כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 20

פרק 20 - השקט שלפני הסערה

״תתנהגי יפה בילבי, אני מאמין שאני אהיה פה לתקופה .״
בילבי ... עד היום אני שונאת את השם שהוא בחר להביא לי, מכל בכינויים בעולם דווקא ׳בילבי׳ זה מה שבחר?
תפסתי את ידו שתפסה בזרועי, והפרדתי בנינו את המגע שלרגע אפילו הכאיב לי . ״עוד פעם אחת תקרא לי ככה
ואתה ת-״ קטעו אותי, שוב מתי שניסיתי להיות אמיצה ולהגן על עצמי מעוד פגע . כי בעיניי היה נחשב פגע, אני נוטה להתאהב מהר, לא לשפוט ולתת ללב שלי לעשות את שלו . ואחרי כל פעם אני מצליחה ליפול בפח, עשרות נערים ששבו את ליבי יכולים להעיד על כמה מהר אני מפתחת רגשות אהבה וכמה מהר אני מבינה שכל זה - פשוט מזוייף .
״ליבי! בואי!״ אבא צעק לי מהקצה השני של הבית, מסתבר שכבר כמה דקות הוא ושי חיכו לי בדלת, פרינסס את באה?
״אני מה?״ שאל ונימת התגרות יצאה מפיו, כיאילו בכוונה מנסה להוציא אותי חסרת הרגישות בסיפור .
הרי הבחור מנסה להיות נחמד, לא יותר, אז למה שאתנהג אליו ככה?
כי בתוך תוכי ידעתי שהוא עומד להיות חלק חשוב בחיי, גם ללא רצוני .

השבוע התשיעי בבית הספר הגיע, ספרתי כל שבוע בתקווה שיהיה טוב כמו האחרים .
המורים אהבו אותי, משהו שהיה בעיניי חדש ומרגש . מורים לא נהגו להראות חיבה לילדות כמוני, כאלה שמציירות על המחברת בשיעור במקום להקשיב, כאלה שתולשות דפים בכל פעם שאות אחת יוצאת לא מדוייקת .
אבל כאן, בבית הספר הזה, הייתה אווירה מוזרה למדי, כיאילו כולם יודעים משהו שאני לא ומשחקים משחק כזה שמתעתע לי את המחשבות .
ואולי המורים אהבו אותי בגלל הציונים שלי? הרי הציונים שלי לא בשמיים, אז איך יאהבו תלמידה שלא באמת מצטיינת?
אולי אהבו אותי בגלל הדרך בה התבטאתי? המורה לספרות אהבה את הכתיבה שלי, היא טענה שיש לי עתיד רחוק, הכתיבה שלי באמת הייתה טובה . ידעתי להביע את דעתי באופן חד וחלק, בלי לעקוף מסביב ובלי ללכת סחור סחור .

לעומת המורים שכן יכלו לסבול אותי באיזשהו אופן, התלמידים דווקא פחות הראו חיבה או התייחסות אליי .
היו מקרים שאפילו ה׳בוקר טוב׳ שלהם היה יותר מדי התאמצות בשבילם, אף אחד לא היה מסביר פנים .

״היום נלמד סיפור מעניין ...״ אמרה סופי, המורה ללשון וספרות, ופתחה ספר עבה ׳סיפורים ושירים לבגרות בספרות׳, קראה ורפרפה בעמוד הראשון ומיד עברה לעמוד רחוק יותר, ״רומיאו ויוליה״ קראה והרימה את מבטה מהספר אל התלמידים .
״מישהו מכיר?״ שאלה וטיילה בכיתה, עוברת לאט לאט בין שולחנות התלמידים, בתקווה שיבוא הצדיק מסדום וירים ידו .
״אני״ בחור רזה, בעל זיפים שחורים, היה נראה גדול ממני בכמה שנים .
הבחור הרים את ידו ״אני מכיר .״ אמר
״נפלא, תרצה לספר בקצרה על הסיפור?״ שאלה המורה, והגיעה אל שולחנו של אותו התלמיד, שישב בקצה הכיתה לבדו .
״בחור ובחורה שמתאהבים, והמשפחות שלהם לא אוהבת את הקשר בניהם אבל למרות זאת הם מחליטים לאהוב למרות הדעות של המשפחה בנושא, ולבסוף הם מתא-״
קטעה אותו המורה ״זה מספיק, אנחנו לא רוצים להרוס את הסוף .״ הוסיפ נימת ציניות ואפילו פלטה צחוק קטן במטרה שאף אחד לא ישמע, אבל כולם שמעו .
״ליבי,״ כעת פנתה אליי, ״את מאמינה באהבה?״
איזו מין שאלה, ברור שאני מאמינה באהבה, זה הכוח שמניע את בני האדם . חוץ מאוכל ומים .
״אני חושבת שכן,״ עניתי, ובזמן תהיתי על מה אענה לה, כבר הספיקה להיות מולי ולהביט בי, השקט בכיתה הלחיץ אותי, כיאילו כולם פתאום מתעניינים בתשובה שלי .
״אהבה זה מה שמניע אותנו .״ הוספתי והיא הנהנה בהסכמה .
״בהחלט, אהבה זה מה שמניע אותנו,״ אמרה והסתובבה אל כיוון הלוח .
״אהבה זה מה שמחזיק אנשים ומשאיר אותם שפויים, ללא אהבה, לא היינו מסוגלים לשרוד בעולם .״ היא כתבה את שם הסיפור על הלוח בכתב לא ברור, כזה שצריך כמה דקות טובות כדי לפענח .
״ואם אני כבר כמה שנים טובות בלי אהבה ועדיין חי?״ אמר הילד המופרע של הכיתה, זה שאיחר ביום הראשון .
״אתה ממש נס רפואי .״ היא אמרה וצחקתי, יחד עם שאר הכיתה .

״את באמת חושבת ככה?״ מיכאל פסע איתי לעבר רחבה גדולה, שטופת שמש ומזמינה לשבת עליה .
״על מה אתה מדבר?״ אמרתי לו וצעדנו נשמעו בחוזקה הודות לשביל העפר שהוביל אל אותה הרחבה .
״על מה שאמרת בשיעור, שאהבה מניעה אותנו .״ אמר והוציא מתיק הגב השחור שעל גבו את אותו הבקבוק ששתה ממנו ביום הראשון שראינו אחד את השנייה מזה זמן מה .
״לא יודעת,״ אמרתי ונאנחתי כשהתיישבנו במקום מוצל יחסית אבל עדיין חם בזכות קרני השמש הטובות של חודש ספטמבר .
״אני חושבת שאהבה זה מה שגורם לנו לקום בכל פעם מחדש מהבורות שחפרנו לעצמנו .״ מיכאל הקשיב לי, פניו הראי סקרנות כיאילו באמת התעניין בדבריי .
״ואני לא מדברת רק על אהבה רומנטית, אלא גם על אהבה אפלטונית ומשפחתית .״ הוספתי . מיכאל הנהן בהסכמה .
״את צודקת לגמרי, אם לא הייתי מוקף באנשים שאני אוהב כנראה שלא הייתי בשפיותי היום .״ פתאום מיכאל הראה צד חכם, פילוסופי, שלא ראיתי קודם .
״אהבה זה ...״ אמר ״זה קשה .״ הוסיף ושתק .
העברנו נושא מהר מאוד, הרגשתי ש׳אהבה׳ זה משהו מאוד רגיש אצלו, לכן מתקשה לדבר עליו או לספר מה עומד מאחוריי הקושי, וגם לא ניסיתי לדעת מה הסיבה לכך שהמילים לא הצליחו לצאת כמו שצריך מפיו .
״בית הספר הזה אוהב לתת עבודות בית״ אמרתי
מיכאל צחק ״את צודקת, בעיקר בתחילת השנה, כך שנספיק כמה שיותר חומר ונצליח לעבור עליו שוב עד מבחן הבגרות .״
עיקמתי פרצוף, ״לפעמים אני לא מבינה למה עושים את זה״ טענתי ושלפתי את הנייד מהכיס האחורי של המכנס הקצר שלי .
״למה שנטחן חומר בראש שוב ושוב, לפעמים כל שיטת החינוך הזאת נשמעת לי כמו בדיחה אחת גדולה .״ הוספתי והורדתי ראשי למסך, הודעה אחת הוצגה על הצג .
אבא - ׳תתקשרי אליי כשתוכלי, זה דחוף׳
״אני חייבת לזוז,״ אמרתי וקטעתי את מיכאל מדיבורים על הסרט החדש שראה בשבת . ״נפגש מחר?״ אמרתי וכבר הייתי על הרגליים, מוכנה לחזור הביתה ולברר מה כל כך דחוף .
״בוודאי, נתראה״ את ההבהרה האחרונה של ׳נתראה׳ כבר שמעתי הרחק ממני, מיהרתי ככל האפשר .
במחשבה לאחור אני לא יודעת למה נלחצתי כל כך, אולי מכיוון שלעולם אבא לא מסמס לי כאלה דברים, אלא אם כן המצב חמור . כיאילו קרה משהו שישנה את פני השטח .

״מה קרה?״ שאלתי ברגע ששמעתי את קולו של אבא מהצד השני של הקו .
״סבא הובהל לבית חולים, לירן ודניאל יגיעו אלייך עוד מעט, כנראה שלא אשן הלילה בבית .״
שתקתי, נבהלתי נורא, סבא הובהל לבית החולים? הרי הוא היה בריא במשך המון זמן .
בפעם האחרונה שהובהל לבית החולים היה כשגילו אצלו את הסרטן, המחלה ה ... מוזרה הזאת .
לרגע חשבתי לעצמי האם זאת הסיבה שהובהל שוב, הבטן שלי סימנה לי שהמחשבה שלי נכונה .
ניתקתי את השיחה עם אבא, היו עוד כמה דיבורים על כך שאכין ארוחת צהריים לשלושתינו, ושלא אחכה לראותו בערב, שאלך לישון .
המחשבות הציפו אותי, לא מספיק בשביל שאשב ואבהה על פריט מסויים, כמו שאני נוהגת לעשות תמיד כשראשי מוצף
מחשבות .
קמתי לעבוד ולעמול בכל הקשור לבית, ראשית סידרתי את המיטה של אבא . פרסתי את השמיכה הגדולה בכל שטח המיטה, וסידרתי את הכריות ואת מכנסי הפיגמה שהיו זרוקות על הרצפה .
עברתי לחדרי וסרקתי את השטח ״הכל מסודר .״ אמרתי לעצמי, הייתי גאה בשימור הסדר בחדרי - לא אופייני לי במיוחד .
פסעתי לסלון, יישרתי את הכריות האפורות שעל הספה ופתחתי את החלום הגדול שהוביל לחצר הקטנה שלנו ״קצת אוויר, והכל בסדר״ .
נשמתי את האוויר הצונן של שעות אחר הצהריים, ברקע נשמע המואזין הרחוק ממני בכמה קילומטרים, נימצא בשכונה הקרובה אלינו, אך עדיין למרות המרחק - הדהד באזניי .
עברתי למטבח, הרמתי סיר מתכת כבד על הגז והדלקתי את האש בבת אחת . לארוחת הצהריים בחרתי להכין אורז לבן וחזה עוף על מחבת גריל .
״קדימה!״ אמרתי וניסיתי לערפל את התחושה המתוחה באוויר, כרגע כלום לא הפחיד אותי חוץ מהעובדה שחלילה - המחלה תחזור .
תוך חצי שעה כל האוכל כבר היה מוכן, מונח עדיין בכליו .
לפתע דפיקה חרישית הושמעה, ובצעדים קטנים הלכתי אל דלת הכניסה .
דניאל ולירן עמדו מולי, מבטם שמח ועצוב בו זמנית, מבטה של דניאל נפגש בשלי .
תחושת הבטן שלי סימנה שעומד לקרות פה משהו .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה