כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 22

פרק 22 - בוקר יום שישי

״אני לא מאמינה שנותנים לנו לעבוד בבית סדר כי איחרנו,״ אמרתי בטון כועס אל הטלפון .
״ועוד ביום שישי!״ קולי הדהד ברחבי הבית .
״בקטנה, אולי תכירי חברים״ קולו של אבא נשמע מהצד השני בטלפון, נימת קולו הייתה נשמעת רגועה .
זה הפתיע אותי מפני שחשבתי שיכעס כאשר יגלה שאני שוב מסתבכת בצרות .
אולי הוא כבר רגיל, נהגתי לעשות שטויות כמעט בכל יום בבית הספר שלי, זאת הסיבה הגדולה לשנאה הגדולה עליי של המורה להסטוריה ביישוב .
״אולי תלמדי לקח דרך זה״ הוסיף .
״ממה ללמוד לקח, מצביעת גדרות מתכת?״
״תלמדי לא לאחר ליבי, זה שאת מרחק הליכה קצר מבית הספר זה לא אומר שאת יכולה לאחר .״
הרגשתי כיאילו מטיפים לי יותר מדי, רק איחרתי ועושים מזה עניין, מעניין מה יקרה כשיגלו שאני נכשלת במבחנים .
״את צריכה להתחיל למצוא חברות,״ אמר ושינה את נושא השיחה ונימת קולו התשנתה שוב לנימת קול רגועה ושלווה .
״אולי מחר תדברי עם הבנות שגם יגיעו?״
״אולי .״
ניתקנו .
היו בי שני צדדים בנושא, הייתי נואשת לחיי חברה ומישהי לצחוק איתה, חברה כזאת שאבלה איתה בהפסקות ובעבודות הכיתה .
אבל לא רציתי להחליף אף אדם בחברים מהיישוב, הרגשתי בגידה בכל פעם שניסיתי להכנס לשיחות של כמה ילדים, שבסופו של דבר - הנסיון לא צלח לי .
ובנוסף כעסתי, למה הם לא מתקשרים ומדברים איתי?
עברו חודשיים מאז שאני כאן וזה מרגיש כמו נצח, מתי עמרי ירים את הטלפון ויחייג את המספר שלי?

בוקר שישי הגיע, ואיתו גם החשק שלי להשאר במיטה הנוחה עוד כמה דקות .
המחשבה שאצטרך לצבוע גדרות ביום קיץ חם התישה אותי, שוב עברה במוחי המחשבה שהמזל הרע שלי שוב פעם הגיע, בדיוק כשאני לא צריכה אותו .
מכיוון שיום שישי הוא יום המסמל חופש, יכולנו להגיע בכל לבוש שנבחר .
ללא סמל בית הספר וללא קוד לבוש שהוכתב מראש .
זינקתי מהמיטה היישר אל הארון, בחרתי במכנסי טייץ שחורים וקצרים, חולצה לבנה רופפת וסנדלי שורש פתוחים .
״מלא בסטייל״ מלמלתי בציניות לאוויר החם בחדר .
״איזה יופי את לבושה״ אבא אמר כשנכנס לחדר השינה שלי, והניח ערימת בגדים מקופלים על השולחן בחדרי .
״תזדרזי, אקפיץ אותך .״
למרות שבית הספר היה רחוק ממני רק בחמש דקות, אבא התעקש להקפיץ אותי לבית הספר כשהיה פנוי .
זה נתן לו להרגיש כאילו הוא עדיין ממלא את תפקידו כהורה, לא הצלחתי להבין את הרגשת הסיפוק של ׳להקפיץ׳ לבית הספר ביום שישי .

המים הקרים שטפו את פניי וריעננו אותי, אהבתי את הרגעים האלה בבוקר . שמש חמה ומים קרירים זה שילוב מצויין, שילוב שגורם לעורי להצטמרר .
הבטתי במראה ולראשונה מזה כמה זמן, הבטתי לעצמי בעיניים . דקות ארוכות של בהייה בעישוני העיניים שלי ובגוון היום מסביביהן .
לפתע הרגשתי הקלה, כמו רוח קרירה ששוטפת את הגוף . ניסיתי לשם שינוי לחשוב באופטימיות, תקופת היישוב מאחורי וכעת אני מוקפת במשפחה שאני אוהבת .
חייכתי בין כל המבטים שהגנבתי למראה, אולי היום הזה יהיה טוב אחרי הכל .

״בוקר טוב לכולם״ אמר רמי ולידו המנהלת, לבושה בטרנינג כחול . היה מוזר לראות אותה בבגדים כאלה, בדרך כלל הייתה מתלבשת בבגדים מחויטים .
״היום נצבע את גדרות בית הספר ונטפח את הגינה,״ אמר והביט ברשימה שבידו .
״אחלק אתכם עכשיו לקבוצות .״ אמר והחל להקריא שמות, ולאט לאט התלמידים התקבצו לשתי קבוצות .
״ליבי, את לקבוצה הזאת .״ אמר והצביע על הקבוצה שמימינו, זיהיתי בין כל התלמידים הבודדים את אותה בלונדה שמיכאל הציג בפניי ביום הראשון .
היא החזירה לי מבט וחיוך עלה על שפתיה, התמלאתי תחושת הקלה כשזיהתה אותי מרחוק .
״ליבי! איזה כיף שאת פה״ אמרה וחיבקה אותי ״כבר חשבתי שאני צריכה לסבול לבד את המטלות של המכשפה הזאת .״
אמרה והטתה את ראשה לכיוון המנהלת, שבדקה על פי הרשימה שכולם אכן נמצאים .
״לגמרי, עדיף לסבול ביחד .״ אמרתי וצחקוק קל עבר בין שתינו, ״איך את מסתדרת בבית ספר?״ אמרה בעודנו עוקבות אחריי רמי והמנהלת, יחד עם הקבוצה השנייה .
״אחלה, אני מנסה להדביק את הקצב הלימודי שלכם, הבית ספר הקודם שלי מפגר אחריכם בכמה נושאים . המורים פה די נוקשים אבל כל עוד אף אחד לא צועק עליי אז הכל מעולה .
וחברים ...״ אמרתי ועצרתי .
סופי עיקמה פרצוף, ״חברים .. ?״ אמרה בטון מסוקרן .
״טוב, אין כל כך . אני מכירה רק את מיכאל וכמה מהבנות שאיתי בכיתה, אבל החיבור בנינו לא עובד כל כך .״
בשלב הזה כל הקבוצות כבר היו בחוץ וחיכו להוראות .
״ניסיתי לדבר איתם ולהתחבר לנושאי השיחה שלהם אבל משום מה הם מתנהגים כיאילו נפלתי מהירח .״
״אני מכירה את זה,״ סופי אמרה והעבירה אצבעותיה בשיער הבהיר והחלק שלה . ״כשאני הגעתי לכאן לא הכרתי אף אחד, זה לוקח זמן להכנס למעגל החברתי פה . אבל אני מאמינה שתוך שבוע הכל יסתדר . את רק צריכה להראות את עצמך .״
מילותיה של סופי נתנו לי תקווה שאולי אצליח להשיג כמה חברים כאן ולעבור את השנתיים האלה בטוב .
למרות שהיו כמה פעמים שכמעט וויתרתי, ובלהט הרגע אפילו אמרתי לעצמי ש׳עדיף שאסיים את הלימודים מאשר שאתרכז בלמצוא מי שיבלה איתי׳ .
״את צודקת ... אולי באמת כדאי שאתחיל להראות את עצמי״
רמי קטע אותנו וקולו השתיק את שאר הפטפוטים בין כל התלמידים שסביבנו .
״קדימה לעבודה!״

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan