כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 19

זמן לשינוי

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

הירו מחנה את המכונית במקום די שומם, זה נראה כמו פארק נטוש. הפארק די מואר בחושך שמסביב, הירו יוצא מהמכונית בזמן שאני מסתכלת על הפארק ובוחנת אותו. אפשר לראות שהאביב הגיע כי הפרחים פורחים על העצים, פרחים בצבע סגול ואדום. לא נראה שיש מקומות ישיבה בפארק הזה, רק שבילים שמצידם דשא. זה כבר נראה יותר כמו יער אולי ופחות פארק.
הירו פותח בשבילי את הדלת כדי שאצא מהמכונית.
"מה זה המקום הזה?" אני שואלת את הירו.
"מקום." הוא מחייך ומושך בכתפיו נותן לי את ידו כדי לעזור לי לצאת מהמכונית, אני מנתקת את חגורת הבטיחות שלו ואוחזת בידו, נותנת להירו למשוך אותי מהמכונית.
"זה עוד אחד מהמקומות הסודיים שלך?" אני שואלת כשאני נעמדת על רגליי ושוב מסתכלת מסביבי, האמת הפארק הזה מהמם, יער מה שזה לא יהיה. אם הוא בחושך ככה יפה בטח ביום הוא עוד יותר. הכל פרחים מסביב, אני מתה על התקופה של האביב שהכל פורח, זה התקופה הכי יפה בשנה, זה מה שבאמת מראה את השקט שאחרי הסערה. אולי זה הזמן לשקט שלי ושל הירו אחרי כל הסערות והטלטלות שאנחנו עוברים?
הוא ביקש ממני לסמוך עליו, הוא מתכנן משהו, אני לא יודעת מה, אבל אני באמת מקווה בתוך תוכי בכל מאודי שיהיה אשר יהיה הוא יצליח. אבל מה שכן אני צריכה לזכור שהירו יכול להיות אגואיסט מאוד, למרות הכל ולמרות שאיך הוא אמר הוא משפר את עצמו בשבילי, אני לא שוכחת את היום הנורא שגיליתי שהירו היה מסוגל להרוס לי את החלום רק בשביל ההטבות שלו.
הירו מחזיק בידי ומתחיל ללכת, מושך אותי איתו.
"יש לי המון מקומות סודיים בייב." הוא מגחך.
"אה נכון איש המסתורין שכחתי." אני אומרת בסקרסטיות.
הירו צוחק. הוא מושך את זרועי ומצמיד אותי אליו. "טוב כשאתה רק מחפש איך לברוח מהמקום שאתה גר בו, אתה מוצא את עצמך בחוץ, מחפש מקומות להתחבאות וככה אני הכרתי את כל המקומות האלה, שאף אחד לא מכיר. טוב לפחות לא מי שאני מכיר." הוא מסביר לי.
"אז החברים שלך מהבר לא מכירים את המקום הזה?" אני שואלת, אני רוצה לדעת יותר, למה אני תמיד רוצה לדעת יותר? הוא בטח שונא את כל השאלות שלי.
"האנשים מהבר הם לא חברים שלי, הם אנשים מאוד.. " הוא נעצר.
"מאוד מה?" אני דוחקת בו שימשיך את המשפט שלו.
"הם לא אנשים טובים מריצה. אני מתחרט על כך שפגשתי אותם, מייק הוא המזדיין הראשי." הטון של הירו משתנה, הוא נשמע כועס?
"הוא לא נראה נחמד במיוחד." אני מצדיקה את הירו ומושכת בכתפיי.
"מתי ראית אותו?" הוא שואל אותי. בטח שהוא לא יזכור את הערב בו אמר לי את שתי המילים שלא חשבתי מעולם שיהפכו אותי לגמרי אם אשמע אותם ממנו.
"אתמול..." אני מגלגלת את עיני.
"פאק. הוא אמר לך משהו המזדיין הזה?" הטון של הירו ניהיה קצת תוקפני. אני חושבת לרגע אם לשחזר להירו את השיחה שלנו, אבל זה נראה לי מיותר והירו גם ככה חמום מוח, ואני לא ממש רוצה להוסיף עוד בעיות.
"לא לא, לא יצא לי לדבר איתו יותר מידי." אני מנידה את ראשי לשלילה.
אנחנו ממשיכים ללכת ולהתלך בשבילי היער או הפארק הזה אני עדיין לא מצליחה להגדיר את המקום המהמם הזה. האורות מסביב מספקים כדי להראות את הפריחה המושלמת של האביב. אני יכולה לראות פרחים גם בצבע כתום וצהוב, עולים לי המון רעיונות על לצלם כאן קולקציה שלמה צבעונית ומטורפת לקיץ.
רגליו של הירו נעצרות ואני נעצרת יחד איתו, הירו מסתובב אלי ורוכן עם ראשו אלי, הוא מדביק נשיקה אל שפתיי.
"אני יודע שאני העמסתי עליך יותר מידי כשהבאתי אותך איתי ללונדון, אני יודע שיש לי עבר דפוק אני יודע שאני כולי דפוק. אני יודע בייב."
"הירו אני-"
"בייב, לא משנה מה תגידי אני יודע שזה יותר מידי." הוא קוטע אותי.
" אני עשיתי המון שטויות בחיים שלי, וידעתי כשאני אחזור לכאן זה יתנקם בי כמו פאקינג בומרנג, מייק וכל האנשים האלה שראית בבר, הם אלה שהכניסו ילד בן שש עשרה כמעט שבע עשרה לכל החיים האלה של הסמים, הם אנשים שהתעסקו בשיט, שיט כבד, ואני הלכתי איתם כי המוטו שלהם היה על חרא לא דורכים, ואחרי שרכו עלי כמו שדרכו לקחתי לעצמי את המוטו הזה. אני אף פעם לא רציתי להיות כמוהם, אבל מבלי לשים לב נהפכתי להיות כמוהם, אנשים בלי לב." הירו אומר את זה ומסתכל לתוך עיניי, אני לא יודעת מאיפה זה בא ולמה הוא מספר לי את כל זה.
"למה אתה מספר לי את זה הירו? אמרתי לך כבר לא אכפת לי ממה שהיה לפני, אני יודעת מי הבן אדם שאיתי עכשיו." אני מסתכלת עמוק בעיניו הירוקות הזוהרות.
"כי... מריצה... אני לא יודע מה יקרה אחרי הנשף, אני רוצה רק שתביני שהבן אדם שהייתי, זה לא אני יותר, אני באמת משפר את עצמי בשבילך." הוא אוחז בפניי בשני ידיו ורוכן אלי מביט בי עמוק בעיניי ומדגיש את המילה האחרונה.
"אני יודעת." אני אומרת.
"מה יקרה אחרי הנשף?" אני שואלת מודאגת. מה הוא מתכנן?
"מה אתה וג'ון מתכננים?"
"זה לא משנה, רק תסמכי עלי, את סומכת עלי נכון?" הוא מלטף את הלחי שלי באגודלו.
"תמיד." אני מאשרת בלי להסס. אומנם הירו איכזב אותי פעם, אבל אני יודעת שהוא השתנה.
הירו מצמיד את שפתיו אל שלי, הוא מנשק אותי ואני מרגישה איך שפתיי נעות יחד עם שלו בקצב מושלם, אחיד. ביחד. זה מדהים מה שהמגע של הירו יכול לעשות, הוא גורם לכל גופי לרעוד, הוא מצליח להטריף אותי רק מהריח והטעם המשכר שלו. אני מרימה את זרעותיי וכורכת אותם סביב צווארו, הירו מעביר את ידיו אל צידי מותניי, מצמיד אותי יותר אליו.
"התכוונתי לזה." הוא אומר.
"מה?" אני שואלת חסרת נשימה ומבולבלת.
"התכוונתי לזה שביקשתי ממך להתחתן איתי." הוא אומר, נשמתי נעתקת, אני מביטה בהירו וליבי מחסיר פעימה. הוא זוכר? אני לא מאמינה שהוא זוכר!
"אתה צוחק נכון?" אני שואלת, מנסה לא ליפול מרגליי, להיראות נורמלית לגמרי מקווה שפניי לא מסמיקות.
"אני רציני לגמרי." הוא אומר מצמיד אותי אליו יותר.
אני מרגישה את פני מסמיקות, את חום גופי בוער בלהבות.
"אם הכל יסתדר כמו שצריך, אם הכל ילך כמו שצריך, אני ואת מתחתנים. אני יודע שזה לא הצעת הנישואין שבטח ציפית לה אבל-" אני קוטעת את מילותיו בנשיקה.
נכון זאת לא הצעת הנישואין שאני ציפיתי לה, תמיד ציפיתי להצעת נישואין רומנטית תחת מגדל אייפל או באיזה מסעדה מושלמת עם ארוחה לאור נרות, אני רומנטית חסרת תקנה אי אפשר שלא לצפות להצעת הנישואין המושלמת שברקע מתנגן שיר מושלם.
"אני לא צריכה יותר מזה." אני אומרת, ומשום מה זה באמת מה שאני מרגישה, כל מה שאני רק צריכה זה את הירו, איתי, נותן לי להרגיש אהובה על ידו, מראה לי את אהבתו.
הירו מחייך חיוך גדול ומרים אותי, אני כורכת את רגליי סביבו ומנשקת אותו.
"אני אוהבת אותך." אני אומרת לשפתיו.
"אני אוהב אותך בייב." הוא אומר.

אני והירו חוזרים יחד לכיוון המכונית אחרי הליכה בפארק, הפארק הזה מהמם. אני באמת לא יודעת איך הירו מצא אותו הוא במרחק של לפחות עשרים דקות מהאחוזה, והפארק הזה שומם, לא ראיתי כאן אנשים בכל הזמן הזה שהיינו כאן. בכל הזמן הזה שהסתובבנו סביב הפארק ודיברנו יכולתי לראות כמה הירו השתנה. סליחה, השתפר לטענתו. אבל הוא השתנה אין ספק. הבחור השחצן והיהיר שהכרתי כבר לא אותו דבר, הוא אכפתי יותר, הפריע לי מאוד שהוא נותן לאבא שלו לעשות בו כרצונו, שהוא לא מצליח להתמודד עם אבא שלו, שהוא מפחד ממנו. אבל משום מה עכשיו שהוא אמר שיש לו תוכנית חלק מדאגותיי הוסרו. יכול להיות שהירו עומד להתעמת עם אביו סוף סוף? יכול להיות שהוא יעמיד אותו במקומו כדי שהירו יוכל להמשיך את חייו כמו שהוא רוצה? הרי מאז שאנחנו כאן הירו כפוף לאביו. כפוף לדרשותיו, אני לא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לזה, אני עד עכשיו רק ניסיתי להסיח את דעתי מהבלתי נמנע, אבל הנשף מתקרב יותר ויותר והזמן שלי ושל הירו חולף. עם כל אהבתי אל הירו, אני לא חושבת שאוכל לעולם להיות כפופה לכל החוקים של בית המלוכה, אני לא חושבת שאוכל לוותר על עצמי כל כך. אני השתדלתי כאן מאוד להיות מותאמת, אבל כי בתוך תוכי כנראה ידעתי שזה לתקופה, אבל להיות ככה כל החיים? אין מצב.
עד עכשיו הייתי בסערת רגשות מטורפת, אני לא עיכלתי את כל המצב הזה, הטלנובלה שלי קמה למציאות מהפנטזיה שלי.
"שוב את נכנסת למחשבות בייב?" הירו שואל אותי כשאחנו מגיעים לקדמת המכונית.
אני חוזרת לעולם ומביטה בו ומחייכת. "אהה.." אני מהנהנת בראשי בחיוב.
"על מה את חושבת?" הוא שואל ותופס בידי, אנחנו ממשיכים להתהלך כשידינו אחוזות אחת בשניה.
"סתם. לא משהו מיוחד." אני משקרת, אני לא רוצה להיות הפארטי פופר.
"פאק את לא מתחרטת או משהו נכון?" הוא שואל ואני יכולה לשמוע את הדאגה על קולו.
"לא לא." אני מסתובבת אליו נשענת על הטמבון הקדמי של המכונית, אני מרימה את ידי וכורכת אותם סביב צווארו.
"להפך, אני חושבת על השמלה שאעצב לחתונה שלנו." אני צוחקת, אני לא רוצה עכשיו להעיר שוב את כל החששות שלי, אני רוצה לחשוב על הסוף הטוב שלנו, שאנחנו מתחתנים ויש שיר מרגש ברקע והכתוביות מופיעות.
"אני רק לא מאמינה שזכרת כל הזמן הזה ואני אכלתי סרטים שאמרת את זה רק כי אתה שיכור מידי." אני סוטרת קלות לכתף שלו.
הוא תופס את ידי בידו הגדולה ונצמד אלי. "טוב... אני אוהב להיות מסתורי." הוא קורץ לי.
שוב הוא מתחיל עם המסתורין. אבל על מי אני עובדת? אני מתה על זה.
הירו מרכין את ראשו אלי, ואני מרגישה את שפתיו נצמדות אל שלי. גופי מתחיל לבעור מחדש, זה מטורף תחושת הפרפרים שהוא גורם לי להרגיש בכל גופי.
אני נותנת לשפתיי להיסחף עם שלו, הירו נצמד אלי יותר כך שאני מרגישה את חיכוך הבליטה ממכנסיו במפשעה שלי, גופי מיד מגיב למגעו, אני מרגישה את פיטמותי מזדקרות ונשמתי נעשת כבדה יותר.
"תזיין אותי." אני אומרת בקול חלש בין נשימה לנשימה.
"מה?" הירו בקושי משמיע בין נשיקה לנשיקה, הוא לוקח את ראשו מעט אחורנית ומסתכל עלי.
"תזיין אותי כאן. עכשיו." אני אומרת כשכל גופי כבר רוטט וצמא למגע שלו, צמא לכך שהירו יקבור את עצמו בתוכי.
"פאק בייב שאת מדברת ככה... כבר עומד לי." הוא אומר ונצמד אלי יותר, אני יכולה להרגיש איך הבליטה שלו גדלה.
אני נושכת את שפתיי כשהירו מעביר את ידו הגדולה על עצם הבריח שלי, הוא מגיע אל השד שלי ומוחץ אותו דרך החולצה שלי. אני מפשקת את שפתיי ופולטת נשימה.
הירו ממשיך לנשק את צווארי ואני מפשקת את רגליי. אני מניעה את מותניי כדי לחכך את עצמי בהירו.
"את מטריפה אותי פאק." הירו אומר כשאני מתחככת בו.
הוא מצמיד את שפתיו שוב לשלי, מנשק אותי כשצמרמורת שוב חולפת בכל גופי, אני לא יודעת מה נכנס בי, אבל אני רק רוצה להסיח את דעתי. אני רוצה להישאר בתוך הבועה הזו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אני לא רוצה שהלילה הזה יסתיים, אני לא רוצה שיגיע מחר אני לא רוצה להתקרב לזמן של הנשף.
אני נותנת לכל מחשבותיי להשתחרר ממוחי, מנקה את מוחי לגמרי, אני פוקחת את עיני כשהירו לוקח אחורנית את ראשו, אני מתנשמת בכבדות מרגישה איך החזה שלי עולה ויורד בקצב מהיר וכך גם חזהו של הירו. אני מביטה בעיניו הירוקות של הירו, איך שהן נוצצות.
אני נושכת את שפתיי, הירו מושיט את כף ידו לשפתיי משחרר את אחיזת שפתי בעזרת אגודלו ומלטף את שפתי התחתונה. כמה שאני אוהבת את הפעולה הזו.
אני שולחת את ידיי לכפתור הגינס שלי, פותחת אותו, הירו מסתכל עלי בפליאה, הוא מעקם את שפתיו לחיוך ואני לא יכולה שלא לחייך אחריו.
אני מסתכלת מסביב מוודאת שמרפי לא מופיע ואין אף אחד מסביב, אני רק רואה פרחים בצבע ורוד נופלים על הקרקע, אני מורידה את הגינס שלי עד כפות רגליי, הירו מסתכל עלי עושה את הפעולה הזו, אני מרימה את מבטי אליו כשהירו מסתכל לכיוון שפתי התחתונות ואני מרגישה את אצבעותיו מרפרפות מעל הדגדגן שלי.
הוא מצליח לגרום לי לאבד נשימה כשהוא מלטף קלות את הדגדגן שלי.
"פאק כמה שאת רטובה בשבילי." הוא מרכין את ראשו לאוזן שלי ולוחש. הוא מלקק את החלק שבין הצוואר לתנך האוזן שלי ומוצץ אותו. אני פולטת אנחה ומטה את ראשי אחורנית. אין ספק שהירו יודע לענג בחורה כל כך טוב ולגרום להסחת הדעת המושלמת.
"אוי הירו.." אני גונחת בלחש כשהוא ממשיך את פעולות אצבעותיו הנפלאות בשפתיי התחתוניות.
הירו יורד עם שפתיו ומנשק את עצם הבריח שלי, אני מרגישה שהירו מרחיק את אצבעותיו ממני וההרגשה הנפלאה נעלמת לה. אני מסתכלת עליו במבט מתחנן רק שימשיך. אני רואה את הירו מושיט את ידיו אל הגינס שלו והוא פותח את כפתור הגינס הסקיני השחורים שלו, תוך שניה אני יכולה לראות את הזיקפה הגדולה שלו מולי. הציפייה והכמיהה לכך שיכנס לתוכי רק גדלה.
הירו נצמד אלי שוב ואני מרגישה את קצה הזיקפה שלו מלטף את הדגדגן שלי, אני מפשקת את רגליי יותר, הפרפרים האלה בבטני התחתונה מתגברים.
הירו מנשק את צווארי וביד אחד תופס בצד המותן שלי ואת ידו השניה הוא מניח על טמבון המכונית .
"תגנחי לי." הוא דורש כשאני מרגישה את הירו מחליק לתוכי באיטיות.
"או כן.." אני גונחת כשאני מרגישה את הזיקפה של הירו בתוכי, אני כורכת את זרעותיי סביב צווארו, אני פולטת עוד גניחה לתוך אוזנו כשאני מרגישה אותו נע בתוכי, בדרך כלל כשהירו נכנס אלי הוא נע בקצב מהיר אבל עכשיו הוא נע באיטיות, אני מרגישה כל חלק וחלק מהזיקפה שלו, כל וריד ווריד, הוא נע באיטיות מייסרת אבל מענגת.
"אוי אלוהים!" אני גונחת שוב, הירו יוצא ממני, אני מתנשמת בכבדות, נושכת את שפתיי ומפשקת את פי כשאני מרגישה את הירו נכנס אלי שוב, הפעם הוא הכניס את הזיקפה שלו עוד יותר.
"זה כל כך טוב.." אני גונחת לאוזן שלו כשהוא ממשיך לנוע בתוכי הפעם בקצב קצת יותר מהיר, הירו מעביר את שפתיו על שלי. "או הירו.." אני גונחת לשפתיו.
"פאק בייב, תגנחי לי עוד." הוא אומר.
"כן, כן!" אני גונחת לשפתיו כשאני מסרבלת את אצבעותיי בשיער ראשו, מושכת מעט את התלתלים שלו.
"אני יודע שאת אוהבת את זה, אני יודע שזה מדליק אותך שאת גונחת, תגנחי את השם שלי." הוא דורש לתוך שפתיי.
"אוי הירו.. כן! " אני גונחת נותנת לעצמי להשתחרר לגמרי דווקא באמצע פארק נטוש באמצע שום מקום ברחבי לונדון.
"כן הירו!" אני גונחת חזק יותר כשהוא נע יותר מהר בתוכי. הירו יוצא ממני ומחליק את עצמו לתוכי שוב חזק יותר.
"או מי גאד!" אני גונחת כשאני מטה את ראשי אחורנית.
"את אוהבת את זה נכון? את אוהבת להזדיין ככה נכון?" הוא אומר בקול צרוד, מדליק אותי יותר.
"כן! כן! כן!" אני גונחת.
"אוי אלוהים זה כל כך טוב" אני מרגישה את פעימות הלב שלי יוצאות מהמקום, הדם שלי משתולל ובוער בתוכי, אני אוחזת בהירו כל כך חזק כשאני מרגישה את כל שרירי מתכווצים כשהוא ממשיך לנוע בתוכי.
"עוד בייב עוד." הוא דורש.
"כן הירו, אני אוהבת את זה, אוי כן!" אני גונחת, למרות מזג האוויר הקריר, אני מרגישה את גופי מתחיל להיות לח, וגם את גופו של הירו, שנינו בוערים מאהבה.
"פאק בייב, את משגעת אותי." הוא אומר כשהוא ממשיך לנוע בתוכי, גופי בוער יותר ויותר תחת כל תנועה של הירו, נשימותי מתקצרות כשאני ממשיכה לגנוח שוב ושוב את שמו, אני מחזיקה את עצמי, מנסה שלא לתת לפורקן להשתלט עלי, אני רוצה להמשיך להנות מהאקט הזה, מהרגע הזה.
אני מכווצת את כל שרירי כשהירו שוב יוצא ממני, ואחרי פחות משניה שוב נדחק לתוכי חזק יותר.
"הירו!" אני גונחת, אפשר ממש לשמוע את הדפיקות על המכונית, אני באמת מקווה שאין כאן אף אחד, אבל גם אם כן כרגע זה ממש לא אכפת לי.
אני משאירה את שפתיי פשוקות, ממשיכה לגנוח שוב ושוב עד שאני מרגישה אני כבר לא מסוגלת כשאני מרגישה את כל הלחץ מתאסף, אני נותנת לאורגזמה להשתלט עלי כשאני גונחת את שמו של הירו והירו מגיע לפורקן מיד אחרי.
זה היה כל כך טוב.
כל כך משחרר. בדיוק מה שהייתי צריכה. אני לא רוצה שהלילה הזה יסתיים.

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan