כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 21

פרק 21 - מזל רע

״לא בדיוק הבנתי״ אמרתי והבטתי אל דניאל שישבה משמאלי, בין לעיסה ללעיסה, מנסה להשמע ברורה ומנומסת .
״את אומרת שגילו לו גרורות חדשות?״ שאלתי בתהייה, דניאל הביטה בי ארוכות כיאילו חושבת על תשובתה . האם תספר אמת או שקר, למרות שזמנה היה מאוחר .
כי לפני כמה רגעים ישבה וסיפרה לי על המאורע .
״כן, לצערי גילו לו גרורות חדשות בריאוֹת״ נימת קולה הייתה שלווה יחסית לאדם שמספר הרגע על התגלות חדשה של סרטן .
שנאתי את נימת הקול הזאת, אומנם הייתה רגועה אבל שידרה מתח ואפלה ודרשה ניתוח עמוק, לפרטי פרטים - למה האדם באמת מתכוון?
שנאתי עוד יותר את העובדה שגילו לסבא עוד גרורות מטומטמות, ששוב יצטרך לעבור בין מיטות בבתי החולים וככל הנראה לא אראה אותו תקופה, בדיוק כמו לפני חמש שנים .
״אבל אל תדאגי,״ המשיכה דניאל וניסתה להרגיע את הרוחות, ולפתע אל לירן שישב מימיני, ״הכל יהיה בסדר, נכון?״ הוא חייך והסכים, היה ניתן לשמוע בקולו תמימות של ילד, זה הקסים אותי משום מה .

״את באמת חושבת שהכל יהיה בסדר?״ שברתי את השקט ששרר בין שתינו כאשר התיישבנו בחצר, נהנות מהקור של הערב .
״זאת כבר הפעם השלישית בערך שזה חוזר לו, הוא לא מפסיק לעשן ולהרוס עוד חלק טוב בריאוֹת שלו, איך את יכולה להיות כל כך אופטימית?״ שאלתי, לא הפסקתי לרגע לדבר, לשנייה הרגשתי שהאוויר בריאות מצטמצם מכל השאלות .
״כי אני אופטימית ליבי,״ אמרה דניאל ושלפה סיגריה ארוכה מהכיס, הדליקה אותה ושאפה לאט את החומר אל גופה .
״אני מנסה לחשוב שיהיה טוב, את יודעת - מחשבה יוצרת מציאות . אני חושבת ..״ עצרה כדי לנשוף את העשן .
״אני חושבת שאם נשב ונבכה על מה שקורה לנו כל הזמן, בסוף יקרה הגרוע מכל .״
דניאל צדקה, דבריה היו נשמעים לי נכונים למרות שבאותו הזמן הפסימיות שלטה במשחק שלי .
היא הרימה אצבע מורה . ״אנחנו צריכים להתפלל .״
היא שאפה עוד הפעם, שאפה ארוכות ועצמה את עינייה, כיאילו הדבר הזה, שלא אהבתי בכלל - מרגיע אותה .
״להתפלל למי?״ שאלתי בתמימות ומתחתי את רגליי .
״לאלוהים כמובן .״
השקט נעשה יותר מחריש מרגע לרגע, איך תפילות לאלוהים יעזרו?
הרי בכל שלב בחיים שלי אף אחד לא עזר לי, גם לא הוא, אז למה שאשב ואתפלל לדבר שכלל לא יעבוד?
המחשבות הטרידו אותי .

קרני אור חזקים חדרו לעיניי והעירו אותי משינתי, קול אנחה נשמע מפה כאשר מתחתי את ידיי לצדדים .
״בוקר אור!״ קראתי לעבר החלל הריק, ״מי היה מאמין שכבר יום חמישי?״
החלטתי להרים את הטלפון ולבדוק לשיחה מאבא, אבל משהו אחר הסב את תשומת ליבי .
״כבר 8 וחצי?! אני מאחרת!״ צעקתי בקולי קולות, כיאילו ישנו מישהו שמאזין למתרחש אצלי, כן בטח .
מיד זינקתי אל הארון, אצבעותיי ריחפו מעל החולצה השחורה שתמיד אהבתי לשים בקיץ, ולבסוף בחרתי ללבוש אותה, וג׳ינס קצר .
שטפתי פנים בזריזות, ונעלתי נעלי סניקרס בלויות . ״אני חייבת לקנות חדשות״ אמרתי בעודי מביטה בהן ובשפשופים שקיבלו ממסעותיי ברחבי המדינה, לכל מקום לקחתי אותן .
מיהרתי לשטוף את פניי ולהבריש את שיערי הכהה, ובזריזות סגרתי את דלת הבית אחריי .
״מהר מהר,״ לחשתי לעצמי כשניסיתי לפתוח את דלת הכניסה העקשנית שבבניין, ״נו תפתחי!״ אמרתי וכמעט שצעקתי .
יצאתי ועברתי את הבניינים האחרים הממשיכים את איזור המגורים שבשכונה, עצרתי בספסל שהיה באיזור, והרמתי את רגלי הימנית על הספסל ״גם לקשור שרוכים את שוכחת .״ לחשתי לעצמי והחלפתי את הרגלים, עכשיו הרגל השמאלית על הספסל .
״צריכה עזרה?״ קול מוכר נשמע מאחוריי
עצרתי את נשמתי לרגע והסתובבתי, ״מה אתה עושה פה?״ איתי עמד מאחורי, נראה רגוע ושליו כיאילו היה שם כל הזמן הזה .
״מטייל קצת, מכיר את האיזור .״ ילד מעצבן .
״אתה לא לומד או משהו?״
״לא, המורה חולה והכלב אכל לי את המחברת .״
חיוך עלה על שפתיו, הכרחתי את עצמי שלא לחייך גם .
״טוב, אני ממהרת .״ אמרתי ופניתי לכיוון מעבר חצייה,
״מה, לא תסבירי לי על השכונה? גם ככה אני מגיע לכאן פעם בשבועיים .״ אמר ושילב ידיים, מבטו שידר ערמומיות .
״אני רואה שאני מסתדר נהדר, ואני,״ הצבעתי לכיוון הצפוני שלי עם האגודל . ״אני מאחרת כבר בשעה .״
״טוב לכי,״ הוא אמר ופניתי לכיוון שהצבעתי עליו מקודם . ״אה ... בילבי״ אמר ושוב הסתובבתי אליו באנחה, ״אל תשכחי לקשור שרוכים .״
הבטתי למטה, שוב שחכתי לקשור .

בצעדים שקטים פסעתי לכיוון הכיתה, עצרתי את נשימותיי כששמעתי את קולה של גברת ליבוביץ׳ בכיתה .
קולות רבים של תלמידים נשמעו בעקבותיה, קוראים תשובות ומקיאים חומר מהמחברות .
עמדתי ממש בכניסת הכיתה, מקווה להכנס מבלי שישימו לב, אני ממש לא צריכה בעיות כתלמידה חדשה בבית הספר .
״ליבי,״ ליבוביץ׳ הביטה בי וקולות התלמידים נעצרו, ״את מאחרת .״
ספרי לי משהו שאני לא יודעת .
״אני מתנצלת, קמתי מאוחר ..״ מיד זירזה לקטוע אותי
״איחורים לא באים בחשבון השיעור שלי, גשי אליי אחרי השיעור .״ אמרה ולחשושי תלמידים נשמעו ברקע
״מסכנה ... היא הולכת לחטוף על זה״
״היא נמצאת רק כבר שבועות וכבר מאחרת?״
״ראיתם את המבט של המנהלת?״
ישבתי בכיסא והרגשתי איך לחיי מסמיקות מרוב כעס, הרי אני כאן רק כמה שבועות וזה האיחור הראשון שלי . למה שיגיבו ככה? ומה היא תאמר לי אחרי השיעור?
״היום נדבר על שורשים ובניינים,״ אמרה המנהלת והניחה את משקפיה על שולחן המורה בכיתה .
״מישהו יכול לומר לי מה השורש של ׳יושבים׳?״

אחרון הילדים יצא מהכיתה, מיכאל הגיע באמצע השיעור, לכן גם הוא התבקש להגיע בסוף השיעור אל חדר המנהלת .
״אני לא מאמין,״ אמר כשפילסנו את דרכינו בין כל התלמידים במסדרון, ״זה האיחור השביעי שלי מתחילת השנה, ההורים שלי יהרגו אותי״ .
״אל תדאג, אני לא חושבת שנותנים כאן עונשים כל כך כבדים .״ מיכאל צחק .
״את לא מבינה כלום הא?״ אמר בנימה מתלוצצת שגרמה לי לתהות למה בדיוק התכוון, התהייה הזו ליוותה אותי עד לחדר המנהלת .
״אתם גם מהמאחרים?״ פנתה אלינו נערה ג׳ינג׳ית, שיערה היה בוהק וארוך .
היא ענדה עגילי זהב נוצצים ועיניה כחולות ויפות, לרגע חשתי מוזנחת כשהבטתי בה, כיאילו אני לובשת שקיות פח אשפה בניגוד ללבוש ולטיפוח שלה .
״כן, שנינו״ אמרתי והתקדמתי בצעדים בודדים לכיוון דלפק המזכירה .
״מה שלומך?״ פניתי אל עבר המזכירה, ״מה נשמע? מה את עושה פה באמצע היום?״ שאלה והניחה את ספל הקפה הגדול שלה על השולחן ״את צריכה משהו?״ הוסיפה עוד שאלה .
״לא, איחרתי אז שלחו אותי לכאן .״ אמרתי והיא הנהנה מהבנה . ״בהצלחה יקירתי, תתפללי שרמי ביום טוב היום .״
רמי?
״בוקר טוב תלמידים,״ לפתע קול גברי מבוגר הסב את תשומת ליבי, גבר גדול ורחב עמד מולי ומול שאר הילדים שהתקבצו בחדר הקטן .
״אני רמי, אב הבית של בית הספר .״ הסתובבתי אל המזכירה ועינינו נפגשו . החזרתי מבטי אל אותו הגבר .
״מכיוון שאיחרתם, אתם צריכים להשלים את השעות שפספסתם במהלך איחורכם .״
כמה תלמידים התלחששו וניסו לפענח מה המטלה שיצטרכו לבצע הפעם, וכמה תלמידים נוספים צעקו לעברו שחוקי בית הספר לא פיירים .
״גדרות בית הספר בלויים וישנים ולכן, אתם תצבעו את הגדרות של כל בית הספר .״ הוסיף והרגיע את הלחש שהגביר את הקושי לשמוע את דבריו .
״נתראה מחר בבוקר .״ אמר ועזב את המקום, כיאילו השליך פצצה וברח .
מה מחר בבוקר, מחר יום שישי!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הכל מתגמד ברגע אחד
הכל מתגמד ברגע אחד
מאת: Gal Ben Shoshan
לעשן את עצמך לדעת
לעשן את עצמך לדעת
מאת: מישהי .
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מאת: Sunrise S
כמה צודקת ככה יפה.
כמה צודקת ככה יפה.
מאת: לא זמינה.. ..
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה