כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

צייר לך עולם: פרק 17

דברים טובים הולכים לקרות

עדן
אני מביטה מהחלון בחדרי בירושלים ולוגמת את מהקפה שלי שלוקים קטנים.
נותנת לו לחמם אותי מבפנים ולהשכיח מימני את אירועי הסופ"ש.
השעה שש בבוקר והשמש רק מתחילה לעלות ומאירה את העיר בצבעי כתוב צהוב רגועים.
החורף נגמר וניצני אביב מורגשים באוויר.
אני סופגת פנימה את השלווה הזאת ומנסה לתכנן את המשך היום והשבוע הזה.
החלטתי שאתקשר לרותי בסביבות תשע ואודיע לה שאני לא מרגישה טוב ולא אוכל להגיע היום למרכז.
אני פשוט לא מסוגלת לראות את סער, זה גדול עלי עכשיו.
גם הציור, אלוהים, אני לא מסוגלת לצייר אותו במשך אחר צהריים שלם.
אני מחליטה עם עצמי שאותר היום על הסדנה ואצא מבצלאל מוקדם.
אולי אעשה איזה סיבוב לבדי בעיר להתעודד.
כשהגעתי לירושלים אחד הדברים שעשיתי כדי להתגבר על הפחד ולהכיר יותר טוב את העיר הייתה לצאת לטייל בעיר עם עצמי. בלי תכנית, בלי לוח זמנים, ללכת פשוט לאן שהרוח תיקח אותי.
אני מרגישה שזה נחוץ לי עכשיו.
זה מה שאעשה היום.
.....
היום בבצלאל עובר עלי במהירות, השמש האביבית מכניסה את כולם למצב רוח טוב ואני מבלה את רוב היום בצחוקים בשיעורים ובין השיעורים עם גיא, שני ועידן. העלבון מהסופ"ש מתחיל לשקוע מעט ואני מודה על זה שאני פה, איתם, מגשימה את עצמי אפילו שלפעמים זה קשה.
"לשמור לך מקום לידי בסדנה"? שני שואלת אותי תוך כדי שאנחנו יוצאות מהשיעור.
"החלטתי לותר על הסדנה היום, יש אחלה שמש אני רוצה להתאוורר קצת. גם ככה הגעתי לפה שבוע שעבר כמה פעמים והתקדמתי ממש".
"וואלה מבינה אותך אחותי, אני אבל ממש בפיגור אז נראה מחר". אנחנו מתחבקות בזריזות ואני מתקדמת לכיוון השער ומרגישה מעודדת ונרגשת מרגע לרגע מהיום שמצפה לי.
אני נזכרת בשיחה שלי עם רותי מהבוקר שכמובן לא הייתה מרוצה לשמוע שאני לא אגיע היום, היא לא אוהבת תקלות לא צפויות. אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב, עונת מעבר וכזה, למזלי היא לא שאלה יותר מידי ואיחלה לי רפואה שלמה. האמת שזאת פעם ראשונה שאני לא מגיעה אי פעם. אני אוהבת לבוא למרכז ויצא שהגעתי גם כשלא הרגשתי טוב. אבל הנפש שלי זקוקה לזה.
"היי עדן" גיא ניגש אלי בריצה
"היי" אני מחייכת אליו
"את הולכת הביתה? יש סדנאות היום"
"כאן אני רוצה להתאוורר קצת"
"אהה הבנתי"
הוא משתתק שניה, מהסס ואז מוסיף "אם את ביום חופשי כזה אז אפשר לשבת על בירה בערב"
"האמת יכול להיות מעולה אני אעדכן את כולם"
הוא מביט בי במבוכה ולחייו מאדימות ומוסיף בחצי גמגום
"האמת חשבתי שאולי נהיה רק שנינו".
עכשיו אני עומדת עם סומק בלחיי.
אני מתחילה לחשוב על דרך לסרב אבל פתאום עולה בי המחשבה, למה שאסרב?
גיא הרי מת עלי, דואג לי, מצחיק אותי, הוא נראה טוב וכל הבנות פה עפות עליו והוא גם כבר ממילא חבר של כל החברים שלי.
יותר מזה מגיע לי מישהו כמו גיא, שידאג לי ויפנק אותי ויגרום לי להרגיש טוב עם עצמי.
אני מסלקת מחשבה לא נעימה על סער ועונה בלי לחשוב
"בכיף באזור שמונה כזה תאסוף אותי"?
גיא נראה המום אבל מחייך חיוך גדול ושובה לב שגורם לי לחייך בחזרה.
"קבענו" הוא אומר וממהר לשיעור כאילו מפחד שאתחרט בכל רגע.
אני יוצאת מהשער ומרגישה שדברים טובים הולכים לקרות לי ושמחה שיש לי את כל היום לרשותי.
סער
אני קם בבהלה פתאומית, השעה כבר שלוש. אני מקלקל בשקט וקם מהמיטה. אני צריך להגיע למרכז עוד מעט והבטחתי להגיע לבר היום מוקדם כי מגיעה אספקה ועוד לשבת קצת עם אלעד והח'ברה בעבודה.
בשבועות האחרונים הזנחתי את הח'ברה בבר ואפשר לומר גם שלא הייתי העובד המצטיין של החודש.
הברזות בדקה התשעים, איחורים ומצב רוח עגום, לא בדיוק מה שצריכים בבר.
למזלי יאיר הבעלים מבין את המצב. כשהגעתי לראיון עבודה החלטתי לפתוח בפניו את הסיפור. זאת הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי למישהו זר את מה שעובר עלי. יאיר שיתף אותי שגם הוא היה לוחם בצבא, בצנחנים, ומבצע עופרת יצוקה הותיר בו צלקות.
מראיון עבודה זאת הפכה לשיחת נפש מלב אל לב ובסופו של דבר הפכנו לחברי נפש.
כך שלמרות ההתנהלות שלי בשבוע האחרון יאיר לא אמר מילה.
כשהודעתי לו שאגיע היום מוקדם לעזור הוא רק אמר "מצוין אני שמח שאתה מרגיש יותר טוב. מחכים לך".
אני מתגלגל הצידה במיטה וחושב על עדן והלב שלי פועם בהתרגשות.
למרות שעברו רק כמה ימים אני מרגיש כאילו עבר נצח מאז שראיתי אותה.
אני מחכה כבר להגיע למרכז, לראות אותה ואת החיוך היפה שלה.
אני רוצה אותה כל כך שזה כבר שורף.
לא יודע כמה זמן אחזיק מעמד עוד, הרצון להיות איתה גובר על כל הגיון. אני נעשה חלש יותר ויותר מפעם לפעם ורק רוצה לתפוס אותה חזק ושתהיה איתי.
אפילו שיש לי עוד חצי שעה אני מחליט להגיע מוקדם היום, אולי אצליח לגנוב איתה כמה דקות לפני שכולם יגיעו.
אני מתלבש במהירות ומותר על הקפה השחור שלי, לוקח איזה תפוח ולועס אותו בביסים גדולים עד שאני מגיע לאופנוע וטס אליה.
אני מגיע למרכז ונכנס ופתאום מודע לזה שלא שמתי בושם ומתבאס על עצמי.
אני מתקדם לכיוון החדר ומרגיש את הלב שלי פועם בפראות ונכנס.
"שלום" אישה מבוגרת עם משקפיים מביטה בי
"היי" אני עונה לה מבולבל
"אני המורה המחליפה היום"
"עדן לא תגיע היום"? אני אומר ולא מצליח להסתיר את האכזבה שבקולי.
"אני חוששת שלא אבל אני בטוחה שיהיה מעניין היום" היא עונה בחצי חיוך.
אני משתדל לחייך אליה בחזרה ומתיישב מאחורי הקנבס שלי ומאבד לגמרי את הרצון להיות פה עכשיו.
....
עדן
אני חוזרת לדירה במצב רוח מרומם אוחזת בשלל שקיות של הרכישות החדשות שלי ומפזרת את השקיות על מיטה.
אני שולפת מאחת השקיות את השמלה השחורה הצמודה שקניתי עם הכפתורים ומתרגשת ללבוש אותה היום. היא מדגישה יפה את החלקים היותר מוצלחים בי ואני מרגישה בה נפלא.
אני קולטת פתאום שאני מתרגשת לקראת המפגש עם גיא, אפילו שבעצם אנחנו נפגשים כל הזמן וכבר יצא לנו גם להיות לבד, הפעם זה מרגיש שונה, הפעם זה דייט.
אני תופסת את המגבת שלי ומחליטה שאעשה מקלחת ארוכה.
אני נותנת למים החמים לזרום במורד גופי ומרגישה שלווה ומאושרת.
אני יוצאת מהמקלחת אחרי עשרים דקות סמוקה לגמרי ומתחילה לייבש את השיער עם הפן ועל הדרך כבר מחליטה איזה נעלים, ג'קט ותיק אתאים לשמלה.
אחרי שהשיער כבר יבש אני מתחילה להתאפר.
אפילו שבדר"כ אני לא אוהבת לשים הרבה איפור החלטתי היום שאשקיע קצת יותר ואשים גם איילינר.
אני מצליחה לשים את האיילינר בצורה מדויקת שמבליטה את העין ונותנת לה מראה חתולי בלי מאמץ. אחד מהפלוסים בלהיות ציירת.
"פששש מי זאת" קרן נכנסת אלי לחדר בחליפה מה שמעיד שאפילו שכבר כמעט שמונה בערב היא רק סיימה לעבוד. היא נשכבת על המיטה בלי לשאול ומביטה בי תוך כדי שאני מתאפרת בשתיקה.
"טובבב מהההה" היא מתעצבנת עלי ואני מצחקקת
"את מתכוונת להגיד לכבוד מה את מתאפרת"?
"אני יוצאת לדייט" אני עונה ביובש ונהנת למתוח אותה.
"איזה דייטטט, מה דייט, עם מי דייטט, מתי, סער? בבקשה תגידי לי שהאפס סוף סוף התאפס על עצמו".
"גיא".
"אני לא מאמינהההה לך שקרנית" קרן מתרוממת ונעמדת לידי.
"אני לא משקרת".
"מהההההההה" קרן צועקת לי לתוך האוזן.
"הוא הציע לי לצאת היום והחלטתי לומר כן"
"ואוו"
"אני יודעת"
"את מרגישה טוב"?
"כן"
"מפתיע..."
היא משתתקת שניה ומוסיפה
"גיא הוא גבר מהמם, הוא באמת מושלם אבל בשבילך הוא לא האחד שמרטיט לך את הלב. עדן את לא כמוני סתם לצאת עם מישהו זה לא את".
היא נאנחת וממשיכה
"וזה עוד גיא הוא חבר ממש טוב שלך, של כולנו, אם את באמת חושבת שיש לזה צ'אנס זה יכול להיות מהמם אבל אם לא.."
"אני חושבת שיש לזה סיכוי" אני מחייכת אליה.
"ואוו" היא אומרת בפליאה.
אני שמה את השמלה "נו איך"?
"כוסית על" קרן שורקת לי ואני מתפוצצת מצחוק.
-דפיקה בדלת-
"טוב הוא כבר פה אני אספר לך אחר כך מה היה"
"מקווה שתספרי לי בבוקר" קרן קורצת לי ואני מכניסה לה מרפק בתגובה ופותחת את הדלת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ההיא מהדוכן
ההיא מהדוכן
מה את עושה לייייייי
עוד עוד עוד
הגב
דווח
1 אהבתי
Writer :)
Writer :)
❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
מעניין!! מחכה להמשך♡♡♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
אני לא שלך.
אני לא שלך.
מאת: Imagine me
הכל בסדר?
הכל בסדר?
מאת: השם שלי הוא ..
קיסמט(גורל)
קיסמט(גורל)
מאת: אביטל'וש סיאני
מי רצח את שרון וייס?(פרק 5)
מי רצח את שרון וייס?(פרק 5)
מאת: M A
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan