כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 16

המתנה שלי זה השיר וזה בשבילך

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

******
מריצה
אנחנו נכנסות אל הבר, אמה מסתירה מעט את פניה כשהיא נכנסת, כנראה היא מפחדת שמישהו יראה אותה או משהו, היא סורקת את הסביבה וגם אני. נראה שאמה מחפשת עוד משהו מלבד הירו, אבל אותי לא מעניין שום דבר חוץ מלמצוא את הירו.
אני מסתכלת סביב והבר די מלא, הבר לא כזה גדול אומנם, אבל הוא מלא, כמעט כל השולחנות שלו מלאים בחבורות של גברים בעיקר, גם הבר בתפוסה מלאה. יש אנשים שעומדים עם כוסות בידם וזזים צללי המוזיקה. יש במה שעליה נמצאים כמה נגנים שמוסיפים צלילים למוזיקת הרקע.
אני ואמה ממשיכות לבחון את שולחנות הבר בתקווה למצוא את הירו, אני מזיזה את עיני שוב ושוב עד שסוף סוף הבחור המקועקע עם השיער המתולתל והפרוע והעיניים הירוקות נקלט לי בעיניי. אין הוא הורס אותי בכל פעם מחדש ביופיו. אני רואה אותו יושב בשולחן עם חבורה של אנשים שאני לא מכירה, אני רואה שם כמה בקבוקי ויסקי על השולחן וכוס בידו של הירו. כמובן. החברה צוחקים ומדברים בקולניות והירו צוחק איתם. החיוך שלו הדבר הכי כובש שיש, הגומה הזו שיוצאת לו כשהוא צוחק, ממיסה אותי בכל פעם מחדש.
"הינה הוא." אמה קולטת את הירו בזמן שאני רק בוהה בהירו נהנה עם החברים שלו, אני מניחה שהם החברים שלו, זה נראה שהוא יושב איתם בנוח מאוד. הירו מעולם לא הכיר לי חברים שלו אמיתיים חוץ מג'ון, יצא לי להכיר חברים שלו מהתעשייה או מכרים אבל מעולם לא הכרתי חברים אמתיים, לא הכרתי חברי עבר שלו. הם היו חברים שלו?
אמה מושכת בידי ומתקדמת לכיוון הירו היושב בשולחן, אני בוחנת את האנשים שיושבים איתו, רובם לבושים בחולצות טי שרט חלקות בצבע שחור או לבן, עם ג'קט מחויט או ללא ג'קט בכלל, גינס. לרובם יש קעקועים מפוזרים בכל מקום על הזרוע, אפשר לראות גם שלחלק יש קעקועים על הצוואר ויש אחד שאפילו יש לו קעקוע מתחת לעין. החברה האלה נראים די כבדים למען האמת.
הירו קולט מזווית העין שלו אותי ואת אמה והחיוך שלו מיד נמחק.
הירו קם מהכיסא שלו, הוא מסמן לחברים שלו שהוא כבר חוזר והוא צועד אלינו ככה שאנחנו נפגשים באמצע.
"מה אתן פאקינג עושות כאן? איך אתן יודעות שאני כאן לעזאזל?" הירו נוהם על שנינו, המבט שלו זועף, עיניו הירוקות מאפילות. אני שונאת את המבט הזה.
"דאגנו לך." אמה אומרת .
הירו מגחך. "דאגת לי? פאק אמה בלי בולשיט." הוא ממשיך להתקיף.
"אתה שיכור. תראה אותך. מי אלה האנשים האלה? אני לא מכירה אותם." אמה מדברת כמו אחות גדולה ואני כל מה שאני עושה זה רק להעביר את מבטי מהירו אל אמה ואל החברים של הירו בשולחן, אני לא מדברת, אני רוצה לדבר אני רוצה לצרוח עליו אני רוצה לצעוק עליו אבל אני לא מצליחה ואני לא יודעת למה.
"מה אכפת לך? עכשיו תני לי לחזור לעניינים שלי." הירו מנפנף בידו ולוגם מכוס הויסקי שלו שהחזיק בידו השניה.
"הירו!" אני סוף סוף מצליחה להוציא מילה מהפה שלי, מה קורה איתי? למה אני לא מצליחה להגיד משהו?
הירו מביט בי, עיניו הירוקות נראות מופתעות שהוא מביט בי כיאלו רק עכשיו הוא קלט שאני כאן.
"מה אתה עושה? למה נעלמת לכאן?" אני שואלת אותו.
הירו בולע רוק ומביט בי, הוא יודע שהוא איכזב אותי, הוא יודע שאני מאוכזבת ממנו מאוד. אני מביטה בגבר האבוד שלי בתוך כל הויסקי, בתוך כל ההמולה כאן. אני מחפשת את הגבר שאני אוהבת בעיניו הירוקות, כי עכשיו אני רק רואה את בחור גס הרוח והמניאק שהכרתי.
"תעזבי את זה מריצה, תחזרו לאחוזה." הירו אומר ללא כל רגש.
אחד מהאנשים שישבו בשולחן עם הירו מתקרב, הוא טופח על כתפו של הירו. "החברה רוצים שתעלה לשיר אחי, מה אומר? תן לנו הופעה קטנה של הכוכב שנהיית? לזכר הימים הטובים." הוא מציע לו, אמה ואני עומדות ולא אומרות דבר, אני יודעת שאין מצב בעולם שהירו יעלה וישיר עכשיו בבמה הקטנה הזו.
"הירו בוא נלך הביתה, תעזוב את השתיה, אתה שיכור, כמה שתית?" אמה אומרת מודאגת, היא כל כך אוהבת את אחיה שזה כואב לי שהירו לא מצליח לפתוח את ליבו בשביל אמה שוב.
"לא עניינך." הירו אומר במבט זועף, הוא לוגם את השלוק האחרון שבכוס שלו ונותן את הכוס לבחור שביקש ממנו לעלות לשיר. אני לא מבינה לאן הירו הולך וכשאני רואה אותו מתקרב לכיוון הבמה אני מבינה שהוא נענה בחיוב לבקשתו של הבחור.
הירו עומד לשיר עכשיו על במה הזו? אני המומה לגמרי. כמה הוא שיכור? אני רק מקווה שהוא לא יעשה או יגיד משהו שישפיל אותו.

הירו עולה לבמה, הוא הוא תופס את המיקרופון ואפשר לראות כמה הוא מרגיש ביטחון על הבמה. הוא מחייך את החיוך ההורס שלו שמבליט את הגומה שלו, אני מסתכלת עליו כשאמה עומדת לצידי. כל האנשים בבר נותנים את התשומת לב שלהם אל הירו. הירו אומר משהו לאחד הנגנים ובודק את המיקרופון שלו אם הוא עובד כמו שצריך. הוא מתנדנד מעט על רגליו, הוא לא עומד יציב, אין ספק שהירו שיכור לגמרי. אני יכולה לשמוע מבנות שנמצאות בבר צועקות "אומיגאד" כשהן רואות את הירו על הבר, טלפונים מיד מורמים והפלאש איתם כדי לצלם את הירו על הבמה. אמה מהנהנת בראשה באכזבה, יודעת שכנראה זה יעשה קצת צרות כל הרעש והתשומת לב שהירו הביא אליו.
המוזיקה מתחילה להתנגן והירו מתחיל לשיר את אחד משיריו הקצביים, אני מודה שהקצב של השיר הזה לא נותן לי להישאר עומדת דום, זה קצב מדבק שגורם לגוף לרצות לזוז. הירו שר ואני מקשיבה לקולו השובה ומסתכלת על הגבר הסקסי שנמצא שם על הבמה, אפשר לראות כמה הירו נהנה מכל התשומת לב הזו אליו. אנשים שמכירים את שיריו מצטרפים לשיר איתו והירו נותן שואו אפילו על הבמה הקטנה הזו, אין ספק שהגבר שלי כוכב. אני מודה שלראות את הירו ככה על הבמה מעיר כמה מקומות בגופי, עולה במחשבותיי כל מיני דרכים על איך אקפוץ עליו ברגע שהוא ירד מהבמה הזו, אני רק רוצה להיות בין זרעותיו עכשיו ושכל האנשים כאן מסביב יעלמו. זה אפשרי?
הקול שלו כל כך נעים לאוזן, מקפיץ ומעיר את כל האווירה, אפילו אמה כבר לא נראת מתוסכלת יותר, היא מחייכת כשהיא רואה אותו ככה, אומנם היא עדיין עומדת שלובת ידיים, אבל רגליה נעות מצד לצד מבלי לשים לב.
"את יודעת מעולם לא ראיתי את הירו שר בלייב, את יודעת.. מאז שהוא עזב." היא אומרת ונשמע שהיא גאה... בו?
אני מחייכת אליה ומודה על כך שראיתי את הירו לא מעט שר, ונזכרת בשיר שכתב לי, כששר אותו בתצוגת האופנה שלי. בכל פעם שאני נזכרת בזה צמרמורת עוברת בגופי, אני אוהבת אותו כל כך.
"הוא באמת נראה.... מאושר ככה." היא אומרת ואני מרגישה צביטה בלב, אני לא מצליחה להבין ולא חושבת שאצליח אי פעם להבין איך אביו של הירו רוצה לקחת ממנו את זה, או שיותר נכון להגיד, איך הוא לוקח את זה ממנו .
"איך הוא יוותר על זה?" הפה שלי שואל לפני שהמוח שלי חושב.
אמה מביטה אלי ומשום מה אני רואה על מבטה סוג של.. רחמים?
"ומה את מתכוונת לעשות?" אמה שואלת אותי, אני מסתכלת עליה, מה אני אמורה לענות לה? שאני רוצה לעזור לו לחפש פתרון איך לברוח מהמחויבות שאביו מטיל עליו?
"אני מדברת עליך, את מתכוונת להישאר? שלא תביני אותי לא נכון, אני מאוד אשמח אם כן, אבל את יודעת מה זה אומר.. את לא תוכלי להיות מעצבת האופנה שאת חולמת, את לא-"
"אני יודעת" אני קוטעת אותה. אני שונאת לחשוב על זה, אני כל הזמן מסיחה את דעתי בכל כך הרבה דברים רק כדי לא לחשוב על הרגע שבו הירו יחליף את אביו, כי אז באמת לא תיהיה דרך חזרה זה או לוותר על עצמי או לוותר עליו, איך אני יכולה להחליט?
אני מסתכלת על הירו שממשיך לשיר, הירו מסתכל עלי מהבמה ומחייך את חיוכו הכובש, איך אוכל לשחרר מהחיוך הזה? אני אפילו לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה שלא אוכל לראות את החיוך הזה ככה מקרוב. ואני כל כך שמחה שאני יודעת שהחיוך הזה מיועד אלי, ולא לאף אחת אחרת שעומדת כאן ומצלמת את הירו כשהיא צועקת ברקע ומתלהבת שהיא ככה מולו. אני בטוחה שהמון בנות הולכות להשליך את עצמן עליו ברגע שהוא ירד מהבמה הזו, אבל אני יודעת שהוא לא יסתכל על אף אחת. כבר אין לי את החוסר ביטחון הזה יותר.
למרות שזה עדיין מחרפן אותי לראות איך כל אחת מפשיטה אותו במבטה, אבל אין מה לעשות אני ידעתי שזה אחד מהדברים הנלווים למערכת יחסים עם כוכב רוק.
"אבל אני גם לא יודעת מה לעשות." אני אומרת לאמה אחרי שמיליון ואחת מחשבות מתרוצצות בראשי.
אני מכווצת את שפתיי מנסה לא להראות יותר מידי את הרגשות שלי.
"אני מקווה שתצליחי לבחור נכון, הלוואי והייתי יכולה לייעץ לך מה לעשות." אמה אומרת וזה רק מתסכל אותי יותר.
איך אפשר לבחור נכון? בין החלום הכי גדול שלי לאהבה הכי גדולה שלי?

הירו מסיים את השיר שלו, הוא מתחיל לדבר עם הקהל דרך המיקרופון, הוא שואל אנשים לשמם מנסה להגות נכון את השם ולוקח לו כמה נסיונות עד שהוא מצליח, אני ואמה ממשיכות לעמוד ורק לצפות בו. הירו מדבר ואפשר לראות שהוא שיכור לגמרי, המבטא הבריטי שלו אפילו בולט יותר כשהוא שיכור.
"תעשה לי ילד!" מישהי צועקת לו מהקהל.
הירו צוחק, ואליו מצטרפים עוד קולות צחוק של אנשים מהבר שעומדים קרוב לבמה, מן הסתם כדי שלא יקפצו עליו שני מאבטחים הגיעו לקדמת הבמה, נראה שהבר הזה מאוד אוהב את הירו ורוצה לשמור עליו. טוב אפשר להבין אם יהיה סיטאוציה לא נעימה כאן המוניטין של הבר יפגע.
"מצטער אני כבר תפוס." הירו עונה, הוא מצביע עם ידו לכיווני, באותו הרגע אני נרגשת ונמסה מכך שאמר זאת בפומבי ככה, מול כולם ובאותו השניה אני מרגישה נבוכה ואני מרגישה איך אני מאדימה. אני מעקמת את שפתיי לחיוך קטן שמצליח לחמוק ממני למרות שניסתי להחזיק אותו.
הירו ממשיך לדבר עם הקהל שדורש עוד שיר ותוך כדי הוא אומר שטויות ועושה לעצמו מעט בושות אני לא יודעת אם ללכת לשם ולקחת אותו, אני לא רוצה להוביל למצב שנריב ככה מול כולם, הרי מצלמים אותו, מה שחסר לי ריב מתוקשר שלנו, מספיק יש לנו ריבים בנינו לבין עצמינו, אני לא צריכה שכולם יראו את הריבים שלנו.
משום מקום אני רואה את ג'ון מושך את הירו ולוקח את המיקרופון שלו. "תודה רבה לכולם זה הכל להערב, אתם יכולים להמשיך להנות מהערב שלכם, צ'ייסר טקילה חינם על חשבוני לכולם." הוא אומר למיקרופון. עכשיו אני מבינה גם מאיפה צצו כנראה שני המאבטחים ג'ון דאג להם, למרות הכל הוא ממשיך לדאוג להירו. טוב הוא בכל זאת עדיין האמרגן שלו, למרות שהירו לא מדבר איתו .
ג'ון נעלם עם הירו בין כל ההמונים בזריזות ואני לא מצליחה לעקוב לאן.
"לאן הם הלכו?" אמה שואלת אותי כשהיא מסתכלת סביב, אני מסתכלת סביב כמוה ומושכת בכתפיי מסמנת לה שאין לי מושג.
אני ואמה מתחילות ללכת בין השולחנות והאנשים המתפזרים חזרה לשולחנות שלהם, אני מנסה למצוא את הגבר המתולתל והשיכור, אני קולטת בעיניי את הבחור שביקש מהירו לעלות לבמה לשיר הולך בכיוון מסוים אני הולכת אחריו ותופסת בידה של אמה להוביל אותה אחריי.
אותו הבחור הולך לכיוון יציאה אחרת מהמקום בו נכנסים אל הבר, הוא פותח את הדלת של היציאה ואני יוצאת אחריו יחד עם אמה. כנראה האינטואיציות שלי היו נכונות כי אכן אני רואה את הירו וג'ון, לצערי אני רואה את הירו במצב גרוע מאוד כשהוא מכופף ומניח את ידיו על ירכיו ומקיא, וג'ון מאחוריו.
"נו נו הכוכב הגדול מקיא את כל התהילה." אותו הבחור צוחק.
ג'ון מסתובב ומבטו משתנה בשניה למבט זועם כשהוא רואה את עיניו של הבחור.
"מייק. תעשה לי טוב, תעוף מכאן." ג'ון אומר בחוסר סבלנות. אני קולטת שלבחור הזה קוראים מייק.
מייק צוחק. "תראה אותו, נהיה בחורה, לא מצליח לסיים אפילו בקבוק ויסקי, איפה הימים שפעם היינו יכולים לשתות גלון ויסקי וכמה גרמים טובים של קוק?" מייק מניח את ידו על גבו של הירו.
"מייק לעזאזל תשחרר ממני עכשיו." הירו נוהם ויורק רוק כבד אחרי שהקיא.
"מה קורה כאן? הירו? אתה בסדר?!" אמה ניגשת אל הירו ומסתכלת בדאגה אל ג'ון. נראה שג'ון לא יודע איפה לקבור את עצמו.
ולמה אני לא מצליחה להגיב לכל מה שקורה כאן?! אני לא מבינה מה עובר עלי, זה יותר מידי דברים.
"טוב טוב, אני הולך, מתחיל להיות כאן רציני מידי." מייק צוחק ומסתובב, הוא רואה אותי, עומדת המומה במרחק כמה מטרים מכולם.
מייק נעצר מולי, הוא מסתכל עלי ובוחן אותי. "אתה צריך משהו?" אני שואלת חסרת סבלנות, סוף סוף הצלחתי לצאת מהקיפאון שנכנסתי אליו.
"אם את רוצה להנות ולא להתעסק בכל החרא הזה, את מוזמנת להיכנס איתי פנימה מתוקה." הוא מחייך חיוך ערמומי.
"אני אוותר." אני מחייכת חיוך צבוע ומאולץ ועוקפת את מייק.
"הפסד שלך מותק." הוא אומר ונכנס חזרה לבר, אם הירו היה שומע אותו רוב הסיכויים שהיה לוקח את הקיא שלו ומקיא עליו תוך כדי שהוא מחטיף לו כמה אגרופים טובים. אני לא אוהבת את המייק הזה בכלל, מי הוא ומה הוא קשור להירו בכלל?
"פאק. שמריצה לא תראה אותי ככה." הירו אומר תוך כדי שהוא מתנשם בכבדות. אחרי שהקיא שוב, כואב לי לראות אותו ככה. עד עכשיו עם כל הפעמים שהירו היה שיכור מעולם לא חושבת שראיתי אותו במצב כזה.
"היא מאחורייך הירו." אמה אומרת. הירו מסובב את פניו ורואה אותי, ואני יכולה לראות את האכזבה שלו מעצמו בעיניו, עיניו הירוקות לא זוהרות כמו שהן היו. ועם כמה שאני כועסת על כך שהוא שוב עזב אותי ושוב אני צריכה לחפש אותו ושוב הוא נעלם לי, אני מתעלה על עצמי.
"אני כאן." אני אומרת ונוגעת בגבו. "אני איתך." אני מנסה להרגיע אותו בקולי.
הירו מקיא שוב.
"אתה לא יכול להישאר כאן שיראו אותך במצב הזה הירו." ג'ון אומר.
"אני אתקשר לטים שיבוא לקחת אותנו." אמה מציעה וג'ון מהנהן אליה, אמה הולכת הצידה בכדי להתקשר.
"לעזאזל אני לא רוצה לחזור לאחוזה." הירו נוהם.
"בייב בוא נחזור, תתקלח, נעזור לך להרגיש טוב יותר." אני אומרת, הירו מסתכל עלי ושותק כיאלו מסכים.
"אני רוצה לשבת." הירו אומר ומוריד את עצמו לתנוחת ישיבה שעד מהרה הוא פשוט נשכב על המדרכה.
"אני אלך לקנות לו בקבוק מים." ג'ון אומר.
אני מהנהנת אל ג'ון. ג'ון הולך ואני מתיישבת על המדרכה לצד ראשו של הירו. הירו סוגר את עיניו ואני שומעת את נשימותיו הכבדות, הוא חיוור מעט.
"בייב.. את כאן?" הוא שואל אותי.
"כן, אני כאן." אני אומרת ומלטפת את שערו.
"את חושבת שאני דפוק נכון?" הוא שואל אותי בעיניים עצומות. "פאק אני דפוק, והכל בגלל האבא המזדיין שלי." הוא עונה לעצמו. "הוא הורס לי הכל, הוא לוקח לי הכללללללל" הוא מושך את המילה.
"די תפסיק, אתה לא דפוק, אנחנו נגיע הביתה אתה תתקלח וכל ההרגשה הזו תעבור לך." אני ממשיכה ללטף את שערו, כואב לי שזה מה שהגבר שלי עובר.
"אני אתקלח רק אם את תקלחי אותי." הוא מגחך.
"גם כשאתה במצב כזה זה מה שאתה חושב עליו?" אני צוחקת.
"בייב... אני לא יכול שלחשוב על משהו אחר כשאת אומרת מקלחת." הוא אומר ברצינות ופוקח את עיניו.
"וכשאת פאקינג נוגעת בי, כל מה שאני רק רוצה זה לזיין אותך." הוא אומר כל כך בבוטות, אבל זה מרעיד אותי משום מה. אני לא יודעת למה אבל לפעמים הדיבור המלוכלך הזה שלו עושה לי את זה.
"אתה צריך להתקלח ולישון." אני אומרת מבטלת את כל התכנונים שלו.
"להתקלח איתך, להזדיין איתך, ואז לישון איתך." הוא מדגיש בכל פעם את המילה איתך. אני צוחקת ממנו.
"אני אוהב אותך." הוא שוב מדגיש את המילה אותך.
"אה לא את הבחורה שצעקה לך שתעשה לה ילד?" אני מתגרה בו וצוחקת.
"רק א ו ת ך" הוא מדגיש כל אות ואות. אני שוב צוחקת ממנו. זה כיף להצליח להוציא את כל זה ממנו, זה לא המצב האידאלי שהייתי רוצה שיגיד את כל הדברים האלה, אבל ללא ספק זה עדיין מצליח להמיס אותי.
"אני גם אוהבת אותך." אני אומרת שאני מעבירה את אצבעותיי לפניו ומלטפת אותם, הוא מרים את ידו מנסה לתפוס את ידי, לוקח לו כמה נסיונות עד שהוא מצליח לתפוס את פרק כף ידי, אין ספק שהוא שיכור גמור.
הוא תופס את ידי ומנשק אותה, אני מרגישה את טבעותיו הקרות הנוגעות בכף ידי, מרגש שפתיו הרכות גורמות לי להצטמרר ולרעד בכל גופי.
"תתחתני איתי." הוא אומר. אני קופאת במקומי. מה? שמעתי נכון?
"מה?" אני צוחקת.
"תתחתני איתי." הוא חוזר על עצמו הוא מרים את ראשו כדי להסתכל עלי.
אני לא אומרת כלום, אני מופתעת יותר מידי. מה עונים על דבר כזה שבן אדם שיכור אומר לך?
הוא גם לא מתכוון לזה אני יודעת שלא. הוא שיכור מידי, הוא באמת הגיע לרמת שיכרון מופרזת, הירו הפיכח מעולם לא היה אומר לי דבר כזה, אני לא חושבת שהירו בכלל מאמין בנישואין.
"הירו תפסיק." אני ממשיכה לצחוק. "אתה מדבר המון שטויות היום." אני מבטלת כל אפשרות לענות לו.
"אני רציני מאוד. תתחתני איתי." הוא ממשיך להביט בי, במבט רציני לגמרי ואני כבר לא יודעת אם להמשיך לצחוק. אני מזכירה לעצמי שהוא שיכור ובטח לא יזכור את זה מחר.
"מה את אומרת בייב? תתחתני איתי?" הוא שואל אותי שוב, באותו הטון הרציני.
החיוך שלי נעלם, הוא לא רציני, אבל הוא מדבר בטון כל כך רציני שאני כמעט מאמינה לו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יוואו אני מתתתהההההה המשך דחוףף פליייזזז
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
למה יש לי הרגשת שכבר היינו שם? מחכה להמשך!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D