כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ליבי - פרק 5

פרק 5 - הכנות לחופש הגדול

הקיץ כבר באוויר ועברו ימים רבים, שוב המצב ניהיה מחליא ומדכא, אבל היה משהו אחד שהצליח לשנות את הרגשתי - וזה יום ההולדת שלי שמתקיים ממש שלושה ימים אחרי כן .
ספרתי את השעות, הדקות, השניות . אני כבר לא יכולה לחכות להיות בת 17 .
בערב אבא ואני דיברנו במרפסת על יום ההולדת שלי
״נו,״ הוא אמר ולגם שלוק ארוך מקפה שחור שניחוחו מילא את האף שלי בהרגשה מדגדגת ״עוד שלושה ימים 17״
הרגשתי נפלא שהוא זוכר, למרות שזה מובן מאליו שהוא יזכור, איכשהוא כל דבר שאבא שלי עשה או אמר מילא אותי באושר, מהדבר הקטן עד הדבר הגדול .
״כן, עוד שלושה ימים״ אמרתי בחיוך פורש שיניים .
״אני מבטיח לחגוג לך, נלך למסעדה?״ הוא הציע והנהנתי בראשי לחיוב .
חיכיתי לרגע בו אני ואבא ניהיה ביחד רק שנינו, זמן איכות שהוא רק שלנו . זה היה חסר לי כל כך עד שהרגשתי שאני כבר לא קשורה אליו פרט לקשר דם .

בבית הספר כבר היו דיבורים על החופש הגדול, מה כל אחד יעשה לפני שנכנסים רשמית ליא׳ .
״מה תעשו בחופש?״ שאלתי בזמן ההפסקת אוכל, כאשר כל החברים ישבו במעגל בדשא הסינטטי שהיה בכניסה ללובי כיתות י׳, עוד כמה חברים הצטרפו למעגל שלנו בזמן שכל אחד מינה את תכניותיו לקראת החופש .
״אני טסה לגרמניה, לבקר משפחה״ אמרת אחת הבנות שלא ממש הכרתי בכל מי שהצטרף למעגל, בחורה רזה עם שיער קארה שחור .
״אני חושב שאבדוק לגבי מחנאות קיץ, נשמע מעניין להכיר עוד חברים .״ אמר ניר שכיוון את הגיטרה הכחולה שלו .
״ליבי, מה את תעשי?״ שאלה אותה בחורה ממקודם .
״אני?״ שאלתי כדי לברר שאכן פנתה אליי, למרות שקודם לכן לא הייתה בנינו שום תקשורת, אפילו כשעברנו אחת ליד השנייה במסדרון בית הספר לא החלפנו מילה - רק חיוכים .
״אני אלך לראות את אמא שלי .״

כשהייתי בת שלוש, ההורים שלי התגרשו ומאוד מהר מצאו כיווני חיים שונים, אחרי חצי שנה אמא שלי חוותה תאונה ששתיקה אותה בכל גופה .
כשאני מספרת את זה אפילו עד היום שואלים אותי איך זה יוצא מפי בכזאת טבעיות, פעם הייתי אומרת ״התרגלתי״
אבל אף פעם לא הייתי רגילה למשהו אחר, אז סביר להניח שאשנה את תשובתי ל״נולדתי לזה״ .
הרבה שנים שבכל שבוע הייתי מבקרת שם עם סבתי, הפסקתי לבקר מכיוון שהרגשתי כבר לא שייכת
הרגשתי שכולם נורמאליים ורק אני השונה, זה שרט לי את הלב כי בסיטואציות מסויימות לא יכלתי בלעדיה .
איך מספרים לאבא על סבב הוסת הראשון? איך מספרים לאבא על הנשיקה הראשונה? קיום יחסי המין בפעם הראשונה?
זה העסיק אותי שנים רבות, פחדתי לא לדעת איך לשים טמפון או פד, איך להתלבש כמו אישה או למרוח לק .
אני בטוחה שילדים אחרים שאין להם אבות גם יכלו להבין אותי .
איך מייצרים שיחה של גברים בלעדיי אבא? איך לומדים לדפוק מסמר בקיר בלעדיי אבא, או להתחיל עם בחורה כמו שאבא התחיל עם אמא?
כולנו פאק בייצור, כל אלה שאיבדו מישהו חשוב בחיים שלהם, לפני שבכלל תכננו .
כעסתי על אמא שלי, על כך שהיא עזבה מבלי להודיע, לא הכינה כמה מכתבים שאדע מה לעשות אם אצטרך אותה,
לא נישקה לשלום ולא חיבקה חיבוק אחרון .
כעסתי עליה בעיקר כי היא לא הבינה כמה היא היתה חשובה לי, ועדיין . וכעסתי עליה כי לכולן יש אמהות בריאות, ורק לליבי אין .
כשהתבגרתי הכרתי עוד אנשים שחצי לב שלהם נפל .
בתיה, מבאר טוביה, הכרנו במחנה קיץ והיא סיפרה לי שאבא שלה מת במלחמה .
אופרי, גר ליד אשדוד, איבד את אמא שלו שמחבל התפוצץ
באוטובוס קו 336 .
וגיא שליבו נפל מזמן לתהום, אמו נפטרה בלידה של אחיו הקטן, ואביו מדיכאון .
אומנם אמא שלי לא נפטרה, אבל החיים נתנו לי להרגיש כיאילו היא כן . היא לא נמצאת למרות שהיא נמצאת .
כעסתי בשם כולם כשהייתי צעירה יותר, כעסתי כל כך על כל החורים שיש לנו בלב .
אז בחופשת הקיץ החלטתי לבקר אותה אחרי הרבה זמן שהתחמקתי מלהגיע לשם .
מקום קטן בירושלים, חדרים של מטר על מטר, מיטה צנועה ושידה עם שתי מגירות . ככה היא הייתה חיה, בתנאים שלא מגיעים למישהי כמוה .
היה למקום ריח מיוחד שלא ניתן להסביר, שילוב של בית חולים ובית קברות, שילוב של חיים ומוות .
כל שבוע מישהו אחר נפטר שם, והיא הצעירה היחידה שנמצאת .
אמא שלי כל כך יפה, רזה וגבוה, בעלת עיניים בצבע חום כהה בדיוק כמו שלי, שיער חום שחור גולש בדיוק כמו שלי,
ריסים ארוכות כמו מניפה, בדיוק כמו שלי .
יש לה חיוך שבחיים אני לא אשכח, חיוך מדבק כזה וצחוק מדבק, אישה חיה שתקועה בגוף מת .

״עמרי, מה אתה תעשה?״ פניתי אליו כדי לנקות את עצמי ממחשבות שסופן עלול להביא לחרדה על כך שאגיע לשם שוב . עמרי הרים את ראשו ממסך הטלפון, הביט בי ושתק
שתיקה של חשיבה על מה באמת יעשה בקיץ, איך יעביר את הזמן ויוסיף עוד חוויות לאוסף .
״אני כנראה אשן .״ כולם צחקו, אופייני לעמרי .
ידעתי שנפגש בקיץ, נלך לאכול ולבלות את זמננו בתור נערים מתבגרים נורמטיביים . כאלה שחוזרים רק ב4 לפנות בוקר הביתה .
היו לי לילות כאלה, לילות שישי מוצלחים במיוחד, לילות שירה לצלילי גיטרה טובה ואוכל טוב .
זה בערך תוכן הפגישות של החבורה, מוזיקה ואוכל וכמובן סביבה טובה .
כולם אהבו לשמוע אותי שרה, הם אמרו שיום אחד עוד אהיה זמרת, למרות שלא מיהרתי לתפוס את מקומי בעולם המוזיקה .
הייתי כותבת שירים ומנגנת על פסנתר חשמלי, אבל להיות זמרת פחות דיבר אליי מהעובדה שלא אצליח בעולם הזה .
היום כדי להצליח אתה צריך לשדר ביטחון, ולי אין כזה .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותבת אנונימית עקוב אחר כותבת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
כותבת אנונימית
ליבי - פרק 22
ליבי - פרק 22
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 11
ליבי - פרק 11
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
ליבי - פרק 2
ליבי - פרק 2
מאת: כותבת אנונימית
סיפורים אחרונים
הכל מתגמד ברגע אחד
הכל מתגמד ברגע אחד
מאת: Gal Ben Shoshan
לעשן את עצמך לדעת
לעשן את עצמך לדעת
מאת: מישהי .
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מאת: Sunrise S
כמה צודקת ככה יפה.
כמה צודקת ככה יפה.
מאת: לא זמינה.. ..
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D