כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 8

פרק 8 - טוויסט בעלילה?

הלוואי והיה ספר שמדריך אותך מה לעשות, איך לפעול וכיצד להגיד . ספר כזה אדום בחריטות זהב עתיקות ׳הספר לחיים המושלמים׳ .
כי אם היה אחד כזה, הייתי ממהרת לרכוש ולקרוא את הפרק של - איך להגיב כשאבא מספר לך שחוזרים לירושלים .

״מה .. אבל ..״ ניסיתי לשמור על שפה תקינה, שלא אגמגם ומוחי לא יעצור את עבודתו ולא אדע מה לומר .
כיאה למזל תאומים, יש לנו שתי דעות על כל דבר, לעולם לא ניהיה מקובעים על משהו אלא אם כן מדובר במקרה נדיר .
אז גם הפעם לא הייתי מקובעת, מפני שמצד אחד אני מאושרת שאני חוזרת למשפחה שלי, עפה מהבית הזה ולא רואה את הפרצוף המתוח של גברת מיוחדת עוד לעולם .
מאושרת שאוכל להרגיש בבית, לבשל, או אפילו להתסובב בשורט קצר קצר כי ככה ארצה - ככה יהיה לי נוח .
אבל התמלאתי עצב, לא אראה את החברים שלי יותר באופן קבוע? אין מצב, לא יכול להיות .
כשאתה מקיף את עצמך באנשים שאתה אוהב ומעריך, הם הופכים להיות חלק ממך, בשר מבשרך, דם מדמך . ולהפרש מהם עכשיו זה היה הדבר הכי רחוק שתכננתי .
איך עמרי יגיב? איך גלי תגיב?
מה טל תגיד ומה מאיה תחשוב? איך פניו של ניר ייראו כשאצטרך להסביר מדוע לא אתחיל איתם את כיתה יא׳?
זה העציב אותי ולא נשארו מילים בתאי המוח שלי, לפחות לא כאלה שרלוונטיים להגיב חוץ מקללות של שבע דורות אחורה .
״אתה בטוח? איך הגעת לזה?״ שאלתי את אבא בניסיון תמים להבין מדוע נעזוב מקום כל כך יפה .
״ליבי, המצב בבית לא בדיוק מזהיר, סבא ניהיה חולה ואנחנו צריכים גם לחזור ולהיות עם המשפחה ביחד .
החלטנו לפרק את החבילה ושכל אחד ילך לדרכו שלו, יש דברים שפשוט מפסיקים לעבוד .״
הלוואי והוא עובד עליי, אני מוכנה להשאר ולסבול עוד זמן עם המיוחדת ועם הילדים שלה מאשר לעזוב פה הכל, לעזוב חוויות שעברתי יחד עם כולם והתבגרות עם כולם .
המחשבות האלה לא נתנו לי מנוח, גם המחשבה שהודעה כזאת באה בסיום יום ההולדת שלי . כיאילו אלוהים אמר ׳זהו, נהנית? תחזרי לאכול את תבשיל הגועל שמבשלים לך ותשתקי .׳
כשסיימנו את שיחתינו עליתי למיטה, אפילו בלי להוריד את האיפור הקל שהיה עליי . למחרת זה היה היום האחרון ללימודים, סיכמנו שאספר להם לפני שנצא לחופש הגדול - כדי שאספיק להפרד כהוגן ולבלות איתם את שארית ימיי כאן .

״שבו כולם״ אמרתי בהפסקת עשר בכיתה, כולם היו שם, כל החברים שאני אוהבת .
היה חשוב לי שכולם ישמעו את זה באותו הזמן, שחלילה אף אחד לא ישמע מוקדם או מאוחר מן השאר .
״אתמול בלילה כשחזרתי הביתה אבא שלי סיפר לי משהו .״
כל המבטים היו עליי, לא אהבתי את זה מפני שכולם חיכו שאפצה את פי ואבשר בשורה . היה לי קשה נורא אפילו לבקש מהם להיות בשקט, אז דמיינו לעצמכם כמה קשה היה לי לספר שאני עוזבת .
״אבא שלי החליט שבעוד שבועיים נחזור לירושלים .״
שקט .
דממה .
אף אחד לא מדבר ואף אחד לא מגיב, כולם פעורי פה מחכים שאצחק ואספר שזאת בדיחה והקדמתי בחצי שנה את אחד באפריל .
עמרי וגלי היו הראשונים לשאול מדוע זה קרה, הסברתי שהמיוחדת ואבא שלי מפרידים כוחות, הוא עוזב את עבודתו בעיר ליד היישוב וחוזרים למשפחה .
הסברתי שגילו לסבא שלי סרטן בשלב 4, מתקדם ביותר, הכי חריף .
לסבא שלי כבר היה סרטן פעמיים, כל פעם במקום אחר, הוא היה מעשן סיגריות חזקות מגיל 14 .
כשהייתי קטנה יותר, בסביבות גיל עשר בערך, תמיד הייתי מרצה לו - כמה לעשן זה מסוכן והורג .
הייתי מכינה מצגות ואפילו כותבת שירים על סיגריות, רק שיפסיק ורק שימשיך לחיות בבריאות מלאה, כמעט .
למרות שידעתי שסרטן בשלב 4 הוא כבר סרטן הורג, אין דרך חזור .

השבועיים האחרונים היו קשים לכולם, בשבוע הראשון מיוחדת כבר התחילה לארוז חפצייה, לעבור לגור עם אחותה עד שלגמרי נחזיר את הבית הגדול לבעליו .
אבא שלי לא היה שולח אותי לבית הספר, הוא היה מבקש ממני לשמור על הבית כדי שחלילה היא לא תיקח כלום שלא שלה . אבא היה משלם לה על הכל, על בגדים, ציפורניים, אוכל, טלפון ואפילו נתן לה את כרטיס האשראי שלו - הכל כדי שתיהיה מאושרת .
וגם קנה לה מכונית, שתוכל לנסוע ממקום למקום כיאה לאישה בעבודה ׳מקצועית׳ עאלק . סליחה אבל לעזור לילדים לפתור כמה זה אחד ועוד אחד, זאת לא עבודה .
היא התפטרה מהעבודה הרצינית הקודמת שלה בגלל הבוס שלה - אבא שלי .
כשגילו שמזכירה ובוס מנהלים רומן היא הייתה חייבת להתפטר, אין ברירה אחרת לא תקבל גרוש על חמש שנים של עבודה במפעל לייצור משקאות סודה שבנגב .
לאט לאט החברים החלו להפרד, עמרי היה הראשון .
״מה נשמע עמריקי?״ הרמתי את הטלפון לשיחה כשבצד השני עמרי, ממתין שכבר נוכל להפגש פגישת פרידה .
״בסדר, מתי נוכל להפגש?״ שאל והמתין שאבדוק מה הלו״ז שלי .
״היום אני לא עושה כלום, רק שומרת על הארמון,״ צחקנו והמשכתי ״אתה יכול לבוא .״
״אני בדרך .״
ניתקנו . ואחרי כמה דקות כבר שמעתי את רעשי גלגלי האופניים שלו עוצרים בחוץ .
״יקירי!״ אמרתי כאשר פתחתי את דלת הכניסה הכבדה ונשענתי על כתף שמאל שנשענה על דלת העץ, מחכה שיכנס .
״מה שלומך? איך אתה מרגיש?״ שאלתי
״חרא״
״למה?״
״כי החברה הכי טובה שלי עוזבת, ואני רוצה לקפוץ מהגג בערך .״
חייכתי, זה היה מתוק מצידו, ״אתה יודע, אני לא מתה עדיין . תמיד אקפוץ לביקורים אני מבטיחה .״
תשובתו הייתה שזה לא יהיה אותו דבר כמו שאגור כאן, והוא צדק, זה גרם לי להיות עצובה שהוא צודק בזה, שאנחנו בכלל דנים בנושא שכזה .
״הבאתי לך משהו,״ הוא אמר והושיט לי מעטפה לבנה ומדבקה של דורה עליה, ״תפתחי .״ ציווה עליי והתיישבנו בסלון .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan