כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ההתנגשות הסופית חלק 21

כשאני לא מוצאת את הדרך הביתה

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

הירו
אני עומד מול המראה ומסתכל על עצמי כשאני מסדר את העניבה. אני מרגיש אידיוט, אני מגחך לעצמי, הרי אני כל כך שונא חליפות עלי, אני שונא את הלבוש הרישמי הזה. אני שונא את כל מה שמזכיר לי את הילדות. אני עכשיו נראה כמו מר חליפה מזוינת, לא רחוק ממנו. אבי חושב שהוא מצליח פאקינג לשלוט בי, אני חושב על הערב המתקרב, אני חושב על מה שעומד לקרות, הבלתי נמנע הגיע. לעזאזל הלוואי הכל היה פשוט יותר, למה החיים שלי מסובכים ככה?
נמאס לי מהשיט הזה כבר, נמאס לי.
מריצה בטח יותר מתחרפנת ממני, עם כל ההכנות שאבי עושה איתי בקושי הספקתי לראות אותה היום, רגע הנחת היחידי שראיתי אותה זה היה הבוקר כשהתעוררתי וגיליתי שהיא לא לצידי במיטה, הופתעתי לראות אותה יושבת במטבח עם סבתא שלי. מה לעזאזל הן עשו יחד? על מה הן דיברו? מריצה הייתה נראת פאקינג כל כך נינוחה כשהיא ישבה ודיברה איתה, לא היה נראה בכלל שהיא לחוצה ממנה כמו שהיא תמיד אומרת שהיא לחוצה מהמשפחה שלי.
פאק למה אני כל כך לחוץ מהערב? אני מסוגל לעמוד מול במה של עשר אלף אנשים אבל מול כמה מוזמנים של המשפחה המזדיינת שלי אני נלחץ. פאק.
אני רוצה לשחרר את כל הלחץ המזדיין הזה בעזרתה של מריצה, אני רוצה לקבור את עצמי בתוכה ולשכוח מהכל. הכל יותר קל ככה.
אני שומע דפיקות על דלת חדרי. אולי אלוהים שמע את מחשבותיי ושלח את מריצה אלי עכשיו?
"מי זה?" אני צועק ברחבי החדר כשאני ממשיך להסתכל על עצמי במראה, מסדר את השיער שלי, לא נותן לתלתלים שלי להתפרע כמו שאני עושה בדרך כלל.
"אני, אמה." אני שומע את קולה של אמה. פאק, לא מי שציפיתי לה.
"מה את רוצה?" אני צועק שוב, כשאני מסדר את ג'קט החליפה שלי, פאק אני נראה כמו אידיוט גמור.
כל הקעקועים שלי מוסתרים השיער שלי מסודר, אני לבוש בחליפה אלגנטית בצבע שחור עם נעלי אלגנט שחורות, אני נראה כמו חתיכת תחת.
הדלת נפתחת ואמה נכנסת, היא מביטה בי, אני רואה אותה דרך המראה איך היא מסתכלת עלי. היא מחייכת חיוך קטן, כשהיא לבושה בשמלת ערב מהודרת בצבע אדום.
"אתה נראה נהדר." היא אומרת כשהיא צועדת אל תוך החדר.
אני לא עונה לה, רק ממשיך להסתכל עליה דרך המראה.
"מריצה מתארגנת עם מרגרט, השמלה שהיא תפרה נראת מעולה, היא נראת מעולה. היא בחורה טובה הירו." אמה משבחת את מריצה. אני רק מהנהן בראשי כשאני תוחב את ידי לכיסי המכנס האלגנט שלי.
"זה מזכיר לי אותנו בתור ילדים אתה יודע? אתה עם חליפה מהודרת אני עם שמלה מהודרת, התגעגעתי לזה." נימת קולה מאוד רגועה, מאז שהגעתי ללונדון אני ואמה בקושי דיברנו, קשה לי לדבר עם המשפחה שלי עם כל אחד מהם, מה שפאקינג עברתי בגללם אני לא מאחל את זה לאף אחד.
"אני לא." אני אומרת בקול קריר בלי רגש כלל.
"זה יהיה ככה כל החיים? כל הזמן?" היא נאנחת.
"אתה תשנא אותי כל חייך?" היא ממשיכה לשאול אותי, אני לא עונה, אין לי זין לזה. אני גם ככה כבר יותר מידי מוצף. לעזאזל עם הכל.
"הירו, אתה אחי, אתה הדם שלי, המשפחה שלי, אתה לא יכול לשנוא אותי ככה כל החיים." אמה אומרת וקולה מתחלש, היא עומדת לבכות? אני מסתובב אליה ומביט בה.
"פאק אמה, את מצפה שאסלח כיאלו כלום לא קרה? אתם בגדתם בי, כולכם. כל המשפחה המזדיינת הזו." אני נוזף בה, בלי לשים לב אני מרים את הטונים שלי.
"אני יודעת שטעיתי! אני יודעת! ואני מצטערת כל כך! אני מצטערת על הכל, אני מצטערת!" קולה מתחנן אלי כשהיא צועדת אלי כמה צעדים.
"אני רק רציתי שנישאר ביחד, אני רציתי שתמשיך להיות אחי, אני פחדתי, פחדתי לאבד אותך. חשבתי שאבא עושה את הדבר הנכון." עיניה דומעות.
"איבדת אותי פאקינג ככה או ככה אמה." אני אומר שוב בלי כל רגש בקולי, אני מסתובב חזרה אל המראה.
"לא תסלח לי לעולם נכון?" היא שואלת ואני שומע את הבכי בקולה.
אני לא עונה לה רק ממשיך להסתכל על עצמי במראה, אפילו לא מביט בה דרך המראה. פאק. אני לא יכול לסלוח לה, לא יכול לסלוח לאף אחד מהמשפחה המזדיינת הזו.
אמה מהנהנת בראשה כשהיא מבינה שאני לא מתכוון להמשיך את השיחה המזדיינת הזו. היא מנגבת את אפה ולוקחת נשימה עמוקה.
"אני אוהבת אותך. אתה אחי. אני תמיד אוהב אותך ואני מאמינה שיום אחד תסלח לי." היא אומרת וצועדת ליציאת החדר, אני רק מביט דרך המראה איך אמה יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת אחריה.
אני ממשיך להתעסק בלסדר את עצמי מול המראה, אני מנסה להישאר אדיש לכל השיחה הזו, אבל לא מצליח כשאני מוצא את עצמי מושך את העניבה בתוקפנות. "פאקקקק" אני צועק.
הכל היה אחרת רק אם אמא שלי הייתה בחיים, שום דבר מכל זה לא היה קורה, אני יודע את זה אני פאקינג יודע את זה.

מריצה
"את נראת נפלא." מרגרט אומרת לי כשאני מסתכלת על עצמי במראה, מרגרט סוגרת את הריץ רץ של השמלה שלי ואני גאה במה שהצלחתי לעשות במינימום כלים.
עשיתי לעצמי שמלה ארוכה בצבע ורוד ניוד, שמלה שמלווה את הגוף ואחרי קו הישבן היא נעשת רחבה יותר, זאת שמלת סטרפלס, החלק העליון צמוד כמו מחוך ומבליט את החזה שלי במינון הנכון. הבד הוא בד מבריק ואני מרגישה ממש כמו נסיכה.
"תודה מרגרט." אני אומרת ומחייכת אליה.
"אני אלך להביא את הנעליים מהארון של אמה." היא אומרת, השארתי את העקבים שקניתי לנשף באחת הפעמים שהלכנו ביחד ברחובות אוקספורד לקניות אצל אמה בארון.
"תודה." אני אומרת אני מסתכלת על עצמי במראה וכבר לא יכולה לחכות שהירו יראה אותי.
היא חוזרת תוך שניה עם קופסת הנעליים שלי, היא מתכופפת כדי לעזור לי לנעול אותם.
"או לא צריך אני יכולה לנעול אותן לבד." אני מורידה את ראשי.
"תני לי מיס, זאת העבודה שלי ואני אוהבת את זה." היא אומרת, אני רק מהנהנת אליה ומחייכת לא מתווכחת, אז ככה מרגישה סינדרלה כשהיא מתארגנת?
"מושלם." היא אומרת וקמה על רגליה, מביטה בי בגאווה, ואני בהחלט מרגישה נסיכה, טוב זה הנשף המלכותי הראשון שלי. מותר לי לא?
"ודרך אגב, יום הולדת שמח מיס." היא אומרת כשהיא מביטה בי דרך המראה.
"איך.. ?" אני שואלת אותה מופתעת לדעת שגם היא יודעת שיש לי יום הולדת היום.
"בחייך חשבת שאני לא אדע? הכל עובר דרכי אחרי הכל." היא קורצת לי כשהיא מסדרת את השמלה שלי מאחורנית. אני רק מצחקקת, ברור, הרי בטח היא זו שמשיגה לסבתו של הירו את כל המידע, היא ממש יד ימינה.
"קדימה לכי להראות להירו איזו מהממת את." היא קורצת לי ומחייכת. אני מחייכת אליה בחזרה.
"תודה על הכל מרגרט, באמת." אני אומרת, אני מתרגשת כל כך לקראת הערב, לחוצה ומתרגשת בו זמנית. אני מפחדת מהבוקר של מחר, זה הבוקר בו אני צריכה להחליט מה לעשות לא? או שאולי סבתו של הירו אכן תפתיע אותי? אוי שוב אני נכנסת לפנטזיות סרטים רומנטים שבסוף הכל מסתדר מעצמו.
אני יוצאת אל המסדרון לכיוון חדרו של הירו.
אוי לא. אביו של הירו מולי. הדבר האחרון שאני רוצה להיתקל בו.
"את עדיין כאן דרלינג?" הוא שואל אותי בכזו התנשאות עם המבטא הבריטי שלו. "לא חשבתי שתצליחי לשרוד את השבוע הזה כאן." הוא מגחך לעצמו. אני רק רוצה להעיף לו סטירה.
"הפתעת אותי." הוא אומר כשאני לא עונה לו. "הפתעתי אותך? מה זאת אומרת?" אני שואלת.
"נו טוב, חשבתי שתנסי לשכנע את בני לחזור לחיי הרוק השטחיים והעלובים האלה. חשבתי שיותר תעדיפי להיות בת זוג של כוכב רוק מאשר של לורד של בית מלוכה. את לא מתאימה להיות אישה של בן מלוכה, אבל נו טוב אם זה מה שהבן שלי רוצה." הוא מושך בכתפיו. אני משתדלת לא להיפגע מהמילים שלו, אבל אכן אני נפגעת. עכשיו הוא מתחשב במה שהבן שלו רוצה? אם אביו לא אוהב אותי הוא יעשה הכל כדי לחבל בקשר שלנו, אם כבר הספקתי להכיר את אביו אם כבר הספקתי להבין מי זה הבן אדם הזה אז הוא יעשה הכל כדי להרוס לנו, ועם איך שהוא מדבר נראה שהוא כבר ניסה כמה וכמה פעמים אני חושבת. זאת הסיבה שרבקה הזו הסתובבה לנו בין הרגליים כל הזמן הזה?
העצבים משתוללים לי, אני מרגישה את פניי מאדימות אני לא יודעת אם זה מעצבים או כי אני מרגישה מבוכה כרגע. אבל האימפולסיביות שלי והיהירות שלי משתלטים על המוח שלי כרגע.
"למה אתה שונא אותו כל כך?" אני שואלת חסרת סבלנות. אני מכווצת את עיני.
"שונא אותו?" הוא שואל מופתע משאלתי, הוא מרים גבה.
"לא יכול להיות שאבא שאוהב את הבן שלו מחפש רק לחבל לו בחיים, לאמלל אותו ככה. אתה נהנה מזה?" אני יודעת שאני מגזימה בצורה שאני מדברת אליו אבל אני כבר לא מסוגלת, אני לא אוכל לחיות כאן, עם האנשים האלה אני לא אוכל. אחרי הנשף אני עוזבת לא אכפת לי יותר. אני לא אתן לאף אחד לדרוך עלי לעולם שוב.
"את טועה יקרה. כל מה שאני עושה זה אך ורק לטובתו של בני. אני יודע מה טוב בשבילו." הוא מניח יד אחת על המותן שלו ויד שניה הוא מפנה אלי את אצבעו כיאלו נוזף בי.
"כנראה שאתה לא מכיר את הבן שלך כל כך טוב, אם אתה חושב שמה שאתה עושה בשבילו זה לטובתו."
עם כמה שניסיתי להיות כאן בסדר, אני מוצאת את עצמי מטיפה לסבתו של הירו ולאביו של הירו באותו היום. אני כנראה שתיתי מיץ של אומץ אני לא יודעת מה קרה לי.
"את חצופה את יודעת את זה?" הוא נוזף בי.
"אני יודעת שאני אוהבת את הבן שלך, אני יודעת שאני רוצה שיהיה לו טוב. אני מצטערת אם אני חצופה וגסת רוח אבל למדתי את זה מהטובים ביותר." אני אומרת כל כך כועסת. אחרי הכל, הם האנשים הכי גסים רוח שיצא לי לפגוש עם כל הנימוסים שלהם.
פניו של אביו משתנים מכועסים למשהו אחר. הוא לוקח נשימה עמוקה, הוא נראה רגוע יותר.
"כל מה שאני עושה זה כי אני אוהב את הבן שלי." הוא אומר.
דלת חדרו של הירו נפתחת. אני רואה את הירו עומד מולי בחליפה מהודרת בצבע שחור, נראה כל כך אלגנטי, השיער שלו מסדור בכל כך אלגנטיות, זה נראה כיאלו הירו הכוכב רוק נעלם, כיאלו הגבר שהכרתי לעומת הגבר שעומד מולי כאן שונה לגמרי.
"מה לעזאזל?" הירו שואל את עצמו.
"אתה מוכן בן?" אביו של הירו שואל. הירו מהנהן, אני מסתכלת על הירו ומרגישה כיאלו רוחי נשברת, אני לא יודעת למה. בעצם אני יודעת למה, כי הבנתי עכשיו שאני לעולם לא אוכל לחיות עם המשפחה של הירו גם אם הייתי רוצה, אני לא יכולה לתת שידרכו עלי ככה, אבא שלו שונא אותי, הוא יעשה הכל כדי למרר אותי.
חשבתי כל הזמן שהירו יעשה משהו, חשבתי שהוא יתעמת עם אביו, חשבתי שהוא ינסה לעמוד על שלו, אבל הוא לא. אחרי כל הזמן הזה אחרי כל מה שהוא עשה אחרי כל הדברים שהוא עבר בשביל להשיג את מה שהוא השיג, זה נראה שהוא עומד לוותר על זה, הוא נותן לאביו לנצח. הדבר שכל כך כואב לי זה שחשבתי שהגבר שלי יעמוד וילחם על החלום שלו, הוא נלחם כל כך הרבה, זה לא מגיע לו. זה לא מגיע לי. זה לא מגיע לשנינו.
אני לא אוכל לשאת בזה, אני לא אוכל לוותר על כל כך הרבה, זה לא רק לוותר על עצמי ועל החלום שלי, זה יותר מזה, זה לוותר על החופשיות שלי, על הבחירה שלי, זה לתת שיבחרו בשבילי ואני לא אוכל לעשות את זה, נלחמתי כל כך הרבה בשביל להיות זאת שבוחרת.
אני רואה את הירו הולך יחד עם אביו, אני מביטה בהם כשדמעות עומדות בעיניי, כשאני מבינה שהגבר שלי הוא כבר לא הגבר שלי, הגבר שלי בחר. בחר בכך שיבחרו בשבילו והגיע הזמן שלי לבחור בשביל עצמי.

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מושלם! מתי המשך?
הגב
דווח
guest
יאו איזה עצוב! לא יכולה לחכות יותר לפרק הבא בבקשה המשך מהר!
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
יאו איזה עצוב! לא יכולה לחיות יותר לפרק הבא בבקשה המשך מהר!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 27
ההתנגשות השניה חלק 27
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
נפרדת ממך בתהליכים ~ 34
נפרדת ממך בתהליכים ~ 34
מאת: lucine S
רוח
רוח
מאת: ג'רונימו .
אלכס
אלכס
מאת: היילי ג'ונס
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה