כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 7

פרק 7 - הפתעה!

׳היום בארבע, זוכרת? ׳ עמרי סימס לי בדיוק כשנכנסתי הביתה, ניחוחות בישול אימהי היה באוויר,
מיוחדת הייתה במטבח ושני הילדים הקופצניים שלה הגיעו לסבב שמירה שלהם .
״ליבי, תראי מה ציירתי לך״ נועם הבן הקטן רץ אליי ובידו דף מלא צבעי פסטל פנדה מרוחים .
״ציירתי לך בית ושמש,״ הוא אמר והגיש לי עם חיוך חושף שיניים קטנות קטנות וצפופות, שהזכירו לי שהוא רק בן שש
״נכון יפה?״ הוסיף וחיכה לתגובה שלי, ״זה מקסים! אתלה את זה בחדר שלי .״ הוא חייך אליי חיוך תמים, ומיד שב לשולחן העמוס בצבעים ודפים המקושקשים כבר בצבעי פסטל יפיפיים .
אני זוכרת כשקנינו אותם יחד, עוד כשהכל היה בסדר, איך כמה צבעי פנדה יכולים לחרפן ילד בן שש מאושר .
ואיך מכונית מרוץ אדומה יכולה לשגע משמחה ילד בן שבע .
השעה ארבע הגיעה במהרה, וניצבתי בדיוק בארבע בפארק רבין, לבושה בשורט עשוי טרנינג, חולצת תנועה ישנה ונעלי טבע נעות בלויים - מרוב טיולי השדה שעברו .
״הפתעה!״ ניר ועמרי קפצו משיח מקומי ובידם ביצים וקמח
מאחוריי הגיחו לפתע גלי וטל ״מכינים עוגה, מי מצטרף?״
שתי הבנות החזיקו בקבוקי קטשופ ושמן .
בין רגע כל המצרכים היו עליי, וניר הרים מקל קונפטי באוויר ופיצוץ אותו לאחר כמה שניות . למרות שכל גופי היה ספוג במצרכים להכנת פיצה או משהו, הרגשתי מדהים!
התרוצצנו בדשא הקר כל אחד במטרה לשפוך עליי כמה שיותר מצרכים, צחוק של ילדים קטנים הושמע בקולנו, אף אחד לא הפסיק לחייך, ולבסוף נשכבנו כולנו על הדשא ששגשג לי אל הרגליים והתנשפנו כבדות מהריצה המהירה .
״טוב מגעילה,״ אמר עמרי וגל של צחוק עבר בקולנו של כל אחד מארבעתינו ״לכי להתקלח, זוכרים בשמונה במועדון? נחגוג לך בדיוק כמו שצריך!״ קולות תרועה עברו בין הבנות .
אהבתי את המוטיבציה של עמרי, חיית מסיבות שרק מחפש איפה היעד הבא שיכבוש, כל קיץ היה הולך לפחות לחמש מסיבות מטורפות כאלה, שרואים רק בחוץ לארץ .
יש לו הרבה חברים מכל רחבי הארץ, כולם מכירים אותו וכולם רוצים להיות בחברתו .
מוזר לי שדווקא אני זאת שהוא הכי בטוב איתה, יש לו כל כך הרבה אופציות לחברים מדהימים . מה כל כך מיוחד בי?
הבטחון העצמי שלי שואל הרבה שאלות כאלה .
וכך היה, כשהשעה שבע כבר הגיעה ניצבתי בשמלה שאני ועמרי בחרנו מראש כמה לילות לפני, נזכרתי איך לפני כמה שבועות נסענו לקנות אותה, ואיך התאהבתי בה מהשנייה הראשונה שנכנסתי לחנות הבוטיק משם הייתה .
לבשתי שמלה בצבע ורוד שמפנייה, נעליי בובה תואמות ושיער פזור חלק .
הייתי נראית פנטסטית, הרגשתי יוקרתית ופופולרית .
לאט לאט חברים קרובים ומכרים זרמו לכיוון המועדון, הכל היה כבר מוכן והמוזיקה כבר החלה לנגן עצמה ולהרעיש לכל האיזור, ולמרות כל האנשים שהגיעו חשבתי רק על אדם אחד .
רועי, מתי הוא יגיע? האם אני נראית מספיק אחת מהבנות היפות שמסתובבות איתו ומעודדות אותו בטורניר הכדורגל השנתי? האם הוא יכנס ויראה אותי לבושה במיטב המלבוש וסוף סוף ישים לב מה רובץ לידו בשיעור הסטוריה כל פעם?
אני לא אוהבת להתאפר כל כך, המראה הטבעי הוא הכי יפה לדעתי, אבל באותו הערב החלטתי שאני אשים קצת מייק-אפ, מסקרה וקצת ליפגלוס .
כל אלה שמתרפקות מוגזם בגיל צעיר מחליאות אותי, רק מנסות ליפות את עצמן דרך כימיקלים מיותרים .
וחוץ מזה, איך תספיקי למלא את עצמך בטונות מייק-אפ כשאת בדיוק מתעוררת ליד אהובך בבוקר?
השעה כבר הגיעה לעשר וחצי והמסיבה כמעט והגיעה לסיומה, עשרות נערים שפגשתי במסיבה כבר הספיקו להגיע ולעזוב, להודות לי על מסיבה מעולה למרות שכל הקרדיט לעמרי . כל מבט על בן אדם שנכנס היה מבט חוקר
זה הוא? זה לא הוא?
״תגידי, את מוכנה לשחרר מהדביל הזה?״ טל אמרה והגישה לי כוס משקה תפוזים אלכוהולי צונן . ״את לא מבינה שהוא אמור לבוא, סימסתי לו את הכתובת״ אמרתי והפנתי אליה את מסך הטלפון, להוכיח שאכן כתבתי לו את שם המועדון ושעה מדוייקת .
״הוא אפילו לא ראה,״ היא אמרה ורטנה, נפגעה בשבילי ״השוויצרים האלה, מרימים את האף יותר מדי!״ ומיד לאחר מכן יצאה לכיוון הכניסה למועדון הקהילתי, לתהות אם הוא נמצא ולא מוצא את המקום הנכון .
בסביבות חצות, כשהכל כבר מקופל, הבנתי שרועי לא התכוון להגיע, זה די שבר אותי מפני שנשבתי בקסמיו והאמנתי שיגיע, מסתבר שכל הפופולאריים שקרנים .

כשהגעתי הביתה הכל כבר היה חשוך, כל אחד במיטתו חוץ מאבא שלי, שלהפתעתי הרבה חיכה בסלון .
נראה מודאג, שפת הגוף שלו לא הייתה נינוחה, רגלו הימנית קפצה ועיניו היו למטה, כיאילו מרכין ראש לנפטר טרי .
״ליבק׳ה,״ הוא קרא בשם חיבתי כשהבחנתי בו בעודי נועלת את דלת הכניסה, ״בואי שבי .״ הוא הניח ידו על חלק בספה האפורה וטפח מעט עם קצות אצבעותיו .
״איך היה ילדה שלי?״ שאל, הסברתי לו הכל, מהאוכל ועד לאנשים .
לפתע קטע אותי ופניו נראו רציניות ומתוחות למדי,
״ליבי אני חושב שאני צריך לעדכן אותך במשהו,״
״מה קרה? אתה מדאיג!״ לחשתי בטון כיאילו אני מרימה את קולי לצעקה, התקדמתי לכיוון הספה והתיישבתי לידו קרוב, כל שברך נגעה בברך .
הוא הביט עליי במשך דקה ארוכה ומייגעת, כמו צפירה שממתינים שתגמר, ואמר
״אנחנו חוזרים לירושלים .״

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הכל מתגמד ברגע אחד
הכל מתגמד ברגע אחד
מאת: Gal Ben Shoshan
לעשן את עצמך לדעת
לעשן את עצמך לדעת
מאת: מישהי .
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מאת: Sunrise S
כמה צודקת ככה יפה.
כמה צודקת ככה יפה.
מאת: לא זמינה.. ..
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה