כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות הסופית חלק 23

אף אחד לא מכיר אותך בדרך שאני מכיר אותך.

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

אני רואה את הירו עומד על הבמה, הוא מסדר את עצמו כשאני רואה מישהי עם פנים מוכרות מגישה לו דפים. כנראה שזה הנאום שלו. אני מרגישה את הלב שלי נשבר, אני לא מצליחה להפסיק את הדמעות שלי. הירו מסתכל מסביב כשהוא מסדר את המיקרופון לגובה שלו. הייתי רוצה שהוא יתחיל לשיר עכשיו, הייתי רוצה לחזור לרגע שבו הוא שר לי את השיר שכתב עלי בתצוגת האופנה.
"שלום לכולם, תודה שהגעתם." הוא אומר. לא שמתי לב בכלל שהזמן שלנו אוזל, לא שמתי לב שהגענו כל כך מהר לרגע הזה מבלי שיכולנו להיפרד כמו שצריך, לא חשבתי לרגע שאצטרך להפסיד אותו, אם הייתי יודעת זאת הייתי אוחזת בו כל כך חזק. אבל הזמן שלנו אזל, ואני כנראה אוהב אותו כל חיי, אבל לא אוכל לחיות איתו.
הירו ממשיך לבחון את הקהל מסביב, יש צלמים כמובן שמצלמים אותו ואת כל הנשף הזה. הירו מסתכל עלי, אני מסתכלת עליו מנסה להרגיע את הכאב שלי ואת הדמעות שלי.
פלאשבק מהפעם הראשונה שאני והירו התנגשנו עולה לי, הרגע בו עיני נתקלו בשלו וחיי השתנו לנצח.
אני רואה את הירו מקמט את הניירות שבידו וזורק אותם. מה?
"כולם כאן מכירים אותי בתור הירו נייט הבן של ויליאם נייט, אבל כנראה שרובכם מכירים אותי גם בתור הירו נייט הפאקינג זמר." הוא אומר בגאווה, אני מזיזה את מבטי ורואה את פניו של הירו נופלות.
"אני יודע שבטח אתם חושבים שאני הולך להצהיר על עצמי שאני היורש של אבי או משהו מהשיט הזה, אבל תנו לי לספר לכם סיפור שלא הרבה יודעים עלי, כמעט אף אחד פאקינג לא יודע. מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, ידעתי שאני רוצה להיות פאקינג זמר, ידעתי שזה העולם שאני רוצה להיות שייך אליו. לפני עשר שנים התמזל מזלי וצייד כשרונות מצא אותי בדרך זו או אחרת, אבל בשביל המשפחה שלי זה לא היה מקובל, אז מה אבי עשה? מה שאנשים עשירים פאקינג רק יודעים לעשות, הוא השתמש בכסף כדי להבריח את כל מה שהתחלתי לבנות, הוא גרם לי לחשוב שאני לא מספיק טוב, הוא לקח את כל הביטחון שהיה לי, את החלום שלי, הוא הרס אותי. פאקינג הרס אותי. לא ככה אבא?"
הירו מביט באביו, אביו מופתע, הוא מנסה לשמור על קור רוח אבל אפשר לראות בתוך תוכו שהוא רוצה לתלות את הירו עכשיו.
אני מעבירה את מבטי לאמה, היא נראת מודאגת מאוד, כף ידה על החזה שלה והיא מנסה גם כן לשמור על קור רוח.
הירו מחזיר את מבטו לקהל מסביבו, שנראה שהוא מעוניין מאוד בהמשך הסיפור כי השקט שמסביב והדממה ותשומת הלב שמופנת אל הירו מטורפת.
"איך הגעתי לאן שאני היום אתם בטח שואלים לא? אחרי שחשבתי שאני לא שווה כלום, שאני צריך להמשיך בדרך של אבי כדי להיות משהו גיליתי שהוא שילם לאותו אדם שגילה אותי המון כסף כדי שיגיד לי שאני לא טוב כמו שהוא חשב, כל המשפחה שלי ידעה על זה אבל כולם שתקו, חלקם לקחו גם חלק במזימה הקטנה של אבי." הוא אומר ומעביר את מבטו אל סבתו שגם נראת נבוכה לגמרי.
"מצאתי את עצמי בורח מהבית, בורח מכל השיט הזה של בית המלוכה, מהחוקים המזדיינים, מצאתי את עצמי בחברה פחות טובה, אבל איבדתי את עצמי לגמרי, התעסקתי בדברים שלא הייתי צריך להתעסק, השתמשתי בסמים, הייתי במכוני גמילה, מצאתי את עצמי פעמיים בבית חולים בגלל שהשתמשתי ביותר מידי סמים, עשיתי מעשים שאני פאקינג לא מתגאה בהם בכלל, אני מתבייש בהם. אבל מצאתי דרך לצאת מהחשכה הזו, מצאתי את מי שיעיר אותי ויעזור לי לצאת מהמקום האפל שנכנסתי אליו."
הירו מפנה את מבטו אלי, הוא מצליח להוציא ממנו חיוך קטן ולעצור את הדמעות שלא פסקו לרדת עד הרגע שהתחיל לספר את הסיפור שלו.
"למה אני מספר לכם את זה אתם בטח שואלים את עצמכם? טוב כי אני פאקינג לא מתחנן להיות לורד, אני רוצה להיות מאושר, להמשיך לעשות מה שאני רוצה לעשות, עם האישה שאני אוהב. אבל יש מי שיאיים עלי שיספר על הרגעים השפלים שלי ובכך יהרוס את הקריירה שלי. זה לא אחר מאבי כמובן, אז אבא, בבקשה, אתה יכול ללכת לספר לכל התקשורת ולמי שאתה רוצה מי הייתי, אבל זה מי שהייתי. היום אני בן אדם אחר, למדתי והשכלתי מהתקופות הפחות טובות שלי. למדתי למצוא את נקודת האור שלי. ואם יש משהו שהבנתי מבן אדם אחד שנכנס לחיי, זה שלעולם אבל לעולם לא לוותר על החלומות שלנו, להנות מהמסע בדרך למטרה שלנו, אז אני מצטער שאני לא משייך את עצמי למשפחת המלוכה, אני מצטער בפני המלכה שאני לא מתאים את הציפיות של החוקים של בני המלוכה. אבל אני רוצה רק להיות פאקינג מאושר. מצטער שגזלתי מהזמן שלכם. אולי מה שסיפרתי עכשיו גם יפגע בקריירה שלי, במוניטין שלי, אבל לפחות אני אזכה לחיות לצד הבחורה שאני אוהב. תודה."
הירו יורד מהבמה, אביו משפיל את מבטו, סבתו רק מסתכלת על הירו הולך, הירו מגיע אל כיווני ומושיט לי את ידו, אני מושיטה לו את ידי. שנינו הולכים לכיוון הכניסה אל הבית אני מסתכלת על הגבר שלי, אני לא מאמינה שהוא עשה את זה, אני לא מאמינה שהוא סיפר את כל הסיפור שלו לכולם, הוא סיפר את הסיפור שניסה להסתיר במשך כל כך הרבה זמן, הוא סיפר את מה שנלחם עליו כל כך כדי שלא יצא החוצה, הוא הצליח לעמוד על שלו, הוא הצליח. זאת הסיבה שהוא ביקש שאסמוך עליו, הוא ידע מה הוא עושה, ואני לא עמדתי לצידו אני תכננתי לעזוב אותו. אני מרגישה נורא עכשיו.
והינה בכל זאת אני אוחזת בידו, הולכת לצידו בזמן שכולם מסתכלים עלינו המומים. אני בעצמי המומה, אני לא מעכלת מה שהירו עשה אני לא מאמינה שהירו סיפר את כל האמת שלו, מה שניסה להסתיר כל כך הרבה זמן, הוא יודע את הסיכונים, אבל בכל זאת הוא בחר לעשות את זה בשבילנו? אני לא מעכלת את זה. אני מביטה בגבר שלי, יודעת מי נמצא שם מתחת לחליפה הזו, הגבר שלי עם הקעקועים, עם השיער הפרוע, עם כל הטבעות של אצבעותיו. הוא מחייך אלי, אני רק רוצה לנשק אותו, רק רוצה לומר לו כמה אני גאה בו, כמה אני שמחה שהוא עשה זאת, שהוא לא נותן למשפחה שלו לשלוט בו יותר, שהוא בחר בכך שהוא זה שיהיה אחראי על חייו, שהוא זה שיכול לבחור בחייו ולא שיבחרו בשבילו.

אנחנו נכנסים אל האחוזה אני נעצרת ומסתובבת אל הירו, עומדת מולו. "אני מצטערת כל כך הירו. אני מצטערת על מה שאמרתי לפני, אני..."
"את רק היית צריכה לסמוך עלי מריצה." הוא אמר וזה פגע ישר בתוך הלב שלי.
"אני יודעת." אני אומרת בנימה כל כך מצטערת, אני מרימה את ידי אל הלחי שלו, אוחזת בפניו.
"אני כל כך מצטערת, אני אוהבת אותך כל כך. אני הייתי בטוחה שזהו זה, ו..."
"את באמת היית מסוגלת לחיות בלעדיי? כי פאק מריצה, אני לא הייתי מסוגל לחיות בלעדייך." הוא אומר לי ואני יכולה לראות את עיניו מתמלאות בדמעות.
אני מהנהנת בראשי לשלילה.
"לא לא לא לא, אני לא יכולה לחיות בלעדייך, אני לא מסוגלת לחיות בלעדייך, אבל אני... הייתי כל כך מבולבלת ומבוהלת מכל מה שעומד לקרות הירו. אל תכעס עלי בבקשה." אני מתחננת אליו, אני מרגישה כל כך נורא שהוא ויתר על כל כך הרבה בשבילי, הוא ויתר על כל המשפחה שלו, הוא ויתר על המוניטין שלו ואני הייתי כמעט מסוגלת לוותר עליו.
"הבטחת שלא תעזבי אותי לעולם." הוא אומר כשהוא מניח את המצח שלו על שלי.
"לעולם לא אעזוב אותך, אני אוהבת אותך. אני מבטיחה לך." אני אומרת בלב שלם, עכשיו אני יודעת שאני והירו זה לנצח עכשיו אני יודעת שזה לעולם לא יגמר, עכשיו אני יודעת שהירו הוא הגטסבי שלי, הוא נואה שלי, הוא הנסיך שלי, אני הנסיכה שלו.
"אני אוהב אותך." הוא אומר ומצמיד את שפתיו לשלי. שפתיי מקבלות את שפתיו הרכות באהבה, אני נהנת מהטעם המשכר של הירו שלי, אני לא מאמינה שהירו עשה את זה, אני לא מאמינה שהוא חשף את עצמו בפני כל הקהל שהיה שם, שהוא חשף את כל המשפחה שלו בפני המלכה.
המלכה! הוא עשה את זה מול המלכה! אני לא מאמינה. הירו שלי הוא הגבר הכי אמיץ בעולם, הוא עשה כל כך מעבר למה שיכולתי לצפות שיעשה, הוא הגבר שלי.
"אני צריך ללכת לדבר עם אבא שלי." הירו אומר לשפתיי.
אני פוקחת את עיני ומסתכלת עליו. אני מהנהנת עם ראשי. "הוא בטח זועם עלי." הוא אומר.
"אתה תעמוד בזה, אני יודעת שאתה מסוגל." אני אומרת.
"עדיין לא שכחתי שאנחנו צריכים לחגוג את יום ההולדת שלך." הוא מחייך אלי. אני מחייכת אליו חזרה.
"יש לנו זמן לחגוג את כל הימי הולדת שלי, ושלך." אני אומרת בחיוך גדול, הירו מצמיד את שפתיו לשלי.
"אני כבר לא יכול לחכות לזה." הוא אומר, הוא לוקח צעד לאחור ומתרחק ממני, אני רואה את הגבר שלי הולך לכיוון הבית, שיחה קשה עומדת לפניו, עימות קשה עם אביו. אבל הגבר שלי הוא חזק, הוא הוכיח לי זאת כמה וכמה פעמים.

הירו
אני נכנס למשרדו של אבי, אני מסתכל עליו ואני רואה את פרצופו הזועם. אני יודע שהוא פאקינג כועס עלי אני מתאר לעצמי שהוא רוצה להרוג אותי עכשיו. אבל זין על כל השיט הזה, ידעתי מה ההשלכות ידעתי. עד הרגע שעליתי לבמה לא הייתי בטוח מה לעשות, כשג'ון הציע לי להתוודות על הכל, לספר על הכל כדי שלאבי לא יהיה במה פאקינג לאיים עלי, היה לי המון תהיות. הרי ככה או ככה אני הולך לפגוע בקריירה שלי לא? אבל לא הייתי מוכן לוותר על מריצה.
לא רציתי לספר לאף אחד על מה שאני מתכנן לעשות אפילו לא למריצה, אם הייתי מספר וזה היה בטעות מגיע לאבי לא הייתי מצליח בחיים, בגלל זה בחרתי להשאיר את זה ביני לבין ג'ון.
אבי לא מדבר, הוא רק מסתכל עלי, זין על הכל. אני גם ככה בורח מפה אחרי הלילה זה כבר לא מעניין אותי יותר כלום.
"אתה מתכוון לדבר? בשביל מה קראת לי? להסתכל עלי?" אני שואל חסר סבלנות.
"איך? איך יכולת לעשות לי את זה?" אבי שואל אותי, הוא קם על רגליו. הוא דופק את ידו על השולחן "מול המלכה! הבושות שמול המלכה!" הוא מרים את קולו.
"אתה שואל אותי איך אני יכולתי לעשות לך את זה?! בזמן שאתה רק מנסה להרוס לי את החיים?! אתה עוד פאקינג מעז?! אני לא מפחד ממך יותר! נמאס לי מכל הזין הזה! נמאס לי מהמשפחה המזדיינת הזו! מהחוקים המזדייינים! מהכל!" אני נוהם על אבי, תוקף אותו.
אבי מסתכל עלי המום.
"עשיתי את כל מה שעשיתי רק בשבילך!" הוא נוהם עלי חזרה.
"פאק! איך אתה עוד אומר את זה?! בשבילי?! רק בשביל עצמך, אתה מעולם לא האמנת בי לא משנה מה עשיתי לא משנה מה השגתי לא משנה לאן פאקינג הגעתי, אתה מעולם לא האמנת בי. אף פעם לא האמנת בי כמו שאמא האמינה בי. אם היא הייתה רואה מה פאקינג ניהיה ממך, היא הייתה מתביישת." אני ואבי בקושי דיברנו על אמא מאז שהיא נפטרה, הוא בקושי דיבר עליה, הוא לא הזכיר אותה, אבל אני כבר לא יכול להיות אדיש. זה העימות האחרון שלי עם אבי, זה כבר לא מעניין אותי מה יקרה מכאן והלאה, אני הולך לחיות את החיים שלי.
"אתה לא יודע כלום על אמא שלך!" הוא מפנה אלי את אצבעו הזועמת.
"אני יודע שהיא האמינה בי! אני יודע שמאז שהיא מתה אתה השתגעת, נהפכת למי שאתה היום! חתיכת מזדיין שלבוש בחליפה!" אני צועק עליו.
"אמא שלך היא לא מי שאתה חושב שהיא." אבי אומר בנימה רגועה יותר. הוא עכשיו מנסה להיראות טוב ליד אמא שלי? הוא בחיים לא יצליח. לצערי אני חי יותר מידי זמן בידיעה מי זה אבי המזדיין.
"אמא שלי היא בדיוק מי שאני חושב ש-"
"אמא שלך הייתה זונה!" הוא קוטע אותי.
אני נעצר. מעולם לא שמעתי את אבי מדבר רעות על אמא שלי. בקושי שמעתי אותו מדבר עליה, אבל אם הוא היה מדבר עליה הוא היה מדבר עליה רק טובות.
"מה לעזאזל?" אני שואל
"אמא שלך בגדה בי עם מישהו בדיוק מהעולם המסריח הזה, איזה זמר מפורסם שהיא פגשה באיזה נשף, היא בגדה בי איתו, היה לה מערכת יחסים סודית עם איזה זמר מפורסם מסקוטלנד.
כשהיא הייתה חולה הוא אפילו לא הגיע לבקר אותה, הוא אפילו לא שאל לשלומה, גם להלוויה שלה הוא לא הגיע. הוא היה חסר לב, אבל היא אהבה אותו כי גם לפני שהיא מתה היא שאלה עליו ואני כל כך אהבתי אותה שרק רציתי שיהיה לה טוב, ניסיתי ליצור איתו קשר אבל הוא לא נענה לשום דבר. עם כמה שכאב לי וכואב לי, אני אהבתי את אמא שלך המון."
מה? פאק מה? מה? מה? איך לא ידעתי מזה? איך לא שמעתי על זה? איך מעולם לא דיברו על זה? פאק מה?! אמא שלי היא לא מי שחשבתי? אני, פאק אני כבר לא מסוגל עם המשפחה המזדיינת הזו! היחידה שלא בגדה בי, שלא איכזבה אותי, הצליחה לאכזב אותי מהקבר שלה.
לעזאזל.
אני נשען על הקיר, מעביר את ידיי בשערי אחורנית, הורס את שערי המסודר ופורע אותו.
אני לא יודע אם הוא משקר לי או לא. למה שישקר לי? למה שיגיד את זה על אמא אם זה לא נכון?
אבי רואה כמה אני המום, הוא צועד אלי. "אתה צריך להבין שכל מה שעשיתי היה בשבילך, זאת הסיבה למה לא רציתי שתיכנס לעולם הזה, זה עולם חסר רחמים, אנוכי, אני לא רציתי שתהפוך לזה."
אני מסתכל על אבי, אני לא יודע איך לעכל את מה שהוא סיפר לי, תמיד שמתי את אמא שלי בתווית של האישה המושלמת, הבן אדם הטוב, אבל היא כל הזמן הזה בגדה באבא שלי? בנו?
"אני לא רוצה להפוך להיות כמוך." אני אומר בצרידות.
"הירו... עשיתי כל מה שעשיתי רק כי.... אתה הבן שלי. אני אוהב אותך. רציתי שניהיה משפחה לנצח, לתמיד, כשגילתי על אמא ניסיתי לעשות הכל כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד, ניסיתי להבליג על הכל, להמשיך לאהוב אותה בכל מאודי, אבל אמא לא הייתה מאושרת. אני חושב שזאת הסיבה שהיא נהייתה חולה."
אני שותק, אני לא יודע מה להגיד, התעסקתי בלשנוא את אבא שלי פאקינג כל כך הרבה זמן שאין לי מושג מה זה לגלות אליו רחמים או חמלה.
אמה יודעת מכל זה? זאת הסיבה שאמה נשארה לצד אבי כל הזמן הזה? אני היחידי שלא יודע מכל זה?
נקישות נשמעות על הדלת והדלת נפתחת.
"אדוני סלח לי להפריע, אבל המלכה מחכה לך לשיחה אצלה באחוזה, המכונית מוכנה כדי לקחת אותך." איזבלה המזכירה של אבי אומרת.
אבי מניח את ידו על הכתף שלי. "אנחנו נדבר כשאני אחזור. אני אספר לך כל מה שתרצה לדעת, אני רק מבקש ממך לחשוב שוב על הכל." אבי אומר לי, הוא מהנהן אל איזבלה, אני נשאר משותק. זה יותר מידי לעכל כבר. פאק למה הכל חייב להיות כל כך דפוק?

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
א' תודה שהמשכת כל כך מהר
ב' חשבתי שזה ייגמר אחרת, שאוטוטו נגיע לחתונה הגדולה והכל ייגמר בטוב. והנה, עוד תפנית בעלילה. אוהבת שאת לוקחת את זה למחוזות לא צפויים, רק פליז תדאגי לנו לסוף טוב, אה? שבת שלום
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואו וואו המשךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מבלבל!!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
נפרדת ממך בתהליכים ~ 34
נפרדת ממך בתהליכים ~ 34
מאת: lucine S
רוח
רוח
מאת: ג'רונימו .
אלכס
אלכס
מאת: היילי ג'ונס
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D