כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 32

רק תגידי את המילה

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

הירו
חמישה חודשים. פאקינג חמישה חודשים שאני רחוק מהבחורה שלי. מאהבת חיי. אלה לא היו חמישה חודשים קלים לעזאזל. הם היו קשים, עדיין קשה.
לא ידעתי מה זה לאבד מישהו לפני שאיבדתי אותה. לא ידעתי מה זה הכאב הזה לפני שאיבדתי אותה. לא ידעתי מה זה החור הזה בחזה, שאני רק רוצה פאקינג להעלים ממני, לא ידעתי.
רציתי כל כך ליצור איתה קשר, רציתי כל כך שהיא ... לעזאזל שאולי היא תיצור איתי קשר אבל היא לא דיברה איתי מאז השיחה האחרונה שלנו, חשבתי שאולי המכתב שלי יצליח לשנות את הדעה שלה. אני יודע מה פאקינג כתבתי. כתבתי שאני כביכול משחרר אותה, אבל איך אוכל לשחרר את הדבר היחידי שעשה לי טוב בכל החיים המזדיינים האלה?
רציתי לכעוס עליה. אני מודה. פאק רציתי לכעוס עליה כל כך שהיא עזבה בתקופה כזו שחורה שלי, כשהיא לא דיברה איתי אחרי המכתב אני הרגשתי כל כך רע עם עצמי. שוב חיפשתי אשמים, רציתי להאשים אותה בהכל. אבל היא לא הייתה אשמה. היא לא הייתה אשמה שהתנהגתי אליה כמו למניאק, היא פאקינג ניסתה כל כך להיות שם בשבילי בעודי רק מפנה לה את גבי. היא צדקה, הייתי אנוכי כל כך. הייתי מוכן לשכוח מהכל והגעתי למצב ששוב שהיתי בין המוות לחיים ממנת היתר המזדיינת הזו. כמעט נטשתי אותה. איך אפשר להתמודד איתי? אי אפשר. היא ניסתה. אני הקשיתי עליה, תמיד.
לא הייתי צריך לצאת מהחדר באותו היום הארור, לא הייתי צריך לסגור את הדלת הזו. פאק.
בכמה הימים הראשונים מאז שעזבה אותי לא יצאתי מהאחוזה בכלל, ג'ון היה מבקר אותי כדי לבדוק שהכל בסדר, והצלחתי לסלוח לו, לסלוח על כך ששיקר לי במשך כל כך הרבה זמן. הבנתי שאם אשים את כל הרגעים שבהם ג'ון התנהג כמו חתיכת מזדיין אלי לעומת כל הרגעים שהיה שם בשבילי, הרגעים הרעים יהיו כל כך מעטים. אז הבנתי שאני כן צריך לסלוח לו, כי למרות הכל, למרות התגובה שלי הוא לא עזב אותי. הוא נשאר איתי למרות הנפילה הקשה שלי.
אדם ואמה תפסו ביחד פיקוד למילוי כל הסידורים והארגון של המשפחה והעסקים בזמן שסבתא שלי בקושי תפקדה. היא לא ממש תקשרה איתנו .
אחרי כמה ימים שישבתי עם עצמי, הייתי בנתק מוחלט מהכל ומכולם החלטתי לעשות את הדבר הנכון שאני לא מתחרט עליו לרגע, החלטתי להיכנס למכון גמילה מזדיין, הפעם לא בשם בדוי, נכנסתי בשמי עם ראש מורם, הבנתי שאם אני רוצה להבטיח לבחורה שלי שאהיה טוב יותר בשבילה, אני צריך להתחיל לטפל בבעיה שלי שאני מוצא תמיד את הפתרון באלכוהול, אני רוצה לשכוח מכך שאלכוהול קיים, אני רוצה לטפל בבעיות שלי ולפתור אותם בראש צלול ולא לברוח ולשכוח מהם.
וחוץ מזה אני לא אוכל לשאת עוד שטיפת קיבה אחת מזדיינת. אני מאוכזב מעצמי, אני מאוכזב מכך שאיכזבתי את מריצה יותר מהכל, שהיא ראתה את החלק הזה שלי, של התקופה הרעה שלי והאפלה שלי. אני מאוכזב שנתתי לה הצצה לכך. אני מאוכזב מעצמי שנתתי לעצמי להוביל שוב לאותו מקום אפל.
לא רציתי להרגיש את האכזבה הזו, רציתי שאיכשהו הבחורה שלי תיהיה גאה בי. נכנסתי למכון הגמילה הטוב ביותר שנמצא ליד אוניברסטת אוקספורד בלונדון, הייתי שם במשך חודש וחצי בנתק מוחלט מהעולם.
לא היה אכפת לי מה מדורי הרכילות וחדשות הבידור היו רושמים עלי, זה לא עניין אותי, למרות שכמעט כל יום ג'ון היה שולח לי כותרת חדשה שנכתבה עלי.
אבל הייתי צריך את השקט הזה, יצאתי ממכון הגמילה נקי, הרגשתי טוב יותר עם עצמי, חזרתי לראות את הפסיכולוג שלי, דר דברון. אני נפגש איתו מידי שבוע, אם זה בפייסטיים או אם אני נמצא בניו יורק אני נוסע אליו לפגוש אותו.
הבעיה היא שדר דברון נמצא בניו יורק... ואני די מתחמק מלהגיע לניו יורק. אני מתחמק כי אני לא רוצה שהדחף הזה לחפש ולפגוש את הבחורה שלי יגבור עלי ואני אעשה את זה. אני לא רוצה פאקינג להעיק עליה. היא רוצה להמשיך הלאה... היא המשיכה הלאה...
פאק.
כמה שניסיתי לא לשאול עליה ולא לדעת עליה תמיד מצאתי את עצמי שואב מידע מג'ון לגבי הבחורה שלי... למזלי מריצה חברה של אלי ובלייר ובלייר היא ארוסתו של ג'ון ככה שבלייר הייתה מספרת לו כמעט הכל ואם הייתי רוצה לדעת משהו ג'ון היה שואל ומברר לי.
שמרתי על פרופיל נמוך בכל מה שקשור למריצה, ניסיתי יותר נכון. נמנעתי מלבוא למקומות שאוכל לפגוש אותה, אני לא רוצה להעיק לה, אני לא רוצה להפריע לה בדרך שלה. היא פאקינג לא יצרה איתי קשר כל הזמן הזה ופאק... כמה שהלב שלי כואב בגלל זה. לא ידעתי שהלב יכול לכאוב ככה. לעזאזל.
בחרתי להתעסק שוב בקריירה שלי, בשירים שלי, לחזור להופיע, לעשות מה שאני באמת אוהב. לא רציתי לחזור לאחוזה, לא רציתי להיות שם, הבנתי שלמרות הכל זה לא המקום שלי, אולי אמה ואדם בשבילם המשפחה היא הערך העליון אבל בשבילי.. פאק בשבילי ערך עליון הוא להגשים את החלום שלי, לעשות מה שאני אוהב ומה שיש לי פאקינג תשוקה אליו.
ציפיתי לכך ששוב הבלאגנים יתחילו, אבל הפעם לא תכננתי לסגת ולברוח כמו ילד מזדיין, כמו שעשיתי כל הזמן עם אבי... הפעם התכוונתי להתמודד איתם.
אבל... משום מה, אף אחד לא ניסה לעצור אותי. כשהודעתי בארוחת הבוקר המשפחתית לפני שעזבתי על כך שאני מתכנן לעזוב ולהמשיך לעשות ולעסוק במה שאני פאקינג אוהב, אף אחד לא ניסה למנוע זאת ממני.
הדבר שהכי הפתיע אותי היה שסבתי חייכה אלי ואמרה לי 'בהצלחה נכד שלי'. אני נשבע שעוד רגע הלסת שלי הייתה פאקינג בריצפה. אני ציפיתי להתעמת איתה, הכנתי נאום שלם כדי לגרום לה להבין אותי, אבל לא הייתי צריך. היא נתנה לי את ברכתה. לא שאלתי למה, אבל מצאתי את עצמי לפני שעזבתי מחבק את סבתי... משהו שלא עשיתי עשר שנים.
היה לי עוד קשה לסלוח לה, לסלוח לאמה, על כל מה שפאקינג עברתי ... אבל הפסקתי לכעוס. הפסקתי לכעוס כמו חתיכת ילד מזדיין. בחרתי ללחוץ את ידו של אדם כשעזבתי, בחרתי לחבק את אמה, לחבק את סבתי.
הפעם לא עזבתי בכעס, הפעם לא עזבתי עם שנאה, הפעם עזבתי עם הרגשה פאקינג טובה. הרגשה אחרת, הרגשה שלא הרגשתי הרבה זמן, סוג של שמחה מהולה באהבה אליהם? אני פאקינג לא יודע.
אבל זה היה שונה. זה היה אחר. הרגשתי שעם הזמן, אני אוכל לשים את הכל מאחור ולסלוח להם.
לסלוח לאבי.
מידי יום אני חושב על אבי המנוח. מידי יום אני שאלתי את עצמי 'פאק, רק אם לא הייתי נואם את הנאום' אבל הבנתי ש... אלו החיים. הם לא צפויים. הם מלאים בעליות ומורדות, אבל הם מלמדים, הם מחשלים אותנו. זה או לתת לעצמי ליפול למטה לגמרי, או להתחשל מהכל. פאק אני הפסקתי לתת לעצמי ליפול.
אני מתגעגע אליו. אני מצטער על כך שאני לא יכול להגיד לו מה שרציתי להגיד. אני מצטער על כך שאני לא יכול להגיד שאני רוצה.. שאני פאקינג... שאני סולח לו.
אבל למרות הכל, עזבתי את לונדון בהרגשה טובה, חזרתי לאמריקה, התחלתי לעשות סיבובי הופעות קצרים, תוכניות אירוח, שירים חדשים שהוצאתי, היה לי המון השראה, לב שבור מזדיין ללא ספק אחד ההשראות לשירים טובים. את כל הכאב המזדיין שלי הוצאתי על דף ועט, אני מקווה שאולי מריצה.... שמעה את השירים שלי, שהיא מבינה שהם עליה.
במהלך החמישה חודשים האלה חזרתי כמה פעמים ללונדון כשהופעתי בכמה חלקים באירופה ובלונדון ואנגליה עצמה, ביקרתי באחוזה, והפעם לא באתי לאחוזה עם הרגשה מזדיינת אלא עם הרגשה.. שונה, טובה.
ככה מרגישים שהדברים מתחילים להסתדר סוף סוף? פאק זה הזוי, עשר שנים לא הייתי מוכן להיכנס למקום הזה, שנאתי את המקום הזה אבל עכשיו.. פאק אני לא יודע אפילו איך לתאר את זה. זה מוזר לי.
זה מוזר לי שסבתי מקבלת אותי בזרועות פתוחות, זה מוזר לי לספר ולדבר עם אמה כמו אחים שוב. זה מוזר לי שסבתי שואלת אותי על הקריירה שלי, זה פאקינג כל כך מוזר. אני לא יודע מה גרם לה לשנות את הדעה שלה, אבל אני פאקינג לא מתלונן. אני פאקינג לא מתלונן שבנתיים אמה תפסה את מקומו של אבי, אני לא ממש שואל מה קורה ומי מנהל את כל העניינים, אני רק רואה ושומע שאמה מתעסקת בהכל, נראה שהיא דווקא נהנת מזה.
גארט הנהג שלי לוקח מהפאנטהוז שלי בניו יורק אל ביתם של ג'ון ובלייר. אני בדרך למסיבת האירוסין שלהם וכל מה שאני חושב עליו זה שזה אמור להיות פאקינג מסיבת האירוסין שלי ושל מריצה. פאק.
היא תיהיה שם. אני לא יודע איך אני פאקינג אגיב שאראה אותה, אני מקווה לא לפשל.
היא חושבת עלי? היא שואלת עלי כמו שאני שואל את ג'ון וחופר לו כמו חתיכת מזדיין? אכפת לה ממני? היא עדיין פאקינג אוהבת אותי?
פאק כל כך לא רציתי לתת לה ללכת. אבל לא הגיע לה מישהו כמוני, עדיין לא מגיע לה. הייתי אנוכי.
היא צריכה להגשים את עצמה, את החלום שלה, אני עצרתי לה אותו גם כשלא ניסתי, פאק היא עשתה כל כך הרבה בשבילי היא ויתרה על עצמה בשבילי כל כך ואני כמו חתיכת דפוק לא ראיתי את זה, לקחתי את זה כמובן מאליו והיה כבר מאוחר מידי כשהבנתי את זה. לעאזזל.
זאת הפעם הראשונה שאני יוצא לאנשהו מאז כל מה שקרה בלונדון. מאז שהיא עזבה אותי.
אני מודה שהיו פעמים שניסיתי לשכוח אותה בכך שרציתי להיות עם מישהי אחרת, וכמה שרציתי, לא הצלחתי, לא יכולתי לשים את ידי על פאקינג מישהי אחרת. אף אחת לא היא.
אף אחת לא תוכל להיות היא. היא אחת ויחידה. היא מיוחדת. היא כל מה שאי פעם רציתי. אני רק רוצה להסתכל בעיניה שוב. אני רק רוצה לנשק אותה שוב. פאק. אני חייב לרסן את המחשבות האלה. היא בטח המשיכה הלאה, היא לא תרצה אפילו פאקינג לדבר איתי.
פאק אני חתיכת דפוק.
לפחות הצלחתי להחזיר לעצמי חלק מהמוניטין שאיבדתי בחמישה חודשים האלה שרק קרעתי את התחת כמו מזדיין בעבודה, התחלתי לעבוד על המון פרויקטים חדשים. המעריצים שלי לא איכזבו אותי ונשארו נאמנים, כל הופעה שפתחתי הייתה סולד אאוט, כל שיר שהוצאתי בפחות מכמה שעות הגעתי למעל עשר מיליון צפיות ביוטיוב. אני כל יום פאקינג מודה על זה. אני כבר לא לוקח את הדברים האלה כמובן מאליו.
אני רק רוצה שהבחורה שלי תיהיה גאה בי.
אני רוצה שהיא תהייה גאה בי שאני כבר חמישה חודשים לא ברחתי לשתייה, חמישה חודשים לא שתיתי אלכוהול ובטח שלא נגעתי בסמים מזדיינים, אני רוצה שתיהייה גאה בי שאני מגשים את החלומות שלי.
יותר מידי מחשבות מזדיינות מציפות אותי. אני אמור להיות גמור אחרי טיסה ארוכה מלונדון כל הלילה לניו יורק. אבל האדרנלין בדם שלי זורם ומתפרץ רק מהמחשבה שאני עומד לראות את הבחורה שלי.
לא יכולתי לפספס את מסיבת האירוסין של ג'ון, גם ככה הוא כעס עלי והתעצבן עלי כי לא הגעתי להצעת הנישואין שלו לבלייר ולא הגעתי למסיבת יום ההולדת של בלייר. לא יכולתי גם לא להגיע למסיבת האירוסין, בכל זאת, ג'ון חבר שלי כבר מעבר לאמרגן שלי. אני צריך להיות שם בשבילו. אני צריך להתמודד עם הפחד המזדיין הזה.
פאק אני נזכר איך בשנה שעברה ביום ההולדת של בלייר התחלתי עם מריצה במועדון האנג'לס. כמה עברנו מאז לעזאזל, אז הייתי מניאק גס רוח שהתנשא על הבחורה הזו והיא הייתה בחורה תמימה שלא חוותה שום מערכת יחסים בחייה שהגיע עם חלום גדול להצליח בניו יורק.
גארט עוצר את המכונית, אני מהנהן אליו ואומר תודה ויוצא מהמכונית.
אני מסדר את עצמי, הסטייל שלי לא בדיוק השתנה אני לובש שוב גינס שחור צמוד עם קצת שפשופים, חולצה מכופתרת רפויה בצבע לבן עם צורות מעיינים על כל החולצה בצבע שחור, המגפיים החומות שלי.
השיער שלי מסודר פרוע כהרגלי משוך לאחור.
הלב שלי פועם בחוזקה כשאני חושב על כך שאני עומד לראות את הבחורה שלי. פאק. לא חשבתי שככה ארגיש.
אני שוקל להתקשר עכשיו לדר דברון שירגיע אותי לעזאזל.
אני נכנס לכיוון החצר ההמולה באנשים, בר משקאות, קייטרינג מושקע, קינוחי גורמה, וכמובן עוגה בת כמה קומות שניצבים ופרוסים בכל מיני אזורים בחצר הענקית של ג'ון ובלייר.
החצר מעוצבת ומהודרת בשרשראות שושנים לבנים, שולחנות ישיבה עם מפות לבנות וכיסאות לבנות עם קצת נצנוץ של זהב. ג'ון המזדיין הזה השקיע ממש על מסיבת האירוסין הזו.
אני מסתכל מסביבי, אני באמת מנסה בתוך תוכי פאקינג לא לחפש את מריצה בעיניי אבל זה גדול ממני אני מחפש את הבחורה שלי בין כל האנשים. תוך כדי אני אומר לאנשים שלום, מהנהן אליהם, מחייך, זורק 'מה קורה' וחולף על פניהם ממשיך בחיפוש שלי אחר הבחורה שלי.
אני ממשיך להעביר את עיני כשאני רואה את הבופה, שף שמכין סושי במקום באזור אחד, באזור אחר דיגיי, אנשים מתלהכים להם עם כוסות שמפניה, יין או כל אלכוהול אחר. מלצרים עוברים עם מגשי מתאבנים או כוסות שמפניה. בחיי הוא השקיע ממש.
אני ממשיך להסתכל ולא רואה את הבחורה שלי. יכול להיות שהיא לא כאן? יכול להיות שידעה שאני מגיע והיא לא כאן? פאק. היא עד כדי כך שונאת אותי?
אני מזיז את מבטי אל שולחן הקינוחים שוב, ואז נשמתי נעתקת.
פאק. זאת היא. עומדת לה שם, אוכלת לה עוגית שוקולד ציפ כמו תמיד. הלב שלי פועם בקצב מטורף, אני מרגיש את כפות ידיי מיועזות. אני מושך בשערי לאחור שאני ממשיך לבהות בה, אני פאקינג רוצה להזיז את עיני ממנה אבל אני לא מצליח לעזאזל. היא כל כך יפה בשמלה האדומה הזו, שחושפת המון. לעזאזל. היא מושלמת. היא תמיד הייתה מושלמת.
פאק. אני אוהב אותה. אני עדיין אוהב אותה בדיוק כמו שאהבתי אם לרגע חשבתי שהצלחתי לשכוח קמצוץ ממנה. פאק. אני חושב שאני אוהב אותה אפילו יותר עכשיו. פאק אני חושב שאני מתאהב בה מחדש.
פאק. אני אוהב אותה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יוואוו כולי בריגושיםםם. יאללה מריצה, תראי אותו כבררר הוא גמור!!! מאמוש
הגב
דווח
guest
אמאאאאא איזו התרגשות!!!! בבקשה עוד המשכים
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך!!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan