כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 48

" את בדיוק כמו שהיית בתיכון, לא השתנית! היית בריונית ונשארת בריונית!"

הגעתי לדירה של נועם היא הייתה מבולגנת מעט מאוד לא אופייני מצידו להישאר בבלאגן שכזה, אך לא אמרתי דבר. עמדתי בכניסה לבית בזמן שהוא הביט בי.
הדמעות שלי הגיחו כאילו הן התגעגעו אליו בדיוק כמוני, דמעות חרישיות וגלויות.
אני רוצה להגיד להן תיעלמו שלא יראו אבל הן עקשניות כמו שור.
" אני מצטער" עטף אותי לחיקו ונתן לי חיבוק, לא רציתי שהחיבוק הזה ייפסק, חיבקתי אותו בחזרה.
" אל תיעלם ככה שוב שמעת?"
" אני לא רגיל לראות אותך בוכה"
" זה בגללך... זאת אומרת אני התרגלתי כל כך שאתה חלק מהחיים שלי ולקחת הפסקה גדולה בגלל הריב הזה... אני מנסה להתרגל" ניסיתי לרמוז לו מה באמת אני מרגישה.
" גם אני התגעגעתי לא פחות! בדיוק הכנתי ארוחה רוצה להצטרף לאכול איתי?"
" אז מה רצית להביא לי?" הסכמתי לאכול איתו תוך כדי שאלה שהשחלתי בין לבין.
" שום דבר. רק רציתי לראות אותך פחדתי שלא תבואי "

במשך שעה אכלנו יחד תוך כדי דיבורים על איך היינו מסתדרים ללא אינטרנט מרוב שהתרגלנו כל כך? האם יש עוד אנשים שחיים ביקום? איזו חיה כל אחד אוהב ומה בחיים לא נאכל. התשובות היו מגוונות ולא רציתי ללכת הביתה, לא רציתי על אף שהחשיך כבר.
" זורי אם תרצי לפרסם את התוכן של הקלטת תגידי לי" הוא הבין שלפרסום הזה תהיינה השלכות גדולות על חייה של מליקה.
" תודה שאתה לא מאיץ בי לפרסם"
" אתה מלווה אותי לדלת או לא?" שאלתי בנימוס.
" בטח המלכה זורי בוודאי!" צחקתי והוא גם התגלגל מצחוק.
" שמחתי לראות אותך, נועם" חייכתי.
" גם אני, תעדכני אותי כשתגיעי הביתה."
" לגמרי ברח לי מהראש... יש לי מתנה בשבילך!" הוא פקח את עיניו.
" עכשיו אני מרגיש רע עם עצמי שלא נתתי לך שום דבר"
" אני לא צריכה שום דבר בתמורה... תעצום עיניים!"
הוא עצם.
" אם תציץ לא אראה לך אותה" אז הוא עצם חזק. גם לי לא הייתה מתנה מוחשית לתת לו, אך המתנה שלי טובה יותר מכל מתנה שקונים.
התקרבתי קרוב אליו ונשקתי לשפתיו, המגע היה רך ונעים, הוא עטף אותי שוב לחיקו ונשק לי חזרה. הרגשתי את לשונו וגופו החסון עוטף אותי ברכות.
" וואוו, לא ככה תיארתי את זה" אמר לבסוף כאשר התנתקנו זה מזה.
" זה היה לא טוב?"
" לא לא מה פתאום... יותר טוב מאיך שדמיינתי, נישקת אותי כי את יודעת שאני אוהב אותך?"
" נראה לך טיפשון? אני... אני לא טובה בזה... אני חושבת שזה הדדי בנינו" אמרתי בעקיפין.
" מה זאת אומרת?" שאל אותי ומצמץ בעיניו.
" אני אוהבת אותך זו הסיבה"
" את בטוחה שזה לא חלום?" צבטתי אותו בזרוע.
" לא זה לא" ווידא עם עצמו.
" אז מה זה אומר עלינו?"
" בוא ננסה להיות יחד... אני מתכוונת לפחות נצא לדייטים עד שנגדיר אם אנחנו זוג או לא"
" מקובל מבחינתי" שמחתי שהסכמנו לאותו הדבר ומיד נסעתי הביתה בחיוך.

....

" רינת?" צעקתי בקול אך היא לא ענתה, בדקתי בחדרה היא איננה אך התיק שלה נמצא וגם הטלוויזיה הייתה דלוקה. רינת מעולם לא השאירה את חפציה והלכה.
" רינת!" צעקתי.
" מספיק כבר לצעוק!" שמעתי את מליקה.
" מה את עושה כאן?" היא נשענה על הקיר ומאחוריה היו שני גברים לבושים בשחור.
" מה עשית לרינת?"
" היא בסדר רק נחה לה קצת. באתי כי אני חייבת לדבר איתך"
" זה לא מצדיק את העובדה לכך שפרצת לבית שלי"
" לא פרצתי... השותפה שלך הכניסה אותי"
" מה עשית לה?"
" לא הגעתי לכאן בשביל לדבר עליה... קחי"
הושיטה לי.
" מה זה?"
" כרטיס טיסה"
" מה? למה?"
" לא רצית לגור בחו"ל? "
מודה שבעבר רציתי אך עכשיו לא.
" אני לא מבינה למה נתת לי את זה"
" תעברי לגור במדינה אחרת"
" על מה את מדברת!" לא הבנתי.
" אם תעברי מדינה ככה יהיה קל יותר לשתינו"
" למה שאעבור למדינה זרה?" הייתי כל כך המומה מדברייה, לא הצלחתי לעכל את המצב.
" ככה לא יהיו 2 כמוני במדינה, אני סובלת מספיק מהרכילויות הנוראיות עלייך"
" תהית לעצמך למה יש רכילויות? זה הכל את והראש הקרימינלי שלך. אני לא עוברת לשום מקום!"
" את בטוחה?" התגרתה בי.
" כן" עניתי בביטחון.
" עמוס" סימנה לו עם הראש.
עמוס הזה אחד השומרים שלה פסע לכיווני וככל שהתרחקתי כך הוא התקרב עד שנתקעתי בקיר.
" אם את תעברי אתן לך בית, כסף ואמצא לך עבודה!" אני לא צריכה את הטובות שלה.
" תודה אבל לא תודה" ברגע שאמרתי את זה היא סימנה שוב לעמוס שהניח את ידיו על צווארי.
" מה... אתה עושה!" ניסיתי לשחרר אך לא הצלחתי. בקושי נשמתי, נאבקתי בו.
" תשחרר"
" נו השתכנעת?"
" ב.... בחיים לא" אמרתי בקושי.
" אז צריכה ללמד אותך לקח אחר, יריב מילאת את המים שם?" ראיתי שהשומר האחר הנהן.
" קחו אותה לשם" בשני ידיהם החסונות גררו אותי לחדר השירותים.
" אני צריכה שתיעלמי זו האפשרות הטובה ביותר להעלים אותך, מדינה אחרת! אם לא זו אז תבחרי אחרת רק תלכי!"
" אם אני כל כך מפריעה לך למה שאת לא תגורי במדינה אחרת!" הם קשרו את ידיי לאחור על ההתגרות שלי בה ובכל פעם שסימנה להם הם דחפו את ראשי לתוך אמבטיה מלאה מים. ניסיתי לצאת מהם, אך ידיהם דחפה אותי עמוק יותר. כשראשי חזר לאוויר הפתוח נרטבתי כולי.
" למה את עושה לי את זה!"
" יש לי תוכניות גדולות לעצמי, יש לי מעריצים! אסור לי שתהרסי את הכל!"
" למה אני כל כך מפריעה לך?"
" הנוכחות שלך מפריעה לי"
" אני איעלם לך את לא תשמעי ממני אבל אני לא אעבור לשום מקום!"
" כן בטח... אני ממש לא בוטחת בך" הם כמה פעמים שוב דחפו את ראשי לתוך המים גם כשכבר היה קשה לי לנשום.
" בבקשה תפסיקי עם זה" היא משכה לי בשיערות, אלו שצמחו לי לאחר כל הטיפולים.
" יש לי רעיון מבריק!" משהו עלה במוחה.
" תוציאו אותה"
" אני אגלח לך את השיער תראי איזו מכוערת את ככה! חסר לך שיער!"
" לא! אל תיגעי לי בשיער!"
" את באמת רוצה להסתובב ככה?" בילגנה לי אותו וביקשה מהם להחזיר אותי לסלון, נדחקתי לקיר ברעידות, היה לי קר.
בחמש דקות הם בילגנו את הבית ומצאו מכונת גילוח, אותה מכונה שבה הייתי צריכה להסתפר בגלל הכימותרפיה בזמנו גזזתי את כל השיער כי רוב השיער נשר.
רעד המכונה נשמע באוויר, אותו רעש שבעבר כה פחדתי.
" בבקשה רק לא בשיער!"
" אם את לא עוברת לפחות תהיי מכוערת עם קרחת ככה איש לא יתאהב בך! לא יאהב אותך! רק אותי!" השיער שהארכתי היה על הרצפה, מרוב שמים טפטפו עליי לא הרגישו בדמעות שלי.
" את בדיוק כמו שהיית בתיכון, לא השתנית! היית בריונית ונשארת בריונית!" הרשיתי לעצמי להעליב אותה משום שהיא עושה בדיוק את אותו הדבר.
" איך את במעמד כזה מרשה לעצמך?"
" את לא מבינה שזה לא ישנה שום דבר?" אבל זה כן שינה, הבעת הפנים שלה השתנתה ופתאום היא שלפה מתיקה סכין. נבהלתי מאוד.
" מה... מה את עושה?" התקרבה אליי.
" את לא מבינה שאני שונאת אותך! שבא לי שתמותי או תיעלמי או לא תהיי אחותי!"
" למה הוצאת סכין?"
" להוציא את חברה שלך מהארון שפה" ראיתי את רינת לפתע קשורה והדוקה לכיסא שדחפו אותה אליו.
היא הביטה בי בעיניה האומללות.
מליקה שיחררה את ידה והושיבה אותה על כיסא אחר, מולי.
" רינת, נכון?" היא הנהנה ללא קול.
" הצעתי לזורי הצעה אבל היא סירבה לה. ועכשיו יש לי את זה... את יודעת מה אני הולכת לעשות?" רינת הנידה בראשה, ראיתי שאיננה רוצה לענות לשום דבר שמליקה מוציאה מהפה.
" אני הולכת לקשור אותך חזק לכיסא הזה ושאת תצפי בזורי מדממת"
" לא... לא!"
" זה הולך להיות מרתק! את כבר לא תהיי דומה לי, את תהיי מצולקת ומכוערת!" היחידה שמכוערת כאן זו את מליקה! .
" עמוס, אני צריכה שהיא תחליף בגדים" עמוס גרר אותי לחדר השינה שלי, שיחרר אותי מהקשרים ונתן לי להתלבש, עדיין רעדתי. הורדתי את הבגדים ובזמן הזה חיפשתי בגדים יבשים אך מיד עמוס התפרץ לחדר והחזיר אותי אל הסלון קשורה שוב רק בתחתון וחזייה.
" תתחיל" עמוס ויריב החלו להכות אותי, לבעוט, לדרוך עליי להכות את ראשי בקיר זו הסיבה שהפשיטה אותי ככה זה כואב יותר, ככה אדמם יותר ואפצע יותר, היא לא הייתה טיפשה כלל.
השתטחתי על הרצפה מרוב כאבים. הידיים הקשורות לא סייעו בדבר וברגליים ניסיתי להרביץ להם חזרה, אך יריב מנע זאת ממני.
" תפסיקו עם.... זה... בבקשה" הבטן כאבה לי, כאבה לי הבטן מאוד והתחלתי לדמם לא רק מהאף אלא גם מהפה ומהראש.
" זה ילמד אותך לקח עד לפעם הבאה... תחשבי קצת אני עוד אחזור" שמעתי משהו מתנפץ ואז שוב את מליקה מולי, ראיתי לא טוב אולי מכל המכות שקיבלתי. הרגשתי דקירה בבטן שלי ואז את מליקה נעלמת.
" זורי!" שמעתי את רינת צועקת. לא הצלחתי לזוז הייתי מטושטשת כל כך.
" אם את שומעת תזיזי את יד ימין" הצלחתי להזיז.
" מה שלא יקרה אל תעצמי את העיניים אני מנסה להשתחרר מהקשירות!" אחזתי בדם שהמשיך לרדת במהירות.
" ר.... רי.. נת, אף פעם לא פחדתי למות גם לא עכשיו. אני... את חושבת שיש גן עדן? שיש לי מקום שם? ... אני... אני חושבת שאוהב להיות שם."
" זורי... תחזיקי מעמד"
" חלמתי כבר על גן עדן יש שם הרבה פרחים ונשים מבוגרות שמחייכות אלייך, זה מקום טוב"
" לא לא זורי את תשרדי את זה!"
" רינת האם גם לך קר?" שאלתי אותה, הרגשתי משהו תקוע בתוך הבטן שלי, ניסיתי להוציא אבל הייתי מלאה בדם והידיים שלי נשרטו.
" רינת אני... תגידי לנועם שאהבתי אותו ואני אוהבת גם אותך זכיתי באחות לכל החיים!"
" זורי אל תעצמי את העיניים!"
" אני לא מסוגלת יותר... רינת, תסלחי לי"

המשך יבוא..
יודעת שנעלמתי תודה על הסבלנות❤️

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
בבקשההה המשךך!
הגב
דווח
1 אהבתי
חן בנלולו
חן בנלולו
לאאאא בבקשהההה שהיא תחייהההה
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
וואוווו חייבת המשך דחוף
שונאת את מליקה והאמת חייבת לצאת לאור!!
הגב
דווח
2 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אולי
אולי
מאת: imagine me
אחרי הרבה זמן שלא
אחרי הרבה זמן שלא
מאת: Lucifer .
123
123
מאת: imagine me
הכל בסדר?
הכל בסדר?
מאת: Avaraius The Tale Teller
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה