כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 10 חלק ב׳

פרק 10 - ערב בלתי נשכח - חלק ב׳

חברה? מזאת אומרת חברה?
הרי רק בשבוע שעבר פלירטט עם הבחורה השחומה מהכיתה המקבילה, הרי רק בשבוע שעבר שלח אליי נשיקה לעבר מושבי הקהל במשחק המכריע של קבוצת הכדורגל שלו .
ורק לפני יודעת חיבק למשך דקות ארוכות את הג׳ינג׳ית שכל השכבה מפנטזת עלייה .
אז מזאת אומרת חברה?!
״חברה? סחתיין״ ניסיתי להשמע סבירה, למרות שבתוך תוכי רטנתי על כך שמישהי תפסה את מקומי .
מאוחר יותר הבנתי שחברתו הטרייה היא לא אחרת מאשר עינב, שיושבת ליד עמרי בשיעורי אנגלית, משוויצה לכולם עם המבטא האנגלי שמצליחה לבטא בשיעור ולא מתעייפת מלציין איך השתזפה בקו הביקיני בסופש באילת .
כולם אוהבים אותה וכולם שונאים אותה, והבנות האחרות מקנאות על היופי המיוחד שלה - קטנה, רזה ובעלת עור שזוף וחלק . שיער חום בתוספת גוונים בהירים עד הישבן, ועיניי דבש שמבליטות את הנמשים הבודדים שעל אפה הסולד, ושפתיים בגוון דובדבן משורטטות כל כך - שהזוי לחשוב שכל כולה טבעית .
עינב הייתה מהבחורות שתמיד נחמדות למורים, לתלמידים, אפילו לאבנים הניצבים ליד מגרש הכדורגל, חכמה ושקדנית, לא תראו מבחן אחד שלה שיורד מציון 80 .
היו לי את כל הסיבות לקנא בה מפני שחוץ מנמשים, לא היה לנו כלום במשותף .
וכעת, הקנאה שלי גברה כלפייה מכיוון שעכשיו תפסה את הבחור שהייתי מאוהבת בו כבר זמן מה .
״תראי ליבי,״ הוא אמר והתכופף כדי לחזיר את תיק הספורט לכתף השמאלית, ״את חמודה והכל, אבל גם לפני זה פשוט לא היית הטעם שלי .״
הייתה לי צביטה קטנה בלב והרגשתי את הכאב שבמשפט, אני לא יודעת מה קרה לי שהתאהבתי בו, אולי זה בגלל הצחוק הסקסי שלו שתמיד גורם לי לחייך, אולי זה בגלל האופי המקסים שלו ונימוסי החברות בנינו, אולי זה בכלל בגלל השרירים המנופחים והוורודים הבולטים לו מהזרוע - משהו בדברים האלה מושך אותי לגמרי .
אבל באותם הרגעים בהם ציין מדוע לא הגיע למסיבת יום ההולדת שלי, כל הדברים הטובים שהיו בו נעלמו .
עכשיו הוא כבר לא כזה יפה, עכשיו הוא כבר לא כזה נחמד, עכשיו הוא כבר לא כזה מושך - מה בכלל מצאתי בו .
למרות זאת הודתי לו על כנותו המלאה והתחלתי בדרכי הביתה, במחשבות של ״למה שלא אשבור את כל חלקי הגוף וזהו - הכל יהיה בדיוק בהגדרת הילדה הנאחסית ביותר בתבל .״
פעם הייתי ככה, פסימית, והחיים לימדו אותי שעל כל דבר צריך לומר תודה .
אולי זה גורל שקבע שלא יגיע למסיבה שלי, שאחזור לירושלים, שאקלע לסיטואציות משונות, שלא אזכה לסיים לימודים עם חבריי האהובים . אולי זה גורל .

הגיע הערב, החבר׳ה תמיד נהגו לקבוע מדי יומיים להפגש, לשמור על אחדות בין כולם .
נכנסתי למקלחת כדי לנקות את כל המאורעות שעברו עליי מהתקופה האחרונה, המים היו נעימים, התיזו על פניי והרטיבו את שערי .
גרמו לי להרגע מעט מהמציאות, להתבודד ולהתנקות מהכל, לחשוב שהכל יהיה טוב בסוף, ואם זה לא טוב, אז כנראה שזה לא הסוף .
החלטתי ללבוש ג׳ינס מזה תקופה שלא לבשתי ג׳ינסים, חולצה פרחונית לבנה, עדינה מאוד .
אספתי את שיערי לקוקו גבוה מתוח, והוצאתי קצוות פאות לייפוי התסרוקת, אבא תמיד אהב לראות את פניי בלי שום שיערות שיסתירו . הוא טען שהעיניים שלי הכי יפות כשאין משהו מסביב, ככה נקי .
יצאתי במהרה מהבית, ולפתע צלצול טלפון הושמע מהכיס האחורי של הג׳ינס .
׳טל׳ שמה הוצג על המסך, ״הלו?״
״היי טוויטי, מה שלומך?״ קולה הגבוהה הושמע בצד השני של הקו .
״אהלן טלטול, מה קורה?״ שאלתי ונעלתי את שער הכניסה לבית .
״איפה את? תגיעי בקרוב?״ שאלה .
הערב נפגשנו בבית של טל, שקרוב ממש כמה רחובות לידי, בהליכה מהירה הייתי מגיעה בזמן של שבע דקות .
״חמש דקות שם .״

את הערב הזה לא אשכח לעולם, כיום, כאשר אני יותר בוגרת ויותר שקולה בדעתי . אני מבינה כמה הערב הזה נעשה באהבה מלאה, בטוהר ובמטרה - להפוך את היומיים האחרונים ביישוב ליומיים הכי טובים שהיו לי .
כשהגעתי לבית של טל לא ידעתי שכל החברים שאני הכי אוהבת נמצאים שם, בהפתעה גמורה כולם קפצו בחיבוקים, חיוכים ואווירה של פרידה מוכחשת .
את הערב הזה באמת לא אשכח לעולם, ניר כיוון את הגיטרה ומוזיקה נעימה נשמעה באוזניי כולם, ישבנו במעגל וכל אחד אמר מילות פרידה, חלק מהבנות אפילו הזילו דמעה, ואולי גם אני ...
״זה אף פעם לא נגמר״ אמרתי וכולם הסכימו, ״את תמיד אצלנו בלב ליבי, אנחנו לא שוכחים אותך .״ אמר עמרי, שבין כל ההמולה אפילו לא הבחנתי שהוא לובש את החולצה האדומה שקניתי לו ליום ההולדת האחרון .
הרגשתי כיאילו חלק ממני נפרד מהגוף, כיאילו עם עזיבתי אני משאירה משהו ממני .
לא חשבתי שאגיע ליום שכזה, בו אצטרך להפרד מכל מי שאני אוהבת כאן, בו אצטרך לחזור הביתה ובאמת לא לשוב בתור השייכת לכאן, אלא ממקום רחוק ולא קשור .
שעתיים יפרידו בינינו עכשיו, שעתיים שנראות קרובות, אבל בכל דקה שעוברת בדרך חזור אני מרגישה את הכאב .
הערב היה מרגש, ברכות ומתנות נחמדות שגרמו לי לחייך בין כל הדמעות שזלגו מעייני .
שירים וצלילים הנובעים מהגיטרה והעלאת זיכרונות, לרגע הרגשתי בהלוויה של עצמי, שכולם נפרדים ומחמיאים לנפטר . כמה שהוא היה חזק, מוכשר, מצחיק ועוד .
לא רציתי לעזוב באמת, אולי אהבתי את הכאב בריבים שלי עם המיוחדת, אולי אהבתי את האווירה המתוחה שגרמה למציאות שלי לא להיות משעממת .
אהבתי את היער, את הדשא, את השקיעות והזריחות, את האוויר הטוב שמגיע בדיוק בשעה שש וחצי בערב, את האי תחרותיות בין כולם, את האהבה והאחדות .
אהבתי להרגיש מיוחדת בין כולם, כיאילו אין משהו שמגביל אותי, אהבתי הכל שם - הכל היה מושלם .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
מאת: Alon PAGLIN
לפעמים בא לי להיות אופלייה
לפעמים בא לי להיות אופלייה
מאת: תמר בנט
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
מאת: תמר בנט
אליקים טויל
אליקים טויל
מאת: Eli Tuil
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D