כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

צייר לך עולם: פרק 15

אני חוזר הביתה

סער
אני מגיע הביתה ומוריד את הקסדה מהראש.
זה עניין של דקה עד שאיה תבוא בריצה החוצה, היא בטח כבר שמעה את האופנוע שלי שאיכשהו היא מצליחה תמיד לזהות את הצליל שלו. היא אומרת שזה בגלל שאנחנו אחים ויש לנו קשר מיוחד וזה תמיד מקסים אותי שהקטנה הזאת אומרת את זה בחצי קריצה. איה הקטנה רק בת שמונה אבל חכמה כל כך ויפה שהיא אפשר שלא להתפעל מימנה ולהסכים איתה בהכל.
אני לוקח שניה להסתכל על הבית שבו גדלתי, וילה גדולה ומעוצבת עם גינה מפוארת ובריכת שחיה.
בית שמזכיר לי שאני אמור להרגיש בר מזל.
"סעררררררררררררר" איה רצה אלי בהתרגשות בזרועות פתוחות, אני מרים אותה לחיבוק עוטף ומרגיש שהנשמה שלי מתמלאת מחדש.
"אני הרגשתי שזה אתה, אתה רואה זה עובד הקשר אחים" היא צועקת בהתרגשות.
"איזה אלופה את אחות קטנה שלי" אני עונה בחיוך והעיניים שלה נוצצות.
היא מסמנת לי להוריד אותה מהחיבוק ותופסת אותי ביד, גוררת אותי אחריה בחצי ריצה.
"כולנו ממש חיכינו לך, אמא כל היום בישלה היא הכינה לך כל מה שאתה אוהב וגם אני עזרתי. עשינו עוגת שוקולד ממש טעימה אתה חייב לטעום".
בשניה שאנחנו נכנסים שוקו מגיע לכיווני מקשקש בזנב. כשהייתי חוזר מהצבא הוא היה קופץ בהתרגשות אבל הכלבלב נהיה זקן ופחות נמרץ מפעם. אני מלטף אותו בשמחה וממשיך לשמוע את איה מספרת לי על מה שקרה היום בבית הספר.
"הגענוווו" איה צועקת ומציגה אותי בהתלהבות.
אמא מגיעה מיד מהמטבח, לבושה בסינר מוכתם ושיערה מבולגן אבל היא מחייכת חיוך גדול ועינייה הכחולות, שירשתי מימנה, בוהקות. אפילו ככה היא עדיין יפה מאוד ומרשימה.
"סער שלי, כמה שהתגעגעתי אליך". היא אוספת אותי לחיבוק חזק של אמא שממלא אותי בתחושה של נינוחות ובית.
היא מוחא דמעה "לא היית פה הרבה מידי זמן סער, אתה צריך להקפיד לבוא יותר, מאוד התגעגענו אליך".
אני נושק לה על הלחי "אני מבטיח לבוא יותר, הייתה לי תקופה לא טובה אבל זה משתפר" אני אומר בחצי חיוך והיא מהנהנת בהבנה.
"מקווה שבאת רעב הכנתי מלא אוכל שאתה אוהב"
"אני מורעב"
"מצוין!"
"איפה אבא"?
"כרגיל, בחצר מעשן את הסיגר שלו ועושה שיחות של העבודה"
"אני כבר חוזר" אני נושק לה שוב ויוצא לחצר.
אבא יושב בחצר על הכיסא שלו עם כוס ויסקי וסיגר ואוזניה אחת מחוברת לאוזנו. הוא שקוע בשיחת עבודה ואני מבחין בעוד כמה שיערות לבנות שצצו לו על הראש ומבין שאני באמת חייב לבוא יותר.
הוא קולט אותי ומחייך חיוך גדול
"שומע הבן שלי הגיע אני מנתק נדבר אחר כך". הוא מנתק את השיחה וקם לקראתי.
"בן שלי" הוא מחבק אותי חיבוק חזק של אבא.
"איך אתה"? הוא בוחן את פני בריכוז.
"הייתה תקופה קצת פחות טובה אבל אני בהתאוששות".
"צריך שאני אתקשר לאורי לתת לו קצת בראש"? הוא שואל אותי בחצי חיוך חצי רצינות.
"לא לא הוא אחלה, האמת שהוא זה שדחף אותי לבוא לסופ"ש הביתה".
"לפחות משהו טוב יוצא לי מזה שאני משלם לו". הוא מחייך חיוך גדול ומציע לי סיגר.
אני מנענע את הראש לשלילה והוא מניח את הסיגר ומוזג לי וויסקי.
"זה אני לא שואל אותך, אתה חייב לשתות, זה וויסקי מצוין הבאתי אותו לפני שבועיים שיחוק. שבוע הבא אני מזמין ארגז של זה".
אני לוקח את הכוס מידו מרימים לחיים ולוקח לגימה. הוויסקי מחליק בקלילות בגרון ומשאיר טעם מעושן וטוב.
"וואלה מעולה".
"בטח מעולה אני בחרתי".
"אז מה חדש"?
"עסקים כרגיל, אני ואמא שלך מטיילים בעולם כל חודש משהו אחר, איה הקטנה ילדה יפה וגאונה של אבא. מזל גדול יש לי 2 ילדים ושניהם ירשו את היופי של האמא ויש עוד משהו חדש". הוא מניח את הוויסקי ומסמן לי לבוא אחריו הוא לוחץ על כפתור ונפתח ג'קוזי ענק.
"עשיתי שיהיה לחורף לשבת בכיף. חברים שלך יודעים שאתה בבית כולם מחכים לראות אותך. אני ואמא יוצאים היום למסיבה של אחד החברים, איה תהיה במסיבת פיג'מות, הבית עומד כולו לרשותך תזמין חברים תשבו בג'קוזי יש מלא אוכל, שתיה ומה שאין תזמין" הוא שולף את האשראי מהארנק ואני מסמן לא ביד בביטול.
"לא צריך כלום אבא"
"רק תהיה שמח בן שלי, שמח ומאושר, זה הכל" הוא אומר פתאום ברצינות יתרה ולוקח שאיפה מהסיגר שלו ואני לוקח לגימה מהוויסקי.
מנסה להחליט אם זה טוב שכולם יודעים שאני בבית, וכמו שאני מכיר את גיא והפה הגדול שלו כולם זה אומר כולםםם.
מה שאומר שגם אם רציתי לראות שנים-שלושה אנשים זה ממש לא מה שהולך להיות ואם אבא הציג לי את זה כמו שהוא הציג את זה לגיא הולכת להיות פה מסיבה היום.
אני לוגם שוב מהוויסקי ומתחיל להתכונן למה שיהיה פה הלילה ולא בטוח אם אני לגמרי מוכן לזה.
...
ארוחת הצהריים עברה בנעימים, האוכל היה מצוין וכולם היו באווירה טובה ושמחה. כשזה נוגע ללהתעלם מהפיל שבחדר המשפחה שלי יודעת את העבודה וזה בדיוק מה שאני צריך עכשיו, מפלט רגעי מכל מה שמציף אותי. אחרי עוגת השוקולד אני מתחיל להרגיש את העיניים נעצמות לי ומקבל תזכורת לכך שלא ישנתי יומיים. איה מדברת איתי בהתלהבות ואני בקושי מצליח להבין מה היא אומרת.
"בואי איה תעזרי לי קצת לסדר ותתני לסער קצת לנוח, הוא יהיה פה עד מחר בערב יהיה לכם הרבה זמן לשחק" אמא אומרת ומסמנת לי בראש ללכת לישון.
במבט עצוב איה הולכת לעזור לאמא ואני לוקח את התיק ומתקדם ליחידה שלי שנמצאת בצד השני של הבריכה. אני נכנס ליחידה והכל נקי ומסודר, בטח אמא דאגה לתדרך טוב את העוזרת לפני שבאתי. אני מתפלא פתאום מגודל היחידה שגדולה פי שתים או שלוש מהדירה שלי בירושלים. כבר שכחתי כמה היא גדולה. אני מוריד חולצה ואת המכנס ונכנס למיטה בבוקסר. המצעים ריחניים ונעימים ועוטפים אותי בחמימות נעימה. פתאום אני מדמיין אותה איתי עם הפוני שלה, העיניים החומות המותקות שלה. עדן שלי, המלאכית הקטנה שלי. אני נתקף פתאום רצון עז לחבק אותה שוב לשקוע בצוואר הרך שלה ולהרגיש את הלב שלה. אני רוצה שהיא תהיה איתי במיטה עכשיו, שנצ של שישי, כאילו אין שום דאגות בעולם ואני עוטף אותה לתוכי ומנשק אותה ומלטף אותה בכל הגוף. אני נאנק בכאב ומנסה למחוק את המחשבה הזאת. אסור לי לפגוע בה יותר, אסור לי להכניס אותה לחרא שלי, מגיע לה כל כך הרבה יותר טוב. אני ניגש לתיק ושולף פייסל שגלגלתי שיהיה לי מוכן בשלוף. אני מדליק אותו ופותח את החלון ומתיישב על המיטה, אני נשען על הקיר הקר שלאט מצנן את גופי הבוער. אני נושף ענני עשן אל התקרה, עוצם עיניים ומנסה לא לחשוב על כלום, רק לשאוף ולנשוף. אני מרגיש לאט לאט את הסטלה ואת העייפות חוזרים אלי והעיניים נעצמות לי. אני מכבה את הפייסל ונשכב על הכרית עוצם עיניים ונותן לחושך לשאוב אותי..
...
כשאני מתעורר בחוץ כבר חושך. הפייסל עוד תקוע על אדן החלון, אני ניגש לטלפון ורואה 20 שיחות שלא נענו ואיזה 200 הודעות. השעה כבר שבע ואני מבין שישנתי כמה שעות טובות. אני כועס על עצמי שבזבזתי ככה את הזמן אבל אני מרגיש רגוע ורענן כמו שלא הייתי הרבה זמן. אני לוקח את הטלפון ומתקשר לגיא.
הוא עונה אחרי צלצול אחד
״הלו ג׳ינג׳י״,
״יא חתיכת דפוק אני מהבוקר מחפש אותך, מזל שאבא שלך עונה״
״התגעגעתי אליך יא דפוק״
״וואלה לא רואים״
״היום באחת עשרה, תגיד למי שבא לך ותראה״
״סגור אח שלי״
״יאללה אני זז לארוחת שישי״
אני מנתק את השיחה ועף למקלחת, דופק שטיף זריז וממהר להתלבש.
אני שולף מהארון מכופתרת ומכנס מחויט. מוציא מהמגירה את הבושם היקר ואת השעון שאבא קנה לי. אני מסתכל במראה ורואה את סער של פעם אבל מרגיש מישהו אחר.
אני חוצה את הבריכה במהירות ונכנס הביתה ושמח לגלות שכולם עדיין למעלה מתארגנים. אני מתיישב בסלון ושוקו מבחין בי ובא לקראתי אני מלטף אותו בשמחה.
״אוו מי זה החתיך הזה״ אמא יורדת במדרגות לבושה בשמלה שחורה צמודה ונראת מיליון דולר. איה מקפצת מאחוריה ורצה אלי ״הבטחת שנשחק אבל אמא אמרה שאתה עייף אבל מחר נכין פנקייקים ועכשיו אתה חייב כי אסור להפר הבטחות טוב״. אני עוטף אותה בחיבוק ״מבטיח״.
״את נראת מעולה כמו תמיד אמא״ אני נותן לה נשיקה בלחי והעיינים שלה נוצצות בהתרגשות. אני נמלא כעס עצמי שאני לא מדבר איתה יותר ולא מתעניין בה מספיק. לא מתעניין באף אחד.
אבא יורד במדרגות בחליפה ומחייך שהוא רואה אותי
״ככה נראה הבן שלי, יא אללה שמת את השעון נראה מעולה, חודשים הוא מעלה אבק. יאללה בוא נאכל״.
אנחנו מתיישבים בשולחן, במקומות הקבועים אבא בראש השולחן ואמא לצידו. איה מקרבת את הכיסא שלה לשלי ואוחזת בידי בהתרגשות. אני חייב לבוא יותר.
״אני מקווה שזה סבבה מבחינתך סער אבל המשפחה שמעה שאתה כאן וכולם רוצים לראות אותך. הזמנו מחר את כולם על האש״.
אני מתכווץ קצת באי נוחות אבל מבין שזה לא יהיה נכון לסרב.
אני מהנהן בשקט ומקווה לשרוד את העשרים וארבע שעות הקרובות. במיוחד את הלילה.
הארוחה עוברת בנעימים, האווירה הקלילה והיין גורמים לי להשתחרר קצת מהדאגות. הייתי מעדיף להישאר ככה עם המשפחה בלי יותר מידי. אבל אמא כבר מסמנת לאבא בשעון והם מסמנים לאיה להביא את התיק. היא מחבקת אותי חזק ״אל תלך טוב״
״אני לא כי אנחנו מכינים פנקייקים מחר״
היא מצחקקת בהתרגשות ומדלגת החוצה.
״האשראי במגירה במטבח למקרה שתתחרט ותרצה משהו״ אבא תופס אותי בכתף וקורץ.
״תודה אבא״ אני אומר בכניעה
״תעשה חיים״.
הדלת נסגרת מאחוריהם והבית מתמלא שקט, אני מוצף פתאום ריקנות ומתיישב.
ואיך שאני יושב אני שומע מוזיקה חזקה מבחוץ, אייי ג׳ינג׳י הזה.
אני מתרומם בחוסר חשק והולך לפתוח
״יא גנוב״ ג’ינג’י רץ לקראתי ודופק לי חיבוק ומסובב אותי באוויר. ג’ינג’י הוא החבר הכי טוב שלי מתמיד. היינו בלתי נפרדים עד הצבא, הפעם הראשונה למעשה שלא היינו יחד.
״אחת עשרה תגיד לחברות שלך שומע, עד שאתה בא אנחנו מנצלים כל דקה. קיצר כל הבנים פה, הבנות והנספחים יבואו באחת עשרה. עד אז״ ג’ינג’י שולף שקית לבנה ומחייך אלי, אני עושה ביד תנועת ביטול והוא מביט בי באכזבה.
״אבל נשתכר״ אני מנסה לפייס אותו
״מספיק טוב״ הוא מחייך לאישור.
תוך כמה דקות שורה של מכוניות כבר עומדת מחוץ לבית וכל החברה נכנסים בהדרגה דוד, עידן, אריאל, תומר, עמיחי. סוחבים בקבוקים יקרים של וויסקי, סמים ומה לא.
עידן כבר מוזג לי כוסית ודוד מגלגל לי פייסל. עמיחי מנתק שיחה וישר מבשר לי שיש כמה חברים שלו שבאים לנגן היום. ג’ינג’י כבר עשה סיבוב התחנפות אצל השכנים ותומר כבר מבשר לי מי אישרה הגעה ולמי יש ציצים גדולים ומלא עוקבים באינסטגרם.
אני לוגם במהירות מהוויסקי ומנסה לזרום עם הסחרור שאני נמצא בו.
״סער טוב לראות אותך נשמה תבוא יותר״ עידן מחלק צייסרים של ערק ואני מוריד את שלי במכה בלי לחשוב. גינגי מושיט לי אחד רק שנינו ואני מוריד גם אותו וחוזר לוויסקי שלי. אני מבין שאני חייב להיות שיכור כדי לצלוח את הערב הזה.
הפייסלים והוויסקי גורמים לי לאבד תחושת זמן, אני לא יודע כמה זמן אני יושב הכיסא שלי אבל החצר כבר מלאה באנשים. עמדת די גי וים שתייה על השולחן. בנות בביקיני מסתובבות סביב הגקוזי הענק ומלא אנשים באים לדבר איתי. אני מחייך בנימוס חלקם נראים לי מוכרים וחלקם לא.
״אחי כל השוות באו אני לא מאמין״ עידן תופס אותי ותוקע לי מצלמה בפנים, אני מחייך חיוך חצי מאולץ חצי מסטול.
״תודה נשמה זה יקפיץ לי את העוקבים״. אני נזכר פתאום באינסטגרם ומחייך בנוסטלגיה, חודשים שלא נכנסתי לחשבון שלי שפעם היה פעיל 24/7 ועכשיו אין לי מושג מה קורה שם.
אני מסתכל מסביבי ופתאום קולט אנשים עומדים ומסתכלים עלי ומתלחששים ביניהם. אני כבר יכול לדמיין מה שהם אומרים. אני לוקח עוד שלוק מהוויסקי ומתעלם מהם.
״סער, תקשיב טוב יא חתיכת מזליסט יאנה פה על ביקיני עושה לך עיניים כבר שעה. אתה מוכן להתאפס על עצמך ולגשת אליה״! ?
אני מסתכל אל הגקוזי, הכל נראה לי מטושטש. כל הבנות מסתכלות עלי ואני מתקשה להבין מי זאת מי ובעצם כולן נראות אותו דבר.
אני מרגיש פתאום זוגות ידיים מושכות אותי.
שתי בנות בביקיני מחייכות אלי ולפני שאני מבין מה קורה הן מורידות מימני את הבגדים וזורקות אותי לגקוזי.
אני מתרומם ורואה הרבה מצלמות עם פלאשים עלי. אני ממצמץ ומנסה לאפס שוב את הראיה שלי תוך כדי שאני מרגיש מישהי נצמדת אלי מאחורה ואחת מקדימה. לפני שאני מבין מה קורה השפתיים שלה על שלי והשניה ממששת אותי מאחור ומנשקת אותי בצוואר.
אני שומע את כולם ברקע מריעים ופלשים מסנוורים אותי.
אני נתקף פתאום חרדה וקופא. הכל סביבי נהיה טושטש והלב שלי פועם חזק. אני לא רוצה להיות פה, אני רוצה את עדן. לא אף אחת ממי שפה. אני מתנתק מהן בזהירות ויוצא מהגקוזי.
״אחי מה אתה עושה״ ג׳ינג׳י מסתכל עלי ותופס את הראש.
״לא מתאים ככה, לא מכבד״
הוא מהנהן ומושך אותי לרקוד. עוד בנות נצמדות אלי ומנסות למשוך אותי אליהן, עושות לי עיניים אבל אני לא רוצה אף אחת.
אני מאוהב בה.
אני גמור.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ההיא מהדוכן
ההיא מהדוכן
פשוט מושלם איזה כיף זה פרק ארוך המשך דחוףףףףף
הגב
דווח
1 אהבתי
Writer :)
Writer :)
❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
שמעון סלט
שמעון סלט
פרק יפה מאוד וכלל כל הסיפור מענין מתי יוצא עוד פרק?
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אני לא שלך.
אני לא שלך.
מאת: Imagine me
הכל בסדר?
הכל בסדר?
מאת: השם שלי הוא ..
קיסמט(גורל)
קיסמט(גורל)
מאת: אביטל'וש סיאני
מי רצח את שרון וייס?(פרק 5)
מי רצח את שרון וייס?(פרק 5)
מאת: M A
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan