כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

איפוס מחדש פרק 51

רינת היא המוניקה שלנו, המגשרת, המאכילה, הטובה וגם לפעמים המוגזמת אבל זה מדוע אני אוהבת את מוניקה בדיוק באופן הזה

גידי ויערה ביקרו אותי בדירה החדשה שקיבלתי. נועם ורינת הספיקו לארוז את כל חפציי, למלא את הדירה בריהוט ושלט של ברוכים הבאים.
" את כל זה עשיתם? מתי הספקתם?"
הייתי מלאת תדהמה על כך שמישהו לראשונה בחיי משקיע בי.
" זה היה הרעיון של נועם"

יערה סיפרה שהיא קודמה בתפקיד ומחכה שאחזור לתפקיד החדש שלי משום שהבוס עוד מעט עוזב לארצות הברית לגור שם.
" הבאתי לך את זה" הושיטה לי כובע צמר שחור.
" נחמד מצידך"
גידי נתן לי פרחים מפלסטיק לבית החדש הוא זכר שאני אלרגית אליהם, זה היה מאוד מתחשב מצידו.
" ראש השנה מתקרב... יש לכם תוכניות?" שאלה רינת.
" אני רוצה לחגוג השנה את החיים שלי מחדש עם המשפחה שלי"
" את נוסעת לחגוג עם ההורים שלך?"
" לא... אני רוצה שנחגוג כולנו יחד. אתם המשפחה שלי, את, נועם, אבנר ואבא שלי" הם חייכו אליי בהיסוס פחדתי שהם כבר קבעו תוכניות.
" אני אוכל להביא את עדי?" הנהנתי.
" ואתה נועם, תוכל?"
" בראש השנה אני במילואים" התאכזבתי אך לא הראיתי את התאכזבותי ממנו.
" אולי בסוכות" סוכות זה חג שלא חוגגים בבית, זאת אומרת מעולם לא חגגתי עם המשפחה לא סוכה, לא קישוטים ולא אורחים כי לא הייתה לי סוכה.
" אולי" עניתי לאחר ששמתי לב שאני שקטה מדי.
" אני חייבת ללכת לסידורים, אל תישארי ערה הרבה זמן ובלי להזמין אוכל הכל במקרר!" ופתאום הבנתי רינת היא המוניקה שלנו, המגשרת, המאכילה, הטובה וגם לפעמים המוגזמת אבל זה מדוע אני אוהבת את מוניקה בדיוק באופן הזה.
אף פעם לא ידעתי לאיזו דמות אני דומה יותר. אה בעצם מה זה משנה זו, רק דמות טלוויזיונית משנות ה90.
" היא כזאת אימהית לפעמים" קיטרתי נועם צחק, ישב על הספה והדליק טלוויזיה.
" אפשר לכבות?" הספיק לי מליקה לעוד כל כך הרבה זמן. עד כמה צפוי שמבין כל התוכניות חדשות הבידור זה הדבר הראשון שיראו?
" אתה רוצה שנצא?" הוא ירה את במים על החולצה שלו.
" מה?"
" אתה רוצה שנצא?"
" את מציעה לי חברות?"
" אני רוצה לצאת מהבית, לא התכוונתי לשום דבר רומנטי.
" אה" אמר, ארוך שכזה ואז הפסיק התאכזב ואז הנהן.
" לאן את רוצה לצאת?"
" לכל מקום שבו נזוז קצת"
" השעה כמעט תשע תני לי לחשוב" הערב הקדים להגיע.
" בואי נלך לרקוד סלסה" אוי ואבוי אני לא יודעת לרקוד, למעשה אין לי כישורי ריקוד.
" אני אלך להתלבש"
לבשתי את השמלה האדומה שלי והסתרתי את התחבושת האיומה שמעל הבטן שלי.
" את בטוחה שתצליחי לרקוד? בגלל התפרים"
" אל תדאג"

הוא נהג ולא דיבר הנסיעה הייתה שקטה להחריד ומבוכה שררה בתוך המכונית. תהיתי האם עליי לומר משהו אבל לא ידעתי בדיוק על מה לדבר איתו.
" מה שלום אימא שלך?" שאלתי לבסוף, נזכרתי שסיפר לי שהיא חולה.
" מחלימה" לא הרחיב.
" הפאות שלך במכונית למקרה ותירצי" הנהנתי ומחר אני הולכת להתאים לעצמי פיאה בהכנה מיוחדת.
לקחתי את הפיאה החומה חבשתי אותה וחייכתי מבעד למראה.
" אני כל כך מחכה שהשיער שלי יחזור"
" בקרוב מאוד" הוא חייך והמשיך בקפידה להביט בדרך.
" הגענו" נרדמתי חצי מהדרך ואז שמעתי אותו אומר את המילה הגענו, פקחתי עיניים ואל מולי ראיתי שרייה של מכוניות חונות.
" מצטערת שנרדמתי"
" אולי היינו צריכים להישאר בבית"
" לא לא אני רוצה לרקוד" סיננתי כמעט במחאה.

המורה לסלסה לימד כמה צעדים ושותפי לריקוד הלוא הוא נועם ידע לזוז טוב יותר ממני, יש לו כישרון לזה.
" תנסי להטות את הגוף שמאלה" כיוון אותי, הצלחנו נראה לי.
" בספירה של שלוש שתיים אחת וצעד" הספירה עזרה לאט לאט תפסתי קצב והצלחתי, על אף כל הפעמים בהן דרכתי עליו או פספסתי ומעדתי.
" מצוינים!" אמר המורה לריקוד.
" נהנית?" שאל בדרכנו לחנייה.
" כן, אתה רקדן טוב"
" רקדתי הרבה שנים בצעירותי"
" מה רקדת?"
" ריקודים סלונים"
" באמת?"
" כן בתור ילד רוסי אין לך ברירה זה ללכת או לריקודים סלונים או לריקודים סלונים ולשיעורי פסנתר, חשבון ואנגלית"
" אני חושבת שאתה טוב בריקוד" לא ידעתי כיצד לעודד אותו.
" זה עניין של אימון, את נכנסת?" נשענתי על המכונית והבטתי למעלה אין אפילו כוכב אחד בשמיים.
" על מה את חושבת?"
" מחפשת כוכב"
" אתה חושב שאי פעם אנשים יוכלו לטוס לירח?"
" סליחה אני סתם מבלבלת אותך עם שאלות כאלה. תן לי לנהוג הביתה אתה עייף"
" לא, אני אנהג"

....

ישבתי במרפסת המרווחת מול הים ואחזתי בכוס תה, שוב חיפשתי כוכבים אבל לא היה אפילו אחד.
" עדיין מחפשת כוכב?"
" חשבתי הלכת לישון" הוא ביקש להישאר לשמור עליי על אף שהתעקשתי שאני בסדר ושאיש לא ירצה לחטוף אותי מקומה עשרים"
" את לא עייפה?"
" עייפה, אבל לא נרדמת"
" אולי כי ישנת במכונית"
" לא ישנתי כל הלילה אני מעט חוששת"
" ממי?"
" ממליקה... שהיא תגיע לכאן"
" אני פה שומר עלייך. אל תדאגי וחוץ מזה אם היא מגיעה לישראל ישר תופסים אותה"
" אתה בטוח?" הרעד לא ירד מהפחד.
" כן, את בטוחה כאן איתי" בגלל כל מה שקרה אני חושבת שפיתחתי טראומה אני לא מצליחה להישאר לבד בבית או לצאת לבד מהבית. התחלתי לדמוע ניסיתי להביט בכיוון אחר על מנת שלא ישים לב שאני בוכה, אך זה היה מאוחר מדי.
" זורי... אני כאן את שומעת? אני יודע שקשה לך" שנאתי את התחושה הזאת דבה אני הופכת לבכיינית מול מישהו.
" יעזור לך אם אתן לך חיבוק? אל תדאגי אני לא שואלת בשביל לנצל את זה שיש לי רגשות כלפייך וחוץ מזה..."
" תחבק כבר!" כזה פטפטן לפעמים. הידיים הגדולות שלו עטפו את גופי לא רק שהרגשתי את חום גופו היה לי גם בטוח יותר, זאת אומרת הרגשתי מוגנת מפני כל העולם גם אם זה אינו נכון בהכרח.

המשך יבוא...
תודה על הסבלנות!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמםםם אשמח להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D