כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 18

פרק 18 - הבחור ההוא

את השבועות הראשונים של בית הספר העברתי בעיקר בלימודים .
הלהט למצוא חיק חברים חדשים היה בוער ונוכח לאורך כל הזמן ומחשבות על החבר׳ה ביישוב דעכו ונשכחו .
חשבתי על עצמי לשם שינוי, הפסקתי להיות כל כך overthinking לגבי הנושא הזה, למרות שלא כל המחשבות עפו מראשי, עדיין חשבתי על הקנאה שבוערת בי כשאני צופה במשהו חדש שקורה להם, איך התחילו את השנה ביחד .
ועדיין חשבתי על איך כבר לא איתם .

״הוא בא השבת, נבחן אותו״ אמרה דניאל כשנכנסנו בדלת ביתי, ״מאיפה את יודעת?״ שאלתי והנחתי את תיק הלימודים שלי על שולחן האוכל .
״אחותך יודעת הכל״ אמרה וצחקקה, ״סתם, אני שמעתי את אמא שלי מדברת עם קובי .״
קובי היה בן הזוג של רות, מאוחר יותר הסתבר כי הוא גם האבא של הבחור ההוא, איתי .
״כיאילו מה הסיכויים שדווקא אותו אפגוש?״ אמרתי והנחתי שיר על הגז, דניאל עמדה לצידי - מגישה לי את כל המצרכים .
״לא יודעת, בכל מקרה טוב שיש לכם הכירות מוקדמת,״
אמרה ועבירה לי את כף העץ .
״ככה לא יהיה לכם מביך מדי לפגוש אחד את השנייה בשבת .״ חשבתי על הדברים שדניאל אמרה, יכול להיות שהיא צודקת וזה באמת יוצר מצב פחות מביך כשמכירים לפני .
אבל אם הוא יידע שאני זאת שליווה אותה לבניין וניסה לפרלטט איתה, עדיין יהיה לנו פחות מביך?
״רק שהכל יהיה בסדר,״ אמרתי לעצמי ולדניאל בתקווה שהכל באמת יהיה בסדר . ״אני לא צריכה עוד דרמות עכשיו .״ הוספתי .

הדבר האחרון שרציתי היה דרמה מיותרת בחיי היום יום שלי, קיללתי את העובדה שהחיים שלי לא משעממים .
נשבעתי שבחיים לא אתלונן שאין לי אקשן במציאות שלי, אני זוכרת את עצמי בכיתה ט׳ טוענת שמסלול החיים שלי משעמם מדי ושהכל צבוע בשחור ולבן .
״אני חושבת שחסר מלח״ אמרתי כשטעמנו לראשונה את הפסטה שבישלנו מוקדם יותר .
״אלך להביא״ דניאל אמרה והתרוממה בעזרת ידיה מהשולחן, ״תביאי גם מים .״ צעקתי לה כשכבר הייתה במטבח .
״את יודעת,״ אמרה כשחזרה ובידה שתי כוסות מים ומלחייה קטנה, ״אבא שלך סיפר לאמא שלי על הפרידה מהחברה שלו, נשמע שהיה שם כאסח רציני .״ היא הוסיפה ונזכרתי כמה זמן לא חשבתי על המיוחדת .
״כן, נכון, היה בלאגן שלם שם . היא כמעט הפכה את הספה על אבא שלי .״ אמרתי וצחקנו, למרוח שלא הייתי צינית .
״אני חושבת שמגיע לאבא שלך מישהי יותר טובה״ דניאל אמרה וטחבה את המזלג מלא רצועות הפסטה אל פיה .
״זאת הייתה לגמרי אשמתי .״ אמרתי לה ולגמתי מהמים הקרים, ״ממש לא,״ אמרה ״אשמה על מה בדיוק? שהיא משוגעת?״ דניאל רטנה על העובדה שהאשמתי את עצמי בסיפור .
למרות שבאיזה שהוא מקום היא צדקה, מיוחדת באמת הייתה חתיכת משוגעת, בימים מאוחרים יותר הבנתי שהיו לה כדורים מיוחדים - והיא בחרה שלא לקחת אותם .
אבל עדיין נתתי לעצמי קרדיט בתוך כל הסיפור, יכלתי להתנהג בפחות רוע אליה, יכלתי לנסות להתחבר אליה ולא לשלול מההתחלה .
אבל זה היה בילתי נשלט, עוד מתקופת גרושתו של אבא שלי, תמיד שנאתי את העובדה שהוא אוהב מישהי אחרת, ולא את אמא שלי יותר .
״את לא אשמה, תפסיקי לדבר שטויות .״ אמרה דניאל והודתה לי על הפסטה ועל האירוח . נפרדנו לשלום .

חשבתי על השיחה שהייתה לי ולדניאל בצהריים, אולי באמת אני לא אשמה .
אבל זה לא מסביר את ההרגשה שלי, למה אני מרגישה חרטה על זה שהתנהגתי בקור אל המיוחדת, ולא הסכמתי לעצמי לשחרר מה׳דיסטנס׳ שבניתי בנינו .
הרגשתי בעיקר אשמה על כך שהם נפרדו, שמשהו שוב פעם מתפרק בגללי, כך היה גם עם אשתו הקודמת של אבא .
ידעתי שאני לא אשמה בסיפור, אבל תמיד הזריקו לי מידע למוח שאני זאת שאשמה .
איך אפשר להאשים ילדה בת 4 על התנהגות לא נאותה? בגילאים כאלה ההתנהגות והשיפוט של הבן אדם בא ממקום טהור . בגיל 4 העולם עוד לא מקלקל אותך, רק עוד כמה שנים .
והשיפוט של ילדה בגיל כזה כנראה באה ממקום אמיתי .
פעם אבא שאל אותי למה אני שונאת את כל מי שהייתה איתו עד עכשיו, נפגעתי ששאלה כזאת עלתה בראשו .
לא שנאתי את כל ממ שהוא הביא, גם לא את המיוחדת, הרגשתי בעיקר שאני נדחקת לצד .
הרגשתי שלפתע אני מיותרת, לא חשובה יותר, לא נוכחת .
כשהייתי ילדה שנאתי את העובדה שאני לא האהבה היחידה בלב של אבא, בגלל זה גם פיתחתי טראומות מהזוגיות שלו, בגלל זה יצאתי האשמה בכל דבר, המפרידה .

יום שישי הגיע, ואיתו המחשבות על אותו בחור, בעיקר המחשבה על איך יגיב שיראה אותי מופיעה בבית של הבת זוג של אבא שלו, שהיא בכלל דודה שלי .
אהבתי ללבוש בגדים חגיגיים ליום שבת, הפעם בחרתי ללבוש חצאית ג׳ינס, חולצה לבנה חלקה ונעלי ׳Stan smith’
אספתי את שיערי לאחור עם קליפס קטן והתזתי על עצמי את הבושם האהוב עליי - ורסצ’ה .
״שנצא?״ אבא שאל אותי כשסידרתי את שיערי במראה שבמסדרון, ״כן, נצא״ אמרתי,
״רק לפני, ליבי,״ אמר לי לפני שפתח את דלת הכניסה, ״סבא לא מרגיש טוב, הוא לא יהיה היום בארוחה .״ הוסיף .
לא חשבתי הרבה על מה קורה עם סבא, מכיוון שתמיד הייתה לו בעיה שונה .
פעם עם הקיבה ופעם עם הריאות, השלכות של סרטן שהולך וחוזר .

״שבת שלום״ אמר והכריז אבא כשנכנס בדלת הכניסה לביתה של רות, דודתי .
״שבת שלום״ החזירו לו בפה אחד כולם, ״ברוך הבא למשפחה״ אמר אבא שלי כשפגש בקובי, ראו לפי ההתנהלות בניהם שזאת אינה הפעם הראשונה שנפגשו .
״ברוך הנמצא״ קובי ענה לו, התקדמתי לכיוון דניאל, שעמדה ממש ליד רות, במטבח .
״שבת שלום בנות״ אמרתי ושתיהן ענו לי בחזרה, ״ליבי,״ רות אמרה ועצרה את מלאכתה במטבח ״הכרת כבר את הבן של קובי?״ הנדתי ראשי בשלילה .
״מאחורייך .״ דניאל לחשה לי .
הסתובבתי, עמד מולי אותו הבחור שליווה אותי לבניין בבוקר הראשון שהגעתי לכאן .
עמד מולי אותו הבחור שפלירטט איתי, או לפחות ניסה, כשהגענו ליעד המבוקש .
הבחור ההוא, איתי .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
איך אתה כזה חזק?
איך אתה כזה חזק?
מאת: imagine me
נפרדנו
נפרדנו
מאת: Yoav Rehavi
טפר
טפר
מאת: איש המגבעת
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G