרגשתי.
ניב היא אחת החברות הכי טובות שלי. ילדה שקטה כלפי מי שלא מכיר אותה, ילדה טובה, שקדנית, חרוצה, אחראית ובין האנשים הכי מצחיקים שקיימים בעולם הזה. הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותה כל כך מאושרת. שמחה הציפה אותי כשראיתי שלמרות שהיא מכחישה - היא מתאהבת.
התיישבנו מסביב לשולחן והעברנו את השעה וחצי הבאות בצחוק, ריכולים, סיפורים משותפים והרבה געגוע לחברות שדעכה עם השנים. ג׳יימס הגיע מאוחר יותר והתיישב בשולחן. הוא מכיר את רן, ככה שלא היו שתיקות מביכות או רגעי מתח לא נעימים.
ניב ורן הודיעו שעליהם ללכת ואליהם הצטרפה גם דקלה. הם נפרדו מאיתנו לשלום והחלו להתקדם לכיוון האוטו של רן.
״איך עבר היום שלך? ״ שאלתי, מתעניינת.
״הכל בסדר... עייף. רוצה לבוא אליי? אמא שלי עדיין לוחצת עליי לפגוש אותך״ נחנקתי. לפתע קפץ למחשבותיי דבר שניסיתי להדחיק - הפגישה עם ההורים. אין הורה בעולם שלא אוהב אותי, אולי חוץ מאמא של איתן שתמיד קרה אליי מאוד, אבל חוץ ממנה - אין. הורה. שלא. אוהב. אותי. ובכל זאת חששתי מהפגישה עם הוריו של אהוב ליבי. אנחנו יוצאים כחצי שנה, ועדיין לא פגשתי אותם, בעוד שהוא ואמא שלי נהיו החברים הכי טובים. אני לא יודעת למה דחיתי את הפגישה במשך כל הזמן הזה.
אבל בתוך תוכי, ידעתי שזה בגלל שאני מפחדת. פחדתי שהם גיבשו עליי דעה. רוב החברות של ג׳יימס היו או פרחות או פרוצות, והייתה לי הרגשה שהם הפילו עליי מטען שלילי מבלי להכיר אותי. הבטתי בו וידעתי שזה בלתי נמנע. אני חייבת לפגוש אותם.
״מחר! מבטיחה! עכשיו כבר מאוחר ולינוי רצתה לבוא עם שגב, להצטרף אלינו... אז מחר״ גימגמתי.
״מחר! ״ הוא הצביע עליי באצבע מחכנת, והבנתי שאין לי סיכוי לחמוק ממנו מחר.

•••

לינוי ושגב הגיעו והתיישבו איתנו. לא ראיתי את התינוקת שלי שבועיים. שגב ניגש וחיבק אותי וכבר לא נראה נבוך כמו פעם. הם התיישבו, הבטתי בעיניה המאוהבות של לינוי, והרגשתי אושר בלתי מוסבר. כמו מין נחת כזו - אני רואה שהתינוקת שלי, אחותי הקטנה, הילדה הכי אהובה עליי - מאושרת.
״אז מה, זוג יונים? איך הולך לכם? ״ ג׳יימס שאל את שגב בחוסר טקט מוחלט. תקעתי בו מבט. ״הכל בסדר האמת. ברוך השם״ שגב חייך בביישנות. ״האמתתתת.... ״ לינוי חתכה את המתח שהיה באוויר, ״אנחנו נוסעים לתל אביב שבוע הבא. ״ פתחתי את עייני, לא מאמינה למה ששמעתי.
״אני אוהבת אותך שגב, אבל את זוכרת שאת בת 16, נכון? ״ דמות האמא נכנסה בי. ״ברור, משוגעת! ההורים שלנו נוסעים איתנו, זה מין איחוד משפחות כזה. אל תשאלי למה״ היא הסבירה. צחקתי מהמוזריות שבדבר.
קצת בחוסר טקט, אני מודה, הבטתי בשעון והבנתי שמאוחר מידי, ושאני חייבת לחזור הביתה. ג׳יימס שם לב לזה גם כן. נפרדנו משגב ולינוי שהחליטו להשאר ונכנסנו לאוטו.
הזמן מהרגע שנכנסתי הביתה, התקלחתי, התלבשתי ונרדמתי, היה בדיוק 35 דק, העייפות מנצחת אותי בכל פעם מחדש.

•••

היום עבר לי מהר, וככל שהזמן עבר, הבנתי שהסיוט מתקרב - הפגישה עם המשפחה של ג׳יימס.
הייתי לחוצה ולא היה לי כח להתמודד עם זה. להראות טוב ומתוקתקת. לא להראות כאילו הדבר האחרון שבא לי לעשות עכשיו, זה להפגש איתם. להתנהג כמו שצריך ולהראות להם, להוכיח להם, עד כמה שהבן שלהם חשוב לי. כל אלו, הן משימות קשות שדורשות מאמץ ממני, יותר ממה שהיה לי כח להשקיע.
ג׳יימס אסף אותי מהבית בשעה 21:00 ונכנסתי למכולת כדי לקנות בקבוק יין. זה מקובל אצל האמריקקים. הם לא מסתפקים בשוקולדים או עוגה, רק משהו יוקרתי יתקבל בעין טובה. קיבינימט! לא יכולתי לצאת עם מרוקאי?
נכנסנו דרך השער הקידמי והרגשתי התקף חרדה מתקרב. ג׳יימס החל להתקדם לכיוון הדלת ונעצרתי. הוא הסתובב, חזר אחורה אליי, חיבק אותי והחל למשוך אותי איתו לכיוון כניסת הבית, נגד רצוני.
כשעמדנו ממש מול הדלת, היא נפתחה לפתע ואמא שלו חייכה אלינו. קפאתי. ״היי! מה שלומך? אני ג׳וסלין! נעים מאוד! ״ היא הושיטה יד לכיווני, ולחצתי את ידה בתגובה. ״נעים מאוד, אלכס. ״ חייכתי. ״קדימה, תכנסו. כל המשפחה מחכה בפנים״ כמעט התעלפתי. אני לא יודעת למה הייתי כל כך לחוצה מהמפגש הזה. אני טובה עם משפחות!
ג׳יימס הוביל אותי לכיוון הסלון העצום, שכעת היה ערוך כמו חצר מלוכה או משהו בסגנון. מישהי קמה לכיווני והסקתי שזאת אחותו. לא זיהיתי אותה עד שהיא הייתה ממש קרובה. היא יפה יותר במציאות מאשר בתמונות. ״את לא מבינה כמה זמן אני מחכה לפגוש אותך! ״ היא חיבקה אותי ויכולתי לחוש שהיא בוחנת אותי. ניתקתי ממנה וחייכתי אליה. ״אני מגי. בואי שבי״ היא משכה אותי וג׳יימס דחף אותי אליה כדי שלא אוכל לנעוץ בו את ציפורניי כדי להשאר קרובה אליו.
מגי הושיבה אותי על הספה לידה. בחור גבוה ניגש אליי וידעתי שזה אחיו של ג׳יימס, הם דומים כמו שתי טיפות של מים. רק כשישבתי שם הבנתי עד כמה מטורף זה, שאנחנו יוצאים כבר חצי שנה ועדיין לא פגשתי את משפחתו.
״אני אריק. את בטח אלכס? ״ הוא שאל בעודו בוחן אותי. ״כן. נעים מאוד״ חייכתי. כל מה שיכולתי לעשות, זה לחייך. רק ככה הצלחתי להשאר שפויה, מבלי להתעלף או להתפגר שם.
״בואו לשולחן! האוכל מוכן! ״ שמעתי את ג׳וסלין צועקת ״גרג, קדימה! אלכס, שמרתי לך מקום ליד ג׳יימס, בואי״ קמתי וניגשתי לשולחן כדי להתיישב. ג׳יימס התיישב לידי.
גרג, אביו של ג׳יימס ירד מהקומה העליונה והתיישב בשולחן. הוא חייך אליי. הוא זכר אותי מאז שפעם אחת הוא אסף אותי ואת ג'יימס. לפחות אותו הכרתי. הוא בירך אותי על ״הצטרפותי״ למשפחה והתחלנו לאכול. האוכל היה עוצר נשימה. לא טעים יותר משל אמא שלי, אבל טעים להפליא!
סיימנו לאכול וקינוחים אישיים החלו לזרום לשולחן. זו אכן הייתה ארוחה מפוארת ומלאה בכל טוב.
״אז מה אלכס? איך את בלימודים? ״ נבהלתי. ״אני בסדר. סיימתי ללמוד והתגייסתי לפני אממ... 7 חודשים בערך. ״ חייכתי. ״אוקיי״ פניה של גברת ג'ונסון, נעטפו במבט מעט מאוכזב. לא הבנתי למה. ״אז אני מנחשת שכבר שכבתם״ נחנקתי מעוגת הגבינה שטעמתי והמזלג נשמט מידי מרוב הלם. מגי בהתה בג׳יימס שעתה כמעט שרף אותה על המוקד. ״את לא מתכננת להכנס להריון או משהו, כן? ״ מעולם לא הושפלתי ככה. ״זה מספיק. תסתמי את הפה שלך״ ג׳יימס אמר בקול מאיים, שמעולם לא שמעתי. ״זה מספיק שניכם. מגי, תשמרי על הפה שלך. ואתה, תרגיע את הטונים״ גרג הורה על שני ילדיו.
״אני מצטערת בשמה״ אמרה ויוויאן, בת זוגתו של אריק, ״ג׳יימס לא ממש יודע איך לבחור בחורות טובות. אני שמחה לראות שהוא חרג מהבחירות הגרועות לשם שינוי. ״ היא הרגיעה אותי מעט. ״תודה. גם אני אוהב אותך״ ג׳יימס צחק לעברה של ויווי.
"אל תגני עליו" אמר אריק לבת זוגתו, "את יכולה להצביע על חברה אחת שלו שהייתה שפויה? "
"אהממ... " ויווי כיחכחה בגרונה "להזכירך מי הייתה החברה הקודמת שלך? היא בכלא, לא? " כל השולחן פרץ בצחוק ואפשר לי לנשום לרווחה ובנחת סוף כל סוף. מעולם לא הייתי מוקפת בכל כך הרבה אמריקאים בבת אחת. המבטא המושלם שלהם הרג אותי.

•••

שאר הארוחה עברה בשלום. הרגשתי שאני באמת מצליחה להתחבר למשפחה, מה שהטמיע בי תחושה של רוגע. באיזור השעה 00:00, נפרדתי לשלום מכולם, חילקתי חיבוקים ונשיקות וסימנתי לג׳יימס שאני צריכה ללכת. הוא הקפיץ אותי הביתה ועלה איתי לדירה. נכנסתי להתקלח בזמן שהוא ואמא שלי השלימו פערים.
כשיצאתי מהמקלחת, מצאתי אותו שכוב במיטתי. נשכבתי לידו ונישקתי אותו. ״את רואה שלא היה כל כך גרוע בסה"כ? ״ הוא שאל, מעט מודאג מהתגובה שלי. ״היה בסדר, האמת. חוץ מזה שאחותך עשתה אותי לפרוצה רודפת בצע, אבל מעבר לזה היה מקסים״ חייכתי אליו חיוך ציני והוא צחק צחוק נבוך. ״אני אלך... את נראית עייפה. נתראה מחר? ״ הוא שאל. ״כן! אני אוהבת אותך״ חייכתי אליו. הוא נישק אותי ולאחר מספר דקות שמעתי אותו יוצא מהבית. ושוב, כהרגלי, נרדמתי כמעט מיד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alex Ross עקוב אחר Alex
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תמי ישר
תמי ישר
.
פשוט כיף לי לקרוא את מה שאת כותבת! מעוררת השראה , הכל כל כך מיוחד.. מחכה כל שבוע לסופש שתעלי את הדברים!!!!
הגב
דווח
Alex Ross
Alex Ross
❤️
התגובות שלך מדהימות אותי בכל פעם מחדש! אמשיך לפסרם ברגע שאמצא זמן! תודה לך מקרב לב! ❤️❤️❤️
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
שומרת נגיעה
שומרת נגיעה
מאת: Eli Tuil
לתקן את העתיד
לתקן את העתיד
מאת: Ella Magar
They sit on a high horse
They sit on a high horse
מאת: סיגל מור
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D