כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות הסופית חלק 24

תחזרי אני עדיין צריך אותך

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

הירו
אני יוצא ממשרדו של אבי, הקול של אבי לא מפסיק להתהדהד במוחי. פאק. אמא שלי? בגדה? באבי? בנו?
איך זה שאני לא יודע מכל זה? לעזאזל! איך זה שאני זה שתמיד עיוור לכל השקרים והצביעות של המשפחה המזדיינת הזו! פאק!
אמא שלי? אמא שלי אמורה להיות הבן אדם הכי טוב שהכרתי, היא תמיד תמכה בי, אהבה אותי ללא תנאים. ככה האמנתי. אבל היא... פאק היא הפכה את אבא שלי למה שהוא. היא בגדה בו. אבא שלי ניהיה חתיכת מזדיין בגללה, לא בגלל שהיא מתה, בגלל שהיא הפנתה לו עורף, היא בגדה בו.
לעזאזל.
ואם אבי משקר? הוא מסוגל להכל. אני פאקינג כבר לא יודע מה לחשוב.
אני חולף על יד אמה וסבתי, אני מתעלם מהן, אני יודע שסבתי בטח רוצה לצעוק עלי ולשנוא אותי, אבל זה פאקינג לא מעניין אותי כלום ושום דבר לא מעניין אותי עכשיו.
אני לא מצליח לעכל את כל הזין הזה. אני לא מצליח ... הכל היה יותר קל כשחשבתי שאבא שלי הוא הרע בסיפור, הכל היה יותר פשוט, אבל ראיתי את הכאב בעיניו של אבי כשהוא סיפר על הבגידה של אמא שלי. עדיין כואב לו, אני חושב. אני לא יודע מה היה קורה לי אם מריצה הייתה בוגדת בי. אני הייתי מתחרפן, אני הייתי פאקינג מת.
לעזאזל עם זה שאמא שלי מתה ואני לא יכול לדבר איתה! פאק! אני רק רוצה לדעת את האמת המזדיינת.

אני פותח את הדלת אל החדר שלי אני רואה את מריצה לבושה בגינס וגופיה, היא כבר הורידה את שמלת הנשף שלה, ועדיין היא נראת כל כך טוב, לא משנה מה היא תלבש. פאק אני כל כך אוהב את הבחורה הזו שלפני רגע רצתה לעזוב אותי.
"היי." היא מחייכת אלי, אני מנסה לחייך אליה, חירבתי לה את כל היום הולדת שלה, היום הולדת הראשונה שאנחנו אמורים פאקינג לחגוג ביחד, אבל הכל כל כך דפוק לעזאזל.
"אתה בסדר?" היא שואלת כשהיא מתקרבת אלי. "שיחה קשה הייתה לך?" היא שואלת, היא כורכת את זרעותיה סביבי, אני לא אומר דבר, אני לא יודע מה להגיד לה. פאק.
אני מניח את ידיי במורד גבה, מצמיד אותה אלי ומחבק אותה חזק. היא מחבקת אותי ואני רוצה להישאר תקוע ברגע הזה, בין זרעותיה, בלי משפחה מזדיינת, בלי סיבוכים, בלי כלום, רק אני והיא נגד העולם.
"הירו..." היא אומרת בנימה מודאגת.
"אני פאקינג כל כך מצטער." אני אומר לה.
"על מה אתה מצטער?" היא מטה את ראשה אחורנית להסתכל עלי.
"הרסתי את היום שלך, זה אמור להיות היום שעסוק בך, ובמקום זה אנחנו מתעסקים במשפחה המזדיינת שלי." אני אומר מביט בתוך עיניה שבחדר הדי חשוך נראות חומות כדבש וגוון הירוק שלהן נעלם.
"היי היי, אני לרגע אחד לא מצטערת על היום הזה." היא אומרת כשהיא מחזיקה בפניי, מביטה עמוק לתוך עיני.
"זה לא היום האידאלי, אבל קיבלתי את המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש, קיבלתי אותך הירו. אני אוהבת אותך." היא אומרת ואני שוב שומע את מילותיו של אבי מספרות על כך שאמא שלי בגדה בו.
אני מניח את מצחי על שלה ונאנח.
"מה קרה בשיחה עם אביך?" היא שאלה כשהיא מסרבלת את אצבעותיה בשערי.
"יותר הולם אותך פרוע." היא מחייכת אלי, גורמת לי לגחך ולחייך בחזרה.
"את לא תבגדי בי לעולם נכון?" אני שואל אותה.
היא מביטה בי בחוסר הבנה. "מובן שלא, למה שתחשוב את זה?"
אני רק נאנח, מצמיד את שפתיי למצחה. פאק אני רק יכול לקוות לזה, אם אמא שלי הבן אדם שחשבתי שהוא הכי טהור עלי אדמות בגד באבי, איך אוכל לסמוך על כך שמריצה לא תבגוד בי? היא תמימה, אבל החיים האלה כל כך דפוקים לעזאזל. אני צריך ויסקי, אני צריך להשתכר ולשכוח מהכל, אני צריך את השרפה הזו בגרון שתשרוף את כל הצרות שלי איתה.

אני ומריצה יושבים במקום הסודי שלי על הגג. אני מביט בשמיים מסתכל על הכוכבים, אני מרגיש כמו בסצינה קיטשית באחד הסרטים הרומנטים של מריצה. אבל פאק החיים שלי נהפכו לסרט גרוע, גרוע מאוד.
"אני לא יודעת מה להגיד.." מריצה אומרת אחרי שסיפרתי לה את השיחה המזדיינת עם אבי, על אמא שלי, פאק. אמא שלי.
"לעזאזל אני לא מצפה שיהיה לך מה להגיד. אני פאקינג מותש, מותש מהכל." אני מסתכל על מריצה ואני רואה את המבט הזה, המבט המרחם הזה. אני פאקינג שונא את המבט הזה, אני שונא שמרחמים עלי אני שונא שמסתכלים עלי ככה.
"אני צריך לשתות משהו." אני אומר ובא לקום.
"היי רגע." מריצה אומרת ותופסת בידי, לא נותנת לי לעמוד על רגליי.
"אני יודעת שזה לא קל לעכל את זה, אבל אנחנו מעבר לזה, אתה זוכר איך זה עובד? אנחנו צריכים לדבר, אם אתה רוצה תפרוק לי אהובי, אל תפרוק את זה לבקבוק הויסקי, בבקשה. אני כאן בשבילך." היא מביטה בעיניי אבל אני עדיין רואה את המבט המרחם הזה. פאק הצביטה הזו בלב שהיא קוראת לי אהובי.
"את מבקשת ממני לפרוק לך, אבל עד לפני כמה שעות את פאקינג תכננת לעזוב אותי." אני כועס, הכל מתחיל להתערבב לי אני כבר לא יודע על מי לכעוס, על אבא שלי שהרס לי את החיים שלי? על אמא שלי שהייתה שקר בשבילי? על אחותי? על סבתא שלי? על מה אני פאקינג אמור לכעוס?! את מי אני אמור להאשים?! פאק! זין על הכל!
מריצה משפילה את מבטה.
"אני יודעת." היא אומרת ומרימה את מבטה אלי חזרה, מבט עצוב.
"ואני מצטערת כל כך, צדקת הייתי אמורה לסמוך עליך, הקטע הוא הירו ש... לפעמים קשה לי לסמוך אתה מבין? לפעמים לא משנה כמה תגיד לי שאתה אוהב אותי, יהיו לי רגעים שאני אחשוב שזה חד צדדי, שזה לא הדדי. אני... אני יודעת שאני מתוסבכת, אני יודעת שאני לא קלה, אני יודעת שיש הרבה להכיל ממני ובנוסף לכל מה שקורה לך אני לא הכי קלה, אבל הקטע הוא ש... הייתי כל כך רגילה במשך כל כך הרבה זמן להיות זאת שאוהבת, להיות זאת שרודפת, להיות זאת שרוצה אהבה כל כך, אבל לא החזירו לה אהבה. לא נתנו לה אהבה בחזרה, היו רגעים שהפסקתי להאמין באהבה, שהפסקתי להאחז בפנטזיות שלי, שאיבדתי את האמון בחלום שלי. וכשאתה הגעת, הכל חזר לי, התחלתי להאמין באהבה שוב, התחלתי לפנטז, לחלום שוב. גרמת לי להתאהב כמו שאף אחד מעולם לא הצליח לעשות לפני, ואני רק פחדתי... פחדתי שזה לא הדדי, פחדתי מכך שהלב שלי ישבר שוב, פחדתי מהכל. לא חשבתי, הייתי אימפולסיבית, שכחתי לרגע את הבן אדם המדהים שנמצא לצידי, שאני אוהבת אותו כל כך ואני לא מתכוונת לוותר עליו, שאנחנו נלחמים זה על זה ביחד זוכר?" היא מלטפת את הלחי שלי, אני רואה את הדמעות שבעיניה, ואני שונא לבכות אבל פאק אני מרגיש את עיני גם מתמלאות בדמעות מזדיינות.
"אני מצטערת כל כך, תסלח לי בבקשה." היא אומרת, היא מצמידה את שפתיה לשלי, אני נהנה מהמגע הרך של שפתיה בשלי, מנשק את מריצה, את הבחורה שלי כשאני מוציא את כל התסכול שלי. אני מושך אותה אלי וגורם לה לשבת עלי בפישוק רגליים. מריצה מניחה את איבר מינה בדיוק על הזין שלי, היא מסרבלת את אצבעותיה בשערי ומושכת אותו, גורמת לי לפלוט אנחה לתוך שפתיה כשהיא מחככת את עצמה בזין שלי.
הדם שלי זורם ישירות לזין שלי ואני מניח ידי על מורד גבה, שומר על היציבות שלה.
"פאק אני אוהב אותך כל כך. אל תעזבי אותי בבקשה." אני מתחנן אליה.
"לעולם לא. אני אוהבת אותך." היא אומרת לתוך שפתיי. היא מטריפה אותי, אני לא יכול לחשוב על רגע אחד בלעדיה פאק.
מריצה מצמידה עוד נשיקה לשפתיי. "בבקשה תספר לי מה עובר עליך, תפרוק הכל לי, לא לבקבוק הויסקי, אני אעזור לך להרגיש טוב יותר." היא אומרת ומביטה בי כשהיא מלטפת את שערי.
"אני כבר מרגיש טוב יותר ככה." אני מחייך חיוך שובבי כשאני מעביר את אצבעותיי על פיטמותיה דרך הגופיה שלבשה, היא בלי חזיה כי אפשר לראות איך פיטמותיה מזדקרות. פאק אני מת.
היא נושכת את שפתיה. הזין שלי עומד ישר.
"אני רצינית הירו, תדבר איתי בבקשה." היא אומרת, ושולחת אותי בחזרה למחשבות שנעלמו לי בדיוק לכמה שניות. אבל היא צודקת, בכל הזמן המזדיין הזה אני והיא התעסקנו בלהסיח את הדעה שלנו במקום לדבר על הדברים, וכמעט איבדתי אותה בגלל זה, היא כמעט עזבה אותי.
אני נאנח, אני משעין את ידי אחורנית על ריצפת הגג.
"לעזאזל מה אני כבר יכול להגיד מריצה?" אני אומר.
"כל מה שיושב לך על הלב. כל מה שאתה רק רוצה, תקלל תצעק, מה שאתה רק רוצה, אבל תדבר איתי." היא מבקשת ומלטפת את פניי.
כבר צעקתי כבר קיללתי, כבר עשיתי הכל, כמעט בכיתי גם כמו חתיכת מזדיין. אבל כל זה עשיתי בתוך הראש שלי, לא דיברתי. זין על הכל כבר, אני רק רוצה להרגיש טוב יותר, אני לא רוצה להרגיש את הכובד הזה בחזה שאני מרגיש עכשיו, אני לא רוצה את זה. אני מסתכל על מריצה שממתינה שאדבר, אני מרים את ידיי ומושך את שערי אחורנית.
"אמא שלי... היא הייתה המלאך שלי. היא הייתה הדבר היחידי שהיה טהור בשבילי במשפחה המזדיינת הזו, היא זו שנתנה לי להאמין בעצמי, בגלל המילים שלה נלחמתי כל כך על החלום שלי, האמנתי שהיא בן אדם טוב. אבל.. לא. היא בגדה באבי, היא בגדה במשפחה שלנו."
מריצה משחקת עם כפתורי החולצה המכופתרת שלי, אני עדיין עם החליפה המזדיינת הזו. אני שונא אותה כל כך.
"פאק משגע אותי שאני אפילו לא יכול לדבר איתה, אני לא יכול לשאול אותה אם זה נכון, אני לא יכול לשאול אותה אם זה אמיתי, אני לא יכול להתעמת איתה, אני לא יכול כלום. היא מתה, ולקחה את הכל איתה." אני מרים את ראשי.
"למה שלא תדבר עם אמה? היא אחותך, אני בטוחה שהיא יודעת משהו." מריצה מציעה. לא חשבתי על לדבר עם אמה על זה עד עכשיו, אני לא יודע אם אמה תרצה לדבר איתי אחרי שדחיתי אותה בשיחה שלנו לפני הנשף אבל מריצה צודקת, אני באמת צריך לדבר עם אמה.

אני נכנס למטבח כדי להביא לי בקבוק מים, אני חושב אם ללכת לחדר של אמה ולנסות לדבר איתה, בזמן שמריצה מתקלחת ואורזת את הדברים שלנו. אני לא מתכוון להישאר כאן למרות הכל, אני לא רוצה להישאר במקום המזדיין רק זיכרונות רעים, והזיכרון היחידי שהיה לי טוב כאן יחד עם אמא שלי נהרס, פאקינג נהרס.
אני מסתכל על בקבוקי האלכוהול שנמצאים במטבח וחושב לעצמי אם לקחת שוט של ויסקי, אני מתלבט ומהסס לרגע אבל בוחר בסופו של דבר לפנות למקרר לקחת בקבוק מים. אני מסתובב ורואה את אמה בכניסת המטבח מביטה בי. שנינו שותקים, מביטים אחד בשניה מבלי לומר מילה. פאק אני לא יודע אם אני רוצה לדבר איתה, אני לא יודע אם אני רוצה לדעת את האמת המזדיינת.
"אתה עדיין כאן, חשבתי כבר נסעתם." אמה אומרת.
"אנחנו עוד מעט יוצאים, אבל האמת היא שרציתי לדבר איתך." אני אומר, אמה מסתכלת עלי מופתעת.
"א.. איתי?" היא שואלת.
"כן. נוכל רגע לדבר?" אני שואל אותה. פאק זה כל כך מוזר בחיי.
"ברור! כלומר, כן בטח." היא אומרת, אנחנו מתיישבים בשולחן במטבח אחד מול השני.
אני יושב מולה ושותק, אני לא יודע בכלל איך פאקינג להתחיל את השיחה, לא דיברתי עם אמה בלי לריב או לקלל אותה כל כך הרבה זמן שאני אפילו לא יודע איך לפנות אליה או לנהל איתה שיחה פאקינג נורמלית.
"אז.. על מה רצית לדבר?" היא שוברת את השתיקה בנינו.
"אמא בגדה באבא?" אני פשוט מוציא את זה, אין לי זין לכל הסמול טולק מסביב.
אמה פוקחת את עיניה.
"אתה יודע?" היא אומרת. פאק זה נכון. פאקקקק אני לא מאמין, זה פאקינג נכון.
"אז זה נכון. לעזאזל. זה נכון." אני מגחך לעצמי.
"למה פאקינג הסתרתם את זה ממני? זה הנוהל שלכם? להסתיר ממני דברים?" אני שואל כועס, אני זועם אני רותח אני פאקינג רוצה לשבור את כל המטבח הזה.
"זה לא ככה הירו זה לא כמו שאתה חושב." היא אומרת ושוב המבט הזה שמרחמים עלי, אני שונא את המבט הזה לעזאזל.
"אז איך זה בדיוק לעזאזל? כל מה שאתם עשיתם כל הזמן הזה זה היה רק לשקר לי ולתחמן אותי." אני דופק את ידי על השולחן. מזכיר את אבי.
"אבא לא רצה לספר לאף אחד בהתחלה, אני גיליתי את זה באחת מהשיחות שלי איתו בטעות הירו, אתה שוכח שבזמן שאתה נעלמת לעשר שנים אני חייתי כאן, עם אבא. אבא לא סיפר לנו כי הוא לא רצה להרוס לנו את הדרך שבה הכרנו ואהבנו את אמא. למרות כל מה שאתה חושב הירו, אבא אוהב אותך, אני אוהבת אותך. אנחנו אוהבים אותך. אנחנו משפחה למרות הכל." אני מסתכל על אמה, אני נרגע, אני לא יודע מה לעשות או מה לחשוב, הייתה לי תקווה מזדיינת שאולי אבי משקר, אבל עכשיו אחרי שאמה אימתה את דבריו, אמא שלי היא לא מה שחשבתי שהיא.
"הוא אמר לי היום." אני אומר.
"מה הוא אמר לך היום?" אמה שואלת בחוסר הבנה.
"אחרי פאקינג יותר מעשר שנים, אני חושב שזאת הפעם הראשונה ששמעתי את זה ממנו מאז שהייתי ילד, הוא אמר לי שהוא פקינג אוהב אותי. הוא אמר לי שכל מה שהוא עשה היה כי הוא אוהב אותי." אני אומר כלא מאמין, אני באמת לא מאמין, אני לא יודע אם להאמין. אבא שלי אוהב אותי? לעזאזל.
צלצול טלפון נשמע, אני חושב שזה הטלפון שלי אבל לא זה הטלפון של אמה. היא מסתכלת בצג הטלפון שלה "זה אבא." היא אומרת. היא עונה לטלפון.
"היי אבא." היא אומרת, היא מדברת איתו ועונה לו בעיקר במילים כמו כן ולא כשאני חושב על כך שאבי אמר לי שהוא אוהב אותי, למרות כל השנאה אליו, אני חושב שתמיד רציתי לשמוע אותו אומר לי את זה.
"קח." אמה אומרת לי, "הוא רוצה לדבר איתך." היא מושיטה את הטלפון שלה אלי.
"אולי הגיע הזמן שתגיד לו גם אתה שאתה אוהב אותו, אני יודעת שכן." היא אומרת לי כשאני מהסס אם לקחת את הטלפון שלה, אני לא יודע מה להגיד לו.
אני לוקח את הטלפון ומניח על האוזן שלי.
"הלו?" אני אומר.
"הירו. אני מצטער שיצאתי ככה, אני בדרך אל המלכה. יש לנו עוד המון על מה לדבר, אני יודע שאתה בטח שונא אותי עכשיו יותר מהכל. אבל חשוב לי שתדע בן יקר, אני אוהב אותך. אני יודע שזה לא קל לעכל מה שדיברנו, אבל אני אוהב אותך וגאה בך. כשאני אחזור נדבר כמו שצריך על הכל." אבי אומר אל הטלפון, אני מרגיש כאב מזדיין לא מוכר בחזה שלי, אני מושך את שערי לאחור בידי הפנויה.
אני לא יודע מה לענות, אני פאקינג לא יודע איך הכל התהפך ככה 180 מעלות, זה כל כך מוזר לשמוע את המילים האלו מאבי אחרי פאקינג עשר שנים. לעזאזל, כל המצב הזה זה לא מצב שהייתי מוכן אליו, הייתי מוכן לשנוא את אבי עד מותי לכעוס עליו עד מותי, לעוף מכאן מהר ככל האפשר ולבנות חיים עם מריצה, עם הבחורה שלי. אולי זה עוד תחבולה של אבי כדי להשאיר אותי כאן? פאק! אני כבר לא יודע.
"הירו?" אבי שואל לטלפון כשאני לא עניתי לו.
"נדבר כשתחזור." אמרתי. לשמוע את אבי אומר שהוא גאה בי? זה משהו שאני רציתי לשמוע כל כך הרבה זמן, רק רציתי שיהיה גאה בי. לעזאזל. זה מוזר.
"אוקי." הוא אומר. אני בא לנתק את הטלפון "רגע." אני אומר לו.
"מה יש?" הוא שואל אותי מהקו השני.
"אני... אני... פאק. אני רק רוצה לומר.." אני מגמגם כמו ילד בן שלוש לעזאזל.
"תיזהר, תיזהר!" אני שומע את אבי צורח מהקו השני, לא עוברת שניה ואני שומע קול התרסקות גדול.
"אבא?! מה קורה שם?! הלו?!" אני צועק לטלפון. אין קול ואין עונה.
״מה קרה?״ אמה שואלת אותי בדאגה, אני לא עונה לה. כל בתשומת לב שלי היא רק לרעשים ולשיחת הטלפון.
"פאק! אבא?! אבא?!" אני צועק לטלפון מודאג, קול הפיצוץ היה נשמע מטורף, אני מרגיש את הלב שלי על מאתיים. מה לעזאזל קרה שם?!
אבל אני לא שומע דבר מהקו השני.

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סליחה אבל הוא לא הוגן בכלל כלפי מריצה!
כל הזמן ששהו בלונדון הוא התרחק ממנה, התחמק, לא אמר לה מה קורה וגרם לה להרגיש לבד מול המשפחה שלו. פלא שהיא תרצה לעזוב? הוא לא שיתף אותה בכלום. להגיד תסמכי עליי כשמדובר בהחלטה כל כך גורלית בשבילה - אהבה או קריירה זה לא מספיק בעיני.
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
עכשיו אני במתח :()
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואו לא ציפיתי בכלל שזה מה שיקרה, מסכן הירו איזה בלאגן! מחכה להמשך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D